חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 93ראשיהפצה

נפלה עטרת ראשן - בגליון השבוע

העולם החרדי כמרקחה: מסתבר כי רבות מהפאות עשויות משיער לעבודה זרה ממש, ואסורות בשימוש. מדורות ענק הוצתו בבני ברק ובירושלים. ספקי הפיאות בהיסטריה, והופכים עולמות לזכות בתעודות הכשר. באוקראינה שלוחי חב"ד כבר מנפקים הכשרים לפיאות מקומיות.
20/05/04, 00:00
יאיר בורוכוב

"אנחנו בבעיה גדולה", התבטא השבוע אחד מגדולי הרבנים החרדים. "אם נשותינו ילבשו פאות, יוצא שעברנו על איסור עבודה זרה; אם הן יורידו את הפאה, הן עוברות על גילוי עריות, ואם נלך לרכוש פאה חדשה, מדובר בשפיכות דמים..."

הרקע לבדיחה הזה הוא סערת הענק, הוריקן של ממש, הפוקדת בימים אלה את הציבור החרדי על כל גווניו. דומה שבשנים האחרונות לא הצליחה אף פרשיה להסעיר כל-כך את הציבור החרדי. קיצוץ בתקציבי הישיבות? ביטול חוק טל? כל אלה לא תופסים כלל מקום בסדר היום החרדי, שהתפנה לעסוק, על רבניו, כתבי העיתונות, העסקנים וכמובן הציבור הרחב, במה שמכונה בפי כל פרשת הפאות מהודו.

הכל החל בתחקיר של העיתון 'משפחה', המגזין לציבור החרדי, שחשף (כבר לפני שנתיים, יש לציין) כי פאות רבות הנמכרות ומשווקות לנשות המגזר החרדי מקורן בשער מהודו, שקיים בו חשש של תקרובת עבודה זרה. תחקיר העיתון חשף כי בהודו, המרובה ומשופעת בעבודה זרה ממינים שונים, ישנו מנזר גדול, ובו קיים מנהג לגלח את שער הראש – שמוארך קודם לכן בצורה יזומה – לפני הכניסה לבית העבודה הזרה.

השער, כך אמרה השמועה, נערם ומוגש לפני הפסל כשי המסמל את הקרבת היופי וההדר של בני האדם – במקרה זה השער – בפני 'הכוח העליון', הפסל. אקט זה הופך באופן מידי את השער למה שמכונה בז'רגון ההלכתי 'תקרובת עבודה זרה'. הדין ההלכתי הוא כי תקרובת עבודה זרה אסורה בהנאה, ולכן אין לעשות בה כל שימוש שהוא.

הפרשה לא תפסה בהפתעה את גדולי הפוסקים, שהתייחסו לדבר בשאלות ותשובות שפרסמו לפני עשרות שנים. הרב יוסף שלום אלישיב והרב משה שטרנבוך, מגדולי הפוסקים בדור, הורו בזמנו להיתר, אך הנסיבות כמו גם הפסקים השתנו מאד בשבועות האחרונים.

השליח חזר מזועזע

הפרשיה עלתה לכותרות לאחרונה בעקבות שליח מיוחד ששיגר להודו הרב אלישיב. השליח, הרב אליהו דוד דונר, דיין אנונימי מלונדון, הפך לאחת מדמויות המפתח בפרשה.

הרב דונר, כך אומרת השמועה, נכנס אל תוך המנזרים במסווה של סוחר שער. הוא נכנס בתחושה של 'מה כבר יכול להיות שם' ויצא מזועזע. הוא שב לביתו של הרב אלישיב במהירות וסיפר לו עדויות מצמררות מתוך הנעשה במקום, כשהוא מגבה את דבריו באלפי צילומים והקלטות. מתוך דברי המאמינים עולה כי אקט גזיזת השער אינו אקט טכני בלבד לפני הכניסה לבית העבודה זרה, אלא חלק משמעותי בעבודה עצמה. הרב דונר פרש בפני רבו את התמונה, וזה לא התמהמה.

כך קרה שבסוף השבוע שעבר התפרסם המכתב, בשם נאמן ביתו הרב יוסף אפרתי, ובו הורה הרב לאסור את הפאות שמקורן מהודו. בעל-פה הורה הרב לגנוז ולקבור את אותן פאות, שכן הן תקרובת עבודה זרה ואין להשתמש בהן.

