חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 97ראשיהפצה

תופסים ראש - בגליון השבוע

בהתחלה הם תלו על עצים בתל אביב מודעות צנועות, שבישרו כי נפתח שיעור חדש – "תורת הרב קוק". אף אחד לא בא. בהמשך נושאי השיעורים השתנו ל"מודעות עצמית", "להתחבר אל עצמנו" ושאר מושגים בנוסח עדת יוצאי שינקין. הפעם הטלפון כבר החל לצלצל. ביום עוברי במרכז 'ראש יהודי' 3,000 איש בשנה, ובארבע השנים האחרונות חזרו בתשובה כמאה מהם. השבוע עבר המרכז למקומו החדש ברחוב בוגרשוב.
17/06/04, 00:00
עפרה לקס

מיכל, מטפלת בשיאצו, הגיעה לכאן כי היא מחפשת כבר הרבה זמן ללמוד יהדות וכאן היא מצאה לימודים וגם דרך. טלי, עובדת במשרד הפקות, לא חיפשה שום דבר. היא הגיעה ממש במקרה, אבל מצאה כאן חוכמה ואנשים שמתייחסים אליה ואל השאלות שלה בכבוד. עדי בכלל הגיעה בגלל החבר שלה, אבל נשארה גם אחרי שהם נפרדו, והיא ממשיכה ללמוד ואפילו מתפללת בערבים.

שלוש הנשים האלו הגיעו השבוע לטקס חנוכת הבית החדש של 'ראש יהודי – מרכז למודעות עצמית בתל אביב', או כמו שהחבר'ה קוראים לו: ארגון ציוני להחזרה בתשובה.

לתוך חדר לא ממש גדול, שהיה פעם בית כנסת אבל שופץ לבלי הכר, נדחקו 50 איש. חלקם תלמידי המקום, חלקם ראו את הפרסומים על האירוע ובאו. ישראל זעירא, מנכ"ל 'ראש יהודי' הכריז חגיגית כי חנוכת הבית נערכת מתוך ציפייה שתוך זמן לא רב הוא יהיה צר מלהכיל את הבאים.

המקום משרה חמימות נעימה ועוטפת ומשרת היטב את המטרה של נתינת הרגשה ביתית. הריהוט הפשוט אך המסוגנן, הספרייה הלא מאיימת והשלטים הכתובים בכתב עגול משתלבים היטב באווירת הרחוב התל אביבי שבחוץ.

היה קצת מבלבל. אישה שלא ממש נראתה דתית הסבירה שהיא בעצם שומרת שבת. בחור שנראה כאילו לא ראה מעולם סידור דיבר על תפילה וקבוצת נשים החמיאה לבת שירות לאומי לשעבר, נשואה טרייה, על המטפחת שלראשה. "הגיע זמן הגאולה" ניגנה להקת 'קול הלב', והקהל, שלא כולו הכיר את השיר, האזין ברוב קשב.

התחלה מקרטעת

100 חוזרים בתשובה בארבע שנים הם סטטיסטיקה נמוכה מדי עבור מקימי 'ראש יהודי', ותיק הארגונים הציוניים להחזרה בתשובה. אמנם, כשהארגון הוקם צמד המילים 'החזרה בתשובה' לא נראה באופק, אבל מאז השתנתה החשיבה, ובעקבותיה – המציאות. נדמה כי הגלגולים הרבים שעבר 'ראש יהודי' בתקופה קצרה יחסית, מלמדים יותר מכל על חיפוש הדרך. דרך של אנשי התורה, תלמידי הרב קוק, אל עמם.

לפני עשר שנים, כשריחפה סכנת פינוי מעל חברון, ניהלו אנשי ישיבת 'שבי חברון' את מסע ההסברה 'חברון ומאז ולתמיד'. תוך עשרה ימים בלבד הם הצליחו לחולל מהפך בדעת הקהל הישראלית. התזוזה המהירה הזו בדעותיו של הציבור המחישה לאנשי 'שבי חברון', ובעיקר לישראל זעירא שהיה אז מנכ"ל הישיבה ולאברך (היום הרב) גיא עשת, ש"האמת נמצאת בלבו של העם הקדוש, אבל צריך לחשוף אותה".

