בשבע 96: מעצר שווא

לא מעט קווים אדומים נחצו על ידי השב"כ והפרקליטות בפרשת מעצרו המנהלי של נועם פדרמן. בתום שמונה וחצי חודשים בכלא נסללה הדרך לשחרורו, לאחר שהתביעה נאלצה למשוך את כתב האישום נגדו בפרשת 'מחתרת בית עין'. אבל גם לאחר למעלה מ-40 זיכויים, לא נראה שמישהו בפרקליטות מתכוון להפסיק את הרדיפה המשפטית נגד פעיל הימין המפורסם. התביעה ובתי המשפט, כך נראה, ימשיכו לנקוט בשיטה המפוקפקת של מעצר ממושך על סמך חומר חסוי, שהנאשם מנוע מלהגיב עליו.

חגית רוטנברג , כ"א בסיון תשס"ד

ביום ראשון לפנות ערב הגיעה לקצה, נכון לעכשיו, אחת הפרשיות הפחות-מוסברות שהתנהלו בין כותלי בתי המשפט לכתלי הכלא. העציר המנהלי, פעיל הימין נועם פדרמן, ישב על ספסל אולם בית המשפט המחוזי בירושלים ושמע את השופט דוד חשין מקריא את ההחלטה הבאה, שהושגה לאחר ימי דיון ארוכים:

"יש לבטל את צו המעצר המנהלי. עם זאת, יש לאפשר לשר הביטחון ולאלוף הפיקוד לשקול הגבלות חלופיות דוגמת מעצר בית, או הוצאתו מחוץ לשטחי יהודה ושומרון. כדי לאפשר להם פסק זמן סביר לשקול אלו הגבלות חילופיות להטיל, בהתאם לסמכות שבידיהם, ימשיך המשיב להיות מוחזק במעצר עד יום ו' השבוע, בשעה 12:00 בצהריים".

נועם ואשתו אלישבע, שישבה מאחוריו, הקרינו שמחה מאופקת. למשפטים הבודדים הללו קדמו שמונה וחצי חודשים ארוכים של מאבקים משפטיים בלתי אפשריים שערך אדם אחד נגד הממסד הביטחוני והמשפטי כולו.

אישום על בסיס מפוקפק

זהו סיפור שראוי להיחרת בזיכרון הישראלי הקולקטיבי, כאות קלון להתנהלותם של השב"כ, הפרקליטות ושר הביטחון נגד אדם שלא נשא חן בעיניהם, וגם אופייה הדמוקרטי של המדינה לא הצליח למנוע מהם להכניס אותו למעצר על לא עוול בכפו למשך תקופה ארוכה.

הניצחון המשפטי נזקף לזכותו של נועם, שייצג את עצמו בבתי המשפט בזכות השכלתו המשפטית. מי שסייע לו מדי פעם, עו"ד נפתלי ורצברגר, מגולל בפנינו בקצרה את השתלשלות האירועים:
ביוני 2002 הוגש כתב אישום נגד פדרמן, לאחר שנתפסה חוליית בת עין. כתב האישום התבסס על עדותו של ירדן מורג, שלפיה פדרמן קיבל ממנו אמצעי לחימה שונים, שהתגלו לאחר מכן בעגלת התופת שהונחה בשכונת א-טור. במהלך פרשיה זו היה שרוי פדרמן במעצר עד תום ההליכים.

בערעור שהוגש לבית המשפט העליון נגד המעצר קבע השופט טירקל כבר אז כי שרבובו של פדרמן למחתרת בת עין עומד על כרעי תרנגולת. השופט גם עמד על כך שיש בעייתיות בעדותו של מורג.

לאור זאת קבע השופט שיש לשחרר את פדרמן למעצר בית בלבד. לאחר חודשיים במעצר בית הוגשה בקשה לבית המשפט העליון להקל את תנאי המעצר, ואכן קבע השופט אדמונד לוי כי המעצר יחול רק בשעות הלילה.

