חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 91ראשיהפצה

המורשת הוזנחה - בגליון השבוע

לרשות השידור ניתנה הזדמנות להוכיח שהיא דואגת לצרכיו התקשורתיים של הציבור הדתי, עם הקמתה של תחנת הרדיו הדתית 'מורשת' של קול ישראל. אבל היחס אל התחנה מתחילת דרכה היה כאל בת חורגת, והתנאים בהתאם: תקציב דל, שכר נמוך, טווח שידור חלקי מאוד ואפס פרסום. בהעדר גב פוליטי נפלה התחנה קורבן לקיצוצי תקציב, ואוחדה מחדש עם רשת א' שממנה הופרדה לפני 5 שנים. האם האיחוד מחזק את התחנה או מחליש אותה, האם הוחמצה הזדמנות לתחנת רדיו דתית ארצית, והאם תינתן אוטונומיה למנהלי התחנה אחרי האיחוד.
06/05/04, 00:00
עפרה לקס

זה יכול היה להיות סיפור הצלחה. ערוץ רדיו ממלכתי לדתיים שמשדר מוסיקה יהודית, תכניות אקטואליה ושיעורים, ומצמיח דור חדש של חבר'ה שיודעים לעשות תקשורת. הרייטינג בוודאי היה מרקיע שחקים, המרכזיות היו עמוסות בפניות המאזינים, סוף סוף ערוץ תקשורת דתי, חוקי ומוצלח.
אבל לא. זה ממש לא הלך ככה.

'רשת מורשת' היא אכן רשת דתית חוקית, וגם עובדים בה צעירים אידיאליסטים שלמדו איך עושים רדיו, אבל זהו, עד כאן הדמיון. הרשת לא היתה מוכרת בציבור, שידוריה נקלטו באזורים מצומצמים ביותר ואת הרייטינג איש בעצם לא בדק. בעוד כמה חודשים תיכנס 'מורשת' בחזרה לתוך רשת א', שממנה הגיחה בשנת 99'. סוף הסיפור.

נזכיר, כי השנה הותנה אישור תקציבה של רשות השידור בצמצום מספר רשתות השידור שלה מעשר לשבע. היה צורך לסגור שלוש תחנות. בפועל ייסגרו רק שתיים, אחת מהן היא 'רק"ע', המשדרת לעולים החדשים, ששידוריה יאוחדו עם שידורי רשת ה', והשנייה, כאמור, היא 'מורשת'.

כשמנסים לרדת לעומקן של סיבות, התהליך אינו פשוט בכלל. רבים מן המעורבים אינם מוכנים לדבר, אחרים מתנים זאת בעילום שמם, ומעל גבם נמצא מנהל הרדיו של רשות השידור, יוני בן מנחם, שהטיל איסור גורף על אישים בכירים להתראיין. מינימום סודות גרעין.

ובכל זאת, ממה שהצלחנו לדלות עולה ומצטייר לו משולש ברמודה: שלושה גורמים מרכזיים שהביאו להיבלעותה של 'מורשת'. המשולש, שאינו שווה צלעות, מורכב מרשות השידור, התופסת את מרב התמונה, גורמים פנימיים וחוסר מעש, או חוסר מעש מספיק של פוליטיקאים דתיים.

התחלה נלהבת

מליאת רשות השידור של תחילת 99'. מתוך כשלושים איש, עשרה הם חובשי כיפה. החבר'ה החליטו להתכנס ולתאם עמדות לפני ישיבת המליאה הראשונה. וכך היה, נזכר פרופ' אלי פולק: "אורי פלאח, שהיה גם בוועד המנהל של הרשות, העלה את הרעיון. הוא אמר שרשות השידור אינה משדרת לציבור הדתי, ושצריך להקים עבורו רשת נפרדת".

החברים הנהנו בהסכמה, אך פולק דווקא התנגד: "התנגדתי לכך שייקחו את הדת וישימו אותה בגטו. חשבתי שהמאבק צריך להיות על יותר תכנים של מסורת ברשת ב'. אבל הרוב המכריע החליט ללכת על זה, ואני לא רציתי לשים רגל". פלאח ואבי שמידט, סמנכ"ל עמותת 'מעלה' ונציג המפד"ל
במליאה, התחילו לפעול למען מימוש החזון.