לאט לאט בשלה ההכרה שצריך לדבר עם עמך ישראל במקום שבו הוא נמצא. בתל אביב. זעירא והרב עשת החליטו להפיץ את תורת הרב קוק כדי לקרב את העם אל תרבותו האמיתית ולחזק אותו. אביו של הרב עשת העמיד את הסטודיו התל אביבי שלו לרשות השניים.

הם כתבו מודעות בנוסח "שיעור בתורת הרב קוק" ותלו אותן על העצים. אף אחד לא התקשר. זעירא והרב עשת לא התייאשו. הם שינו את הנוסח וקראו לשיעור "רוחניות וסודות הקבלה על-פי הרב קוק". הפעם זה עבד. אחרי עשרה טלפונים של מתעניינים נקבעו היום והשעה. עשרת המתקשרים התחייבו להגיע, אך בשיעור עצמו נכחו ארבעה בלבד: המרצה, אביו, אחותו ואדם נוסף.

האכזבה היתה רבה, אך היא לא ריפתה את ידי העושים במלאכה. במשך שנה שלמה התמיד הרב עשת והגיע פעם בשבוע מקריית ארבע לתל אביב. לעתים הוא דיבר באזני שני מאזינים, לפעמים באזני שלושה והיו גם פעמים שאיש לא הגיע. ובכל זאת, במהלך השנה הצטבר מעגל של 30 איש, שארבעה מהם חזרו בתשובה.

השלב הבא היה שכירת בית כנסת נטוש, שיפוצו והעברת השיעורים אליו. כעבור שנה נסגר המקום בנסיבות כלכליות.

תורה באצטלה חילונית

חלפו שנתיים של חשיבה, ובסופן החליטו זעירא וחבריו ללכת בגדול. הם שכרו חנות ברחוב דיזנגוף והלכו למוטי קרפל, פרסומאי תושב בת עין שחזר בעצמו בתשובה. קרפל תבע את השם 'ראש יהודי' ואף ניסח והפיק את הפלייר הראשון. כעת החל המקום לפעול עם שישה אנשים בממוצע לשיעור, חמישה שיעורים בשבוע.

אנשי הארגון צעדו קדימה עם פרסומים לשיעורים, הפעם על לוחות מודעות מוסדרים ובעיתוני העיר, בהגשה שמתאימה יותר לציבור החילוני:

"להגיע למודעות עצמית מרגיעה...
למצוא את המעיין החי הטבעי...
להתחבר אל עצמינו טוב יותר..." (מתוך מודעת פרסום)

ישראל זעירא, הפרסום בשפה השינקינאית לא מוריד מערכה של התורה?

"יש אלמנט כזה שצריך להיזהר בו, שלא להוריד את התורה לעם אלא להעלות את העם אליה. אבל קיימת בעיה, שעם ישראל אינו מדבר בשפת התורה. ישנן הרבה עבודות זרות שמשווקות ומוכרות את עצמן בכזו צורה. למה שהתורה תעמוד מן הצד ותתבייש?"

אולי היא צריכה לעמוד מן הצד בשל יוקרתה?

"לבית המדרש יש עוצמה שמרתיעה אפילו ציבור דתי. ברור שבפני הציבור החילוני הוא חסום לגמרי. אי אפשר להביא את בית המדרש כפי שהוא אל החילוניים. הרב קוק הרבה לדבר על התשובה, והוא היה היחיד שהאמין בתשובתם של המתחלנים. אנחנו, תלמידיו, לא עשינו כלום עד היום".

תשובה בשינוי תדמית

אחרי שנת פעילות אחת, התרחב המעגל ל-200 תלמידים נחמדים ונבונים, שאיש מהם לא חזר בתשובה. "שאלנו את עצמנו, מה הבעיה?" נזכר זעירא. "אולי תורת הרב קוק אינה מסוגלת להחזיר בתשובה וצריך להתחיל ללמד חב"ד וברסלב? היינו מאוד נבוכים, אבל לאחר בירור מעמיק הבנו שהבעיה היא בנו. הבנו שאנחנו לא יכולים לזרוק שיעור וללכת, אחרת התהליך שאדם עובר הוא חיצוני, כאילו הוא ראה סרט טוב או השתתף באיזה צוות חשיבה.

