גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 87ראשיהפצה

גוש אמונה - בגליון השבוע

בגוש קטיף רואים את אלוקים עין בעין, אומר הרב יגאל קמינקי, הרב אזורי. הניסים שמגינים עלינו מהפצמ"רים מוכיחים שה' אוהב אותנו ואת המקום הזה. הוא הקים את מכון התורה והארץ שהעניק לאוכלי המזון הכשר את הירקות ללא חרקים ואת גידולי שנת השמיטה במצעים מנותקים. קרוב ל – 25 שנה הוא פותר בעיות הלכתיות, מחזק אתה האמונה ומעודד את רו התושבים. הוא גאה בהיקף לימוד התורה באזור ובמוסדות התורה הרבים השוכנים בו. ועל תוכניות העקירה של שרון הוא אומר: אנחנו מאמינים באמונה שלמה שיש פה די כוח, אמונה ועשייה כדי למנוע את זה.
01/04/04, 00:00
חגית רוטנברג

בחג הפסח הבא יאכילו תושבי גוש קטיף את ראש הממשלה מרורים. זאת, כמובן, אם שרון יחליט לקיים את אכילת מרור בעלי החסה של 'חסלט', מתוצרת גוש קטיף. אבל גם אם יחליט לוותר על הידור מצווה, דבש הוא לא ילקק אצלם. שרון אמנם מצליח למרר את חייהם בחודשים האחרונים, אך התושבים, ברוח החג, נחושים כתמיד, ואומרים: "עברנו את פרעה – נעבור גם את זה".

'חסלט' לחיזוק ההתיישבות

אחת הדמויות הדומיננטיות בהנהגת המאבק נגד תכניות העקירה הוא הרב האזורי של מועצת חוף עזה, הרב יגאל קמינצקי. כמעט 25 שנה מכהן הרב קמינצקי ברבנות גוש קטיף, והוא הרוח החיה מאחורי מפעלים רבים בגוש. אחד החשובים בהם הוא 'מכון התורה והארץ' בכפר דרום, שאחראי על פיתוח מפעל 'חסלט – עלי קטיף', גידול ירקות עלים נטולי תולעים וחרקים.

בשבוע האחרון נמכרו בדוכנים ברחבי הארץ כמויות גדולות של עלי חסה מתוצרת 'חסלט', לקראת ליל הסדר. המכירות תרמו הן כלכלית והן הסברתית להתיישבות בגוש קטיף, אך הביקוש הרב למוצרי 'חסלט' קיים כל השנה. המפעל המצליח, שבראשו עומד הרב קמינצקי, מביא אותנו לשוחח על "מצב החסה בשטחים", והפעם – פשוטו כמשמעו.

בניגוד למשמעות הרווחת שהוצמדה לביטוי, מצב החסה בשטחים הוא דווקא נושא מורכב ומעניין. על השתלשלותו מספר הרב: "מכון התורה והארץ הוקם מתוך צורך של חקלאים רבים תושבי האזור. ההתחלה היתה לפני שלוש שמיטות, כדי לעזור לחקלאים לשלב את העבודה החקלאית עם קיום ההלכה, ובמיוחד הלכות שמיטה: כיצד ואם להשתמש בהיתר המכירה, מהי הגדרת האזור מבחינת גבולות הארץ. לא היה גוף שנתן להם מענה, ועל רקע מציאות זו קם המכון".

כיום כולל המכון מחלקת מחקר הלכתית, מחלקת מחקר מדעית וכן מדרשה ניידת, שהיתה מודל למדרשות דומות שקמו בעקבותיה. המדרשה מעבירה פעילויות בנושא מצוות התלויות בארץ לנוער ומבוגרים ברחבי הארץ, ויש לה ביקוש רב. בצד המכון שוכן 'גן המצוות', המדגים בצורה יפה בעיות הלכתיות בתחום החקלאי ופתרונן. כמו כן ישנו כולל אברכים סמוך, המתמחה בדיני המצוות התלויות בארץ.

