בשבע 96: מכתבים למערכת

, כ"א בסיון תשס"ד

מפלגה סוג ב'

האירועים של השבועות האחרונים מוכיחים שוב עד כמה המפד"ל לא השכילה להפעיל את הנשק החזק ביותר שלה - האולטימטום. לצערנו, למפד"ל אין מספיק מנדטים כדי להמליך מלכים או לפרק אימפריות. אבל מכיוון שרוצים את המפד"ל בתוך הקואליציה, מסיבות שונות, שימוש נכון באולטימטום - כאשר מראש קובעים קו אדום ברור ומודיעים בריש גלי שחציית אותו קו תביא לפרישה - יכול רק לחזק את הציונות הדתית. ואולי היינו יכולים בצורה זו למנוע תופעות כמו הסכם וואי או תכנית ההתנתקות.

אלא שלמפד"ל יש תדמית של מפלגה שנדבקת לכיסא בכל מחיר. לכן 'דורכים' עליה, עד שהישארותה בקואליציה הופכת לשאלה לא-רלוונטית.

נתנאל וגנר, אלקנה


המסכה נפלה
(בתגובה ל'מה עובר בראש של שרון', גיליון 95)

התסריט נראה לי די פשוט. אריק שרון ניחן ביצר שלטון עז. למפא"י ההיסטורית היו מספיק גנרלים, והאלוף במילואים הטרי שרון הבין שאם הוא רוצה להצטרף למפלגה, יצטרך להמתין בסוף התור. חרות והליברלים לעומת זאת, ממש שיוועו לגנרלים בדימוס. אריק הצטרף איפוא לליברלים אחרי שעזר ויצמן הקדימו בחרות. במשך הזמן הסתבר לו שהסיכוי היחידי לכבוש את ראשות הליכוד טמון במידת דבקותו ברעיון "ארץ ישראל לעם ישראל". ואכן כך הפך לאבי המתנחלים. אבל את שורשיו בשמאל לא שכח.

משהגיע לפסגה החל להסיר את המסכה מעל פניו: כינה את יש"ע "שטחים כבושים", דחף לאישור ההתנתקות והוכיח לחבריו ממפ"ם, קבל עם ועדה, שאת מדיניותם המוצהרת רק הוא יוכל להגשים.

זאב נעמן, חיפה


זיכרון של שר
(בעקבות 'תשכחו מה שידעתם על הזיכרון', גיליון 95)

חבל שבכתבה על נפלאות הזיכרון האנושי , לא נשאלה המומחית על מבנה הזיכרון המיוחד של הפוליטיקאים. העובדה שח"כים, שרים ובעיקר ראשי ממשלות מסוגלים להבטיח דבר מסוים וכעבור זמן קצר להתכחש לו, ראויה בלי ספק למחקר מעמיק.

מצד שני, כל עוד ימשיך הציבור לגלות אדישות וזיכרון קצר בעצמו, איש לא יטרח לחקור את הפוליטיקאים, והם מצדם, יתמידו במנהגם.

שרה לוי, באר שבע


על הנסים
(בתגובה ל'קול דרום ישראל', גיליון 95)

נהניתי לקרוא את סיפורו של העיתונאי, איש הדרום, נסים קינן. היה נעים להכיר באמצעות הכתבה אדם מאמין, איש מקצוע נטול פוזה ובעל אינטגריטי. הלוואי וירבו כמותו בשאר אמצעי התקשורת.

יצחק טלר, אשדוד

ללמוד מניסיון הפיאות
(בתגובה ל'נפלה עטרת ראשן', גיליון 94)

קראתי בהתפעלות את הכתבה על פרשת הפיאות מהודו,

אני בטוחה שכל אחת מהנשים שהשליכו את הפיאה יכלה לומר לעצמה:
בל תשחית! וחוץ מזה, בכלל לא בטוח שהפיאה שלי מהודו, והרבנים לא ממש אסרו.
ולמה לזרוק אלפי דולרים לאש בגלל ספק-אולי-איסור תקרובת ע"ז?

אבל מדורות הענק שהובערו בארץ ובחו"ל הוכיחו שהנשים עמדו בניסיון הקשה, לא ניסו לקרוא בין השורות, אלא זרקו את הפיאה היקרה והאופנתית, רק בגלל שהרב אמר!

חבל שההערכה שהציבור החרדי ראוי לה לא בוטאה בכתבה.
יש לנו בהחלט מה ללמוד מהציבור החרדי על ציות לרבנים ולדעת תורה.

חני פרידמן , מעלה אדומים

הנביא מחוות השקמים

בספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי, מסופר בפתיחה, כי מלך הכוזרים, נשנה אליו חלום אחד פעמים רבות. בחלומו והנה מלאך מדבר אליו ואומר לו: "כונתך רצויה בעיני האלוקים, אבל מעשך אינו רצוי"

רה"מ שרון, פיטר את השרים אלון וליברמן, על סמך כוונות לכאורה, ולא על סמך מעשים. אמנם, ראשי ממשלה בעבר פיטרו שרים, אך לפי מיטב זכרוני, היה זה בשל מעשים, ולא בגין מחשבות או כוונות.
יתר על כן, היכן אבירי טוהר המידות? היכן התנועה לאיכות השלטון? הרי הללו נזעקים עקב כל עניין פשוט ביותר. והנה עתה, אין אפילו קול ענות חלושה, אלא שתיקה רועמת. שוב אנו למדים בפעם המי יודע כמה, ששלטון החוק ושמירה על הדמוקרטיה פועלים אצלנו רק בכיוון אחד.

משה בודק, חיפה


צימוקים לשבת

* פרשנים: שרון פרס ולפיד עשויים לרוץ ברשימה אחת.
האם סימנה יהיה 'שפל'?

* לפת את חברו בשיעור ספורט ועצר את נשימתו.
על זה נאמר "חנוק לנער"

* רה-ארגון במשרד ראש הממשלה.
סוף דב הכל טוב.

משה טאו, רחובות