"זו היתה הפוליטיקה בהתגלמותה" אומר פולק. "חברי המליאה רצו את תמיכתנו בתקציב ובעניינים נוספים, ולכן הם הסכימו להקים את הרשת. לקח שנה עד שההחלטה עברה לפסים מעשיים".

מי שהיה מתבונן היטב בתחילת דרכה של הרשת הצעירה יכול היה לנבא גם את סופה. התקציבים, שלא היו גבוהים במיוחד, הובטחו אך לא נמסרו. משדרים, שהיו אמורים לאפשר לכל בית בישראל לקלוט את השידורים, לא הופעלו. "בכל ישיבה של ועדת הכספים של הרשות היינו שואלים מה עם התקציבים ומה עם המשדרים", מגלה פולק. "והתשובה היתה שאין תקציבים ואין משדרים. הרשת אף פעם לא היתה מה שההוגים שלה רצו שהיא תהיה".

לדברי פולק, מנכ"ל רשות השידור באותה תקופה, אורי פורת, לא אהד את רעיון הקמת הרשת הדתית. היום, במרחק של כמה שנים, מכחיש פורת שהיתה לו עמדה כזאת: "הייתי בעד, אחרת לא הייתי מעביר את ההחלטה. תמיד חשבתי ש'קול ישראל' צריכה להיות 'קול ישראל' תרתי משמע. זה חלק מתפקידיה לשדר קצת יידישקייט".

ההחלטה עברה כי באותה עת היה לדתיים כוח רב במליאת הרשות, לא כן?

"לא היתה פה כפייה, אחרת הייתי נלחם בזה. חשבתי שיש מקום לכאלו שידורים, ועשיתי הכל כדי שהם יתחילו במועד שנקבע, וכדי להגדיל את טווח הקליטה של המשדרים".

אנשי הרשת טוענים שקנו משדרים מתקציב 'מורשת' וניצלו אותם לטובת רשתות אחרות.

"משרד התקשורת עשה בעיות עם המשדר. היו בעיות אובייקטיביות. אבל זה נכון שהיו התנכלויות לרשת. היו אישים בתוך הרדיו שלא רצו ברשת הזו". פורת כמובן לא מסגיר את השמות. "הרדיו ורשות השידור כולה הם ערמה של קליקות ואינטרסים. אנשים חושבים שאם יתנו למישהו דבר, זה יהיה על חשבון רשת אחרת, על חשבונו".

מאחז ברדיו

מנהל 'רשת מורשת' הראשון ומי שהקים אותה בפועל הוא אהרן ויזנר, שערך לפני כן את יומני מורשת ברשת א', רשת שנוהלה ועדיין מנוהלת בידיו של איתן אלמוג. במהלך הזמן מונה ויזנר להיות 'מנהל שידורי דת ומסורת בקול ישראל'. וכש'רשת מורשת' העצמאית יצאה לדרך, הוא היה מנהלה הראשון.

אנשים שעבדו ברשת א' בתקופה שלפני 'רשת מורשת' יודעים לספר כי אלמוג הצר את צעדיהם של מפיקי תכניות הדת. "יש לו תפיסה מאוד אנכרוניסטית על מסורת. הוא לא נתן לנו להכניס תכניות אקטואליה יהודיות, ודחק את הכל לפינה מאוד מצומצמת".

כשיצאה 'רשת מורשת' לדרך והתנתקה מרשת א', מספרים הגורמים, ניסה אלמוג לשים רגל, והוא המשיך לנסות ולהכשיל לאורך השנים. הוא חשב שמקומם של שידורי המסורת הוא ברשת א'. אלמוג עצמו מסר תגובה קצרה, המשקפת את יחסו לרשת הדתית: "בישיבה אצל מנהל הרדיו הוחלט שהיא תחזור לתוך רשת א'. צריך לברך שהחיינו בכוונה גדולה על חזרתם לצור מחצבתם. אני שמח על ההחלטה ועל תיקון המצב הלא טוב שהיה".

על שאלות קשות יותר סירב אלמוג להגיב, והתנה את תגובתו במתן אישור של רשות השידור. אך כאמור, מנהל הרדיו של הרשות אסר על קיום הראיון, ולכן נמנעה זכות התגובה מאלמוג ומאישים אחרים שיוזכרו כאן.

