חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 94ראשיהפצה

כוח רצון - בגליון השבוע

מיכאל רצון הוא סגן במשרדו של אהוד אולמרט, אבל זה לא הפריע לו ללכת נגד הבוס ולהיות ממובילי ההתנגדות לתכנית ההתנתקות. הבעיה שלנו היא שבמקום לקבל החלטה למגר את הטרור אנחנו רק נלחמים בו, קובע אל"מ במיל' רצון, וממליץ להכריז רשמית על ביטול הסכמי אוסלו. כחבר ליכוד כבר כמעט 30 שנה, הוא רואה בחיוב את פעילות 'מנהיגות יהודית' בתנועה, ולא מפחד מ'השתלטות הפייגלינים'. ועל כוונת שרון להעביר את תכניתו למרות המשאל הוא אומר: "שרון הצהיר שתוצאות המשאל יחייבו את כל הליכוד,ואני מתקשה להאמין שראש הממשלה לא יכבד את דבריו".
25/05/04, 00:00
עדי גרסיאל

בלשכתו התל אביבית של סגן שר התעשייה והמסחר, מיכאל (מיכי) רצון, היה צפוף ביום חמישי אחר הצהרים. כמה פעילי ליכוד המשיכו להתווכח על משאל ההתנתקות, מכרים הגיעו, בלי לקבוע פגישה, כדי לבקש טובה מסגן השר, והיו גם מי שניסו להגיע אליו בטלפון כדי לטפל בעניינים דחופים. ככה זה כשאתה סוגר כמעט שלושה עשורים של פעילות בליכוד, במישור המוניציפלי והארצי.

רצון, חייכן וסוחב כרס קטנה ("כמעט כל ערב אני צריך להגיע לאירועים של חברים בתנועה, ואני מגיע הביתה בשעות הקטנות של הלילה. אין לי זמן לספורט. על ההליכון שליד המיטה אני בעיקר תולה בגדים"), מכיר היטב את המושג המיתולוגי 'שטח'. וכשהוא קובע שההתנתקות מנוגדת לכל הערכים שהתנועה גדלה עליהם, יש לדבריו משקל. רצון היה אחד מבעלי התפקידים הבודדים בליכוד שלא רק דיבר, אלא גם פעל נחרצות נגד התכנית. כל זאת למרות שהבוס הישיר שלו, השר אהוד אולמרט, היה בין שושביניה הראשיים.

דבק במצע הליכוד

"בעיני, התכנית הזו מנוגדת לכל מה שהתחנכתי עליו ולכל מה ששאפנו להגיע אליו", הוא מצהיר. "היא לא יכולה לתרום בשום אופן לביטחון המדינה או לקידומה באיזשהו מובן. הפכתי בתכנית ולא מצאתי בה יתרון אחד, מלבד העובדה שאנחנו לוקחים את היוזמה לידינו, אבל יוזמה איננה מטרה בפני עצמה. היא צריכה להוביל לאיזשהם הישגים. לכן סברתי שחובתי לא רק להביע את עמדתי, אלא גם להיאבק למענה, במיוחד בגלל שמדובר במהלך שיפגע בישראל".

רצון, כאמור, מכהן כסגן שר התמ"ת, אהוד אולמרט, שהיה בין ראשי התומכים בהתנתקות. אבל הוא טוען שהמחלוקת לא פגעה ביחסים ביניהם: "ברמה האישית אנחנו ידידים טובים. כל אחד ידע את עמדתו של השני, והחלטנו שלא ניתן לנושא להשפיע על החברות בינינו. אני מעריך את אולמרט על כך שהוא לא מהסס להיאבק על עמדותיו, ואני חושב שהוא גם העריך את הנחישות שלי.

"לשמחתי, אני לא מייצג רק את מצע הליכוד, אלא גם את רוב חבריו. אני לא רואה את תוצאות המשאל כניצחון. מבחינתי הליכוד שמר על דרכו. אני לא יודע מה הייתי עושה אם חברי הליכוד היו תומכים בתכנית. מבחינתי זו היתה דילמה לא פשוטה, כי אני מאמין שכאיש ציבור אני צריך לשרת את בוחרי ולייצג אותם נאמנה – ואם התכנית היתה מתקבלת אני לא בטוח שהייתי יכול להמשיך בתנועה".
במשך שנים היה אולמרט אחד מהנצים שבין חברי הליכוד. מה לדעתך קרה לו ולראש הממשלה?

