עמרי, שר הדתות

בתוך המשברים הפוליטיים והמדיניים נבלעה בקול דממה דקה זעקתן של המועצות הדתיות. אפילו מחאתם של חברי הכנסת החרדיים לא הצליחה להביא אותה לכותרות. השורה התחתונה: שירותי הדת הממלכתיים בישראל בסכנה, משרד הדתות כבר איננו, וגורל שירותי הדת נמצא בידיו של עומרי, מלך הג'ובים, שמשתף פעולה רק אם זה מסתדר לו

אריאל כהנא , ה' בסיון תשס"ד

זו היתה זו מהומה חסרת תקדים אפילו בקנה המידה של כנסת ישראל. שישה-עשר חברי הכנסת החרדיים התקבצו ובאו אל מרכז המליאה, בעיצומו של דיון שגרתי, מתוך כוונה ברורה לפוצץ אותו. אחדים התיישבו על הרצפה. אחרים פצחו בקריאות רמות.

יו"ר הישיבה, משה כחלון, לא הבין תחילה על מה המהומה. מצעקות הח"כים למד על מה הקימו החרדים קול זעקה: הם דיברו על נושא נידח, לא מוכר ולא פופולרי, שהכל מעדיפים לברוח מפניו, שריח עסקנות נודף ממנו: נושא המשבר במועצות הדתיות. השבר עמוק ונמשך זמן רב, הסבירו החרדים, עד שלא נותרה בידינו כל ברירה אלא לסטות מדרכי המחאה השגרתיות בכנסת, ולמנוע בכוח את המשך הדיונים.

ואכן, הישיבה הופסקה. כשחודשה, הוצאו הח"כים החרדיים מן האולם בזה אחר זה. בהמשך ניתנה לאלי ישי האפשרות לנאום במליאה, תוך חריגה מתקנון הכנסת. אולם גם בכל אלה לא היה כדי להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי-תקשורתי. עיתוני יום המחר העדיפו את עלילות הדם של אחמד טיבי נגד חיילי צה"ל הפועלים ברפיח על פני עניין המועצות. שוב נדחק הנושא אל השוליים.

הניהול התקין לא עזר

זהו בעצם סיפורה של קריסת מערכת שירותי הדת בישראל, ובתוכן המועצות הדתיות. מה שהיה מפעל מפואר להפצת האור היהודי בכל יישובי ארץ ישראל, ברוח הרעיון שהתווה הרב הראשי הראשון הרב קוק, הולך ונגוז. רק מי שקרובים לנושא לוקחים זאת ללב.

ואקום, בוקה ומבולקה, כאוס. אלה רק מקצת הביטויים שבהם מתארים ראשי המועצות הדתיות את ההתמוטטות. הם צועקים, אך קולם לא נשמע. הציבור בדרך כלל לא מודע לנושא. גם אם היה יודע, היה מן הסתם מתעלם. התדמית השלילית המצטברת של 'הממסד הדתי' היתה מן הסתם מבריחה אותו. גם בתוך המערכת מודים שמבחינה זו, המועצות משלמות את מחיר השם הרע שקנו לעצמן – לפעמים בצדק.

את המצב מתאר דב דומברוביץ', מזכיר חבר המועצות הדתיות: "כמעט כל המועצות נמצאות במשבר כספי עמוק. יש מועצות, כמו בבת ים, שסגורות על מנעול ובריח. נגד רבות מופעלים עיקולים על עיקולים. הרשויות המקומיות אינן מעבירות את התקציבים שהחוק מחייב אותן. רבים מעובדי המועצות, מבלניות המקוואות ועד רבני הערים, אינם מקבלים משכורת במשך חודשים. מקוואות ברחבי הארץ נפתחים לסירוגין. משגיחי כשרות אינם יכולים לבצע את תפקידם, ואין מה לדבר על תמיכות תורניות לישיבות ובתי כנסת".

המשבר, בניגוד לדעה הרווחת, אינו מבחין בין מועצות שתפקדו באופן לקוי ומסואב לבין אלו שניהולן היה תקין ופעילותן מבורכת. עם הקבוצה השנייה נמנית למשל המועצה הדתית בקרני שומרון, אשר קנתה לה שם בהפצת תורה וקידוש שם שמים:

"בחודשים האחרונים נאלצתי לקצץ בשכר העובדים באופן משמעותי. מאז מרס אני נתון בחובות, דבר שלא קרה לי מעולם. תמיד הקפדתי לשמור על מאזן חיובי ועל כך שההוצאות לא יחרגו מן ההכנסות. בחודשים האחרונים זה פשוט בלתי אפשרי", מספר הרצל בן-ארי, יו"ר המועצה בקרני שומרון. "הבעיה היא שגם אין עם מי לדבר במה שהיה משרד הדתות. המחלקות לא מתפקדות, התקציב קוצץ ב-50 אחוזים והקשיים הולכים ומצטברים".