בתגובה להחלטה זו, שביטלה למעשה את מעצר הבית, הוציא אלוף פיקוד המרכז צו מיוחד שקבע שפדרמן צריך להישאר במעצר בית מוחלט, וכיוון שזו החלטה מנהלית אין לבית המשפט אפשרות להתערב בה. במהלך תקופת המעצר המנהלי הגיש פדרמן שוב ושוב בקשות להקלה, כאשר השופטים נוטים להקל בעניינו והשב"כ והפרקליטות מבקשים להחמיר.

המפנה החמור היה לפני שמונה וחצי חודשים: "נועם הגיע לדיון בבג"ץ, בעתירה שהגיש נגד מעצר הבית. הדיון נקטע בפתאומיות, כאשר נציג המדינה, עו"ד שי ניצן, קם ואמר לשופטים: 'הדיון מיותר, משום שאתמול הורה שר הביטחון על מעצר מנהלי נגד פדרמן, ולכן צו אלוף הפיקוד כבר לא רלוונטי'. לעיני השופטים הנדהמים נכנסו שוטרים והוציאו את פדרמן אל הניידת, בדרך לבית הסוהר".

ורצברגר מסביר כי באותו מקרה הוכחה באופן הבוטה ביותר הטענה שבה נקטו לאורך כל ההליכים, שלפיה השב"כ ושר הביטחון עוקפים את המערכת המשפטית בעזרת הצווים המנהליים, בטענה שיש להם חומר חסוי נגד פדרמן שמצדיק את מעצרו.

הצו אושר על-ידי השופט יעקב צמח בבית המשפט המחוזי וגם בערעור שהוגש לבית המשפט העליון לשופט גרוניס, הכל כמובן בהסתמך על חומר חסוי שבו דנו אנשי השב"כ והשופטים בדלתיים סגורות:
"סירבו לומר לנו אפילו במה הוא חשוד. השופטים עצמם אמרו לנו שהם מבינים שאיננו יכולים לעשות דבר מבחינה משפטית. כהסבר להחלטה הם אמרו רק שקיבלו חומר חסוי שלפיו פדרמן מסוכן לציבור, וששערותיהם סמרו מהחומר שנתן להם השב"כ".

הבעייתיות בחומר החסוי היא העובדה שאין לעציר או לבא כוחו כל אפשרות לעיין בו, לדעת במה הוא נאשם, ובכך להגן על עצמו. החומר מועבר מהשב"כ ישירות לעיני השופט – ולעיניו בלבד, והוא מחליט בהתאם להבנתו מתוך החומר העומד מולו אם יש צורך בהטלת הצו. החמור יותר הוא שהחומר יכול להיות שקרי לחלוטין, אך לשופטים אין אפשרות לאמת או לבדוק אותו. השב"כ יכול לפברק חומרים מרשיעים, אך כשהם מלבישים אותו באדרת החיסיון העציר יכול רק להעלות בדמיונו הפרוע במה הוא מואשם.

מעצר בתנאים מחפירים

ישראל מידד מעמותת 'חננו', המסייעת לאסירים ביטחוניים יהודים, אומר כי דוגמה לחומר כזה יכולה להיות הקלטה של שיחת טלפון תמימה לחלוטין שכל אחד מאיתנו עורך, אלא שאם השתרבב לתוכה שמו של נועם פדרמן, למשל, אפשר להפוך אותה לחומר ראייתי מרשיע שמצדיק מעצר מנהלי. "ואכן, אנו, חבריו של נועם, הקפדנו לעמוד מול בית המשפט בשעה שאנשי השב"כ שטפו את המוח לשופט חשין. צעקנו שנועם צודק, והכל שקר. אנשי השב"כ ביקשו מחשין לסגור את החלון שכן הרעש שייצרנו, לדבריהם, הפריע להם להתרכז בדיון. בנקודה זו סרב השופט חשין לשתף פעולה, ואמר כי הוא דווקא רוצה לשמוע מה האנשים בחוץ אומרים, והשאיר את החלונות פתוחים", מספר מידד.