"אני מניח שהלחץ היומיומי של התקשורת והציבור במשך יותר משלוש שנים של מלחמה עשה את שלו. הם ניסו להציע פתרון. לצערי, העכשוויזם השפיע עליהם והם נסחפו שמאלה. אבל צריך להיות הוגנים איתם ולומר שכולנו השתנינו. גם אני שרתי פעם 'שתי גדות לירדן' והאמנתי בזה. היום ברור לי שצריך להתפשר עם המציאות. השאלה היא רק איפה אתה נעצר עם הפשרות האלה".

מלחמה טוטאלית

מהם הקווים האדומים שלך?

"העקרונות שינחו אותי במסגרת הסכם הקבע הם שמירה על מה שיש לנו ושאיפה לשלום. אני מוכן לדבר עם כל אחד שיסכים לשבת איתי ולדון על הסדר שלום. לכן אני לא רוצה לקבוע מראש קווים. אין טעם לצאת בהצהרות ולהציג מפות לפני שמתחילים להיכנס למשא ומתן. זה אחד הדברים הגרועים בתכנית ההתנתקות: קובעים שאין עם מי לדבר ובפועל ממשים את השאיפות של הצד השני.

"אני נפגש עם גורמים ערביים: ירדנים, פלשתינים, מצרים ואחרים, כל מי שמוכן לדבר איתי. אני מנסה לבחון מה העמדות האמיתיות של הפלשתינים. אולי יתברר שהמקסימום שהם יתנו לנו הוא שהם מוכנים לאפשר לנו לשחות בים; אז עדיף שנדע זאת כמה שיותר מוקדם ונתחיל להתאמן. אולי הם יותר נדיבים והם ישאירו לנו את תל-אביב, אולי אפילו גבולות 67', ומי יודע, אולי גם יהיו הצעות אחרות".

ומה אתה שומע מבני שיחך?

"אני מתרשם שחלק מהם אמנם לא הסכימו, אבל לפחות השלימו עם קיומנו כאן. ייתכן שהשאר נוקטים עמדות קיצוניות לצורכי משא ומתן. השאלה היא אם בקרב הרוב המכריע של הציבור הפלשתיני יש השלמה כזו. כי אם לא, אין על מה לדבר. אנחנו במלחמה טוטאלית של אנחנו או הם.

"בסופו של יום אני מניח שבמשא ומתן אמיתי נידרש לוויתורים, אבל זה ייעשה רק בשלבים הסופיים, ובטח לא לפני שהדיונים בכלל מתחילים".

על פי מה שמודלף מלשכת ראש הממשלה, שרון נחוש להעביר את תכנית ההתנתקות למרות התבוסה במשאל.

"אני הייתי בין הבודדים שיצא נגד רעיון המשאל מלכתחילה, והיו שטענו נגדי שאני יוצא נגד ראש הממשלה. סברתי שבשביל זה יש כנסת ויש ממשלה. אבל מרגע שהתקבלה ההחלטה, הודעתי שאקבל את הכרעת המתפקדים. גם אריאל שרון הצהיר שהתוצאות יחייבו את כל הליכוד, וכמובן אותו באופן אישי. אני מתקשה להאמין שראש הממשלה, שאני מעריך אותו באופן אישי, לא יכבד את דבריו".

ואם התכנית שתובא לאישור הממשלה תהיה קצת שונה מההתנתקות המקורית?

"מדיניות לא מתנהלת בקומבינות. אי אפשר להתחכם ולעקוף את קביעתם של חברי הליכוד בכל מיני תרגילים או שינויים כאלה ואחרים בתכנית. מדיניות מנהלים בקבלת ההחלטות ובעמידה בהצהרות".

לדעתך, חברי הליכוד צריכים להעניש את השרים שפעלו למען התכנית?

"אסור להעניש אנשים על עמדותיהם. זכותו של כל איש ליכוד להיאבק על דעותיו. אנחנו לא רוצים ליצור תנועה של יס-מנים".

אבל התכנית סותרת במפורש את מצע הליכוד.

"נכון, אלא שמרגע שסיכמנו על כללי המשחק, משאל המתפקדים, אנחנו לא יכולים לפגוע במי שפעל לפיהם. אם מישהו לא יקבל את הכרעת חברי הליכוד, התנועה צריכה להעניש אותו".