"במקביל, התחלנו להבין שחילוני שמגיע ללמוד שיעור ביהדות צריך להיות בן אדם ששם פס על כולם, או אחד כזה שיש לו מצוקה נפשית גדולה. במיעוטם של מקרים מדובר באדם שעבר במקרה בסביבה. לאדם חילוני זה לא פשוט לבוא ו'לשמוע שיעור' כמו לאדם דתי".

בעקבות שתי התובנות האלו עבר הארגון מהפך של ממש. הוחלט שתהיה אמירה יציבה וברורה, והוגדרה המטרה: החזרה בתשובה. הרבנים החלו להישאר אחרי השיעורים, להתחבר אל האנשים ולשוחח עמם. עוד הוחלט 'לרכך' את הנחיתה מן הרחוב התל אביבי אל תוך בית המדרש. בעצתו של אייל מאירוביץ', רכז התלמידים, הועבר בית המדרש לקומה השנייה של בית קפה צמחוני וכשר בשם 'שטם טיש'.

"המעבר אל בית הקפה שבר מחסום פסיכולוגי", מסביר זעירא, "וגרם לכך שיבואו הרבה תלמידים. החשיבה של הלומד היתה שהוא בעצם לא חצה קווים, אלא בסך הכל נמצא בקומה שנייה של בית קפה. יש בתי קפה שבהם לומדים שפות, וזה בית קפה שבו לומדים יהדות. זה גרם להכפלה של התלמידים בבת אחת".

כיפה מהצבא

משפחתו של שי, בן 22 ממרכז הארץ, חזרה בתשובה לפני כמה שנים. שי, שהיה אז בגיל ההתבגרות, התנגד למהלך הזה. הוא מעיד על עצמו שתמיד התעניין בפילוסופיה, אבל העדיף להעמיק בכל התרבויות האפשרויות היהדות. תהליך ההתקרבות שלו לתורת ישראל החל דווקא בצבא. הוא החל להניח תפילין, ובשלב הבא החליט שהוא מכניס לפיו מזון כשר בלבד.

באחת החופשות שלו מהצבא הגיע שי לתל אביב, וכששאל עוברים ושבים היכן יש בית קפה כשר הם הצביעו על 'שטם טיש'.

תוך כדי שתיית הקפה, הוא שם לב שאנשים עולים ויורדים מן הקומה השניה. כשהסבירו לו שלמעלה מועברת הרצאה ביהדות, הוא החליט לעלות ולשמוע שיחה על כוחות הנפש. "היה שיעור טוב, התחברתי", מספר שי, "ואז לאט לאט התחלתי להגיע לעוד ועוד שיעורים". השבת הראשונה ששי שמר היתה שבת 'ראש יהודי' באור עציון. היום הוא לומד בישיבה של הציונות הדתית ו"מרוצה עד השמים".

מפתיע, אבל החברים של שי מתקופת הצבא תמכו בחזרתו אל היהדות: "היום כל אחד מחפש את עצמו, והם ראו שאני מצאתי את עצמי וטוב לי, וזה היה בעיניהם העיקר". אבל למרות התמיכה, החברים של שי לא באים בעקבותיו. "כשזה מגיע ליהדות הם מאוד נרתעים. מבחינתם, החרדים הם חרדים והציונים הדתיים הם כאלה שעולים על הגבעות".

איך אפשר לשנות את התדמית הזו?

"בצבא. החיכוך הכי גבוה הוא בצבא. במהלך שירותי הצבאי ראיתי איך החיילים הדתיים עושים הכל באהבה ומתוך אידיאולוגיה. בהתחלה חושבים שזה צבוע, אבל אחר-כך רואים את המידות שלהם ואת ההתנהגות שלהם ומבינים שזה אמיתי. כל מסעות השכנוע ודוכני התפילין – אין להם השפעה של ממש. אולי אחר-כך, בהמשך, אבל העיקר זה המגע היומיומי, הדברים הקטנים, הדוגמה האישית".

הסטריאוטיפים מרחיקים

דבריה של מיקי, אישה בת 50 שלומדת ב'ראש יהודי', מביאים בצורה חדה אף יותר את התדמית הלא סימפטית של הציונות הדתית בעיני החבר'ה התל אביביים.