למרות הקשיים הכלכליים, יצאה 'מורשת' לדרך עם קבוצה של שדרנים, מפיקים ועורכים צעירים ואידיאליסטיים, שרצו להביא בשורה חדשה לאוזני אזרחי ישראל הדתיים מכל גוני הקשת. קהל היעד נקבע להיות מאזיני 'ערוצי הקודש', מסורתיים, חרדים ודתיים לאומיים. כ-ו-לם. אנשי הרשת השתדלו לא להשתייך לקו מפלגתי מסוים, למרות שהרוח ששרתה במקום, כך נדמה, היתה ציונית דתית.

"הם השמיעו תכניות של מוסיקה יהודית ועל מוסיקה יהודית, והיוו כר צמיחה ללהקות של מוסיקה יהודית אלטרנטיבית, כמו 'בין השמשות', 'המדרגות' ו'רבע לשבע'", מספרים גורמים המקורבים לרשת. "הם שידרו תכניות אקטואליה עם אוריינטציה דתית, ולמרות שתנאי ההעסקה היו מזעזעים, האידיאולוגיה הצליחה להחזיק, כי הם הרגישו שיש כאן משהו חדש.

"ב'קול ישראל' היה אולפן מפואר, טכנאים, שדרנים ועורכים מקצועיים ? כולם דתיים והכל טיפ- טופ. איש מהעובדים לא יכול היה להסתמך על העבודה ב'מורשת' כעבודה יחידה, אבל החבר'ה שמחו שהם עושים רדיו שאנשים יכולים להשאיר אותו פתוח כל היום".

מתפרנסים מהאוויר

ויזנר ועובדיו עמדו מול נתונים לא פשוטים. לא רק שהתקציב לא היה גדול מספיק, אלא גם לא נתנו להוציא אותו בקלות. 'מורשת' העסיקה רק שני אנשים כעובדים מן המניין: את מנהל התחנה ואת מזכירתו. כל השאר עבדו בשי"ן ת"פים: 'שוברי תשלום', או בלשון העם פרילנסרים. איש לא קיבל קביעות, תנאים, חופשות או פנסיה. התשלום לא היה גבוה במיוחד, והיה צורך להיאבק מול רשות השידור על כל החזר נסיעות, על כל העלאת שכר. פרנסה לא היתה פה.

מעבר לכך היו בעיות עם קליטת השידורים.

בהתחלה הוצב משדר של 4 קילוואט, שהעביר את שידורי הרשת מזיכרון יעקב בצפון ועד לאזור הדרום. ביום בהיר אחד הוא פשוט הוחלף. "גילינו לתדהמתנו שהמשדר נעלם. במקום זה שמו לנו משדר של קילוואט אחד. המשדר של הארבע הלך לרשת א'", מספרים אישים מן הרשת.

אחרי לחצים, הסכימו אנשי 'רשות השידור' להוציא כסף מתקציב הרשת, ורכשו חמישה משדרים, בני קילוואט כל אחד. מתוך החמישה התקינו רק משדר אחד, בתואנה שמשרד התקשורת אינו מאפשר להתקין את השאר. לאחר לחצים נוספים הותקנו עוד כמה משדרים. השאר העבירו את שידורי 'קול הדרך לעסקים'.

נוסף על הבעיה הטכנית, היה חוסר מודעות לקיומה של הרשת. אם תערכו סקר קצר בקרב מכריכם הדתיים (כאמור, קהל היעד), תגלו שרובם משוכנעים שאתם מדברים על אתר 'מורשת' באינטרנט. "מה באמת? יש תחנת רדיו כזאת?" הם ישאלו.

אנשי התחנה התחננו שרשתות אחרות של רשות השידור ישדרו ג'ינגלים שיידעו את המאזינים על קיומה של התחנה, בדומה לקמפיינים ששודרו עבור 'קול הדרך לעסקים' וכאלה שעדיין משודרים להעלאת המודעות לרשת ג' ("בוקר טווווב, בוקר טווווב..."). אבל גם זה לא הלך.

"פעם אחת" נזכרים אנשי הרשת "אמרו את צמד המילים 'רשת מורשת' ברשת ב'. זה היה לפני תשעה באב, והיתה לנו תכנית שו"ת עם רב מפורסם. המרכזייה שלנו היתה פשוט מפוצצת". אבל הצעד החריג הזה לא חזר על עצמו יותר מדי פעמים.