מטרתו של המכון הוא לתת תשובות בזמן אמת לחקלאים שנתקלים בבעיות הלכתיות ואגרונומיות. המכון הקים חממת ניסוי ייחודית, שבה מחובר כל סוג של גידול לאמצעי בקרה וחיישנים מיוחדים, שיכולים לתת מידע על אופן גדילת הצמח ותכונותיו, ובכך לתת פתרון לחקלאי שמגלה בוקר אחד שהחסה שלו לא נראית מוצלחת. בצוות המכון עובדים כתף אל כתף רבנים מוסמכים, אגרונומים ובעלי תארים מתקדמים בחקלאות, שבונים יחד מערכת הלכתית-מקצועית הפועלת כמכונה משומנת היטב.

פתרון הלכתי ואסתטי

עקרות הבית הוותיקות זוכרות ודאי היטב את טרום עידן ה'חסלט': מי שרצה לאכול חסה, כרוב, או כל ירק עלים אחר בלי לעבור על שישה לאווים היה צריך לערוך בדיקה מדוקדקת ומייגעת בירקות. היו כאלה שהעדיפו פשוט לא לקנות. הבעייתיות בירקות עלים נובעת מכך שהם גדלים בשטח פתוח, מה שמזמין חרקים מהאוויר ומהקרקע אל העלים. מציאות זו גרמה לירקות העלים להיות בחזקת איסור גמור במשך כל השנים.

עד שהגיע אלי בן נעים, חקלאי מגוש קטיף, והאגרונום שמעון ביטון, והציעו לאנשי המכון לגדל חסה בחממות: "הגידול במקום סגור ירחיק את החרקים", הם טענו. במכון התורה והארץ הרימו את הכפפה, הקימו חממות ניסוי, עקבו ובדקו במשך חודשים ארוכים, עד שהגיעו לתוצאה הרצויה – ירקות עלים נטולי חרקים ותולעים, הניתנים לאכילה ללא צורך בבדיקה.

אך ההתמודדות לא נפסקת, כפי שמסביר הרב קמינצקי: "החקלאות היא תחום דינמי. פתרת בעיה אחת היום, מחר תצוץ חדשה. מתפתחים זנים חדשים של חרקים, ואנחנו מנהלים נגדם מאבק מתמשך. באחת השנים שיווקנו כרוב, ופתאום התברר שלחממות הכרוב חדר חרק חדש, מזן 'טריפס קליפורני' שהגיע מחוץ לארץ. החרק הזה עשה שמות בגידולים, ונאלצנו להשמיד סחורה בשווי חצי מיליון שקלים.

"למרות שצפיפות הרשתות של החממות גבוהה מאוד, יכול לחדור פתאום חרק בעל מבנה ארוך וצר שיכול לעבור דרך הרשת. השיטה שלנו היא הכרת כל החרקים הקיימים ומוצאם, ועריכת מעקב מדוקדק בשטח על הירקות, על-ידי אנשי תורה ואנשי מקצוע רציניים".

ההקפדה הרבה במחלקת הכשרות גורמת לייקור המחיר לצרכן, אך מסתבר שלא רק הצרכן משלם
מחיר כדי לקבל סחורה איכותית ללא חשש הלכתי: "צריך לב של ברזל כדי להיות חקלאי שמגדל בשיטה הזו. לפעמים אחרי חודשים ארוכים של השקעה, צריך לזרוק את כל הגידולים. החקלאי צריך שיהיה לו משתלם כלכלית לגדל בצורה כזו, יחד עם הסיכון של הפסד במקרה שמתגלים חרקים".

כיצד התקבל הרעיון בציבור המקפיד על הכשרות?

"זו היתה מהפכה. הצד ההלכתי היה פרובלמטי, לכן למדנו במכון את הסוגיה ההלכתית לעומק. יש הרבה שאלות בתחום שלא עסקו בהן בעבר, ואנחנו חקרנו את הנושא. לאחר שגובשה השיטה, באנו להציג אותה בפני רבנים מכל גווני הקשת הדתית, ולקבל מהם הכשר. בהתחלה שמענו תגובות כמו: 'זה לא נורמלי. אי אפשר לאכול דבר שהוא בחזקת איסור ללא בדיקה'. אבל המשכנו להסביר, והצגנו את התהליך האגרונומי המונע כניסת חרקים, ואת המוצר המוגמר שיצא מחזקת איסור.