דומברוביץ', בן-ארי ועמיתיהם נסערים מהמצב שנוצר. מעל שלל הצרות הנגררות כבר חודשים מרחפת כבר שלושה שבועות בעיה חדשה: הבעיה של ראשי המועצות. בי"א באייר (2 במאי) חדלו מלהתקיים מרבית המועצות הדתיות בישראל. כך נקבע בחוק ההסדרים האחרון. כתוצאה מכך, אין דרך להמשיך ולנהל את המועצות, ולהתמודד איכשהו עם קשיי המצב.

מי שיודעים את המצב לאשורו הם נבחרי הציבור במפלגות הדתיות. האזהרות המוקדמות שקיבלו מהשטח לא הועילו. אף לא אחד מחברי הכנסת והשרים הקרובים לרעיון השכיל למנוע את התסבוכת שנוצרה. השורה התחתונה היא אחת: כבר שלושה שבועות אין מערכת חוקית הדואגת לקיום חיים יהודיים בארץ ישראל. במרבית המקומות, הפעילות שעדיין מתקיימת היא על בסיס וולונטרי בלבד.

אופטימיות תמימה במפד"ל

את ראשיתו של המשבר צריך כנראה לסמן בשלהי ימיה של ממשלת שרון הראשונה. ימים אחדים לפני הבחירות קיבלה הממשלה החלטה עקרונית על פירוק משרד הדתות ופיזור שלוחותיו בין משרדי הממשלה. ההחלטה, שכמו מרבית הכרעות הממשלה, יכולה היתה להפוך לאות מתה, נבעטה לראש סדר העדיפויות בקואליציה החדשה בין הליכוד שינוי והמפד"ל.

בהסכמים שנחתמו בין המפלגות הסכימה האחרונה לפרק את משרד הדתות ולערוך רוויזיה במבנה המועצות הדתיות. חה"כ יצחק לוי מונה מטעם המפד"ל לסגן שר הדתות הממונה על מהלך פירוק. השר שמעליו, לפחות באופן פורמלי, היה אמור להיות ראש הממשלה אריאל שרון.

החריקות החלו כבר ביום הראשון, והן נגעו כמעט לכל סעיף בתכנית פירוק המשרד. התנגשויות תקופתיות פרצו מעת לעת בין המפד"ל לשינוי. לאלה התלוו התחבטויות פנים-מפד"ליות, כיצד לפרק את המשרד הדתות מבלי לפגוע במערכת שירותי הדת. בסופו של תהליך הציג לוי תוכנית לפירוק משרד הדתות, והמועצות הדתיות בתוכן. באותו שלב, חרף הקשיים, הוא עוד היה אופטימי:

"לא ראיתי ב'שולחן ערוך' שמועצה דתית זה קודש שאסור לגעת בו. יש מועצות דתיות שמקדשות שם שמים, אבל יש מועצות שמוציאות את דיבת הקודש רעה. אנחנו נשמור על שירותי הדת, אך נעשה אותם טובים בהרבה", הכריז הרב לוי בכנסת בתשובה לביקורת מצד ש"ס.

הכתובת שמולה היה לוי אמור לעבוד היתה אביגדור יצחקי, המנכ"ל דאז של משרד ראש הממשלה, אך המגעים עמו לא העלו דבר. עד מהרה גילה לוי מיהו שמושך בחוטים. לא היה זה יצחקי, וגם לא אריק שרון. מי שניהל את העניינים באמת היה לא אחר מאשר עומרי שרון.

משהו על מידת הכוח שמרכז בידיו עומרי שרון אפשר ללמוד מהכינוי שהדביקו לו במפד"ל: 'ראש הממשלה לענייני פנים'. לוי ואנשיו למדו שלא ניתן להתחמק מאחיזתו של עומרי. הוא לא מניח דבר שלא ייצא תחת ידיו. אפילו העברות תקציבים שגרתיות לא עלה בידי הרב לוי לבצע. עומרי התערב בכל.

