גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 95ראשיהפצה

מה עובר בראש של שרון - בגליון השבוע

לאחרונה נדמה כאילו איב אריאל שרון את השליטה: החל מהתפנית החדה בהשקפותיו, עבור דרך המשאל הכושל וכלה בהחלטה ללכת 'עם ראש בקיר' ולהעביר בממשלה ובכנסת את תכנית ההתנתקות. מומחים ופרשנים מנסים להציע תשובה לשאלת מיליון הדולר – מה קרה לשרון? איך אדם יכול לבצע תפנית כה חדה בנתיב חייו?
03/06/04, 00:00
אריאל כהנא

מה קורה לו לאריק שרון? הוא מכהן כראש ממשלה שלוש שנים פלוס – תקופה שהתאפיינה בעיקר ביציבות שלטונית. בזמן האחרון משהו השתבש. שרון, שנתפס עד היום כאריה הזקן והמנוסה, שוגה שגיאות בסיסיות, מקבל החלטות חפוזות ורק מסבך את הפלונטר שלתוכו הכניס את עצמו ואת כולנו. שרון, שנתפס תמיד כמי שכמעט נהנה ממצבי לחץ, מגלה לראשונה סימני בלבול ומבצע מהלכים תמוהים – גם המצדדים בדרכו מודים בכך.

נדמה שבחודש שחלף מאז משאל ההתנתקות סימני השאלה רק התווספו. שרון, במקום לסגת – לפחות זמנית, ולהודיע כי הוא מכבד את התוצאות המשאל, מעדיף לפתוח חזית לכל רוחב מפלגתו ולריב עם כולם. כמעט באופן אובססיבי הוא מתעקש להביא את תכנית הנסיגה לאישור הממשלה, אף שמהלך כזה עשוי לבשר את קצה.

את השאלות הפנינו לארבעה אישים מתחומים שונים ובעלי השקפות שונות. בין היתר שאלנו מה קורה לשרון בשנים האחרונות בכלל ובחודש האחרון בפרט, איך ייתכן שאדם שדגל עשרות שנים בדרך אחת דבק כעת במדיניות ההפוכה, ובעיקר – מה עובר בראש של שרון. אלה התשובות:

מנהיג בסוף הדרך

ד"ר שאול קמחי, מכללת תל-חי, מתמחה בפסיכולוגיה של מנהיגים:

"בראשית הדברים שתי הקדמות: ראשית עלי ציין שלא ערכתי מחקר על שרון ופרופיל אישיותו, ולכן כל מה שאומר להלן הוא בגדר הערכה. שנית, בפסיכולוגיה יש מושג בסיסי שנקרא 'הטיית הייחוס הבסיסית'. המשמעות היא שאנו כבני אדם נוטים בטעות לשפוט את התנהגות הזולת על פי מניעים פנימיים של אישיותו, כשלמעשה הסיטואציה שבה הוא נתון היא הדומיננטית בקביעת דרך התנהגותו. הכלל הזה נכון גם לגבי מנהיגים.

"אחרי ההקדמות, אני מציע את הניתוח הבא: על שרון עובר תהליך שקורה לא אחת למנהיגים מבוגרים, המגיעים לראש הפירמידה לקראת סוף דרכם. הדוגמה הבולטת למנהיג שעבר עליו תהליך כזה הוא שארל דה-גול. זה לא עניין של אידיאולוגיה אלא של 'ריאל-פוליטיק', וכמו שאומר השיר: 'דברים שרואים משם לא רואים מכאן'. מנהיגים במצבו שואלים את עצמם כיצד ייזכרו בהיסטוריה, במה שינו את המצב הקיים. במובן הזה הזקנה דווקא מביאה נכונות לשינויים. זה התהליך שעבר על שרון בשנים האחרונות.

"כאשר בוחנים את מעשי ראש הממשלה בתקופה האחרונה, לדעתי, בניגוד למה שאומרים פרשנים אחרים, שרון לא נכנס ללחץ. פאניקה אינה דפוס ההתנהגות שלו. להיפך. שרון היה ונשאר לוחם, ולא רק במובן הצבאי. הוא חי ממצבים משבריים ומתפקד היטב במצבי לחץ.

"מה שמטריד את מנוחתו של שרון הוא המחויבות לבוש. שרון, שהוחרם לאורך שנים על-ידי הממשל האמריקני, חושש שמצב כזה יחזור. זוהי נקודה אישית, שמשתלבת בסיטואציה. שרון חושש להיתפס כאדם לא אמין וכמי שהוליך את האמריקנים שולל. הוא יודע שאת בוש אפשר לשקר רק פעם אחת. מבחינתו, הוא מסר התחייבות בפני בוש וכעת איננו מקיים אותה".