בעקבות פסק הדין של הרב אלישיב יצא פסק דין גם מאת פוסק הדור הרב שמואל וואזנר, שחבר לרב נסים קרליץ ויחד הם פרסמו מכתב קצר ובו קראו לנשים להימנע מללבוש פאות שמקורן בהודו. המכתב, בניגוד למכתב שיצא מבית מדרשו של הרב אלישיב, נתפס כפחות קיצוני, וההתנסחות בו היתה מתונה יותר.

"אצל רבנים בסדר גודל כזה", הסביר לנו אחד מחשובי העסקנים, "חשוב לקרוא בין השורות, הרבה מעבר למה שכתוב במפורש. לכן, אם הרב וואזנר והרב קרליץ כותבים שכדאי להשתדל להחליף את הפאות, ניתן להבין מכך שדעתם נוטה להקל יותר בנושא".

עד לפסק של אותם רבנים ניתן היה, במובן מסוים, ליהנות מהספק. ביום שישי פורסם מכתבו של הרב יוסף יצחק בלינוב, חתנו של הרב משה לנדא, רבה של בני ברק. במכתבו של הרב בלינוב הורה הרב לנדא שלא להשתמש באף פאה, גם אם ידוע שמקורה לא בהודו. הנימוק שהעלה הרב במכתב הוא כי אין ודאות שגם שער שמקורו באירופה לא מעורב בו שער מהודו. השמועה אומרת כי מכתבו זה של הרב נכתב לאחר עדות שקיבל משני בחורים, שהעבירו במו ידיהם שער מהודו לאירופה. פסק זה הפך לפסיקה המחמירה ביותר בכל הנוגע לפרשת הפאות, והותיר רבים בציבור החרדי במבוכה.

ל'חגיגה' הצטרפו גם פוסקי העדה החרדית, שלמרבה האירוניה אוסרים בכל מקרה לחבוש פאה נוכרית. גם הם מצאו לנכון להתבטא בנושא, ופרסמו פסקים מחמירים האוסרים את הפאות מהודו. בהמשך השבוע הוציא הרב אלישיב פסק מתוקן, ובו הצטרף לדעת המחמירים והורה לאסור גם פאות שאין ידוע מה מקורן, מחשש שנעשו משער שמקורו בהודו.

אלפי דולרים עולים באש

"ועשית ככל אשר יורוך. אחרי שהשלוחים יצאו בשליחות הרבנים למדינת הודו, ומרנן ורבנן שמעו עדותן המצמררת כי הדברים הרבה יותר חמורים ממה שנודע לציבור עד עכשיו, והיינו לא רק חשש של תקרובת ע"ז בלבד, אלא יותר גרוע מכך, מדובר בתקרובת עבודה זרה ממש רח"ל. וע"כ הוחלט על ידי הרבנים שליט"א, כי על פי דין תורתנו הקדושה מחויבים כל אלו אשר נמצא ברשותם הפאות האסורים לבער הטומאה מביתם בשריפה או בביעורם כדין, ויפה שעה אחת קודם. לאור זאת מתבקשים כל החרדים לדבר ה' להתכנס כאו"א בתוך שכונתו וסביבתו, להקהיל קהילות ברבים ולקדש ש"ש ברבים ע"י ביעור הרע מקרבם בהבערה והדלקה ברוב עם, אחרי תפילת מעריב. על החתום: לקדש קדושים בעיר הקודש ירושלים ת"ו".

הטקסט ההזוי הזה לא נלקח מתוך ספרי ההיסטוריה של ירושלים העתיקה. זהו ציטוט מתוך מודעות רחוב ענקיות שהתפרסמו בסוף השבוע בחוצות ירושלים החרדית.

הריח שעלה באפם של העוברים ושבים היה מוזר ומחליא. מכל רחוב או קבוצת בתים עלה עשן בעל ריח של שער חרוך. בינות לבתים עמדו קבוצות קבוצות של אברכים, מאחוריהם קבוצת נשים וילדים סקרנים, ובמרכז מדורה גדולה, שלתוכה מושלכות בזו אחר זו הפאות. כיסוי ראשן של אלפי נשים הפך לחומר תבערה.

"אלפי דולרים עולים באש. זו הכותרת של הלילה הזה", אמרו בירושלים. "הנזק הכלכלי פשוט בלתי נתפס, קשה עדיין לאמוד את הנזקים בכספים ובמספרים. תעשה חשבון, אם פאה עולה בסדר גודל של בין חמש מאות לאלף חמש מאות דולר, ולכל אישה יש שתי פאות לפחות, עשרות אלפי נשים, מיליוני דולרים..."