עו"ד ורצברגר אומר כי הם ניסו להעלות השערות מה יכול להכיל החומר המרשיע, ופעלו בהתאם להנחה שמדובר באנשים שנועם הרגיז אותם בעבר, ולכן היו מוכנים להפיץ עליו שם רע.

פדרמן הוכנס למעצר בכלא אשמורת, בתנאים פיזיים ורוחניים בלתי מתקבלים על הדעת: נשללו ממנו זכויותיו כעציר דתי, הוא היה בתא מבודד, מנותק ממשפחתו לחלוטין ובחברת אסירים ביטחוניים ערבים שסיכנו את חייו. במהלך התקופה קשה ההיא הוא החל בשביתת רעב ממושכת, כמחאה על תנאי המעצר ועל עצם הצו עצמו.

השביתה, שארכה כשלושה חודשים ובמהלכה היה נתון בסכנת חיים ממשית, וכן הפעילות הציבורית של מטה המאבק למען שחרורו, הניבו פרות. הוא הועבר לכלא שקמה באשקלון, שם היתה הטבה מסוימת בתנאים, הן מבחינת הקשר עם בני משפחתו והן מבחינת התנאים הפיזיים.

עם זאת את ליל הסדר, כמו גם ראש השנה, לא יכול היה לחגוג כהלכתו, מאחר שלא סופקו לו
המצרכים הדרושים לו לעריכת הסדר ששלחה אשתו. במהלך אותה תקופה הגיעו אשתו ונציגי עמותת 'חננו' גם לוועדת חוקה של הכנסת כדי להעלות את עניינו בוועדה, ואכן, כמה ח"כים ובהם יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל איתן, ניסו לפעול לשיפור תנאי כליאתו.

כל זאת, יש להדגיש, על רקע העובדה שמבחינה משפטית עציר מנהלי אמור להיות נתון בתנאי המעצר האופטימליים, שכן הוא לא נמצא אשם למעשה בעבירה כלשהי. באופן תיאורטי הוא יכול להיות עצור גם בבית מלון מפואר, מסביר ישראל מידד. "כל ההליך שקרה עם נועם מראה שהמעצר לא נבע משיקולים ענייניים אלא מתוך נקמנות של השב"כ גרידא".

לאורך תקופת המעצר, הובא פדרמן כל שלושה חודשים לעיון מחודש בצורך להחזיקו במעצר לתקופה נוספת. השופטים אישרו את המעצר מפעם לפעם, ובפעם השלישית החליט פדרמן על אקט הפגנתי: הוא נכנס לבית המשפט עם פלסטר מודבק לפיו, והסביר כי איננו יודע מה יוכל לומר עוד בבית המשפט, מאחר שכל טענותיו עד כה לא נשקלו כלל.

השופט דוד חשין לא התרגש במיוחד מההצגה והורה על המשך המעצר. זמן קצר לאחר מכן חלה התפנית המיוחלת: במהלך דיון בבית המשפט העליון שהגיש פדרמן נגד המשך המעצר החליטה הפרקליטות למשוך את העתירה נגד פדרמן בעניין מחתרת בת עין, שכן עדותו של העד המרכזי, ירדן מורג, התגלתה כעדות בלתי מהימנה.

בית המשפט זיכה את פדרמן מהאישום, ושופטת בית המשפט העליון אילה פרוקצ'ה הורתה להחזיר את הדיון בערעורו של פדרמן לבית המשפט המחוזי, כדי לבדוק את השלכות הזיכוי על שיקולי המשך המעצר המנהלי. הדיונים המסיביים אל תוך הלילה שערך השופט חשין עם אנשי השב"כ מול החומר החסוי והגלוי שהציגו, הביאו את משפחת פדרמן ותומכיה לאט לאט אל האור שבקצה המנהרה.

