חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 87ראשיהפצה

כל יום קמחא דפסחא - בגליון השבוע

את אימפריית 'חסדי נעמי' התחיל נהג ההסעות יוסף כהן בהליכה מבית לבית לפני חצי יובל ● כיום, עם 80 עובדים ומחזור של 14 מיליון ¤, ממשיך הארגון בחזון שעליו הוקם: עזרה לאלמנות ויתומים ונזקקים אחרים ● וגם אם צריך לשם כך להקים עבורם קומפלקס לשמחות מוזלות בעלות של 6 מיליון דולר
01/04/04, 00:00
דוד חרמץ

"קנאת סופרים תרבה חוכמה", קובע מכתם ידוע של חז"ל. אבל גם הם, למיטב ידיעתי, לא גילו לנו מה עושה קנאת בעלי חסד.

"לפני 23 שנה", מספר ר' יוסף כהן, מייסד ומנהל 'חסדי נעמי', "השתתפתי בלוויה של מישהו. כל המספידים דיברו בשבחו שהיה בעל חסד גדול, שכיתת רגליו כדי לסייע לנזקקים, שהיה איש צדקה. שאלתי את עצמי למה גם אני לא יכול לעשות, את כל מה שהוא עשה".

קשה לדעת אם 'חסדי נעמי' הוא ארגון החסד הגדול במדינה. דבר אחד בטוח, בעצם שניים: אם הוא לא הגדול הרי שהוא מהגדולים; וכנגזרת מכך – קשה מאוד להיות ישראלי מן השורה, ולא לדעת על קיומו של הארגון: עגלות 'חסדי נעמי' מוצבות בכל מקום, היוזמות המקוריות של הארגון מקבלות נפח בתקשורת, ובלתי אפשרי גם להתעלם מהפרסום המאסיבי שלהם.

כך זה היום. בתחילת שנות ה80- הדברים התנהלו אחרת. את מפעלי החסד שלו התחיל ר' יוסף כהן בקטן. "הייתי נהג אוטובוס של מוסדות חינוך בבני-ברק ובשעות היום – אחרי ולפני שהסעתי את התלמידים – הלכתי עם עגלת סל לבתים, שונררתי קצת ירקות ושימורים ופיזרתי אותם בין הבתים שנודע לי על מצוקתם".

יום אחד פנה אליו חבר וסיפר לו על אישה שזה עתה התאלמנה ובביתה נותרו 14 יתומים חסרי כל. יוסף כהן נרתם מיד לעזור. "כשנכנסתי לבית האבלים", הוא מספר, "וראיתי את השבר קיבלתי על עצמי לתת דגש בפעילות שלנו לאלמנות ויתומים".

כשאני מבקש מר' יוסף לספר לי סיפורים קשים שנחרתו בזיכרונו הוא מחייך בייאוש. אני לא יודע מאיפה להתחיל, הוא עונה. פתאום הוא נזכר בסיפור העצוב של ח"ק, שבעלה היה טבח ועבד באחד המלונות בטבריה. הרבה כסף הוא לא הביא למשפחתו ברוכת הילדים, אבל מצד שני הוא גם לא נזקק לשלוח את הילדים לקושש שאריות לחם ממאפיות. עד שיום אחד צלצל הטלפון הסלולרי של הטבח. "שלום", אמרו מהעבר השני של הקו, "בשל מצוקת התיירות אנו נאלצים לפטר אותך ומאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך…"

האיש ההמום המשיך בדרכו עוד מספר ימים עד שקרס ונפל. רופא שהגיע קבע את מותו. זמן קצר לאחר מכן הגיעו האלמנה ושמונת ילדיה כמעט לחרפת רעב. מישהו חיבר בין המשפחה ל'חסדי נעמי'. ומאותה שעה קיבלה המשפחה לפי תעריפי הארגון: 50 דולר לילד לחודש, בנוסף - מידי כמה שבועות ארגז עם מצרכי יסוד, ובנוסף - 'פריצות' לא צפויות הביתה, כשחברות שונות תורמות ל'חסדי נעמי' מוצרים ללא הודעה מראש.

200 משפחות של יתומים ואלמנות חיות כיום מהארגון, שלא שוכח גם לסייע 'ספיישל', לכל יתום ויתום במענק מיוחד לפני חתונתו.

אבל לא רק לאלמנות ויתומים מסייע הארגון. למעשה, רוב המסתייעים ב'חסדי נעמי' הינם נזקקים 'רגילים'.

סיפורי צ'ארלס דיקנס בחולון

חובבי המיסטיקה ימצאו עניין באנקדוטה הבאה: את הראיון עם ר' יוסף כהן ערכתי במשרדי מערכת העיתון. בפרוזדור פגשה אותו אחת העובדות המסורות של העיתון. בחורה חילונית למהדרין, ראוי לציין. "הרב כהן", עצרה אותו הבחורה, "אני רוצה לספר לך דבר מדהים שקורה לי. בכל פעם שיש לי בעיה אני נודרת שאם הבעיה הזו תיפתר אני אתרום לחסדי נעמי. ואתה לא תאמין – לאחר הנדר הבעיה נפתרת…"

במהלך הראיון נזכר ר' יוסף בדבריה. "אתה יודע למה מצליח לבחורה שפגשנו, כשעשית לי סיור בעיתון? כי הכסף שלה מגיע לסיפורים שאתה חושב שהם שייכים לעולם האגדות, אבל הם נמצאים דקות נסיעה ספורות מהמשרד המרווח שלך".