"בסופו של דבר חדר המוצר לשוק, כי הציבור צריך אותו, וכשיש פתרון הלכתי אין סיבה שלא לקנות. כיום אין רב שלא סומך את ידיו על הפתרון הזה, כולל בציבור החרדי. היחיד שכותב על המוצרים שלנו שיש לבדוק אותם קודם האכילה הוא הרב לנדא, אבל זה לא מפריע ל'חסלט' להימכר יפה גם בחנויות שתחת השגחתו".

מוצרי 'חסלט' משווקים גם לאמריקה. הרב קמינצקי מספר שגם בעלי מסעדות מעדיפים לרכוש מהם, אם לא מצד הכשרות – מהצד האסתטי. המסעדנים התל אביביים מעדיפים להגיש ללקוחותיהם סלט נקי, מבלי שתולעים יציצו מתוכו אל מול הסועד התמים.

גלגולו של רב

בעיה הלכתית נוספת היא, כאמור, השמיטה. גם כאן מצאו אנשי המכון פתרון יצירתי: גידול על-גבי מצעים מנותקים. "חיפשנו דרך שבה נוכל לקיים את שנת השמיטה על-פי ההלכה, ויחד עם זה לא נפקיר את החקלאות בידי הערבים. החקלאות הערבית דוחקת כל הזמן את החקלאות העברית, ויהודי שיפסיק לגדל אפילו שנה אחת – בשנה הבאה לא יוכל לחזור לשוק.

"לצורך העניין הזה ערך הרב קוק בשעתו את היתר המכירה. אנחנו רצינו למצוא דרך שתהיה מקובלת על ציבור רחב ככל האפשר, שלא תסתמך על היתר המכירה. צירפנו שלושה גורמים: גידול על-גבי מצע מנותק מהקרקע תחת גג, העובדה שאזור גוש קטיף נכבש על-ידי יהושע, ושלא יושב על ידי עולי בבל. הרכב זה יצר אפשרות לגדל באופן המותר בשמיטה".

השיחה עם הרב קמינצקי מתובלת מצדו בהערכה רבה לתושבי הגוש ובאהבה עמוקה לחבל ארץ הזה. לא תמיד זה היה כך: "את השירות הצבאי עשיתי בעזה בתקופה ששרון היה אלוף פיקוד דרום", מספר הרב. "היו כאן בעיות קשות עם מחבלים. כל רכב צבאי שעבר על הכביש היה נפגע. חצי מהפלוגה שלי, כולל אותי, נפצענו בג'בליה. האזור היה עבורי מעין חור שחור. לא העליתי בדעתי שאחזור לכאן".

אך למעלה חשבו כנראה אחרת. הוא המשיך ללמוד בישיבת מרכז הרב, ולאחר מכן בשלוחת כולל ה'אידרא' של הרב גורן בנוב. בשלב מסוים פנו אליו חברים מהצבא שגרו בגני טל, וביקשו ממנו להיות רב היישוב. הוא התחיל את דרכו שם, אך תוך שנים ספורות הפך לרב האזורי, בתור הרב היחיד שגר בגוש קטיף. הבחירה לא היתה סתמית: הרב קמינצקי לא שקט על שמריו כבר מהרגע הראשון בתפקיד: לנגד עיניו עמדו שני היסודות עליהם תהיה מושתתת ההתיישבות העתידית בגוש קטיף, שמנתה אז רק את גני טל, נצר חזני וקטיף: תורה וחינוך.

הוא הקים את כולל מג"ל בקטיף, שבו למדו 10 אברכים מהיישובים. האברכים השתלבו בעשייה תורנית, כל אחד ביישובו, ונשותיהם עסקו שם בחינוך. חלק מתלמידי הכולל הפכו במשך הזמן לרבני יישובים בגוש. לאחר פינוי סיני הגיעה ישיבת ימית לנווה דקלים, והכולל הפך לחלק מהישיבה. כמה שנים מאוחר יותר חזר הכולל והתנתק מהישיבה.

בחירתו של הרב שמואל טל לעמוד בראש הכולל היתה בחירה מוצלחת של הרב קמינצקי: "הרב טל היה מוכר לכמה אנשים בגוש מישיבת שעלבים. ידענו שהוא תלמיד חכם רציני, וביקשנו ממנו במשך זמן רב לעמוד בראש הכולל. לבסוף, מכל ההצעות הרבות שהונחו על שולחנו, הוא בחר להגיע אלינו".