פייגלין הוא חלק לגיטימי מהליכוד

הפעילות של רצון כללה עבודה מול פעילי השטח ותיאום בתחום ההסברתי: "הרבה כוחות פעלו נגד ההתנתקות. הבעיה היתה ליצור פעילות הרמונית, כי כל אחד מהגורמים ניסה באופן טבעי למשוך לכיוון שלו. לא כולם מכירים מספיק את הראש של המתפקדים, ולכן היה חשוב לגבש קו שידבר אליהם.

"למשל, ההצעה לתקוף את ראש הממשלה. בליכוד זה לא עובד, כי זו תנועה שמכבדת את מנהיגיה ומתנגדת לפגיעה אישית בהם. בנוסף צריך לפנות לכל הקבוצות בליכוד: גם לחברים הדתיים-מסורתיים וגם לחילוניים. אי אפשר רק לדבר במונחים 'משיחיים'. לא תמיד המתנחלים יודעים לדבר לקבוצות האלה בשפה שהן מבינות. דוגמה נוספת: לא הסכמתי שאנשי גוש קטיף יישבו בוועדות הקלפי, כי זה היה נראה כבר כמעורבות גבוהה מדי של 'בעלי עניין', וזה היה יכול ליצור אנטגוניזם".

איך אתה, כאיש ליכוד ותיק, מתייחס לאנשי 'מנהיגות יהודית'?

"יש לי קשר טוב איתם, אני מבין את עמדתם. לא תמיד אני מסכים עם כל דבר, אבל הם בהחלט מייצגים חלק חשוב בליכוד".

השרה לבנת התבטאה נגד מה שהיא כינתה "ההשתלטות של הפייגלינים על התנועה".

"אז היא אמרה. אני לא משוכנע שהם יכולים להשתלט על הליכוד, אבל אם הם יצליחו לתפוס את המנהיגות בליכוד בצורה דמוקרטית, אז הליכוד יהיה ליכוד-פייגלין. זה בסדר גמור. הרי מהו בעצם הליכוד? זו התארגנות סביב רעיון משותף. אם רוב החברים מחליט לקבל את עמדותיו של פייגלין, זה בסדר גמור. כנ"ל גם אם ילכו לכיוון של אולמרט. אני לא נבהל מהעניין".

רצון סבור שהעדיפות העליונה כיום היא מלחמה בטרור: "זה הסרטן שאוכל בנו, וצריך להילחם בו עד למיגורו. אני מאמין שזה אפשרי. זה דורש אומץ לב וקבלת החלטות. הבעיה היא שאנחנו רק 'נלחמים' בטרור, אבל לא קיבלנו החלטה למגר אותו – וזה הבדל מהותי. למיגור הטרור יש כלים אחרים ועוצמות אחרות. לא נוכל למשוך לנצח את המלחמה בטרור, בסוף נגיע לשלב המיגור.

"האפשרות האחרת היא צעדים חד-צדדיים, שהמשמעות שלהם היא כניעה לדרישות האויב. הרי הם רוצים שנצא מעזה, והרעיון של ההתנתקות הוא שבגלל הטרור נצא משם. כלומר, הטרור השיג את מטרתו. אחר-כך הוא ימשיך ביהודה ושומרון, ומי יודע איפה הוא יעצור, אם בכלל".

אז אין עם מי לדבר?

"צריך שהם יבינו שאין סיכוי לנצח אותנו, ואז גם יימצא שותף. כל עוד יש לצד השני תקווה שאפשר להכניע אותנו, הם לא יסכימו להידבר איתנו".

איך היית ממגר את הטרור – איזה דברים לא עושים כיום?

"אני חושב שאין מנוס מביטול הסכמי אוסלו. ברור כיום שהצד השני לא כיבד את ההסכם. הערבים צריכים לדעת שאי אפשר להפר את ההסכם ולהמשיך לדרוש מאיתנו לקיים אותו. צריך לחזור לנקודת ההתחלה. הרי לפני חתימת ההסכם בשנת 93' המצב היה עדיף על מה שקורה כעת".

להשתלט על השטח יהיה קשה, אחרי שנתנו להם רובים ואמצעי לחימה אחרים.

"בסוף נגיע לזה. ההחלטה הזו תגיע. לא יודע מי יקבל אותה, אבל לא תהיה ברירה. כיום אנחנו נכנסים פעם לג'נין ופעם לרפיח ועושים סדר; בסופו של דבר נצטרך לעשות ניקיון כללי בשטח. אף אחד לא יעשה את זה במקומנו. בטח לא הפלשתינים. אחר-כך תקום מנהיגות אחרת שם, שאיתה אפשר יהיה אולי לדבר.