ומיד הוא מסמיך לדבריו סיפור, שלא צריך את לובה כדי לקבוע שהוא קשה-קשה: "יום אחד", הוא מספר, אני מקבל טלפון מאישה שמתגוררת בחולון. 'יש לכם אולי סידור לתת לי, אני צריכה להביא לבן שלי', אומרת האישה. בדרך כלל אני אדם מאוד סובלני, אבל הפעם זה היה נשמע לי קצת מוגזם. קני סידור ואני אשלח לך 10 שקלים, עניתי לה. 'אבל אין לי 10 שקלים', החזירה לי האישה. האינטואיציה המקצועית שלי הדליקה אור אדום. החלטתי לבקש מאחת העובדות שלנו, שבדרך הביתה תקפוץ אליה ותביא לה סידור. עוד באותו ערב קיבלתי טלפון מאותה עובדת: 'אתה חייב לראות את הבית שלה בעצמך'. נסעתי. גם לי, עם כל הניסיון שלי, קשה היה להאמין למראה עיני: דלת שבורה, בית עלוב, ריהוט מינימליסטי. על ספה מחוררת יושבת אישה נכה שמחזיקה בידה תינוק. עוד 2 ילדים קטנים זוחלים על הרצפה והגדולים עדיין בבית הספר. אני פותח את המקרר והוא ריק; חוץ מתבנית עם 3 ביצים, צלוחית עם ריבה וכמה שאריות של ירקות. על השיש - תחליפי מזון של תינוקות. איפה בעלך, אני שואל. 'ברח עם גיסתי', היא עונה. מה תתני לילדים שיחזרו מביה"ס? 'אני שולחת אותם לאכול אצל השכנים', היא עונה. סתם מקרה שהגיע אלינו בגלל בקשה קטנה לסידור. ובמדינת ישראל של 2004 יש עוד הרבה מקרים דומים, שבשבילכם העיתונאים הם כבר סיפורים שחוקים".

אם כבר מדברים על תקשורת, קטעתי את רצף המונולוג, אתה ודאי מודע לכך שיש הרבה אנשים שנרתעים לתרום לארגוני החסד, בגלל הפרסומים על המשכורות המנופחות של מנהלי עמותות החסד.
"אין לך מושג כמה שזה מקומם גם אותי. המשכורת שאני מושך על עבודתי היא משכורת ממוצעת של 4 ספרות".

ומה עם העמלות שלוקחים לעצמם עובדים על כל תרומה שמגיעה לארגון?

"אצלנו זה פשוט לא קיים. כל שקל שמגיע נשאר שלם בקופה שלנו. עובדים אצלנו לא חותכים קופונים לא של 50 אחוז וגם לא של 5 אחוז. חד וחלק".

אימפריה כלכלית ללא השכלה

גם לפי אמות מידה קרות, יוסף כהן הוא סיפור הצלחה, שזכאי לכתבת פרופיל מחמיאה במהדורת סוף השבוע של העיתון 'גלובס'. יזם שבא מאפס השכלה ("לא סיימתי את בית הספר היסודי") החל בליקוט קופסאות טונה מפתחי הבתים, עד שהפך את היוזמה שלו לאימפריה כלכלית של ממש. כיום עומד התקציב התפעולי של 'חסדי נעמי' על 14 מיליון ש"ח לשנה. לארגון 80 עובדים וצי של משאיות, מכוניות וטנדרים אליהם רתומות העגלות המפורסמות. וכל זה, ראוי לציין, עם תמיכה ממשלתית שעומדת, לדברי כהן, על אפס שקלים.

יזם שלא שוקט על שמריו. כשהוא הגיע למסקנה שבאולמות השמחה רק 40 אחוזים ממחיר המנה הם העלות הריאלית והשאר - 60 אחוזים (!) הם הרווח של האולם, החליט ר' יוסף כהן להקים אולם שמחות.

מישהו אחר היה פותח אולם של 800 מטר, נח קצת, ואם היה הולך טוב היה מרחיב את האולם. אבל לא כך יהיה מראה כהן. 'חסדי נעמי' מסיימים לבנות בחודשים אלה קומפלקס של 3 קומות שמחה, שכל קומה בנויה על 1,700 מטר רבוע וכל זה בהשקעה של 6 מיליון דולר. "אני ערב לכך שהיתומים שחסדי נעמי דואגים להם כל חייהם יתחתנו כמו כולם", מצהיר ר' יוסף כהן, "ואם בשביל זה צריך להקים אולמות כדי לנטרל את מרבית מחיר המנה – אני אקים".

יוזמה אחרת של 'חסדי נעמי' היא יצירת קשר עם מפעלים. "יש לי 4 פקידות שכל העבודה שלהן זה לפתוח דפי זהב ולהתקשר לחברות שיתרמו בסחורה. ותאמין לי, לחברות האלה יש 2 אפשרויות: או לתרום או להחליף מספר טלפון…"

וגם זה, מתברר, עובד. בהתחלה, הוא מספר, מנהלי החברות עושים לו טובה – יאללה תיקח ותלך, אבל בהמשך הם הופכים להיות מעורבים ו'מורעלים'.

כהן: "היום הגענו למצב שיש לנו משאיות שערוכות כל יום לקבל קריאות טלפוניות ממשקים ומפעלים שמתקשרים ודורשים שנבוא מיידית לקחת סחורה. ואת הסחורה הזו אנחנו מפזרים ללא התרעה מוקדמת מראש למשפחות בהן אנו מטפלים.

"ואל תחשוב שרק משקים דתיים קוראים לנו. אנחנו מקבלים פניות מקיבוצים של השומר הצעיר שלמדו להכיר אותנו ולהעריך אותנו. רוצה דוגמה נוספת? מטרנה. החברה החילונית הזאת מקיבוץ מעברות, יוצאת איתנו מדי שנה במבצעים מיוחדים. מהמבצעים הללו מטרנה משאירה לנו מדי שנה 300 אלף ש"ח".