הבסיס לצו נשמט

במילים אחרות אומרת החלטת השופט כי אדם במדינה דמוקרטית היה נתון במעצר שווא במשך שמונה חודשים, משום שלא היתה כל עילה מוצדקת למעצרו. פדרמן עצמו לא ויתר גם בשלב זה: ביום ב' הוא כבר הגיש ערעור על ההחלטה להשאירו במעצר עד יום שישי.

כבר הודגש בראשית הכתבה כי הסוף הטוב הוא נכון לעכשיו, שכן השב"כ והפרקליטות עלולים להגיש ערעור על ההחלטה, אם כי קשה להעריך שבנסיבות הקיימות, לאחר שנשמט כל בסיס לצו המעצר הן בחומר הגלוי והן בחומר החסוי, תשתנה ההחלטה.

המאושרים העיקריים הם נועם, אלישבע וילדיהם. כולם הגיעו לבקר אותו לפני מתן ההחלטה, וביציאה מהביקור אומרות לי הבנות שלמרות שאבא היה חסר, הן הסתדרו בזכות התמיכה של אנשי היישוב היהודי בחברון. הן מצביעות על חבורת המפגינים, שלא מפסיקים לשרוק ולצעוק ברמקול שצריך לשחרר את נועם.

הכתבים מביטים בציפייה בנועם שמובל לאולם בית המשפט. הוא מנשק את ילדיו הקטנים, ואומר למצלמות: "קודם כל, מה שלא יחליטו – הכל מאת ה', וזה יהיה לטובה. מעבר לזה, כשמדובר בכתב אישום, אני זכאי, זכאי, זכאי", הוא מדגיש. "כל החומר החסוי מלבד כתב האישום הוא פברוק, המצאות, פתאום נולדו בשבוע האחרון 4 ידיעות מודיעיניות חדשות. הכל עורבא פרח. קל ונוח לייצר חומרים חדשים, אך כשעומדים מולי עם כתב אישום וראיות – אני לא צריך את דן אבי-יצחק, השגתי בעצמי 40 זיכויים".

באולם בית המשפט נשמעות קריאות העידוד של המפגינים מבחוץ. השופט מציין שההחלטה מורכבת ביותר, מאחר שהיא כוללת חלק גלוי וחסוי, ומבקש לשמור על איפוק בהיוודע ההחלטה.

השמועה על השחרור מגיעה החוצה במהירות, והצעקות מתחלפות בשירה. אפילו אחת הכתבות שהגיעה לסקר את האירוע, ושלא התבטאה בימניות יתר כלפי המצב, אמרה בשקט לאחר היוודע דבר ההחלטה: "זו ממש שערורייה, אדם נמצא בכלא שמונה חודשים בלי שעשה כלום".

ניצחון הבורג על המערכת

ביציאה אומר נועם: "אני לא מופתע. ההחלטה הזאת מראה איך מערכת שלמה רדפה אחרי ג'וק קטן בשם נועם פדרמן. כולם רואים עכשיו איך השב"כ והפרקליטות השקיעו כדי להמציא מחתרת שלא קיימת, הכל היה בלוף מלכתחילה. המחלקה נגד יהודים בשב"כ הכניסה לכלא אדם על לא עוול בכפו למשך שמונה וחצי חודשים, רק כדי להצדיק את המשכורת שלהם. הכל היה שקר".

הוא הוסיף כי יהיה לו קשה לתבוע אותם בחזרה, שכן קשה לתבוע משהו חסוי. גם אלישבע, שמנסה להצטנע, משחררת לכתבים כמה משפטים נחרצים: "מתחילים לראות שהצדק יצא לאור. נועם היה צריך לצאת איתנו היום ולחגוג, אבל בגלל הכבוד של השב"כ הוא לא יוצא עכשיו. עוד כמה ימים לא ישברו אותנו. מלכתחילה היה ברור שהכל יסודו בשקר, אבל לא יכולנו לראות כלום – קשרו לנו את הידיים וכיסו לנו את העיניים, ולמרות זאת הצלחנו להתגבר על המידע החסוי ולנצח.