ראשי המועצות מאשימים

בתום שנה רצופת חיכוכים, בעיקר בענייני דת, בין המפד"ל, שינוי והליכוד, נקבע בחוק ההסדרים (תשס"ד) הליך מינוין המחודש של המועצות הדתיות. בחוק נאמר כי בתוך חצי השנה שלאחר הבחירות לרשויות המקומיות, כלומר עד י"א באייר תשס"ד (2/5/04), על שר הדתות לפרסם ברשומות את הרכבן המחודש של המועצות הדתיות. אם לא עשה זאת, עליו להודיע על מינוי שני אנשים בלבד, מנהל וגזבר, שרק אחד מהם יקבל שכר – והם שימלאו את תפקידי המועצה עד שתורכב חדשה. בכל מקרה, הדגיש החוק, המועצה הדתית הוותיקה חדלה מלכהן.

הנוהל החדש לא נתפס כבעייתי בקרב ראשי המפד"ל. אדרבה, על רקע מוקדי המחלוקת האחרים, כמו השליטה בבתי הדין הרבניים, פיזור אגפי משרד הדתות, משכורות עובדי המועצות הדתיות, ההקצבות לישיבות ולהתנחלויות – נושאים שעליהם נאבקה המפד"ל בשיניים מול נתניהו ושרון והשיגה הישגים –ההרכבה המחודשת של המועצות לא נצפתה כמכשול.

יו"ר המפלגה איתם, למשל, האמין ש"מערך שירותי הדת לאזרח ישופר באופן משמעותי ויבטיח את שימור דמותה היהודית של מדינת ישראל". איש לא הבחין במלכודת הממתינה בהמשך הדרך (בנקודה הזו צריכה אולי גם העיתונות הדתית, ואני בתוכה, לבדוק את עצמה. הכתבים הדתיים לא ידעו לזהות את הבעיה המתרגשת ובאה, גם לאחר שכבר החלה מחאת ראשי המועצות. נראה שגם אצלנו המועצות הדתיות הן נון-אייטם).

אך היו מי שראו איזה ברוך הולך ומתפתח, ואלה הם כאמור ראשי המועצות עצמם. רבים מהם פנו בדחיפות לראשי המפד"ל והזהירו כי החלה הספירה לאחר לקראת ריסוק שאריות המערכת. חוק ההסדרים, הם התריעו, מביא בכנפיו מכה נוספת, אנושה, למערכת שירותי הדת. לתחלואים הרבים יתלווה מעתה תקתוק הספירה לאחור לקראת פקיעת כהונת המועצות. אם כשיש מנהלים המועצות במשבר, מה יקרה כשנועזב? שאלו ראשי מועצות את מנהיגי המפד"ל. גם ההיבטים האישיים עלו בשיחות. עובדי המועצות וראשיהן, באופן טבעי, חששו לאבד את מקום עבודתם. תוך שבועות התברר שצדקו אף יותר ממה ששיערו.

הג'ובים החדשים של חברי המרכז

אבן הבוחן הראשונה היתה באר שבע. הרב לוי פתח בסדרת מגעים עם עומרי שרון על מנת לסכם את ההרכב החדש של המועצה בעיר. שרון הבן, בשלב הראשון, לא ממש התעניין בנושא, או זה לפחות מה שהוא נתן ללוי להבין בפגישות שקיימו. אלא שלעומרי דווקא היה אכפת מאוד מי יהיו חברי המועצות החדשים – כל-כך אכפת, שהוא הרכיב לבדו, תוך התעלמות מהמפד"ל, את המועצה הדתית בבאר שבע.

ארבעה חברי מרכז ליכוד נכנסו למועצה, ואף לא נציג אחד של המפד"ל. לוי הועמד בפני עובדה מוגמרת. משהופרו עמו הסיכומים בנה לבדו הרכבים וביקש מראש הממשלה לאשררם. שרון התעלם, ומבחינת לוי זה היה הקש ששבר את גב הגמל: "השותפים לממשלה הפרו איתי ועם המפד"ל כל סיכום, הן בכתב הן בעל פה. לא אתבזה יותר, לא כאדם פרטי ולא כנציג המפלגה", הוא הכריז בכנס שערכו ראש המועצות הדתיות.