מיקי החלה להתעניין ביהדות כבר לפני שנים. לאחר שראתה פרסומים של 'ראש יהודי' הגיעה לשיעור. ההרגשה הטובה שנתנו לה אנשי המקום העניקו לה תחושת שייכות: "הרגשתי מאוד welcome. זה היה מקום שאפשר לבוא ולהרגיש בו כמו בבית. אחרי ההרצאה היינו יורדים למטה, שותים קפה ומדברים, וגם השבתות יחד עשו את שלהן".

אחת השבתות האלה גרמה למיקי להתחיל לשמור שבת: "היה לנו איזשהו סמינר, והרגשתי שאני מתרוממת לגובה, פשוט עפה".

מיקי באה מסביבה שמאוד לא תמכה בשינויים שהיא עוברת. הביקורת התמקדה באנשים שעמם היא נפגשת, ולאו דווקא בשמירת מצווה זו או אחרת: "אנשים סביבי הרימו גבה. העובדה שאני נפגשת עם אנשים שהם גם דתיים וגם לאומיים הרתיעה אותם. שמאלנים, ואני באתי מהשמאל, הם מאוד ליברליים ופתוחים, עד שזה מגיע לפתחם.

"האמת היא שגם אני חשבתי שאם מישהו הוא ימני אז הוא שונא אדם, חמום מוח, שוביניסט שלא יודע איך להתנהג לאישה. פתאום גיליתי אנשים יפים, שאוהבים לתת ונעים לי להיות איתם". הדימויים הראשוניים של מיקי התנפצו בביקוריה ב'ראש יהודי' וגם לאחר שהתארחה אצל ישראל זעירא, שמתגורר במעלה חבר. שם היא פגשה את משפחתו ואת חבריו ליישוב.

למרות שמיקי כבר משוחררת מן התדמיות האלה, היא לא כל-כך מצליחה להשפיע על חבריה. כדי לשנות תדמית של גוזלי אדמות, היא אומרת, צריך שיהיה מגע בלתי אמצעי בין הציבורים, כי אנשים מפחדים ממי שהם לא מכירים.

מיקי, שמתארחת בשבתות גם בבתים של חוזרים בתשובה שמשתייכים למגזר החרדי, מניחה לפתחה של הציונות הדתית אתגר נוסף: "אני רואה איזו שנאה יש ואיך מדברים נגד הרב קוק ותלמידיו. אני חושבת שהחבר'ה האלה, הציונים דתיים, צריכים להתקרב גם לחרדים, כדי שלא תהיה פלגנות בעם, שהעם יהיה מאוחד".

להיכנס למוקדי השיח הציבורי

מעגל הארגונים הציוניים דתיים שעוסקים בהחזרה בתשובה הולך וגדל. ניתן למנות בהם את 'נהורא' ברמת גן, להב"ה של ישיבת שכם, 'מקום בלב' של ה-OU, 'ראש יהודי' של חיפה ונהריה (שאינם סניפים של ה'ראש' התל אביבי) ועוד. גם ארגוני הגג של הגרעינים התורניים, 'שעלי תורה' ו'מורשת', מדברים על חשיבותה של פעילות כזו בצורה חדה וברורה. כל הארגונים פועלים בתיאום ובשיתוף פעולה.


קשה אולי לזכור שאך לפני שנה או שנתיים הקונצנזוס על החזרה בתשובה לא היה רחב כל-כך. אנשים שפשפו אוזניים, עיקמו פרצוף ואמרו: "לא תודה, זה לא שייך לציונות הדתית". כיום, לעומת זאת, לא ניתן למצוא רבנים ממנהיגי הציונות הדתית שידברו נגד התופעה.

הרב יובל שרלו, שצוטט בעבר כמי שאמר "החשש שלי הוא שכל פעילות של החזרה בתשובה אולי תפתח כמה דלתות, אבל תסגור הרבה דלתות אחרות", מדבר היום אחרת: "אני תומך מאוד ב'ראש יהודי', ומקווה שהם ירחיבו את המעגלים. באופן עקרוני הם עובדים אחד לאחד, והעמדה העקרונית שלי היא שחייבת להיות נציגות תורנית גם ברשות הרבים, במקום שבו מתנהל הדיאלוג הציבורי של האומה".

יש חשש שהפעילות תפגע בתדמית של הציבור הציוני-דתי בעיני החילוניים, ושהם יתרחקו מאיתנו משום שירגישו שאנחנו רוצים לשנות אותם.