הבחירה אכן הצדיקה את עצמה: הכולל הפך לישיבה הגבוהה 'תורת החיים', שמהווה היום מוקד משיכה לבחורים רבים שמגיעים לגוש קטיף, וממשיכים לגור במקום כאברכים.

"כשביקשתי מהרב טל להגיע, אמרתי לו: 'נקים אימפריה של תורה בגוש קטיף'. החזון הזה מתגשם: אין אזור בארץ שיש בו כל-כך הרבה תורה פר מתיישב", והרב מתחיל למנות את המוסדות: ישיבות הסדר, ישיבה גבוהה, מכינה, מדרשה לבנות, אולפנה, ישיבה תיכונית, תלמודי תורה, כוללים ועוד. "השילוב המיוחד בין עולם התורה והמעשה כאן מדהים. אם מחפשים התגשמות של מדינת הלכה – המודל הוא פה".

נושא בעול כבד

השיחה עם הרב קמינצקי נקטעת בכל כמה דקות על-ידי צלצול טלפון. מלשכתו הצנועה, השוכנת בחדר גדוש ספרים סמוך לביתו, יוצאות הוראות ופסקי הלכה לכל רחבי הגוש. בתור רב אזורי, הוא מטפל בכל שאלה שמתעוררת למי מהתושבים, בכל עניין. השאלות נעות החל מכשרות כלים לפסח, אופן ההרקדה בהופעה הערב במתנ"ס, ובמקביל – פגישה עם מפקד האוגדה בערב, ולאחר מכן שיעור לבנות שיגיעו לביתו בשעות הלילה המאוחרות.

הרב עונה לכל פונה בסבר פנים יפות ובנימה החלטית ונמרצת. דמותו הכריזמטית מוכרת היטב לכל התושבים, והוא מחובר לכל גווני הציבור ההטרוגני מאוד של תושבי גוש קטיף. אחת התושבות מתארת אותו כ"רב בגובה העיניים", שמתעניין גם בשלום הצעירים ומהווה דוגמא אישית בהתנהגותו. "הוא נותן המון כוחות, אני מתחזקת מלראות אותו. כשהוא מדבר – הוא אומר דברים שנוגעים בלב כולם, שיחות שלא 'מייבשות' אותך. הוא גם רב שלא מחובר רק לרוחניות, אלא מעורה מאוד בחיי המעשה".

בתור אם צעירה, היא מוסיפה: "הילדים שלו למדו בבית ספר ממ"ד והלכו לבני עקיבא. הם למדו להתמודד עם המורכבות, ולא להיסחף אחרי דברים שראו ולא התאימו להם. הוא גידל ילדים עם עוצמות. בעיני הוא סמל בתחום הזה. כשאני מתלבטת לגבי הילדים שלי בשאלה אם להתערות או להסתגר, אני חושבת על החינוך שלו, שמהווה דרך להשתלב בחברה שונה ועדיין להישאר חזקים מבחינה רוחנית. זה דבר שהוא נתן לי רק מעצם ההתבוננות במשפחה שלו".

הרבנים שאיתם הוא מתייעץ בשעת הצורך הם הרב יעקב אריאל והרב דב ליאור. כשאני שואלת מהו סדר היום שלו, הוא עונה: "זר לא יבין מה המשמעות של להיות כאן בהנהגה ציבורית. ביישוב קטן רב מעורב בכל העניינים של האדם, מרגע הולדתו עד יום פטירתו. הרב צריך לעסוק בחינוך, בזוגיות, בהלכה ובבעיות חברתיות ביישוב. לדעתי, זה מה שיגרום לכך שגדולי הדור הבאים יהיו רבני יישובים, מאחר שהם עוסקים בנושאים רבים כל-כך.

"על אחת כמה וכמה רבני יישובים שנמצאים במלחמה – אי אפשר להבין את העומס. זה אומר שכשקורה משהו, הרב הוא בין אלה שהולכים להודיע למשפחה. הרב גם מלווה את המשפחה בכל התקופה של ההתמודדות עם האסון, במקביל לעובדי הרווחה. המלחמה מולידה צרכים עצומים של הציבור, ובהתאם לכך גודל המטלה על הרבנים. יש לנו התמודדות עם שאלות שהרבנים הראשיים לא צריכים להתמודד איתן".

