בשבע 96: אני אשכב לפני הבולדוזרים

אדיר זיק , כ"א בסיון תשס"ד

יש כמה ספרים שאני חוזר וקורא מדי פעם. בימים אלו מונח על שולחני 'כחש' של הסופר האמריקני המפורסם, בן הכט. הספר מתאר את פרשת קסטנר: התכחשות המוסדות הציוניים ונציגם רודולף קסטנר להשמדת יהדות הונגריה בשנת 1944 ושיתוף הפעולה שלהם עם הנאצים. הספר הזה, עם ספריהם של אורי צבי גרינברג ושל ישראל (שייב) אלדד, השפיע על מה שאני עומד לכתוב כאן, היום ובימים הבאים.

העתיד הפוליטי הקרוב במדינה אינו ברור. בוקה ומבוקה ומבולקה. אך דבר אחד ברור לי: לא יהיה טרנספר ליהודים. אם מישהו ינסה – אני אהיה שם, יחד עם חגי בן ארצי. אני אשכב לפני הבולדוזרים, הטנקים, או הנגמ"שים שינסו לגרש יהודים מבתיהם. יהיו איתנו שם אנשי ציבור, מורים, רבנים, מנהיגים פוליטיים ועמישראל – כל העם שלבו אינו יכול עוד לשאת את התעללותה של ממשלת ישראל בחלוציה, בוניה ובניה. "מי צרת האומה ללבבו נגעה, המחנה יאסף אל נא נבדילנו" (ביאליק).

תסגרו את הברזים? תמנעו בנייה וחינוך מילדי גוש קטיף וצפון השומרון? אנחנו נקים את 'הקרן החדישה לישראל' שתסייע להם. מרתין לותר קינג לימד אותי מה זה "מרי אזרחי בלתי אלים". במקום שיונף דגל שחור של גירוש יהודים יתייצבו ראשי מחננו ויאמרו: "אנו עוצרים את הטרנספר". במקום שפוגעים כלכלית ביהודים יהי מרי מסים.

אני יודע שבסוף ימי (ומי יודע מתי זה יהיה) אצטרך לתת דין וחשבון לא לתשקורת הישראלית ולא לדב וייסגלס, כי אם לבורא עולם. ואם ישאלו אותי איך שתקת בזמן שמתכחשי ישראל הרסו את העם ואת הארץ, יהיה לי מה להשיב.

נשארת או פורשת?

אם המפד"ל החליטה להישאר בממשלה היא צודקת, כי אחרי הבחירות הבאות לא יהיה לה מי שיישאר.
ביניים: רונלד רייגן

בתשכ"ז (1967) הייתי סטודנט לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, לקראת קבלת התואר השני ואני ברשימת הסטודנטים המצטיינים. חתימת ידו של מושל קליפורניה, שחקן הקולנוע רונלד רייגן, תופיע על התעודה שלי. יש!

התעודה מתנוססת על קיר הספרייה בביתנו. במשך שנים רבות קיוויתי שרייגן ייבחר לנשיא ארה"ב, ואני אוכל להשוויץ שנשיא ארה"ב חתום על המאסטר שלי. שיחק מזלי ואכן כך היה.

נשיא רפובליקני, שמרן ואנטי בולשביקי שלא חשש לעמוד מול הגוש הקומוניסטי מחוץ ומול הליברלים הניו יורקים מבית, ודווקא הוא הביא לשיפור היחסים בין המזרח והמערב. רייגן היה אוהד ישראל ונשיא אהוב באמריקה.

הדיפלומה שלי על הקיר קיבלה עומק היסטורי.

אבישי רביב חוזר

הברית הטמאה בין השב"כ לבין התשקורת הישראלית מתעוררת.

התחילה ההסתה משולחת הרסן נגד הימין. צביה גרינפילד ואמנון ליפקין-שחק, ממומני האיחוד האירופי האנטישמי, מרקדים עם אורנה בנאי ("המתנחלים הם שן חולה שצריך לעקור אותה").

המחלקה ה'אנטי-יהודית' בשב"כ כבר מצאה כרוזים באינטרנט של 'כהנא חי' ומתכוננת ל"העמדה לדין בגין הסתה". אנרכיסטים נגד גדרות מפרקים מחסומי צה"ל באזור שכם – ואין פוצה פה ומצפצף. תארו לכם מה היה קורה אילו אברי רן ואנשיו היו עושים דבר כזה.

כל עיתונאי מתחיל או ותיק שרוצה כותרות משתלח ב"מתנחלים המוצצים את כספה של מדינת ישראל", והיום יש להם בני ברית בלשכת ראש הממשלה. עו"ד דב וייסגלס, שעושה מיליונים בלייצג את אש"ף, הקזינו והרשות הפלשתינית, הוא המאיים עלינו בעזרת כתבלבי התשקורת הישראלית מפני "זעמו של הממשל האמריקני".

אני בודק בעיתונות ובטלוויזיה האמריקנית, אני משוחח עם יורם אטינגר, מומחה ליחסי ישראל-ארה"ב – הכל בבל"ת. עם עיראק ועם הבחירות הקרובות, שא-נור ומורג אינם נושא לאמריקנים.
אבישי רביב, בקרוב תצטרך לנטוש את אשתך ואת בתך הצעירה ולצאת לעבודה. השב"כ זקוק לפרובוקטורים. צריך לקרוע את הימין.

מוותר על הכביש

מרוב עיסוק בבעיות הפוליטיות נשכחים מאיתנו כל הנפגעים בתאונות הדרכים. הזוועה הולכת ומחריפה, מאות אנשים נרצחים על הכבישים.

ברגע שאני נכנס למכוניתי ועולה על הכביש – אני במסלול 'המוות מול העיניים'. המשטרה עסוקה בדו"חות על עבירות מהירות בכביש בגין (נסעת 83 קמ"ש במקום 70) כי זה נוח, אבל את המטורפים העוקפים אותך משמאל ומימין, אלה שחותכים אותך בצומת, אלה שנצמדים אל מכוניתך במהירות של מאה קמ"ש ויותר, אין מי שיעצור.

עברתי לנהיגה הגנתית. אני כועס, אני צופר, אני אפילו מקלל – אבל מוותר. זה קשה לי מאד. אני איש שנלחם על עקרונות... אבל קבלתי על עצמי בלי נדר: על הכביש אני מוותר.

אדיר חוזר לשדר

שבועיים לפני פסח איבדתי את קולי. גרורה סרטנית קטנה לחצה על עצב מיתר הקול הימני(!) שלי, והוא שותק. יכולתי רק ללחוש. אדיר זיק בלי קול – כגוף בלי נשמה.

בשבוע שעבר, בחדר הניתוחים בהדסה עין כרם הזריקו 'טפלון' לתוך גרוני וחיברו את שני המיתרים. הקול חזר, ברוך ה'.

בע"ה אחזור לשדר בערוץ 7 ביום שישי בתשע בבוקר: www.a7.org ובטלפון 057-7777777.
נמשיך גם בזיקוקים בעיתון.

המרגלים והתשקורת

המרגלים נשלחים על ידי משה לתור את ארץ כנען. את הדיווח צריך למסור למי ששלח אותם. המרגלים חוזרים, ורצים לתקשורת: "וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל... וישיבו אותם דבר ואת כל העדה ויראום את פרי הארץ".

'הרוב' אמר "הלוא טוב לנו שוב מצרימה". שני מתנחלים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, אמרו "אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם".

'הרוב' של הנשיאים נכחד. אנחנו – צאצאי המיעוט המאמין והמגשים.

שבת שלום יהודים. אנחנו ננצח.
adirzik@netvision.net.il