"אני מקווה שהשב"כ יגלה בגרות ולא ינצל את ההגבלות שאפשר השופט בהחלטתו. אם השב"כ יתנכל לנועם עם ההגבלות, ניאבק עד שנועם יהיה חופשי לגמרי. שום דבר למעט חופש מוחלט לא מקובל עלינו". היא מוסיפה: "היינו חזקים לאורך כל הדרך, האמנו בצדקת דרכנו, והעברנו זאת לנועם גם כשהיה בבידוד. כעת לא נותר לנו אלא לשמוח, ולהיות סוף סוף יחד בשבת הקרובה".

ביום שישי צפויה להיערך קבלת פנים לנועם כשישתחרר. טרם הוחלט היכן יעשה את השבת, אך יש להניח כי עם הפסוקים אודות "יושבי חושך וצלמות אסירי עוני וברזל" שלפני קבלת שבת הוא יוכל להזדהות בשבת זו יותר מתמיד.


תגובות המערכת:

ח"כ מיכאל איתן: "אני משבח את החלטת השופט חשין. זוהי החלטה נכונה ומאוזנת: מצד אחד השחרור, ומצד שני הטלת המגבלות. אינני יודע את כל הנתונים, אך סביר להניח שהמגבלות נובעות מצרכי ביטחון".

האגודה לזכויות האזרח: "ללא התייחסות ספציפית למקרה של פדרמן, אנו מתנגדים לכל מעצר מנהלי מעיקרו. זהו כלי פסול. אם יש ראיות מספקות שמצביעות על חששות מבוססים, יש מקום להגיש כתב אישום, ואם לא – יש להורות על שחרור".

בתשובה לשאלה מדוע לא נשמע קולם בעניינו של פדרמן, נאמר: "התבטאנו בתקשורת כמה פעמים בעניין זה. ניצלנו את ההזדמנות של מעצר מנהלי מתוקשר כדי לזעוק את הזעקה נגד השימוש בכלי הזה. גם אם היו חששות מבוססים נגדו, היה צריך להגיש כתב אישום כדי שיוכל להתגונן בכלים משפטיים. לגבי הסיוע, אנו מסייעים רק אם פונים אליו אישית, ולא קיבלנו ממנו כל פנייה".

לגבי הפרת זכויות אדם בסיסיות בתקופת המעצר אומרים באגודה: "איננו בקיאים בפרטים. אם היתה פניה אלינו, היינו מסייעים בשמחה. ברמה הכללית צריך לזכור שעציר הוא אדם שמגיעות לו זכויות אדם בסיסיות וכליאה בתנאים הוגנים".

שירות בתי הסוהר: בתגובה לתנאי כליאתו הקשים של פדרמן, נמסר כי "תנאי מעצרו של נועם פדרמן נבחנו כל העת על-ידי בתי המשפט. במהלך שמונת חודשי מעצרו זכה העציר, בהיותו עצור מנהלי, לתנאים מועדפים על פני חלק גדול מהעצורים הפליליים, ובוודאי הביטחוניים:

1. העציר שהה באגף פתוח בכלא שקמה.

2. שעות הביקור לאשתו ובני משפחות היו ארוכות יותר מהמקובל, ומדי שבוע.

3. הביקור המשפחתי היה ביקור פתוח, ללא מחיצות.

4. העצור קיבל אוכל בהכשר הבד"ץ.

5. שלוש פעמים ביום שהה העציר בבית כנסת.

6. בתאו שהו אסירים דתיים בלבד.

7. במהלך חודש תשרי שהה העצור באגף התורני בכלא מעשיהו.

8. בליל הסדר סירב נועם פדרמן לערוך את הסדר עם בני עמו (סגל בית הסוהר), והעדיף לעשות זאת לבדו. כל צרכי הכלא סופקו לו על ידי רב הכלא.