שרון עצמו הודה שמבחינתו ההליכה למשאל היתה טעות. גם כעת הוא נחפז להביא את התכנית לממשלה למרות שהוא יודע שאין לו רוב. ההתנהגות הזו נראית לא אופיינית למי שעד לפני חודשיים נתפס כבעל עורמה וניסיון.

"אני מסכים שמאז ההחלטה על עריכת המשאל יש שינוי בדפוס ההתנהגות שלו. ייתכן שכמנהיג מבוגר הוא בתחושה של 'אין סיבוב שני'. כל השנים הוא יכול היה לומר: 'לא רציתם אותי כשר ביטחון, תקבלו אותי כראש ממשלה'. כעת הוא איננו יכול לומר זאת. מבחינתו זה הקרב של חייו, ואולי הוא חש שזו ההזדמנות האחרונה.

"גם אני סבור שבחודש הזה הוא עשה טעויות של טירון פוליטי. שרון, שתמיד ידע להכין מראש את השטח ולהכיר את הרקע, שגה שגיאה לא אופיינית. עצם הטעות מגבירה את הלחץ. מבחינתו זה כישלון מר וקשה לבליעה. כעת הוא נכנס לסיטואציה שאין ממנה דרך מוצא בכבוד, וזו שגיאה פוליטית נוספת. כאשר אדם נמצא בדרך ללא מוצא, הוא נהיה מבחינה פסיכולוגית לחוץ ותוקפני יותר, וזה יכול להסביר חלק מן הטעויות שלו".

חייב להוכיח שהוא יכול

ישראל הראל, לשעבר יו"ר מועצת יש"ע:

"אריק שרון הוא מסוג האנשים שאפשר להגדיר אותם 'ממוקדי מטרה', לא בהכרח מטרה אסטרטגית וארוכת טווח. שרון הוא לכל היותר מומחה למקרו-טקטיקה. הוא בשום פנים אינו אסטרטג. הוא מונע על-ידי דחפים שטחיים וראוותניים, שהבולט שבהם הוא הרצון להראות שהוא יכול לבצע. מבנה אישיות שלו הוא כזה שכאשר הוא מגדיר לעצמו יעד, הוא יעשה כל דבר להשיג אותו, אלא שהיעד הזה יכול להיות גם דבר והיפוכו.

כך היה בימית, כשהוא דרבן ועזר לנו להקים מגדלי דמה בדרכים, אך לאחר שבועות ספורים הרס אותם. את שתי הפעולות הוא ביצע בדיוק באותו המרץ. פעם אחת זה יכול להיות הרצון להוכיח לבגין ודוד לוי שהוא יבנה יותר יישובים ביהודה ובשומרון, שהוא יותר ליכודניק מליכודניק. פעם אחרת זה הרצון להראות לשמאל שהוא יכול להרוס את היישובים.

"הוא מבין שיש סתירה בעשיית דבר והיפוכו, אבל זה לא באמת מפריע לו. הדפוס הזה של סתירות בדרך חוזר על עצמו לאורך שנים. הוא שלל בנחרצות את רעיון גדר ההפרדה, וגם פיטר את האלוף עוזי דיין שהגה ותכנן אותה, ואחרי כמה חודשים הוא אימץ את הרעיון כמרכיב מרכזי במדיניותו. הוא זלזל ברעיון הנסיגה החד-צדדית של מצנע, אך תוך חצי שנה הפך להיות זה שמוציא אותו לפועל. הוא הסביר ש'נצרים חשובה מתל אביב ודין כפר דרום כדין נגבה', אך לאחר זמן קצר החליט לעקור אותם. אלו הן סתירות ברורות, שאדם סביר היה מתקשה להסביר, אך אצל שרון הדבר אינו מהווה בעיה. זה פשוט לא עומד בדרכו.

"שרון בדרך כלל לא חש מחויבות כלפי אנשיו. כך הוא נהג כל השנים. מה שקרה לו בתקופה האחרונה הוא המחויבות שאליה הכניס את עצמו מול הנשיא בוש. כאן כבר מדובר במחויבות שהתכחשות לה אכן עלולה להביא משבר מדיני. לכן הוא מתעקש כל כך להעביר את התכנית.

"כך אני רואה את הדברים, כשאני מסתכל במבט לאחור על השנים הרבות שבהן פגשתי אותו ועל הצמתים שבהן הזדמן לי לעבוד עמו במשותף. אינני פסיכולוג ואין לי כלים לערוך לו אנליזה, אך אני זוכר שגם בימים ההם היה קל מאוד להדליק אותו על רעיון מסוים, והוא מיד היה ניגש לבצע, בלי שחשב תמיד עד הסוף על כל הפרטים.