היה זה כנס חירום ראשון מתוך רבים שייערכו בשבועות הקרובים. רק בשלב הזה הבינה כנראה צמרת המפד"ל את עומק המלכודת שטמן לה הליכוד. לא רק שאין כבר משרד דתות, אלא שגם שליטת המפד"ל במועצות הדתיות הולכת ונשמטת. בעל הסמכות הפורמלי הוא אריאל שרון. מי שבפועל מושך בחוטים הוא בנו עומרי.

חששות כבדים מילאו את ראשי המועצות, ובמיוחד את אלה שהעניין, ולא הג'וב, חשוב להם. "אחרי שנתתם לש"ס להשתלט בשנות ה-90, אתם מפקירים את המועצות לעומרי שרון בשנות ה-2000? אז הן נראו בדמותה של ש"ס והשחיתות שלה, עכשיו הן ייראו בדמותו של עומרי. טחו עיניכם מראות", הטיחו ראשי המועצות באיתם, אורלב ולוי בעוד אחד מכנסי החירום.

בידי המפד"ל נותרה הברירה לצאת למלחמה, עד כדי איום בפרישה, או להשלים עם השתלטות הליכוד על מערכת שירותי הדת בכל הארץ. האפשרות השנייה היא שננקטה בפועל. בימים ההם עומרי מלך בישראל. לפתחו משחרים ראשי מועצות מכהנים המעוניינים להמשיך בתפקיד. ישנם מי שמוכנים לחצות את הקווים ולעבור לליכוד, ובלבד שלא יאבדו את מקום העבודה. עומרי מצדו לא ממהר לשום מקום. רק ביישובים בודדים הוא מרכיב מועצה חדשה, ביניהם באש שבע, טירת הכרמל ויבנה. החיפזון, איך אומרים, מהשטן.

התרסקות או התנתקות

תהליך הריסוק נמשך. מועצות חדשות לא מורכבות, אך גם על ממונים מטעם שר הדתות משרד ראש הממשלה אינו מודיע. בלשכת שרון עסוקים כעת בעניין אחר – לא לגמרי מנותק כפי שיתברר בהמשך – שם עובדים שעות נוספות על תכנית ההתנתקות. צחוק הגורל היה שיום עריכת משאל ההתנתקות נפל בדיוק על התאריך הקובע לעניין המועצות: שניים במאי.

על רקע סוגיית ההתנתקות מודיעים ראשי מפלגות הימין, ליברמן ואיתם, שיפרשו מהממשלה אם זו תאשר את התכנית – אך לא רגע אחד קודם לכן. פרישה של המפד"ל כעת על עניין המועצות הופכת בלתי אפשרית עוד יותר. שרון מעוניין להכניס את העבודה לממשלה. פרישה של המפד"ל כעת תשחק לידיו. כשהבחירה היא בין יישובים למועצות דתיות, מובן שמרחב התמרון מצומצם.

במפד"ל ואצל ראש המועצות נמשכת ההתרוצצות. לתמונה נכנס כעת זבולון אורלב. שר הרווחה מנצל את ימי ההחלמה מניתוח שעבר כדי לקיים מגעים נרחבים עם לשכת שרון. אותו אנשי שרון דווקא לא מחרימים. אורלב מגיע להסכמות עקרוניות ומפורטות עם עומרי. כעת הוא זקוק לאישור המפלגה.

בישיבת סיעת המפד"ל מציע אורלב לקחת על עצמו את סוגיית הרכבת המועצות. בשלב ראשון הרב לוי מסכים להעביר אליו את המושכות, אך לבסוף חוזר בו. הסיעה דוחה את הצעת אורלב, מחליטה לגבות את הרב לוי, וסומכת עליו את ידיה להיות זה שינהל את המו"מ מול הליכוד על הרכבת המועצות. אורלב נאלץ לסגת. הליכוד דבק בחרם שלו על הרב לוי, ולמעשה לא חלה כל התקדמות,
לפחות לא באופן מסודר.

שבוע אחד בלבד נותר עד לשניים במאי. המהפך בסקרים מתחיל להטריד את שרון וסביבתו, ועומרי שולף מן המגירה את קלף המינויים המועצות הדתיות: בתוך מסכת האיומים וההפחדות שמפעילים שלוחיו על פעילי השטח בליכוד, הם מעלים גם את סוגיית המינויים למועצות. מי שרוצה להשתבץ במועצות, וכאלה יש הרבה, לא יכול להצביע נגד ההתנתקות, הם מבהירים. גם האיומים כידוע לא עזרו, והמשאל הסתיים כפי שהסתיים. מבחינת המועצות הוסר אחד המכשולים המעכבים את שיקומן. כך לפחות נראה המצב כרגע.