אין פרסום ? אין מאזינים

מכון TGI, שהוא האורים והתומים של משרדי הפרסום ושל המדיה בכל הנוגע לשיעורי הקריאה, הצפייה או ההאזנה של אזרחי ישראל, אינו כולל בתוכו את שיעור ההאזנה ל'מורשת'. סמנכ"ל הארגון מסביר שאיש מעולם לא ביקש להוסיף את 'מורשת' לרשימת הרשתות הנבדקות. שפ"ם, חברת הפרסום שמוכרת את זמן האוויר של 'קול ישראל', מעולם לא החשיבה את 'מורשת', ולכן היא שידרה פרסומות בתקופה קצרה ביותר. וזהו מעגל סגור שמזין את עצמו. אין פרסומות ? אין כסף ? אין פרסום לרשת ? אין מאזינים.

שפ"ם הזניחה את 'מורשת' למרות היותה רשת דתית ארצית יחידה, בוודאי לאחר סגירת ערוץ 7, ולא צריך להיות מבין גדול בשיווק כדי להבין את כוח הקנייה של הציבור הדתי.

אריאל פלאי, הבעלים של 'פרסומי ניסא' המייחצן להקות של מוסיקה יהודית אלטרנטיבית, מספר
שהוא הכיר ועדיין מכיר בחשיבותה של התחנה: "השתדלנו לשתף פעולה כמה שאפשר. הטרחנו את להקת 'המושב', שמסתובבת בכל העולם, לבוא לאולפן כדי לחזק את התחנה, חשבנו שאם נבוא זה יכול לעודד אנשים. פתחנו קווי טלפון, ואף אחד לא התקשר. אף אחד. ומדובר בלהקה ידועה מאוד".

אולי זה בגלל שעכשיו התחנה כבר גוועת?

"התחנה הזאת אף פעם לא הצליחה להתרומם. אף פעם לא ראיתי חצי פרסומת, חצי סטיקר. זה היה תדר רדיו וירטואלי. אני לא מבין מה הבעיה, גם אם יש להם בעיות תקציב ואי אפשר לפרסם, שהיחצ"ן של 'קול ישראל' ייחצן אותם ויכניס כתבות לעיתונות בלי תשלום. אבל לא עשו שום דבר בתחום הזה, וזו ממש החמצה, כי יש ציבור גדול שמחפש את השידורים האלה".

מורשת בשקט

ובכל זאת, החבר'ה לא התייאשו. "כל מאזין שהשגנו", הם אומרים, "היה ממש שלנו. הוא גילה אותנו ושמר לנו אמונים. אנשים שהגיעו במקרה לירושלים ושמעו אותנו התקשרו לשאול למה לא שומעים אותנו במקומות נוספים בארץ, השם שלנו עבר מפה לאוזן".

שעות השידור שהוקצבו ל'מורשת' עמדו בהתחלה על שלוש ליום, אחר-כך הן הורחבו לחמש ומשם לשמונה. כל הרחבה כזו הושגה באמצעות לחץ ושכנועים רבים. "על כל דבר היה צריך לעשות בלגאן. חיכו שהם יגוועו לבד, אבל זה לא קרה", מספרים גורמים המקורבים לרשת.

אבל הנה, זה קרה. מנהל ועדת הרדיו של רשות השידור, אילן אלרואי, החליט לסגור את הרשת. אלרואי, אדם נחמד ומסביר פנים, מחשיב את עצמו כמי שתמך בהקמתה של הרשת ותומך בתכניה, "אבל", הוא מסביר, "בנסיבות שהיו לנו, היינו צריכים לצמצם שתי רשתות. 'רשת מורשת' לא הצליחה להתרומם. לא היו לה משדרים, התקציב לא נתן לה לשדר כל היום, ומתוך מכלול השיקולים הוחלט שהיא תיסגר".

הרשת לא הצליחה להתרומם משום שמעולם לא עמדו בהבטחות שהבטיחו, לא נתנו משדרים ולא העלו קמפיינים ברשתות אחרות של קול ישראל. זה לא קרה סתם.

"את משכנעת את המשוכנעים. אבל חלוקת המשאבים ברשות השידור היא קשוחה מאוד, וקשה לנייד כספים. כמעט כל ההוצאות של רדיו נסובות סביב תשלומים לעובדים, וועדי העובדים הם מאוד חזקים. זהו חוק הכלים השלובים. אם יש 200 מיליון שקלים תקציב וההכנסות מהאגרה ומהפרסומות פחתו, היה צריך להביא כסף מאיזשהו מקום. הרשת הזאת קמה אחרי ועל גבי הרשתות הקיימות, ולכן לא היה לה תקציב. הייתי מעדיף לא לפגוע באף רשת, אבל הציבו בפנינו עובדה, שצריך לצמצם רשתות".

אז דווקא את 'מורשת', שמשדרת לסקטור הדתי? יש היום 3 רשתות בקול ישראל שמשדרות מוסיקה. למה לא לאחד אותן?

"הדיון היה ארוך, הסתכלנו על מכלול האינטרסים ובסופו של התקבלה ההחלטה הזו. אנחנו קיבלנו את מה שהמנכ"ל קבע".

פנינו למנכ"ל הרשות. אורן הלמן, דוברו של מנכ"ל הרשות חושב שהמהלך הזה לא כל-כך נורא, להיפך. "'רשת מורשת' לא נסגרה. ועדת הרדיו החליטה על האיחוד לאור הצעת ההנהלה, מכמה סיבות. 'רשת מורשת' ורשת א' היו מאוחדות בעבר, והאיחוד הנוכחי משדרג את 'רשת מורשת' ומשביח אותה. מספר שעות השידור לא ייפגעו. 'רשת מורשת' משדרת היום רק ב-FM, ויש לה בעיות קליטה גדולות. האיחוד יאפשר להעביר את שידורי המורשת ברשת א' ובתדר 531 AM של רשת א', שנקלט בכל רחבי הארץ. זהו יתרון גדול לציבור הדתי-מסורתי".

הלמן מוסיף כי בין הגורמים שדחפו לאיחוד 'מורשת' עם רשת א' היה גם מנהל 'מורשת' הנוכחי, שבתאי ביבי.

'שלטון פחד' או סתם שינוי דרך?

לפני כשנה וארבעה חודשים, עזב אהרון ויזנר את תפקידו כמנהל 'מורשת', לאחר שהוצע לו תפקיד אחר בתוך 'קול ישראל'. ויזנר הלך, ובמקומו מונה כמנהל בפועל שבתאי ביבי. ביבי לא שידר על הגל שויזנר התווה. הוא שינה את לוח המשדרים והכניס שיעורי יהדות ארוכים יותר, שידורים ארוכים של פיוטים, והרוח הקצבית והרעננה כבר לא היתה כמקודם.

אנשים טוענים נגד ביבי שהוא השליט פחד, ומי שהעז להעביר ביקורת על דבריו זכה לקיתונות של איומים מקצועיים, שאף בוצעו בפועל. עוד הם אומרים כי הוא לא שכב על הגדר בשביל הרשת ולא נאבק בקיצוצים. שכרם של העובדים, שגם כך לא היה גבוה ? ירד, משדרים לא תוקנו, וגורמים המקורבים לעניין מבטיחים ששמעו את ביבי מכריז כי חזרה לרשת א' תהיה טובה ל'מורשת'.

מנגד, יש כאלה המגחכים כשהם שומעים על 'שלטון פחד', וטוענים כי לא היה ולא נברא. "את צריכה לראות את הבן אדם הזה", הם אומרים. "לא דובים ולא יער". ביבי עצמו סירב להתראיין, וכאמור, הממונים עליו גם אסרו זאת עליו.

כך או כך, מערכת היחסים בתוך הרשת לא הצטיינה בזרימה שוטפת. הרפש והבוץ, החשש מהבוסים ב'קול ישראל' והצורך לשמור על מקום העבודה בתקופת קיצוצים, הביאו לכך שאנשי הרשת כבר לא היו מלאי רוח קרב ? אלא רק איש כלפי רעהו, והתחנה החלה לצעוד אחורה.

פוליטיקה בדום שתיקה

"הייתי שמח אם הייתי יכול לסכם את הסיפור של 'רשת מורשת' בזה שהחילונים שונאים אותנו, והם הביאו לנפילת הרשת", אומר גורם שמקורב ל'מורשת'. "אבל לצערי זה ממש לא כך. אי אפשר לצייר את התמונה בלי להכניס לתוכה את השתיקה של אפי איתם ושל ראשי הציבור הציוני דתי".

האצבע המאשימה מופנה בעיקר כלפי איתם, שלדברי הגורמים שמר על שתיקה ארוכה, ארוכה מדי: "מדובר לפחות על שמונה חודשים שבהם אנשים חיכו לפגישה. הגיעו אליו נציגים ממרכז המפד"ל והתחננו שיתערב, הם אמרו לו שמדובר על מאחז, שסגירה של 'מורשת' זה כמו לפנות את מגרון, אבל הוא לא עשה דבר. זה הגיע עד כדי כך שאנשים השפילו את עצמם לפניו, אבל הוא לא הגיב.

"כל יום בחייה של תחנה הוא משמעותי. אם תשמעי תכנית ברדיו שלא מוצאת חן בעינייך, את תעבירי למקום אחר בסקאלה. בחייה של תחנה, שמונה חודשים הם נצח. גם המאזינים שהיו לתחנה התחילו לאט לאט לעזוב, וכשאיתם סוף סוף התייחס, כבר לא היה אפשר להנשים את הגופה".

בלשכתו של אפי איתם דוחים מכל וכל את ההאשמות נגדו, וטוענים כי הוא מעורב בעניין 'מורשת' כבר למעלה משנה: "איתם ובראל נפגשו לפני חודשיים לשיחה", אומר אבי לרנר, דוברו של איתם, "ובמהלכה בראל תיאר את המצב הקשה של רשות השידור, ועם זאת הבטיח ש'מורשת' לא תיפגע".

אבל בפועל הרשת הזאת עומדת להיבלע בתוך רשת אחרת. אז לא הצלחתם להציל אותה.

"לפחות מספר שעות השידור לא ייפגע. פרט לכך, הבעיה המרכזית הייתה מנהל התחנה, שבתאי ביבי, שלא היה לרוח הציונות דתית, ואיתם הצליח להביא לכך שחבר'ה ציוניים דתיים ייכנסו לתוך המערכת. אבי שמידט, שהיה נציג המפד"ל ברשות השידור והיה איש הקשר של איתם בנושא, קיבל תפקיד בכיר ברשת, ועכשיו הוא אחד המועמדים לנהל אותה".

אולי אין זה הוגן להפנות את האצבע המאשימה רק לעברו של איתם, למרות שהוא מסמל את ראש החץ הפוליטי של הצינות הדתית. בעידן שבו כל ערוץ רדיו שאין מאחוריו לובי פוליטי חזק נסגר, ראוי לשאול היכן נבחרי הציבור של הציונות הדתית, מדוע הם שותקים כשתחנת השידור הדתית הלגיטימית סובלת מתת תנאים ומהזנחה ובסופו של דבר נסגרת.

אוטונומיה לשיעורין

סופו של הסיפור העגום יתבצע בעוד מספר חודשים או שבועות, ברגע שלוח השידורים החדש של רשת א' יאושר. 'מורשת' תשדר בתוך רשת א' כ-31 שעות בשבוע, והיא תנוהל כמחלקה בתוך הרשת.
שבתאי ביבי לא יהיה מנהל המחלקה בתוך רשת א'. הוא פורש בקרוב. על משרת מנהל המחלקה אמור להתבצע מכרז, והמועמד המוביל לזכות בו הוא עו"ד אבי שמידט (זה שיזם את הקמת התחנה ? זוכרים?), עד לא מזמן חבר מליאת רשות השידור.

אורן הלמן, דובר מנכ"ל רשות השידור, מבטיח כי האוטונומיה של 'מורשת' תישמר בתוך רשת א'. "עובדי הרשת לא יהיו כפופים למנהל רשת א'. ההנהלה הקיימת נשארת, והיא תהיה כפופה ישירות למנהל הרדיו".

לעומתו מתנער אלרואי, מנהל ועדת הרדיו, מכל מושג של אוטונומיה: "אף אחד לא עושה מה שהוא רוצה. הם יהיו כפופים למנהל הרשת, שכפוף לוועדות שמעליו, שכפופות לעורך הראשי של הרשות".
כך או אחרת, רשת רדיו דתית, איכותית, לגיטימית ועצמאית כבר אין.

ofralax@walla.co.il