בסוף השבוע כבר החל הציבור בישראל להתבשר, מפי כלי התקשורת, על 'שריפת הפאות הגדולה' שהתרחשה בליל חמישי בירושלים ובני ברק. העיתונים דיווחו על הפאניקה הגדולה השוררת בקרב הציבור החרדי, אך לא השכילו לעמוד על טיב הפאניקה ואיכותה.

קו מידע מיוחד נפתח כשירות לציבור המבועת, על מנת לתת מענה הולם לשאלות שהלכו והצטברו. אך כנראה שקו זה, שקרס במהירות, לא סיפק את הסחורה. השאלות הלכו והצטברו, ועמם גם הספיקות: 'קאסטם', 'יורו קאסטם', 'סמי-קאסטם', שער סינטטי, שער מעורב. כל סוגי הפאות עמדו כעת על כף המאזנים, זה מתיר וזה פוסל, זה מכשיר וזה שורף. ידיהם של הרבנים והפוסקים היו מלאות עבודה בימים אלה. היסטריה.

דיון ציבורי מעניין ומרתק היה דווקא בקרב הציבור חסידי חב"ד, המהדרים ללבוש פאה עקב פסקו של הרבי מליובאוויטש כי הנשים ילכו בפאה דווקא, ולא במטפחת או בכובע, ונימוקו עמו: כאשר אישה לובשת מטפחת או כובע כמעט אין מצב שבו מעט שער לא מתגלה.

בקרב חסידי חב"ד התפתח דיון ציבורי מרתק: מצד אחד הרבי לחם בעד נושא הפאות, ומצד שני מדובר בחשש עבודה זרה. חסידי חב"ד לא נותרו במבוכה זמן רב: בית דין של רבני חב"ד הוציא פסק דין מיוחד, ובו הורה לכל אישה שיודעת בוודאות כי פאתה מהודו להחליפה. בנוגע לפאות מכאן ולהבא, דרשו הרבנים לברר היטב את מקור הפאה. בסיום הפסק ציינו הרבנים את דברי הרבי, שעורר וזעק על חשיבות לבישת הפאה.

שער כשר

כמנהגם של יהודים, התפתחה במשך הימים האחרונים תעשייה של אמרות כנף שנונות סביב הפרשה. היה מי שהתבדח כי בקרוב נראה תעשייה פורחת תחת הכותרת 'פאות קטיף, ללא חשש עבודה זרה'. היו שהציעו לערוך בדיקות ד.נ.א לפאות, כדי לאבחן אם מדובר בגנים הודיים.

מה שברור הוא שאת ספקי הפאות הדבר כלל לא מצחיק. עבורם מדובר בחורבן של ממש: "הרבה אנשים התעשרו מהתעשייה הזו, והרבה אנשים עוד יפשטו את הרגל", התבטאו בציבור החרדי השבוע. הספקים, שנכנסו לפאניקה גדולה עוד יותר מלקחותיהם מחשש שיישבר מטה לחמם, ניסו כל אחד בדרכו להוכיח כי "הפאות שלנו כשרות ללא חשש". המפלט שמצאו כולם היא מדינת אוקראינה, שהפכה למדינה השנייה בחשיבותה (אחרי הודו) בכל הפרשה.

באוקראינה, כך מתברר, ישנה תעשיית שער לא פחות משגשגת, אך שם היא מתבצעת על בסיס פיננסי ולא אידיאולוגי. שלוחי חב"ד באוקראינה ניפקו תעודות הכשר לכמה ספקים, ואלא נפנפו בהן כמוצאי שלל רב. ספקים אחרים נאלצו להסתפק במכתב של רב המעיד על יושרה של המוכרת ועל
כשרות השער.

כך או כך, ללא ספק, המחזה שנראה בימים אלה בריכוזים החרדיים הוא המחזה האידיאלי מבחינתם של הפוסקים החרדיים הקיצוניים, אנשי העדה החרדית, וגם הפוסקים הספרדיים, אשר אוסרים את הפאה הנוכרית ככיסוי ראש גם בימים כתיקונם. בימים אלה כמעט שלא ניתן למצוא ברחובות נשים עם פאות; כולן המירו את כיסוי הראש לכובע או מטפחת, ממתינות כנראה לגל, הקרוב מאוד, שעתיד לשטוף את הציבור החרדי: פאות כשרות למהדרין.