שאלות של פיקוח נפש

הרב מפרט שורת שאלות מפוכחות להחריד של תושבים שחיים שנים תחת אש, ומודעים בקור רוח לסכנת החיים האורבת לפתחם בכל רגע נתון: "כאשר משפחה נוסעת החוצה, האם לנסוע ברכב אחד או בשני רכבים? או במילים אחרות: אם יקרה משהו, לפחות שחצי משפחה תישאר בחיים. האם לנסוע לחתונה מחוץ לגוש או לא? האם לנסוע עם שכפ"ץ? אישה שעובדת כאחות באר שבע במשמרת לילה שאלה אם מותר לה לנסוע לעבודה באופן זה, או שעדיף להישאר בחיים וללא פרנסה. האם בכלל מותר לגור כאן בשעת מלחמה? כל אלו הן שאלות בדיני פיקוח נפש ממש, שאנו נדרשים לענות עליהן יום יום".

כאשר נפלו פצמ"רים על הקרוונים של תלמוד תורה עצמונה, נשאלה שאלה אם להעביר אותם למקום אחר, ונפסק שכן. אך שאלה זו גוררת שאלות של אחרים המתגוררים בקרוונים ועומדים באותו סיכון.
הרב קמינצקי ישב עם מפקדי צה"ל כדי ללמוד את השטח והסיכונים, ובהתאם לכך פסק לכל שואל ביישובו ובמקומו אם מותר לו לשנות את מקומו או לא. ומה עושים כשיש יריות על מבנה המדרשה בנצרים, שם מתארחים המתנדבים? האם להחליף אותם עם תושבים או לא? השאלות הן מורכבות, ולמקרים דומים ניתנות תשובות שונות.

"רב ביישוב אינו רק תלמיד חכם. הוא צריך הרבה סיעתא דשמיא כדי להנהיג את היישוב. יש לנו ועד רבנים של כל היישובים, ואנחנו מלבנים סוגיות יחד. אנחנו עוסקים בהגברת האמונה, הרוח, חיזוק התורה. הכוח היחיד שמחזיק אותנו פה הוא האמונה והתורה. כל הקווים האדומים האחרים של מדינת ישראל כבר נחצו ונמוגו".

תושבי גוש קטיף מורכבים מחתכי אוכלוסיה שונים מאוד. כולם מקבלים את סמכות הרב ללא עוררין?
"הציבור כאן מורכב מבני תורה, ומי שלא הם מוקירי רבנן. הרבנים פה הם רציניים, וכל החלטה שהוועד מקבל מתקבלת בציבור. ודאי שאנחנו צריכים לעבוד בחכמה, אבל סך הכל הציבור תורני ומקבל סמכות חכמים".

רבנים בחזית

המערכה המעשית על המשך ההתיישבות בגוש קטיף נמצאת בימים אלו בעיצומה. נוער מחלק חומרי הסברה בצמתים, שלטים נפרשים לאורך כבישי הארץ, והתושבים מקדישים מזמנם, בין הניקיונות לפסח, כדי להדריך סיורים בגוש. השבוע נרתמו גם להכנת מנות 'קמחא דפסחא' מתוצרת גוש קטיף, בשיתוף עמותת 'אורות חסד'. התושבים ניצבים גם בפני מערכה מבית: התקשורת העוינת בדרך כלל הפוקדת כעת לעתים קרובות את האזור.

הרב קמינצקי מספר על מכה ניצחת שהנחיתו התושבים על 'מר הטלוויזיה', חיים יבין. יבין הגיע לגוש במסגרת צילומי סדרה חדשה שלו 'המתנחלים', שכפי הנראה לא תציג אותם כאנשי חזון וערכים שאמורים לשמש מופת לאזרחי ישראל. דובר המועצה, ערן שטרנברג, חזה מראש את מה שצפוי לקרות, ולכן הפיץ הוראה בקרב התושבים שלא לשתף פעולה בשום צורה עם יבין. יבין רתח מכעס כשאף אחד לא הסכים לדבר איתו, או להכניס מצלמה למקום.