מחכים לספין הבא

בשלושת השבועות שחלפו מאז המשאל אכן חלה התקדמות, אם כי עדיין חלקית. הרב לוי הרים ידיים ופינה לאורלב את הזירה. אורלב נכנס למגעים מזורזים עם עומרי, והשניים סיכמו עקרונית על הרכבי המועצות ברוב היישובים בארץ. העניין הוא שגם הסיכומים האלה תלויים באוויר. ברשומות לא פורסמו ההרכבים החדשים, כלומר חוקית אין עדיין מועצות דתיות ברוב המקומות. בעל הסמכות הוא שוב אריק שרון, ובפועל בנו עומרי.

בשבועות הקרובים צפוי שרון להביא לאישור הממשלה את תכנית הנסיגה המחודשת. אפשר להניח שהוא או בנו ינסו לקשור בין עניין המועצות לבין ההתנתקות המחודשת. אחרי הכל הם כבר עשו זאת פעם אחת.

אריק מחזר אחרי זבולון

יש יותר מהסבר אחד להצלחה של אורלב בקידום פתרון משבר המועצות. סנגוריו של אורלב אומרים שהכל נובע מאישיותו. אורלב היה מנכ"ל משרד הדתות, הוא יודע לעבוד, ואנשי שרון מעריכים אותו כמי שאפשר לסגור איתו עניינים. לכן הם מעדיפים אותו על פני הרב יצחק לוי. ההסבר הזה, צריך לומר, נשמע תמים קצת בהתחשב בדמויות הראשיות של ההצגה.

ההסבר האפשרי הנוסף מתקשר ישירות למצב הפוליטי שבו נתון אריק שרון: על פי הניתוח הזה, מהוות המועצות הדתיות פיתיון שבאמצעותו מנסה שרון למנוע את פרישת המפד"ל – או חלקה – מן הממשלה, גם אם תאושר תכנית ההתנתקות.

עמדותיו של אורלב היו מלכתחילה מתונות ביחס לאיתם ולוי. בעיצומם של ימי המשאל אורלב התנגד לפרישה מהממשלה גם אם מתפקדי הליכוד יאשרו את הנסיגה. בעקבות עמדתו זו אף החלו דיבורים על פילוג בסיעה – פילוג שמשמעותו היתה קרש הצלה, רעוע אמנם, לקואליציה הנוכחית של שרון. בקיצור, שרון בנה על אורלב כחולייה החלשה.

סימנים שונים מעידים שהציר הזה ממשיך להיבנות לקראת הסיבוב הבא של תכנית ההתנתקות. בשיחות סגורות טוען שרון באדיקות כי הממשלה הנוכחית לא תתפרק לאחר אישור ההתנתקות, משום שחלק מן המפד"ל יישאר בה. זה גם מה שאמרו אנשיו לכתבים ולפרשנים הפוליטיים.

אורלב מצדו לא מקלקל לשרון את הספין, ומצהיר שלא ימהר לעזוב את הממשלה. ביום רביעי לפני שבוע, בעיצומו של הקרב ברפיח, הוא אמר לגלי צה"ל: "החלטה על נסיגה בשלבים תקל על המפד"ל להישאר בממשלה, כדי לסכל אותה מבפנים עד לשלב הביצוע".

מעורבות במינויי המועצות אינה הפיתוי הפוליטי היחיד שהועבר לאורלב בשבועות האחרונים. באותו תאריך משמעותי של שניים במאי אישרה הממשלה העברת תקציב מיוחד בסך 20 מיליוני שקלים למשרד הרווחה, אשר יופנה לילדים נזקקים. יוזמי ההצעה באופן רשמי היו שר האוצר ושר הרווחה. הדיווידנד הפוליטי לשניים ברור.



תגובות המערכת הפוליטית

סגן שר הדתות, הרב יצחק לוי

האם אי צפיית המלכודת שטמן לכם הליכוד בעניין המועצות והכישלון להביא לפתרון המשבר לפני ה-2/5 אינם כישלון שלך, כמי שהופקד על תחום הדתות מטעם המפד"ל ?