במעלה הסולם בליכוד

מיכאל רצון, בן 52, הוא יליד שכונת שעריה שבפתח תקווה. את שנות לימודיו הראשונות עשה בבית הספר הממלכתי-דתי 'נצח ישראל' שבעיר. בן 14 עבר ללמוד בפנימייה צבאית. את שירותו הצבאי בן שש השנים עשה בין השאר בסיירת אגוז וסיירת רימון – יחידה שפעלה נגד הטרור בעזה בראשית שנות השבעים והצליחה לפגוע ברוב מנהיגיו. שם הצטלבה דרכו בפעם ראשונה עם ראש הממשלה:

"אריק שרון היה אז אלוף הפיקוד, ועשינו פעילות גם של ביטחון שוטף וגם של לחימה בטרור. עובדה שהצלחנו אחרי פעילות אינטנסיבית להשקיט את הרצועה משנת 1972 עד 1987".

את מלחמת יום כיפור עשה רצון כמפקד פלוגה בגולני. הוא היה בבסיס נפאח כשהטנקים הסוריים הגיעו עד גדרות המחנה. יחד עמו נותרו שבעה חיילים, נחושים שלא לנטוש בכל מחיר. בין השבעה היה סגן משנה צעיר, אפי פיין, לימים השר אפי איתם. בהמשך השתתף בניסיון לכיבוש החרמון, שנכשל. אחר-כך נפצע מירי אר.פי.ג'י, פונה לבית חולים וברח בחזרה לחזית.

רצון השתחרר בשנת 1976 בדרגת סרן ופתח סוכנות ביטוח. באותה שנה גם התחתן. במקביל החל לעסוק גם בפעילות פוליטית בליכוד. הוא כיהן פעמיים כחבר מועצת העיר פתח תקווה, בראשית שנות השמונים ובסוף שנות התשעים. משנת 85' שימש רצון במשך עשר שנים כיו"ר צעירי הליכוד. בשנת 96' נכנס לכנסת מטעם הליכוד, עם מותו של ח"כ וינשטיין. במהלך השנים כיהן רצון בתפקידים ציבוריים שונים. בין השאר היה יו"ר תאגיד הביטוח 'אבנר' ויו"ר החברה לשירותי איכות הסביבה. כמו כן הקים כמה יוזמות פרטיות בתחומי הבנייה והתעשייה.

בראשית שנות השמונים הצטרף לקבוצה שהקימה את כוכב יאיר, אחד מיישובי 'שבעת הכוכבים' – תכנית שהגה בזמנו אריאל שרון כדי לעבות את קו התפר. בראש הקבוצה עמד מיכאל איתן. "זה התחיל מגרעין מצומצם של צעירי חירות, ולאט לאט התווספו קבוצות ממערכת הביטחון: מסיירת מטכ"ל, השב"כ וכו'".

כיום מונה היישוב כ-1200 משפחות.

אולי דווקא התכנית הזו הנציחה את הקו הירוק ופגעה בלגיטימיות של היישובים ביש"ע?

"אני לא חושב שהדברים באים אחד על חשבון השני. חיזוק קו התפר הוא משימה חשובה, וכך גם תמיכה בהתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל, משני צדי הקו הירוק. אין סתירה בין הדברים".

תעסוקה מבצעית

כסגן שר התמ"ת, מתנגד מיכאל רצון לתופעת העובדים הזרים: "זו פגיעה בעובדים הישראלים – יש להם פחות מקומות עבודה ושכרם יורד. חוץ מזה, אנחנו מייבאים לכאן קבוצות אוכלוסייה שתוקעות כאו יתד ויוצרות חברה סוג ג'".

הוא מאמין שישראלים יהיו מוכנים להחליף את העובדים הזרים גם במקצועות כמו סיעוד ובניין: "ישראלים לא עוסקים במקצועות האלה כי יש מי שעובד בהם בשכר נמוך. כשלא יהיו כאן עובדים זרים, ייכנסו ישראלים. להזכירך, מדינת ישראל לא נולדה עם עובדים זרים, ובכל זאת היו אז פועלי בניין".