הקש ששבר את גב הגמל היה כשהגיע יבין לקיוסק וביקש לצלם את בעל הקיוסק, שסירב כמובן. יבין התעצבן ושאל: "אתה יודע מי אני?" אותו תושב, שכנראה איננו חסיד נלהב של צפייה בטלוויזיה, ענה בתמימות: "לא יודע. יבין? אתה משהו מהטלוויזיה?" יבין עזב את המקום בזעם, כשהוא מבטיח שגם אם הם יתחננו להתראיין, הוא לא ירצה לשמוע מהם יותר.

מאחורי המערכה המעשית עומד מערך רוחני-אמוני שמנהיג הרב קמינצקי יחד עם ועד רבני הישובים, כנגד המכות הקשות שמכה בהם הטרור. שתיים מהמכות היותר קשות שחווה גוש קטיף הוא הירצחם של שני רבני ישובים: הרב שמעון בירן הי"ד, שהיה רבה של כפר דרום, והרב יצחק עראמה הי"ד, שהיה רב היישוב נצר חזני. כפר דרום התאוששה לאחר כמה שנים מהמכה, וכיום עומד בראשה רב חדש. נצר חזני עדיין לא התאוששה מהאסון הטרי יחסית, מאירועי המלחמה האחרונה.

הרב עראמה היה תלמיד בכולל של הרב קמינצקי לפני שהתמנה לרבנות, והרב קמינצקי מספר עליו: "הוא היה אדם מיוחד במינו. הוא נכנס ליישוב חקלאי של בעלי בתים והפך אותו לישוב תורני לכל דבר. הוא הקים כולל ביישוב, ואנשים באו ולמדו איתו. היתה הערכה עצומה כלפיו – על פיו יישק דבר. הוא היה קשור לצעירים ומבוגרים ומצוי בבעיות של כולם. הם מרגישים כאילו איבדו אבא ממש".

איך מתמודדים כרבנים עם חמש עשרה שנות טרור, על כל המשתמע מכך?

"כל מי שנמצא במלחמה הזו שורד אותה מכוח האמונה. אדם רגיל היה בורח מפה מיד. נפלו כאן כבר 4,000 פצמ"רים, ואנחנו ברמת סיכון כזו שאפילו עכשיו יכול ליפול עלינו פצמ"ר באמצע החדר. בנווה דקלים בלבד נפגעו 80 בתים, ולמרות זאת אין משפחה אחת שעזבה את המקום מסיבות ביטחוניות. אדרבה, משפחות שנפגעו קשה, כמו משפחת כהן מכפר דרום, עזבו לצורך תקופת שיקום וחזרו לגור בגוש. אנחנו כרבנים פועלים יחד, ומחזקים זה את זה מתוך דיבוק חברים. כל רב יישוב נושא על כתפיו עול כבד".

נפלאות ביציאה ממצרים

מדברים הרבה על נסים שקורים כאן. הרב יכול להדגים במה מדובר?

"פה רואים את אלוקים עין בעין. נסי מצרים, לא פחות. לפני 3 שבועות ירו טיל נ"ט על אוטובוס בנצרים שהיו בו 24 נוסעים. הנהג אסר לשבת בחלק האחורי, והטיל פגע בדיוק באותו חלק. טיל נ"ט פגע בביתה של משפחת צדוק, ישר לתוך המזווה. הבעל עמד שם שנייה לפני הנחיתה. בני הזוג עמדו במטבח, ורק דלת זכוכית הפרידה בינם לבין המזווה. במטבח כאילו לא קרה כלום.

"בכפר דרום צפו אנשים בסרט. פצמ"ר נחת על רצפת בטון במרחק 2 מטרים מהם. הרסיסים חדרו את קיר הגבס של האולם, ועפו ממש בין הראשים של האנשים. איש לא נפגע. כתוב שכשם שביציאת מצרים נגאלו בזכות האמונה, כך ייגאלו מכל הגלויות בעתיד בזכות האמונה. אחרי שהקב"ה מראה לנו כאלה נפלאות כל השנים פה, אפשר שלא להאמין?"

הרב מספר גם על נסים מסוג אחר: הפריחה החקלאית על חול ים היא נס בפני עצמו, שלא קיים במקומות אחרים. "כשהגענו לפה, הביאו לנו ממשרד השיכון אדמת לס, כי חשבו שלא נוכל לגדל כלום על חול. אדמת הלס לא הצמיחה דבר. הסרנו אותה, וכשחזרנו לחול הכל התחיל לפרוח. יש פה קץ מגולה, אין אחד שלא יכול להגיד שהוא לא רואה פה את ה'.