"יש לו אינטואיציה טובה וכושר ביצוע, אבל הוא לא איש של 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. כראש ממשלה הוא צריך היה לשקול כל צעד, אך הראה שהוא 'פחז כמים'. זה נכון לגבי ההסתבכות הנוכחית שלו וזה היה נכון גם לימי מלחמת לבנון. אז הוא טעה כשיצא למלחמה בלי הגיבוי הציבורי של השמאל, היום הוא טעה בכך שאיבד את מפלגתו שלו ואת בסיס התמיכה שלו.

"הוא טעה גם בנו, במתנחלים, כשלא העריך את הנכונות וההתלהבות של אנשינו לצאת ולשכנע למען ההתיישבות. כשקושרים את הדברים יחדיו, את דפוסי ההתנהגות, את הראייה קצרת הטווח, את החיפזון ואת הסתירות הפנימיות במדיניות, אין זה מפתיע ששלטונו מתערער. למעשה, הנפילה היא בלתי נמנעת".

בגלל האמריקנים

ד"ר אשר כהן, המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן:

"צריך לזכור שכבר לפני כמה חודשים אריק שרון עבר את נקודת האל-חזור האידיאולוגית. קצת קשה לעכל את זה כשמדובר בשרון, שמזוהה עם ההתיישבות, אבל הוא דיבר מזמן על ויתורים כואבים. הוא באמת מאמין שיש לנקוט במהלך מדיני הכרוך בפינוי יישובים.

"נקודה נוספת הקשורה לכך היא מחויבותו לאמריקנים. ראש ממשלה – גם כשהוא עושה זאת באופן פרטי – לא יכול להבטיח לאמריקנים הבטחות, ועוד בשנת בחירות רגישה, ולא לממש אותן. לכן הוא גם דיבר בממשלה על 'משבר מדיני קשה' שייווצר אם התכנית תידחה. הכוונה היא להסתבכות עם האמריקנים".

יש לא מעט מומחים שטוענים שהאמריקנים כלל אינם נושפים בעורפו. דווקא משום שזו שנת בחירות בוש צריך את שרון לא פחות ממה ששרון צריך את בוש.

"זה נכון. ואדרבה, נכון גם ששנת בחירות מאופיינת בדרך כלל בקיבעון מדיני, אבל מהרגע שבו שרון הלך על העניין הוא מחויב אליו. בהיבט האמריקני, שרון מעמיד את בוש באור מגוחך אם אינו מקיים את התחייבויותיו.

זה עדיין לא מסביר מדוע הוא כל-כך נחפז. מבחינתו, שיחכה עוד חודש-חודשיים, שיארגן את מהלכיו. למה הלחץ?

"בגלל הממד האישי. כל עוד עניינו היה תלוי ועומד אצל היועץ המשפטי, בהחלט יכול היה להיות שאם התכנית היתה עוברת, זה היה משפיע על שיקולי היועץ. אלא שגם הטיעון הזה קצת מוזר, כי כבר התפרסם באופן די ודאי ששרון לא יועמד לדין וגם דו"ח ציבורי לא יהיה. מצד שני, אולי שרון חושש שהאווירה הציבורית לאחר החלטת מזוז תעמיד אותו באור של שוחד ושחיתות, ולכן מפלגת העבודה תסרב להצטרף לממשלתו. במילים אחרות, הוא מבקש לזרז את כניסת העבודה לממשלה לפני פרסום החלטת מזוז".

לו היית יועצו הפוליטי של שרון, מה היית אומר לו?

"כיוון שבאמת השנה היא שנת בחירות בארה"ב, הנשיא אינו במלוא הכוח וגם עסוק בעיראק ובבעיות אחרות, אני הייתי ממתין ומשהה – גם לשיטת שרון שרוצה להעביר את ההתנתקות. בגלל ההתחייבות לקבל את דין המתפקדים, נכון לחכות – ולו למראית עין. בעוד כמה חודשים ישתנו התנאים והנסיבות, המשמעות של המשאל תתעמעם, ורק אז הייתי ממשיך הלאה. כרגע הכל נגדו. שרון הפך להיות ברווז צולע מהרגע שהוא נכשל במשאל. הוא נתפס כחלש".

בהסתכלות ארוכת טווח, זה לא תמוה שאדם שבמשך עשרות שנים החזיק בדעות מסוימות עובר באופן טוטלי כל-כך לצד השני?