"לא, הכישלון העיקרי הוא של הליכוד ושל משרד ראש הממשלה, שגילו חוסר יושר מוחלט כלפי המפד"ל וכלפי כל מערכת שירותי הדת בישראל. עברו כשבעה חודשים מאז הבחירות המוניציפליות. הליכוד בראשות ח"כ עומרי שרון בזבז את הזמן והביא את המצב למשבר חמור, וכל זה משיקולים פוליטיים.

"משרד ראש הממשלה לא ראה בטיפול במועצות הדתיות עניין ממלכתי חשוב, והשאיר אותו בידי אישים פוליטיים. אי צפיית המלכודת היא אולי תמימות, אך לצערי הליכוד נפל במלכודת שטמן לעצמו. הוא הביא את המערכת למשבר ואינו יודע כיצד לצאת ממנו".

האם הכישלון אינו מצדיק את התפטרותך? איך בכוונתך להביא לפתרון המשבר?

"השאלה אינה אישית, אלא מונחת על שולחן סיעת המפד"ל. הדרך לצאת מן המשבר היא לחזור להסכמות הקואליציוניות ולאפשר למפד"ל לנהל את שירותי הדת. יש לנטרל בצורה חד-משמעית את הבחישה הפוליטית של הליכוד".

שר הרווחה זבולון אורלב

האם תוכל לאשר שאתה הוא זה שמייצג את המפד"ל בהרכבת המועצות החדשות?

"בעקבות פנייה אלי של סגן השר הרב יצחק לוי, הממונה על הטיפול בשירותי הדת, ועל פי בקשת סיעת המפד"ל בכנסת ממני נעניתי לטפל בהרכב המועצות הדתיות. הנושא נמצא בשלב זה בטיפול".

יש להניח שבניית הרכבי המועצות מחזקת את מעמדך במפלגה – לגיטימי לכשעצמו. עם זאת, אין פסול בכך שהמהלך נעשה בזכות התערבות גורמים מחוץ למפלגה, אריאל ועומרי שרון?

"בהמשך לשאלה הקודמת, אין כל יסוד לאמור בשאלתך ש'המהלך נעשה בזכות התערבות גורמים מחוץ למפלגה'".

בהכירנו את הדמויות שמולן אתה פועל ואת יכולת המיקוח הפוליטית שלהם, אין ספק שיצפו ממך לתמורה כבדת משקל על השיתוף בבניית הרכבי המועצות. האם התמורה קשורה לעמדתך בשאלת עיתוי הפרישה מהממשלה בעקבות תכנית ההתנתקות?

"חבל שנפלת במלכודת עלילה כנגדי הרמוזה בשאלה, שאין לה כל יסוד".

יו"ר המפד"ל, שר השיכון אפי איתם

האם אי צפיית המלכודת שטמן לכם הליכוד בעניין המועצות הדתיות אינה כישלון שלך כיו"ר המפלגה? רבים מראשי המועצות טוענים כי נמנעת מהעברת הנושא לזבולון אורלב רק כדי להצר את צעדיו בתוך המפלגה. איך תשיב לטענה זו? ומה בכוונתך לעשות כדי להביא לפתרון המשבר?

איתם נמנע ממתן תשובות ישירות לשאלות ומסר את התגובה הבאה:
"מערכת שירותי הדת נמצאת במשבר חמור, שנגרם כתוצאה מעריצותה של מפלגה שזכתה ב-40 מנדטים ולקתה בשיכרון הכוח, מפלגה שרואה בשירותי הדת ובמועצות הדתיות עוד כלי לסיפוק יצריה הפוליטיים ודרך למימושה של תאוות השררה והמינויים של חלק מעסקניה.

"כל מי שתולה את הכישלון בהתנהלות לא תקינה, ביחסי אנוש לקויים ובהעדר כישרון, טועה ומטעה. הניסיון לפסול פסילה אישית ולהדיח את סגן שר הרב יצחק לוי מתפקידו נובע ממניעים לא ענייניים ומשרת את הגורמים שהביאו במכוון למשבר.

"פניתי לראש הממשלה בבקשה להיפגש עמו בדחיפות בנושא. המפד"ל תעשה כל מאמץ כדי להשיב לידי הרב לוי את כל הסמכויות הנדרשות, על מנת לשקם את מערכת שירותי הדת ולהוביל תהליך הבראה במועצות הדתיות. במידה ותביעתנו לא תענה, סיעת המפד"ל תתכנס ותקבל החלטה באשר להמשך שותפותה בממשלה ובקואליציה".

את תגובתו של עומרי שרון לא ניתן היה להשיג.