"התופעה עדיין קטנה וזעירה, ואי אפשר לדעת את ההשפעה שלה. מה עוד שאינני חושב שהבעיה היא שם, במיוחד אם ההנהגה התורנית תהיה במקומות שבהם מתנהל השיח הציבורי, כמו האינטרנט, המשפט, התקשורת ועוד. אם לא כך יהיה, גופים כמו 'ראש יהודי' ילכו לאיבוד. הם זקוקים לגב הזה".

דבריו של הרב שרלו מתחברים מאוד למטרותיו של הרב אורי שרקי, שמלמד ב'ראש יהודי' כבר שלוש שנים: "ההחזרה בתשובה היום שייכת לסקטור פרטי שמחזיר בתשובה כדי שיגדל מספר המשתייכים אליו. אני הייתי רוצה להשפיע על כלל התרבות השלטת היום, שהיא התרבות החילונית".

הרב שרקי יוצא נגד המושג 'החזרה בתשובה' כאילו כל הרוע נמצא אצל החילוניים וכל הטוב אצל הדתיים. הוא מדבר על מפגש, דיאלוג ולמידה הדדית. "מן החילוניים אפשר ללמוד את רעננות המחשבה, את היכולת לדון על הדברים מבראשית. אצל הדתיים השאלות האלה קיימות, אבל המחשבה המעמיקה מעוכבת בגלל המסקנה הכאילו ידועה מראש".

אתה מוצא את השיחה שלך עם החילוניים שונה מזו עם הדתיים?

"השיחה עם חילוניים משוחררת ממוסכמות שקיימות בחברה הדתית, כך שניתן לגשת לגופו של עניין ללא משוכות. גם הנחות היסוד של התרבות הכללית ידועות יותר לציבור הזה".

ישראל זעירא דיבר על הצורך לעטוף את היהדות בצורה שתמשוך את הציבור החילוני. האם גם השיעורים מוגשים כך?

"מצד התוכן, אם אני מדבר אל ילדים או מבוגרים, חילוניים או דתיים, אני אומר דברים שווים. אם לא, זאת רמאות. מצד שני, נכון שלפעמים עולם המושגים צריך הבהרה. יש היום צימאון גדול מאוד, והצימאון הזה גורם לאנשים לשתות כל דבר, אפילו אם זה מים דלוחים. זה מחייב אותנו לאחריות גדולה בתוכן שאנחנו מעבירים".

למה בעצם החבר'ה באים ללמוד?

"הייתי לוקח את תל אביב בתור נקודת הייצוג של הפנימיות החילונית. תל אביב של היום היא עיר רוחנית שמשדרת חוסר יציבות באופן מתמיד, וזה מתבטא בתחומים שונים, גם בחיפוש אחר משמעות החיים. אנשים באים כי מצד אחד הם משוחררים מכל סולם ערכים מחייב ומצד שני הם מחפשים עוגן של משמעות בתוך חייהם".

ההוראה ב'ראש יהודי' שינתה אותך?

"אני מתאר לעצמי שכן. אני חושב שאני עובר כל שבוע חוויה מרתקת, ולומד להעריך את מה שגנוז בנשמה היהודית".

מחפשים, ובסוף גם מוצאים

בבית 'ראש יהודי' עוברים כ-3,000 איש בשנה, והם משתתפים בפעילות שכוללת סמינרים, שבתות משותפות, קבלות שבת, חברותות ושיעורים. השיחות האישיות של התלמידים והמרצים גלשו כבר מזמן לאירוח משפחתי בשבתות ולחברויות אישיות. זעירא: "הקשר האישי, החום והאהבה הם הדבר העיקרי. השאר זה רק תירוץ".

חלק מן הצוות שנמצא שעות ארוכות בבית 'ראש יהודי' הן בנות השירות הלאומי. תפקידן הרשמי הוא אמנם הזמנת המרצים, אחריות על פרסומים ותפעול הבית, "אבל במהות", אומרת דורי, ששירתה במקום, "מדובר בקבוצה של אנשים שזו לא אוניברסיטה בשבילם. הם באים לחפש דברים עמוקים יותר. יש קבוצה של אנשים שנקשרו מאוד אחד לשני, וגם אני הרווחתי חברויות אמיצות, לכל החיים".