"כל אחד נחשף לאירוע נסי כלשהו במקום הזה. יש כאן מציאות ממש כמו ביציאת מצרים. אפשר להצביע על הקב"ה, בבחינת 'זה אלי ואנוהו'. ליד הבת שלי נפלו פצמ"רים שלוש פעמים. היא ראתה רסיסים מול העיניים ולא נפגעה. בכפר דרום נפל פצמ"ר לתוך האסלה, וזה בלם את הפיצוץ, כך שהמשפחה, שהיתה בבית בהרכב מלא, לא נפגעה כלל. ביציאת מצרים יצאנו ערום ועריה, ללא שום הגנה, רק השגחה של ה'. גם אצלנו, אתה הולך בבית, ברחוב, אין לך שום הגנה, ופתאום נופל עליך טיל או פצמ"ר – רק הנסים מגנים עליך. הנסים הללו הם גילוי אלוקי, שה' אוהב אותנו ואת המקום הזה".

רצועת עזה היתה תמיד במוקד המאבק, עוד מתחילת תהליך אוסלו, בהסכם 'עזה תחילה'. איך הרב מסביר את העובדה שדווקא האזור הזה משמש מטרה לחצי הממשלות השונות?

"אנחנו האזור הרחוק ביותר מהקונצנזוס. אמרתי למפקד האוגדה בשעתו, שבאמת 'עזה תחילה': עד שעם ישראל לא יבין מה הוא עושה בעזה, הוא לא יבין מה הוא עושה במדינת ישראל. בכל האזורים האחרים בארץ יש תירוץ מדוע לא לעזוב אותם: נוף, מים, עומק אסטרטגי, מקומות קדושים. על חבל עזה אומרים: 'עזוב, זה קן צרעות'. אבל עזה היא נקודת המבחן של עם ישראל, מאז אברהם אבינו.

"כשאברהם כרת ברית עם אבימלך וויתר על גרר, שהיא למעשה עזה של היום, כתוב במדרש שה' אמר לאברהם שבגלל הוויתור הזה ייערכו 7 מלחמות, וייהרגו 7 צדיקים, ויגלה ארון הברית – הכל מוסב על המקום הזה. רואים את זה היום, במלחמות שהפסדנו בהן, בצדיקים שנרצחו כאן, בהר הבית שעדיין לא נבנה – הכל בגלל אותו ויתור. כל חולשה שמתגלה פה באה לידי ביטוי בכל המדינה. ברור שהבריחה מעזה הביאה לבריחה מלבנון".

רק בכוח האמונה

מלבד עמידה במצב מלחמה מתמשך, עומד האזור במטלות נוספות: אינטגרציה חברתית, החקלאים שמתמודדים בקושי על פרנסתם, המרחק הגיאוגרפי, שיוצר בין השאר צורך ליצור מקומות עבודה נוספים בגוש עצמו. "למרות זאת", אומר הרב, "דווקא התקופה זו, הקשה כל-כך, היא הטובה ביותר מבחינת ההתיישבות. בכל היישובים אין מקום לקלוט משפחות נוספות. 14 משפחות מחכות בתור להיכנס לנווה דקלים".

מה רמת הקשר של הרבנים עם תושבי החבל שאינם שומרי תורה ומצוות?

"מי שגר בגוש קטיף לא יכול להיות חילוני. כולם פה אנשים מאמינים, אחרת לא היו יכולים לגור כאן. אין להם אנטי, ואנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה מלא, כולל העברת שיעורים ביישובים הללו".

הרב קמינצקי, עם האמונה והאופטימיות – מה יהיה? הפעם התכנית נראית מוחשית מתמיד. הצעדים ייעשו באופן חד-צדדי, והעם לא מביע התנגדות נחרצת למהלך!

"גם בתקופת ברק, בקמפ דייוויד, הכל היה חתום כמעט. כל-כך הרבה פעמים שמעתי כבר שאיננו קיימים עוד. מבחינתנו זה לא יקרה, ואיננו דנים בזה אפילו. ימית נפלה מהרגע שבו אנשים הסכימו לדבר על פיצויים. אילו היו אומרים: 'לא נזוז מפה תמורת כל דבר שבעולם' זה לא היה קורה. ברגע שרק מתחילים לדבר על האפשרות – זה מגיע.

"אנחנו פועלים בכיוון חיובי של הגברת אמונה, ומאמינים באמונה שלמה שיש פה די כוח, אמונה ועשייה כדי למנוע את הדבר מלקרות. גוש קטיף יהיה נקודת ארכימדס, שממנה יהפכו את כל המציאות במדינה. המאבק הוא לא על שטחים, אלא על משמעות מדינת ישראל: מדינת היי-טק בין גדרה לחדרה או יסוד כסא ה' בעולם. המאבק הוא רוחני גם כלפי האויבים מחוץ. הם מדברים במושגים של מלחמת ג'יהאד, אל אקצה. הפוטנציאל הרוחני שלנו ינצח את המאבק".

בשבוע האחרון מסתמן סיכוי סביר ששרון ייפול בעקבות הגשת כתב אישום נגדו. כיצד תגיבו על התפתחות כזו?

"עצוב וחמור מאוד שמגישים כתב אישום נגד ראש ממשלה בישראל. יחד עם זה, נשמח שהוא ייפול יחד עם תכניותיו. רואים איך הקב"ה עובד שעות נוספות".

בניסן עתידין להיגאל

לרב קמינצקי ולרעייתו שרה 9 ילדים, ארבעה בנים וחמש בנות. שרה עובדת כיועצת חינוכית בנווה דקלים. חמישה מילדיהם נשואים: שלושת הבנים הם אברכים בישיבת 'הר המור', בת אחת גרה בכפר דרום ובת נוספת בעיר דוד.

בשבוע שעבר התחתן הבן השלישי, אריאל. החתונה נערכה בנווה דקלים. הרב קמינצקי ורעייתו ויתרו על משלוח הזמנות אישיות ופרסמו מכתב כללי לתושבי נווה דקלים, שבו נאמר: "אנו חשים שלעת הזאת שמחת נישואין במקום היא עוד נדבך רוחני בהתמודדות שלנו מול העננה המרחפת מעלינו".

גם את חתונות הילדים בעבר ביקשו בני הזוג להשיא בגוש קטיף, אך נתקלו בעיכובים. הפעם קיבלו הורי הכלה וחבריהם בשמחה את ההזמנה לבוא ולבקר בגוש קטיף, ביקור שהיה ראשון עבור חלק מהם. הגיעו חמישה אוטובוסים מלאים, והתרוממות הרוח הרקיעה שחקים.

בכביש המוביל לתוך גוש קטיף נתלה שלט בזו הלשון: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל". כשממשיכים לנסוע באותו כביש ורואים את החממות, היישובים והאנשים, מאמינים יותר ויותר שהגאולה אכן תגיע בניסן הזה.


הרב והפוליטיקאי

צבי הנדל, סגן שרת החינוך מהאיחוד הלאומי, לשעבר ראש מועצת חוף עזה, עבד במשך שנים רבות יחד עם הרב קמינצקי. נרקם ביניהם קשר מיוחד, שנמשך עד היום. הנדל: "הרב קמינצקי הוא דמות מרכזית בגוש קטיף. הוא יזם הקמת כוללים, ישיבות ומדרשות, והוביל מהלך הלכתי וכלכלי חשוב בתחום הירקות ללא תולעים, תוך נטילת אחריות עצומה. הוא מרומם את רוח ציבור ומחובר לאנשים. כולם באים להתייעץ איתו, והכל בצניעות, תוך בריחה מהכבוד".

להנדל יש שיעור קבוע מדי יום שישי יחד עם הרב, שאותו הוא לא מחמיץ בשום אופן. "אני לא קובע שום פגישה בזמן הזה. יש לנו יחסים טובים מאוד – הוא מתייעץ איתי בפוליטיקה, ואני מתייעץ איתו בענייני רבנים". הנדל מספר איך הרב היה הולך איתו תמיד להודיע למשפחות על אסון, וליווה אותן בהמשך. "יש משפחות חילוניות שהתקרבו לדת אחרי האסון, בעקבות הקשר איתו".