בשבע 94: מכתבים למערכת

, ה' בסיון תשס"ד

המוסר הכפול של יפי הנפש

כשכוחות צה"ל הפועלים ברפיח ירו בחמושים ופגעו גם בילדים שנעו איתם, נרעשו כל יפי הנפש. לבם נכמר על אותם תמימים ש'במקרה' נקלעו להפגנה של חמושים, ולאמיתו של דבר משמשים להם מגן חי.

אותו רגש רחמנות נשגב לא עובד משום מה כשמדובר במתנחלים. כשילדי גוש קטיף נפגעים, חלילה, מזדרזים אבירי המצפון לטעון ש"אם הם לא היו שם, זה לא היה קורה".

שרה לוי, באר שבע

הסירוב עולה מדרגה

בעת פעולת צה"ל ברפיח הראתה הטלוויזיה מפגינים מתנועות שמאל שונות הקוראים לחיילי צה"ל לסרב פקודה ולא להשתתף בפעילות בעזה. פנייתם זו נעשתה תוך כדי מלחמה, בזמן שחיילי צה"ל מסכנים את עצמם מתוך הרגשת שליחות. זו כבר עליית מדרגה בפעילותן של תנועות הסרבנות למיניהן. כבר לא מדובר רק בסרבנות אישית, אלא בפנייה מאורגנת לחיילים לסרב פקודה. זו עבירה ברורה על החוק, והפרת כללי הדמוקרטיה. משום מה לא נשמעה כל ביקורת על התנהגות זו. מעניין האם היועץ המשפטי לממשלה, שגילה הבנה למניעים של הסרבנים כאנשים אידיאליסטים, יפעל בהתאם לחוק, ויורה על פתיחה בהליכים משפטיים, או שגם הפעם יגלה הבנה לאידיאולוגיה המניעה אותם.

אדוה נוה, שערי תקוה


בגידה אקדמית

קשה להאמין למראה עינינו. סטודנט-מוסלמי מציג לי ולחברי הסטודנטים כתבה שפורסמה בעיתון סעודי. בכתבה מצוטט ד"ר לב גרינברג מאוניברסיטת באר-שבע, שכתב מאמר ולפיו ישראל הינה מדינה של רוצחים שאימצו הלכה למעשה את דרכם ושיטותיהם של הנאצים. זהו מאמר שטנה-ארסי ארוך, שאליו צורפה פרשנות-מגמתית. בסיכום כותב הפרשן הסעודי: "ולמי שעד כה פיקפק בצדקתנו, הנה גם היהודים עצמם מודים סוף סוף ומאשרים את מה שאנו טענו כלפיהם כל השנים. ועכשיו קל גם להבין את זעקתנו ותביעותינו לסלק את הכובשים הזרים מהמדינה המלאכותית הזו הקרויה 'ישראל' ולהקים, (לא לידה) אלא במקומה, מדינה מוסלמית שגבולותיה יגיעו עד לים התיכון".

רבים בקהילה היהודית המקומית הזדעזעו כאשר הכתבה המתורגמת הוקראה להם. הזעם גבר כאשר נוכחו שהסעודים מצאו תנא דמסייע איש אקדמיה ישראלי.

מדובר באדם שיונק מהמדינה וחי מכספה, אך בועט בה ברגל גאווה ע"י אספקת חומר תעמולה לאויביה, וזאת – בעוד המדינה נאבקת מרה על קיומה. אדם זה מקומו לא יכירנו בחברה החופשית, וידוע שבעלי מעשים פחות-חמורים הועמדו לדין ובילו את ימיהם מאחורי סורג ובריח.

אסתי צ'רניאק, ניו ג'רסי, ארה"ב



מתי הם ילמדו מההיסטוריה?

1938 –נוויל צ'מברלין ראש ממשלת בריטניה, נכנע ומוותר למען "שלום בזמננו" בהסכם מינכן, לגדול הרוצחים בכל הזמנים – אדולף היטלר, על עצמאותה של מדינה קטנה – צ'כוסלובקיה.
העיתונות המובילה של בריטניה, מעלימה את התבוסה ומשלה את העם הבריטי שזהו מהלך מדיני מבריק שיוביל אותו לשלום.
התוצאה -מלחמת העולם השנייה.

1995 – בנאומו בכנס הארגונים היהודיים הראשיים בניו יורק, אומר מנהיג תנועת העבודה, מיוזמי "הסכם אוסלו", מר שמעון פרס: "העבר מעניין אותי כשלג דאשתקד... אין לך טעות גדולה יותר מהלימוד מן ההיסטוריה".

2004 – בהפגנה בת"א, בפני 150 אלף אנשים מריעים, דורש מר פרס "לצאת מיד (ללא הסכם) ולהתחיל לדבר (שלום)", עם גדול הרוצחים בן זמננו– יאסר ערפאת. פרס יודע היטב שערפאת לא יסתפק בכמה יישובים יהודיים ברצועת עזה, אלא יגביר את הטרור להשמדת מדינת ישראל כולה. פרס, התבוסתן בן זמננו, ממשיך להונות ולהשלות את עם ישראל, כמו ב"הסכם אוסלו", שנקבל שלום תמורת כניעה לטרור – והתקשורת הישראלית המובילה, כמו בבריטניה בשנת 1938, ממשיכה לצעוק הידד לתבוסתנות היהודית שבאשליית השלום, ומובילה אותנו למלחמה.

ד"ר דן חת, נתניה

מכתב גלוי לשרון

אדוני ראש הממשלה,
הערצנו מאוד את הנחישות שלך בעבר בתקופת שירותך הצבאי המפואר ובבניית תשתית התיישבותית רחבה ברחבי יש"ע.

אנו יודעים שמערכות המשפט, גורמי השמאל, והתקשורת חברו יחדיו נגדך על מנת לסחוט ממך ויתורים רחבים בהתיישבות ביש"ע. אך אנו רוצים שתדע שנפעל נגדך באותה נחישות שבה פעלת נגד אויבי ההתיישבות מבפנים, ונגד אויבינו מבחוץ. גם אנו לא נירתע. למדנו זאת ממך. אהבנו אותך בעבר, אך גם אהבה זו לא תהיה לנו למכשול במאבקנו למען ארץ ישראל. אהבנו אותך אבל את ארץ ישראל אנו אוהבים יותר, וניאבק נגדך עד שהשלטון יעבור לרעך הטוב ממך.

לך שלום עריק,

פנחס ברונר, רחובות