דורי מתארת את שנת השירות שלה כ"לימוד גדול". המפגש עם המציאות התל אביבית שמביאה את כל מה שמכילה החברה החילונית אינו מציאות קלה לעיכול עבור בת שירות לאומי שלפני רגע עזבה את החממה של האולפנה.

"זה אומר לראות תופעות מחרידות ולהבין שהכל נובע ממקומות עמוקים יותר, שיש הרבה צמא וחיפוש. צריך להבין שהדברים מורכבים. אם לא מפנימים את זה, לא מתקרבים לאנשים האלה לעולם". דורי מעידה שכל ההסתכלות שלה על המציאות שונה היום. היא מלמדת זכות על כל החילוניים שהיא פוגשת באופן שמצליח להוציא משיווי משקל את הסובבים.

ישראל זעירא טוען שדגל ההחזרה בתשובה הוא אידיאל סוחף, שבכוחו לחזק את הנוער הציוני דתי ולעצור, לפחות במידה מסוימת, את תופעת ההתחלנות. החבר'ה, הוא מסביר, יבינו שהטרנד הוא חזרה בתשובה ולא הליכה החוצה. הם יתגייסו למאמץ ויתחזקו בעמדותיהם היהודיות: "אני מאמין שבתהליך של 30-20 שנה נקבל ציבור ציוני דתי אחר. האנשים יהיו חרדים יותר ביכולת ההשפעה שלהם ופתוחים יותר בשיח עם החילוניים".

ofralax@walla.co.il


הולכים לקראת שינוי

בערב חנוכת הבית החגיגי דיברו הרב ישראל לאו והרב מוטי אלון. בין הנוכחים היה ניתן למצוא גם לא אחר מאשר תמיר לבנטל, יו"ר 'שינוי' בתל אביב, שגם נשא דברים על חשיבותו של המקום. היה קצת קשה להימלט מהתחושה שאיך נאמר, טומי לפיד לא היה שמח שנציג המפלגה יהיה נוכח במקום כזה.

מה אתה עושה באירוע כזה, חנוכת בית של מקום לימוד תורה, קירוב לבבות דתיים-חילוניים?

"אין לי בעיה עם קירוב לבבות, כל עוד זה נעשה מתוך רצון להדדיות ושיתוף פעולה. אני חושב שזה אפילו חשוב שיהיו לימודי יהדות. הבעיה היא שיש זרם ספציפי ביהדות שמנסה לכפות את עצמו על אחרים".

מה ש'ראש יהודי' עושים די דומה למה שהחרדים עושים. הם מלמדים יהדות. גם החרדים לא סוחבים את תלמידיהם בשלשלאות ברזל.

"הזרם החרדי בא בהתחלה בדרכי נועם, אבל אחר-כך, כשיש הרבה לומדים, הסביבה צריכה ללכת יותר צנוע ואחר-כך הם דורשים מעליות שבת ועושים דוכני תפילין בכניסה... רחוב בר אילן בירושלים, להזכירך, היה פעם חילוני".

גם לאנשי 'ראש יהודי' יש דוכני תפילין. למניחי התפילין בדוכנים של הציונות הדתית מחלקים פליירים של 'ראש יהודי', 'נהורא' ומקומות לימוד דומים.

"תראי, אם אנשים רוצים להשתלב במרקם של תל אביב, שהוא מרקם ליברלי, אין לי בעיה. היום, בגלל הגועל נפש שאנשים מרגישים מן היהדות, הם הולכים לתרבויות הודיות וסיניות ואחרות, וזה חבל. אני בעד שאנשים ילמדו תורה ויהדות, אני רק נגד כפייה ומסחרה. אם באמת יהיו כאן דוכנים שמטרידים את האזור, יהיה אצלי היפוך מגמה".

נראה אותך לומד ב'ראש יהודי'?

"לא. אני יותר אוהב ללמוד יהדות בצורה אוטודידקטית. לקחת ספר עם מפרשים והוגים, כמו (הרב) שלמה אבינר, קסוטו, רש"י, וללמוד אותו ביסודיות. זה מרתק. זה הרבה יותר חכם מהטלנובלות שמתרוצצות היום על המסך, וחבל שרק בגלל דרך התנהלותם של גורמים מסוימים הדור הצעיר חש גועל נפש מכל הדברים האלו. בכפייה לא משיגים שום דבר".