"זה לא מוזר. בעיני יש כאן הצטברות של שלוש נקודות, והן המהפך בדעת הקהל בישראל, שכבר לא מאמינה ב'שלום', הבעיה הדמוגרפית והיוזמות מתוך ישראל, כמו ז'נבה והמפקד הלאומי. לכל אלה מתחברים הלחצים שראש ממשלה נחשף אליהם, וכפי שהוא אמר: 'דברים שרואים מכאן לא רואים משם'".

הציונות קורסת ושרון נופל איתה

מוטי קרפל, החטיבה למנהיגות יהודית בליכוד:

"התהליך שאנו רואים לנגד עינינו הוא התפרקות האידיאה הציונית-חילונית המוכרת. הציונות סיימה את תפקידה, משום שהיא אינה מספקת די דלק רעיוני להכרעת הפלשתינים. זו הטענה שלנו מזה כעשר שנים. עוד לפני עליית נתניהו לשלטון הערכנו שהוא לא יביא לתפנית. את אותם הדברים אמרנו לפני בחירת שרון. בעלון שלנו, 'לכתחילה', כתבנו ששרון לא מסוגל כיום לחזור על מעלליו מ-73', משום שאין לו שורשים יהודיים עמוקים דיים.

"אריק שרון הגיע לראשות הממשלה עם הרבה רצון טוב. הציבור, בניגוד למה שהציגו יועציו של שרון והתקשורת, ציפה משרון להגיע להכרעה צבאית, מדינית ורוחנית של הפלשתינים. גם הוא עצמו קיווה לבלום תחילה את הטרור ואחר-כך להכריע אותו. הוא אכן ביצע את שלב הבלימה, אך כאשר הגיעה ההכרעה הוא נעצר. התברר שאין לו יכולת לעשות זאת, משום שאין לו בסיס אמוני שמסביר מה אנחנו עושים בארץ הזאת ומה הקשר שלנו אליה.

"השורשים האידיאולוגיים של שרון הם של הציונות הקלאסית, המדברת על מקלט מדיני ושיבת ציון. שרון היה ונשאר מפא"יניק וביטחוניסט, ובכך אין די. שרון אינו שונה מראשי הממשלה שבאו לפניו. גם הם נגזרו מהציונות, ולכן הם נפלו יחד איתה.

"שרון אינו אדם של 'שב ואל תעשה'. לכן, לאחר שהבין שאין לו יכולת להכריע, שלמעשה אין לו לאן להתקדם, הוא מצא את עצמו עם הנסיגה והבריחה. זו החלופה היחידה שנשארה לו. מאז שעלה על מסלול הנסיגה הוא הולך ושוקע בבוץ. הוא מאבד את בסיס התמיכה הפוליטי שלו, ובמצב הזה נראה שעתידו בשלטון קצר".

איך מסביר הניתוח שלך את מהלכיו בחודש האחרון, מההחלטה על המשאל ועד ההתעקשות להתעלם ממנו ולהעביר את התכנית בממשלה?

"ראשית, אף אחד מההסברים שאציע אינו מספק לדעתי תשובה מלאה. יחד עם זאת, אני נוטה למחשבה הבאה: שרון חשב שיעביר את המשאל בכוח, וכעת הוא מקווה להעביר את התכנית בכוח. הוא גם הוטעה על-ידי התקשורת לחשוב שהציבור, ובכלל זה מתפקדי הליכוד, מעוניינים בנסיגה ובמדינה פלשתינית. בגלל התקשורת, שזלזלה ב'פייגלינים' הוא גם לא זיהה את משקלם של מוקדי האופוזיציה בליכוד שהתנגדו לדרכו, ובמרכזם 'מנהיגות יהודית'. מעבר לכך, כיום הוא מתעקש על העברת התכנית בממשלה כי כך הוא בנוי. זה האופי שלו: 'מה שלא הולך בכוח ילך בעוד יותר כוח'.

"יש לי ספקולציה נוספת, ולפיה שרון באופן לא מודע בחר להתאבד פוליטית. כלומר, הוא מבין שנכשל בהכרעת הפלשתינים, שאינו יכול לפתור את הבעיות, ושעל כן הגיע שעתו לפנות את הבמה. כיוון שאדם מסוגו לא מסוגל לפרוש מיוזמתו, הוא פועל בתת-מודע לסיום תקופת שלטונו. זו הסיבה שהוא מכניס את עצמו לתסבוכות הולכות וגדלות".

היאוש במקום התקווה

אבחנה אחרת תמציתית ומסכמת על מעשיו של שרון העניק השר נתן שרנסקי, יהודי חכם ורב ניסיון. שרון, הוא אמר, עוקר יישובים מתוך יאוש וחוסר תקווה. ואולי גם זו תוצאה של זקנה, שבר ערכי ולחץ מדיני.