שירות התעסוקה נתפש בעיני רבים כמקום שבו 'חותמים אבטלה', ולא באמת מקבלים הצעות עבודה.
"נכנסנו למהלך של רפורמות מקיפות בשירות התעסוקה. זה כולל איחוד סניפים, התייעלות ודגש על השמה. יחד עם התגברות הצמיחה, אנחנו כבר רואים תוצאות. בחודש האחרון היתה ירידה של 2.6 אחוזים באבטלה: יש 16,500 פחות דורשי עבודה, וזה המון".

אחת הטענות אומרת שהצמיחה נובעת בעיקר מייצוא היי-טק, ובסופו של דבר רק שכבה קטנה נהנית ממנה.

"הנתונים שבידי השונים. יש גידול בהשקעות בכל התחומים. מפעלים חדשים נפתחים ויש התעניינות. אנחנו מנסים לדחוף את ההשקעות לכיוון הפריפריות, באמצעות מענקים והטבות. לא מזמן אישרנו, לדוגמה, פתיחה של מפעל עופות שיעסיק מעל 800 עובדים בכפרים הבדווים".

במסגרת תפקידיו במשרד לא היה רצון מעורב בטיפול בסימון מוצרי יש"ע, אבל הוא דווקא מפרגן להחלטת השר הממונה: "זו היתה דרישה אירופית פוליטית ולא הגונה. אבל כדי לא לפגוע בכלל הייצוא הסכים השר אולמרט שהסימון יבוצע רק בטפסים של המכס, ולא על גבי המוצר עצמו. אני חושב שזו החלטה נבונה, בתנאים הקיימים. אנחנו כבר נמצא את הדרך לפצות את היצואנים מיש"ע על העלות הנוספת. הם לא ייפגעו".

"המישור המוניציפלי משעמם"

רצון היה פעיל לא מעט שנים במישור המוניציפלי. בין השאר שימש כחבר מועצת העיר בפתח תקווה ואף היה מועמד לראשות העיר בסוף שנות התשעים. למרות זאת, בראייה לאחור הוא מודה שהעיסוק העירוני לא קסם לו אף פעם: "יש אתגרים לא מעטים בתחום המוניציפלי, אבל לא מצאתי בו את מקומי. אני כנראה יותר מתאים למישור הלאומי. זה תחום שעוסקים בו יומיום בדברים הכי קטנים, שהם מאוד חשובים, אבל לא מאפשרים לך לפעול במרחבים אחרים.

"הבעיה של המערכת העירונית היא שרוב הפעילים העירונים עובדים בהתנדבות, ואין להם זמן לדאוג גם לעסקים שלהם וגם לעיר. חבר מועצת העיר שעובד ללא שכר הוא בסך הכל שתדלן טוב. כתוצאה מכך, מי שמסתכל במישור המוניציפלי בארץ רואה שכמעט תמיד הבינוניות חוגגת".

ובכל זאת רצת לראשות העיר, ואתה בכלל גר בכוכב יאיר.

"אני מוכן להודות היום שלא היתה לי כוונה להיות ראש עיר. היו נסיבות שאילצו אותי לרוץ. בדיעבד הייתי מוותר על התענוג. אם תבדוק את הרקורד העירוני שלי, תראה שלא השלמתי שום קדנציה במועצת העיר, כי שבעתי מהעניין מהר מאוד.

"פתח תקווה היא עיר הולדתי, והשורשים שלי נמצאים בה. תמיד אשאר מלאבסי. כל יום שישי אני בעיר, מבקר את הורי. זו תבנית נוף מולדתי".

רצון נשוי מזה 27 שנה לנאוה, ד"ר לבריאות הציבור, מרצה באוניברסיטת תל אביב. לזוג חמישה ילדים. הבת הגדולה נשואה ("אבל עצלנית, עוד אין לנו נכדים. היא תלך על קריירה אקדמית"). השמות שהעניקו בני זוג לילדיהם אינם שגרתיים: אשבל (על שם פרח נדיר בנגב, "אשתי בחרה")), ראם ("קרני ראם קרניו", השתחרר לא מזמן, אחרי שירות בסיירת גולני), עודד (חייל בחה"ן גולני), אנוה (חיילת בחיל האוויר, נולדה בשבת שירה: "זה אלי ואנהו") ועופרי ("הגיע משם המשפחה הקודם של האמא – אפרי").

רצון לא אוהב את ההגדרות 'דתי' ו'חילוני': "הילדים שלי למדו בחינוך הציוני-דתי, במדרשיית נועם ובהראל בכפר סבא. אני יהודי שומר מצוות. כמה מצוות? אני לא מתחיל להתחשבן".