"למרות התנהגותו השלילית בשני בתי הסוהר בהם שהה, הוא קיבל תנאים משופרים. לצערי, עדיין נשמעות טרוניות וטענות משוללתו כל יסוד. כל ניסיון להכפיש את סוהרי הביטחון, המפקדים והנהלת השב"ס חוטא לעבודת הקודש של אנשים העושים לילות כימים למען ביטחונה של ישראל".

משרד המשפטים – פרקליטות המדינה: "בניגוד לאמור בפנייתכם, נבקש לציין כי לאחר שהוצא צו המעצר המנהלי הובא הצו לאישורו של נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, כב' הנשיא צמח, כמתחייב בחוק, והנשיא אישר את המעצר. לאחר שלושה חודשים, כמתחייב בחוק, הובא העניין לעיון חוזר בפני השופט צמח, והוא שב ואישר את המעצר. על כל אחת מהחלטותיו של השופט צמח ערער מר פדרמן לבית המשפט העליון, אשר דחה את ערעוריו.

"לפני כחודשיים וחצי הוצא צו מעצר מנהלי נוסף, וכב' השופט דוד חשין אישר את צו המעצר השני. החלטתו האחרונה ניתנה במסגרת עיון חוזר, והפעם החליט השופט שלא לאשר את המשך המעצר. מהאמור עולה כי צו המעצר המנהלי אושר חמש פעמים על-ידי בית המשפט המחוזי והעליון, והטענה כי עילת הצו היתה מופרכת מעיקרה אין בה ממש.

"נבקש להפנות את תשומת הלב לדברים אשר נאמרו בהחלטה של השופט צמח מיום 25.9.03: 'יש יסוד של ממש לטענת המדינה כי ניכר שהמשיב הוא המוח והרוח החיה ביצוע פעולות טרור, של תכנון פעולות טרור ושל ניסיונות לביצוע פעולות כאלה. שוכנעתי שאכן יש סיכון מוחשי שאם יהיה המשיב חופשי, הוא יסכן את ביטחון המדינה וביטחון הציבור'.

"ובהחלטת השופט גרוניס מיום 19.10.03: 'התמונה המתקבלת מן החומר החסוי היא שהמערער מעורב בצורה עמוקה בפעילות העלולה לסכן באופן חמור את ביטחון המדינה וביטחון הציבור'.

"גם בהחלטתו האחרונה של כב' השופט חשין, שבה הורה על שחרורו ממעצר מנהלי, ציין כב' השופט כי הגיע למסקנה זו לאחר היסוסים והתלבטויות. עם זאת קבע השופט כי 'ניתן כיום להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת המעצר במתכונת של מעצר בית... או מחוץ לאזור יהודה ושומרון בכלל'.

"מכל האמור עולה כי אין ממש בטענה שהצו שהוצא היה חסר כל יסוד. גם בטענה כי נשללו ממר פדרמן זכויות יסוד אין ממש. מר פדרמן הגיש מספר עתירות אסיר אשר נדונו, כל עתירה לגופו של עניין. בנוגע לטענה כי השב"כ השפיע באופן מאסיבי על השופטים ובתי המשפט, לא ברור כלל מאין נובעת מסקנה זו ומה הבסיס להעלאתה. מכל מקום, ייאמר כי בכל ההליכים היתה התייחסות רצינית ומעמיקה לכל הטענות שהעלו הצדדים".

תגובת שר הביטחון: "שר הביטחון חתם על צו למעצר מינהלי של נועם פדרמן לאחר שקיבל חוות דעת ומידע מודיעיני חד משמעי מגורמי הביטחון השונים, ביניהם השב"כ, הקובעים כי יש לעצור אותו. החלטתו להטיל מעצר מינהלי הועלתה לבג"ץ, אשר קבע כי ההחלטה נכונה והכרחית. תנאי מאסרו של נועם פדרמן נקבעו על ידי שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל".