בשבע 98: השוטר הרע

על סמך עדותו של מתלונן פלשתיני סדרתי, בעל עבר מפואר של תלונות שווא נגד יהודים, החליטה משטרת ישראל שאריה מלאכי מיצהר מחזיק בעדרו עיזים גנובות. תושבי יצהר מדווחים על שוטרים אלימים חסרי תגי זיהוי, על מעצר שווא של כיתת הכוננות המקומית תוך הפקרת הביטחון, על עדויות שקר, הדחת עדים והטעיית בתי המשפט. ביצהר מפנים אצבע מאשימה אל מפקד הימ"ר של מחוז ש"י, ומתכוונים להגיש תביעות נגד המשטרה. ויהודה ליבמן מיצהר מבטיח שהכל עלילה, ואף אחד מהעצורים לא יורשע בדין.

חגית רוטנברג , ה' בתמוז תשס"ד

בוקר בהיר אחד הגיעו כוחות משטרה לישוב יצהר והחליטו ליטול את החוק לידיהם. לכאורה פעילות מבורכת, בתור הגוף הממונה על אכיפת החוק והסדר במדינה. דא עקא, אכיפת החוק נעשתה בדרכים בלתי חוקיות לחלוטין, החל במעצרים משוללי יסוד וכלה במכירת סיפורי בדים לשופטים. עוד חולייה בשרשרת ההיתקלויות בין קציני מחוז ש"י במשטרה לתושבי יצהר והגבעות.

המשטרה לקחה את החוק לידיים

הניידות שהגיעו ביום רביעי לפני שבועיים בשעות הבוקר לחוות שקד שליד יצהר לא ממש הטרידו את מנוחת התושבים, שרגילים לנוכחות הזו ביישוב. חוות שקד, שפונתה לפני כשנה, משמשת כפינת החי של משפחת מלאכי המתגוררת ביישוב, והבן יוחנן מטפל שם בעדר הצאן המשפחתי. היום הוא לא היה שם.

לקראת צהריים, זורמים למקום כוחות גדולים של משטרה ויס"מ, כשהם מפירים את כללי הביטחון הבסיסיים המוגדרים בפקודות הקבע הצבאיות, שלפיהן יצהר הוא יישוב שאסור לערבים להיכנס אליו, ומכניסים יחד איתם ערבי מעינבוס, הכפר הסמוך.

הערבי, נאדר עלן, ידוע כמגיש תלונות סדרתי, שבמשך השנים האחרונות הגיש למעלה מ-400 תלונות כנגד תושבים מיצהר, רובן ככולן התבררו כעורבא פרח. הטרדותיו בעבר הביאו לידי כך שמח"ט שומרון לשעבר, אל"מ יהודה שקד, הורה לכל כוחות הצבא באזור לעצור אותו בכל פעם שיתקרב ליצהר. המשטרה כנראה לא שמעה על כך, ושיתפה פעולה עם עלן.

הם הציבו על גבעה סמוכה החולשת על הדרך לכפר צוות ובידו מצלמת וידאו. לאחר מכן הובל הערבי לדיר העזים של משפחת מלאכי. השוטרים הוציאו את העזים מהדיר, השאירו את הכבשים במקום, ושלחו את הערבי עם העזים לכפר הקרוב, עוריף, שממנו קצרה הדרך לעינבוס.

כאן המקום להעיר כי על-פי החוק, המשטרה אינה רשאית לתפקד במקרים כאלו כרשות שופטת, דהיינו ליטול רכוש מחזקתו של אדם ולהעבירו לחזקתו של אחר. זוהי החלטה שצריכה להינתן על-ידי שופט, והמשטרה רשאית לכל היותר להחרים את הרכוש החשוד בעיניה כגנוב ולהפקידו בתחנת המשטרה עד לבירור העניין בבית המשפט.

נראה שהשוטרים התקשו לזכור בעל פה את כל סעיפי החוק ואפשרו לעלן ללכת עם העזים, אף-על-פי שלדברי עדי ראייה העזים לא הגיבו לקריאותיו של הערבי ולא זיהו אותו, מה שמעלה סימן שאלה נוסף לגבי טענתו לבעלות על העדר. הוא התרחק איתן, אך התושבים, שלא ידעו על כניסתה של המשטרה עם הערבי וראו לפתע ערבי בורח עם העדר של משפחת מלאכי, חששו שמדובר בשוד.

הם הזעיקו את ממלא מקומו של קב"ט הישוב, בועז אלברט, והחלו לרדוף אחרי הערבי. בועז הזעיק את כיתת הכוננות היישובית ואת כוחות הצבא. הערבי, שראה תושבים מהיישוב מתקרבים אליו, נטש את 'עדרו' וברח לכפר. העזים פנו חזרה לעבר היישוב בהנהגת שני תושבים. האירוע כולו תועד על-ידי צוות המשטרה המצויד במצלמה על הגבעה הסמוכה.

כיתת הכוננות במעצר

לאנשי כיתת הכוננות, שהצטרפו לאירוע רק בשלב זה, נכונה הפתעה: בעוד הם צופים בעדר מוחזר לדיר של משפחת מלאכי התנפלו עליהם השוטרים במכות והכניסו אותם לניידת למעצר. הם אפילו לא ידעו עדיין במה הם מואשמים, כפי שמעיד באוזנינו בועז אלברט עצמו:

"באותו יום הייתי ממלא מקום של הרבש"ץ. קיבלתי דיווח על גניבת עדר בחוות שקד, ולכן הקפצתי את הצבא ואת כיתת הכוננות. כשהגענו למקום האירוע הסתיים למעשה: העדר הוחזר למקומו, ולא ראינו בכלל את הערבי, על אחת כמה וכמה שלא תקפנו אותו, כפי שהעלילה המשטרה. השתהינו עוד במקום, ואז הגיעו שוטרים והתחילו לעצור אותנו. הם החליטו שיש להם הוכחות שתקפנו את הערבי ושדדנו אותו, ואנחנו אפילו לא ידענו במה מאשימים אותנו. בבית המשפט הם טענו ללא הרף שיש להם תמונות ועדויות שתקפנו, למרות שגם הם יודעים שאין כזה דבר, כי זה פשוט לא קרה".

בניסיון למחות על העוול שנעשה מול עיניהם יצאו התושבים לחסום את היציאה מהיישוב ולמנוע את יציאת ניידות המשטרה עם העצורים. בתגובה הוכו התושבים באלימות על-ידי השוטרים. בסופו של דבר יצאו השוטרים מהיישוב עם העצורים, למרות מחאותיהם הנמרצות של התושבים.

הרב דודי דודקביץ', רבה של יצהר, היה המום מיחסם של השוטרים כלפיו: "הגעתי לזירת העימות וביקשתי לדבר עם מפקד הכוח. רבני היישובים מקבלים כרטיס מעבר מיוחד כדי להרגיע את הרוחות באירועים מעין אלו. הפעם, במקום לאפשר לי להגיע למקום ולתת לי את המידע הדרוש על מה שאירע, התייחסו אלי הקצינים בשחצנות ובגסות וסרבו לשתף פעולה. כשניסיתי לברר מה אירע, הם סגרו את חלון הרכב בפני".

את העימות שנערך בשער היישוב בין התושבים שניסו להגן על חבריהם העצורים לבין שוטרי היס"מ מתאר הרב כמחזה של אלימות נוראה מצד השוטרים: "אחת משוטרות היס"מ היכתה את הנשים, תלשה להן את כיסויי הראש ומשכה להן את החולצות, כשהיא מחייכת בבוז".

המשטרה סימנה מטרה

בשולי הדברים, אומרים יוסי אליצור ואריאל גרונר, תושבי יצהר המרכזים את פרטי המקרה, נראה שיעקב גולן, רכז המודיעין של משטרת אריאל, היה היוזם, המביים, המתעד והמצלם של כל האירוע, והוא שהורה על מעצר חברי כיתת הכוננות וקטע את ניסיון ההידברות בין התושבים והמשטרה.

לדבריהם, מקרה חמור זה הוא רק גולת הכותרת בהתנהגותו בשנים האחרונות: מעצרי שווא, הטרדות, פעילות בלתי חוקית, איומים והכאת נחקרים הם רק חלק מהיחס שלו זוכים תושבי יצהר והגבעות.

הפרק השני של הסיפור נערך בזירה המשפטית. גם כאן נמנה על קצה המזלג רק כמה דוגמות להטיה המכוונת של המשטרה ומערכת המשפט כנגד אנשי יצהר. ראשית, למען הסר ספק קל שבקלים שמא קיים בסיס להאשמה שהעזים נשדדו מהערבי, מסר אריה מלאכי, שקנה את העדר מכספו, עדות מפורטת בעניין בעלותו על הבהמות, שניתנה בתחנת המשטרה באותו יום.

זהו תקציר העדות: "קניתי כחודשיים אחרי חג השבועות תשס"ג ארבע עזים נקבות ב-2000¤ מכסף שהיה לי מעבודתי. קניתי אותן מטוביה לוי ושלום דוד מהיישוב בית אל. בקניית ארבע העזים כבר שהו בדיר בנוסף שתי עזים, שהיו שייכות ליאיר סולטן מבית אל והופקדו בידי למשמרת. אחרי שחוות השקד פונתה הוחזרו הזכר והנקבה הללו לבעליהם.

"כחודש לאחר הבאת העדר לחוות השקד קניתי זכר מדוד יוספוב, תושב יצהר. לפני כשבעה חודשים, כחודש לפני פינוי החווה, קניתי מרמי לגזילאל, סוחר בהמות ממשמר איילון, 5 כבשים: ארבע נקבות וזכר. שילמתי 3300¤. כשבועיים לפני פסח תשס"ד קניתי עוד עז נקבה, מיריב שבו מקדומים, ב-900¤. לפני ההמלטות של העזים הביאה לי תמר קלר מקדומים למשמרת עז נקבה.

"לאחר ההמלטות מסר לי שמואל עייש מיצהר גדיה בת שלושה חודשים למשמרת. בתוך תקופת ההמלטות הוא הביא לי למשמרת עוד שני כבשים, זכר ונקבה, מזן אוסי. בסיכום תקופת ההמלטות היו בעדר 11 כבשים חיות, מתוכן 5 בוגרים (זכר וארבע נקבות) ו-6 צעירים (4 זכרים ו-2 נקבות). 9 מתוך הכבשים שייכות לי, ושתיים שייכות לשמואל עייש. בכל העדר היו סה"כ 24 ראש 13 עיזים ו-11 כבשים".

הגר שרצה לעשות טוב

אם באריה מלאכי עסקינן, אי אפשר שלא לספר במאמר מוסגר את סיפורו המיוחד. אריה מלאכי הוא אדם צנוע ושמח, שבסך הכל רוצה לחיות בשלווה עם אשתו ושבעת ילדיו ביצהר. הוא עובד כאיש תחזוקה ביצהר ומסייע במופעי תיאטרון הבובות של נועה אריאל. הוא כלל לא נכח במקום בעת האירוע, וכשהגיע העדר כבר היה בחזרה בדיר. הוא מכחיש את אשמת הגנבה מכל וכל:

"העדר קנוי ושייך לי כבר שנה וחצי. כל השוטרים באזור מכירים את העדר ויודעים שהוא שלי. למעשה, שייך העדר לבני יוחנן, המשתכן בחוות שקד שפונתה לפני כשנה, ומגדל שם את העדר בעצמו". מלאכי אומר כי עשרה ימים לפני המקרה התלוננו ערבים על עדר שנגנב, והמשטרה טענה כי ראתה עדר ללא רועה ליד חוות שקד, מה שגרם לה להסיק מסקנות לגבי העדר שלו.

מאחורי העדר ושאר בעלי החיים שמגדל יוחנן בפינת החי בחוות שקד עומדת פילוסופיית חיים שלמה של אביו, אריה. במבטא צרפתי קל הוא מספר כיצד התגלגל ליצהר, ומגדיר את סיפורו כ"סרט קולנוע הוליוודי": "נולדתי להורים צרפתיים גויים. הקו המנחה שלי בחיים היה הרצון לעשות טוב בעולם. רציתי להיות רופא פסיכיאטר, לעזור לאנשים משוגעים. במהלך כל התקופה הזו חיפשתי את דת האמת, היכרתי הרבה יהודים ואהבתי את אורח החיים שלהם.

"באיזשהו שלב עברתי הסבה והחלטתי ללמוד קולנוע דווקא. חשבתי שדרך הקולנוע אוכל לומר לאנשים מה זה טוב, אבל אז אמרתי לעצמי: 'רגע, אתה בעצמך לא יודע עדיין מה זה טוב, אז מה תגיד לאחרים?' החלטתי לעלות לארץ, וגרתי בקיבוץ נתיב הל"ה. בשלב מסוים אמרתי לעצמי שאני צריך ללכת ללמוד יהדות. למדתי בקיבוץ שדה אליהו והתגיירתי. לאחר מכן למדתי במכון מאיר ובעטרת כהנים, ולבסוף הגעתי לישיבה באלון מורה, וכך השתקעתי ביצהר. אני עדיין לא יודע מה אני צריך לומר לעולם", הוא מסכם את סיפורו בקריצה.

לאריה יש עדיין כמה חלומות שהיה רוצה להגשים: "אני עדיין חולם להיות פסיכיאטר, אבל זה לא פשוט. הייתי רוצה להקים כפר נוער בחווה ביצהר ולטפל באנשים קצת משוגעים. אני יודע שיש הרבה בני נוער ומבוגרים שיושבים בבית, מלאים בחרדות ובעיות אחרות, ואין להם מסגרת לפנות אליה. גם הבן שלי לא היה מסוגל להמשיך ללמוד בגיל צעיר. יש הרבה חבר'ה כמוהו.

"הטיפול בבעלי חיים נותן להם המון, מפתח בהם אחריות. אלה נערים שקשה להם לשבת וללמוד תיאוריה, הם חיים בפועל. דרך בעלי החיים הם לומדים את כל הדברים בצורה מוחשית. הבן שלי השקיע הרבה מאוד בפיתוח החווה שלו, וכשהרסו אותה זה ממש פגע בו נפשית. מקום שהוא השקיע בו כל-כך הרבה פשוט נחרב לחלוטין. מעבר למאבק האידיאולוגי, יש פגיעות נוספות שנגרמות מהפינויים הללו ואף אחד לא חושב עליהם", מסכם אריה.

היכו את הערבי בלי לראות אותו

בחזרה להשתלשלות האירועים: ביצהר נעצרו ארבעת חברי כיתת הכוננות וקטין נוסף, ששוחרר למחרת. הארבעה הם בועז אלברט, עקיבא הכהן, משה סקאלי וערן שוורץ. הם הובאו מיצהר למשטרת אריאל. קציני החקירות בתחנה, חיים פדלון וגיל דשא, ערכו שינויים קוסמטיים קלים בעובדות ובעדויות שהוצגו בפניהם על מנת להתאים אותן למראה הרצוי בבית המשפט.

אחת הדוגמות היא היחס לעדותו של אריה מלאכי, בעל העדר: כשנשאל לגבי פרטי העדר ענה שבנו, יוחנן, הוא המטפל בעזים בפועל, ולכן גם מכיר את כולן. עדות זו הפכה בפי חוקרי המשטרה לטענה ש"אריה מלאכי לא מכיר את העזים וזה סימן שאינן שלו", ו"אפילו אריה מלאכי טוען שחלק מהעזים לא שלו, מה שמעיד שהן של הערבי".

העצורים הובאו בתחילה בפני שופטת בית משפט השלום בראשון לציון, שפסקה כי יש לשחררם. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם החליטה השופטת להמשיך את המעצר.

העצורים ערערו לבית המשפט העליון על ההחלטה, שם דחה השופט לוי את הערעור, לאחר שראה בסרט את האלימות נגד השוטרים. ביום שני שעבר הוארך מעצרם בבית משפט השלום בכפר סבא, והתחנה האחרונה היתה ביום חמישי שעבר, אז שוחררו העצורים למעצר בית בן חמישה ימים. שופטת בית משפט השלום בכפר סבא הגיעה למסקנה כי העצורים אינם מסוכנים לציבור.

ביום סגירת הגיליון מתקיים דיון נוסף בבית משפט השלום בכפר סבא בנוגע להמשכו או ביטולו של מעצר הבית. קיים עדיין חשש סביר, לאור התנהלותה המשפטית של המשטרה, שהיא תנסה בכל הכלים העומדים לרשותה, וגם אלו שלא, לערער על ההחלטה ולהגיע לידי הגשת כתב אישום נגד העצורים.

בועז אלברט, חבר כיתת הכוננות ואחד העצורים, היה השבוע במעצר בית אצל חמותו בשערי תקווה. הוא כבר הספיק לשלוח מכתב למח"ט האזור, שבו שטח את טענותיו על כל השתלשלות האירועים. לבועז ברור שבאירוע הזה היה ניסיון מצד אגף החקירות של מחוז ש"י במשטרה להפליל בכוח תושב כלשהו מיצהר, והפור נפל עליהם. לדבריו, מוטב שכך, שכן על חברי כיתת הכוננות קשה יותר לטפול תיקים והאשמות מאשר על תושבים אחרים, שאולי הואשמו בעבר בעבירות קטנות.

המשטרה לא הציגה את הראיות

גרסתו של בועז, שהובאה לעיל, ממוטטת אף היא את מגדל התיאוריות השקריות שבנתה המשטרה בבית המשפט. בועז מסביר את הקושי בהתנהלות המשפטית במקרה שלהם: "במהלכים של הארכות מעצר קיים מושג של 'ראיות לכאורה'. כדי להמשיך את המעצר והחקירה מספיק לשכנע את השופט שהראיות קיימות, אין צורך להציג אותן".

נראה שזה מה שאפשר לתובע המשטרתי להפריח הצהרות חסרות שחר באזני השופטים. שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי ראה תמונות שצולמו בעת העימות בין תושבי יצהר לשוטרים, ועל סמך זה דחה את ערעורם של אנשי כיתת הכוננות, שמלבד שוד ותקיפת הערבי שלא ראו, הואשמו גם
בתקיפת שוטרים, בזמן שלמעשה הם הלכו לניידת והתיישבו בה ללא התנגדות, לדברי בועז.

עו"ד ברוך בן יוסף ייצג את העצורים בימים הראשונים מטעם עמותת 'חננו', המסייעת לעצירים הביטחוניים היהודים. הוא מספר כי טיפל בעבר במקרים דומים, שבהם החרימה המשטרה בעלי חיים של יהודים בגלל טענה של ערבי שנשדד לכאורה. "במקרים הקודמים בעל החיים נלקח מהיהודי, ולאחר שהתגלה שמדובר בשקר שילמה המדינה פיצויים לבעלים היהודי. המיוחד במקרה זה הוא שאנשי יצהר נלחמו על זכותם על הרכוש, ולכן נעצרו".

בן יוסף מסביר את הקושי בייצוג העצורים בבית המשפט: "המשטרה מגישה לשופטים חומר שאיננו רואים אותו. כמו במקרים קודמים, גם כאן כתבה המשטרה שקרים, ועל בסיס זה האריכו השופטים את המעצר". בן יוסף אומר כי "הסרטים שצולמו על-ידי המשטרה, שהיוו הוכחה לטענותיה, הוקרנו רק בפני חלק מהשופטים שהתיק עבר תחת ידיהם, וגם אלו שראו – ראו את מה שהמשטרה רצתה שיראו".

שיבוש הליכי המשפט

אביעד ויסולי, ראש מטה ארץ ישראל בחיפה, סייע משפטית לעצורים ושמע מפי אנשי יצהר כיצד שיבש התובע המשטרתי את הליכי המשפט, עברה פלילית בפני עצמה: "התובע המשטרתי התקשר למ"פ של הפלוגה ביצהר ולחץ עליו לשנות את עדותו, שלפיה כל ההאשמות כלפי כיתת הכוננות הן עורבא פרח. לחץ דומה הופעל גם על המח"ט ומפקד האוגדה, וכן על שני המ"פים הקודמים של הפלוגה, שביקשו להעיד שכיתת הכוננות לא היתה מעורבת בפעילות פלילית פסולה".

גם באירוע עצמו, אומר ויסולי, היתה התנהלות לא תקינה של המשטרה: "השוטרים הגיעו לביתו של בעל העדר, אריה מלאכי, ללא צו, בלבוש אזרחי, ולא הזדהו כשוטרים. כשערערו העצורים בבית המשפט העליון על המעצר, אמר השופט אדמונד לוי לנציג המשטרה: 'מה אתם מצפים שאעשה כשאתם נכנסים לי לבית ללא צו ולוקחים את רכושי? ודאי שאנסה להגן עליו'. הוא הוסיף שהתנהגות השוטרים חמורה אף יותר לאור העובדה שעשו זאת כשבעל העדר כלל לא היה בביתו באותה שעה".

ויסולי מוסיף כי שוטרי היס"מ שהפליאו את מכותיהם בתושבי יצהר הגיעו ללא תגי זיהוי. לגבי עצם מעצרם של אנשי כיתת הכוננות, הוא אומר כי העילה מופרכת מעיקרה: "מדובר באנשי כיתת כוננות שהוזעקו כדי להחזיר עדר שנגנב. במסגרת זו של פעילות יש להם חסינות כמו לחיילים. אפילו אם העדר היה שייך לערבי – הם פעלו בתום לב, וכיוון שפעלו לצורכי ביטחון אסור לעצור אותם על כך".

משטרת הגבעות לפקודת שרון

ביצהר סוערות הרוחות בעקבות המקרה, שאינו אלא סימפטום למחלה מתמשכת, כמו שמתאר הרב דודקביץ': "חלק מהבלשים במחוז מונו לתפקיד 'משטרת הגבעות'. הם עוצרים אנשים על לא עוול בכפם, מקללים, מכים ומשפילים, גם תוך כדי מעצר. הם פועלים כך בכל הגבעות, וברור לי שהמטרה שלהם היא להבאיש את ריחנו בציבור".

הרב עומד על נקודה נוספת, חמורה אף יותר: "הם פוגעים בביטחוננו ללא הרף. בכל אירוע ביטחוני שקורה באזור יש לחברי כיתת הכוננות שלנו גיבוי מלא מהצבא לצאת לזירת האירוע. ברגע שהם יוצאים, מגיעים השוטרים ועוצרים אותם באשמה של פגיעה בערבים. זו פגיעה אנושה בביטחון שלנו. כיתת הכוננות הם האנשים שמגינים עלינו, וכאשר הם נעצרים נדרש מאבק ארוך על מנת לשחררם, ובינתיים אנחנו נשארים חסרי אונים, בלי חלק מכיתת הכוננות ביישוב. הצבא יורה באוויר – המשטרה מאשימה אותנו. הצבא קורא לנו לעזור כשהוא מתקרב לערבים – אנחנו נאשמים בפגיעה בהם".

יוסי אליצור ואריאל גרונר אומרים כי תושבי יצהר מקווים להפוך את התיק הזה לתביעה משפטית נגד כל אלה שחברו 'לבשל' אותו: "התושבים מרגישים שכאן חצתה המשטרה את כל הקווים. האמון הנמוך שהיה ממילא לפני כן הפך לחשד עמוק בכל מי ומה ששייך למשטרת מחוז ש"י.

"רבים מרגישים שראש הממשלה הוא המוביל של מהלכי הטירוף האלה כנגד המתנגדים לדרכו. הרמיסה הזו של זכויותיהם יכולה, לדעתו, לתת לו כוח לנצח. אך יש אפשרות נוספת: התפכחות ציבורית תביא למצב שבו רבים יראו במשטרת ישראל גוף מנוכר, כשהתוצאות יהיו שיתוק של יכולת המשטרה לעבוד בקהילה באופן סביר והפיכתה של המשטרה לאויבת בעיני המתיישבים.

"אנחנו מתכוננים לצאת בתביעת דיבה על הפרשה הזו. לגבי השקרים שנאמרו לאורך כל הדרך, וגם על עצם מעצר השווא. חשוב לנו לעדכן את הציבור על כך שיש התנכלויות נגדנו".

הנתבע הבא: המשטרה

ליהודה ליבמן, מהדמויות המרכזיות ביצהר, מזכיר יחסה של המשטרה תקופות אפלות מן העבר: "ההתנהלות הזו נגדנו היא חלק מריטואל שחוזר בכל פעם שמגיעים לתקופה של מהלכים מדיניים ופינויים. אנחנו זוכרים זאת היטב מימי אוסלו, ומסתבר שעוד הדבר לא עבר מן העולם: קציני כוחות הביטחון השונים חוטאים ביצירת אווירה שנותנת לגיטימציה לפגיעה במתנחלים, לענישה קולקטיבית ללא משפט ובירור. היו בגבעות רק מקרים בודדים של נטילת חוק לידיים, אך המשטרה השתמשה בהם ליצירת הסטריאוטיפ".

ליבמן מציין כי לאחר ההיתקלות האחרונה עם המשטרה, הם לא מתכוונים לשתוק: "בתחום המשפטי של העצורים נטפל עד כמה שאפשר, ואני אומר מתוך ניסיון שלא ייצא מפה שום כתב אישום. אני חותם על זה, כי ברור שהכל עלילה. בתחום המשטרתי, יש אנשים מסוימים במשטרה שקשורים לפרשה הזו. יש רשימה שמתגבשת אצלנו, ואנחנו מתכוונים לפעול ברמת המח"ש, ולהגיש נגדם קובלנות פליליות ותלונות אישיות, ובנוסף להגיש נגדם תביעות אזרחיות של נזיקין ופיצויים".


המפקד המתבטא

יהודה ליבמן מפנה אצבע מאשימה גם כלפי סגן ניצב אליעזר אלהר, שמונה לאחרונה לתפקידו החדש כמפקד היחידה המרכזית במשטרת מחוז ש"י, יחידה הממונה על טיפול בפשעים חמורים במיוחד.

ליבמן טוען כי אלהר לא ערך היכרות עם האזור, תושביו וצרכיו המיוחדים, והוא בונה את מדיניותו כלפי המתיישבים על סמך סטריאוטיפ שבנה לעצמו. משתי פעמים שבהן התבטא אלהר לאחרונה ביחס לציבור שעליו הוא מופקד ניתן לשער מהי אותה מדיניות.

בראיון ברשת ב' לאחר האירוע ביצהר אמר אלהר: "במהלך הפעילות הזאת, כוח שלנו שהיה בסמוך הצליח לעצור חמישה מהפורעים, ואני אומר פורעים כי קשה, קשה לתאר את מה שהיה שם. אותם חמישה הועלו לכלי הרכב המשטרתיים, אנחנו מגיעים לצאת מהיישוב לכיוון המרחב, ונסגרנו פשוט על ידי כחמישים איש. השער המרכזי של היישוב ננעל ונסגר באמצעות שרשראות ומנעולים, ולאחר מאמצים הצלחנו לפתוח את השרשראות ולצאת החוצה. אני רוצה לציין שאותם אנשים הם פורעי חוק, רומסים ברגל גסה את החוק ומפריעים לעבודת המשטרה. מפריעים לנו לאכוף את החוק ולהביא את הסדר על כנו".

"מה שקורה ביצהר, יש שם איזשהו קומץ של קבוצה קיצונית, כל פעם שמגיע כוח משטרה למקום זה פשוט מלחמה לצאת מאותו יישוב. בלתי אפשרי לעבוד במצב כזה, אבל אנחנו לא ניתן, נמשיך להגיע ליצהר ונמשיך לאכוף את החוק".

"אנחנו נגיע לכל האנשים שהפריעו לנו בעבודה המשטרתית החשובה שאנחנו עושים. אני רוצה לציין שבתקופה האחרונה אנחנו מזהים עלייה חדה בנושא הפרעות הסדר מצד גורמים קיצוניים ושוליים מאזור יצהר, ויחד עם הצבא אנחנו מנסים לעשות מאמץ להפחית את רמת הפגיעה במקומיים המתגוררים סמוך ליצהר".

הוא חוזר באותו ראיון על הביטוי "פורעי חוק שרומסים ברגל גסה", ומספר על אלימות קשה נגד המשטרה: "אותם אנשים שהתנהגו באלימות כלפי אותו רועה שהותקף קשות, נעשה הכל כדי שהם יועמדו לדין בתוך תקופת מעצרם". נזכיר: האנשים שהתקיפו קשות את הרועה כלל לא ראו אותו.

בראיון אחר ל'עיתון ירושלים', מ-11.6.2004 מפזר אלהר הערכות על ימין ועל שמאל לגבי התנהגות קיצונית של המתנחלים: "אלהר אינו מוציא מכלל אפשרות כי לקראת פינוי אפשרי של התנחלויות בצפון השומרון במסגרת תכנית ההתנתקות יופצו מסמכים דומים ואולי אף קשים ממנו" (המדובר במסמך אנונימי שהתגלה במחשבי תנועת 'כהנא חי' ומתעד פסק הלכה מלפני שנתיים וחצי שעוסק בדין 'מוסר', ב'מוסרים' של ימינו המורים לפנות מאחזים, ובהוראה להכות חיילים שמגיעים לפנות).

"יש מידע על נכונות מתיישבים קיצוניים לפגוע בשוטרים שפועלים בנקודות החיכוך, וגם במפקד מחוז ש"י שחר איילון עצמו כבר היו מקרים, כמו למשל בכפר תפוח שבהם רוססו כתובות המכנות שוטר 'נאצי'. כבר היו לנו אירועי פינוי קשים, כמו במצפה יצהר, שם נתקלנו בהתנגדות קשה מאוד. גם תרחיש של נשק חם יכול לבוא בחשבון, די אם אדם בודד יעשה זאת".

תגובת משטרת מחוז ש"י: הדובר לא אפשר לנו לערוך ראיון מקיף עם סנ"צ אלהר, מפקד הימ"ר, שהיה נוכח ביצהר בעת האירוע.

בתגובה לרשימת שאלות מפורטת ומנומקת שהועלו בכתבה נמסר: "מדובר באוסף שאלות שרובן מגמתיות וחסרות כל בסיס עובדתי, אשר מלמדות על אי ידיעת הפרטים. באשר לאירוע ביצהר, מדובר בחקירה שנמצאת בעיצומה, שבמהלכה נעצרו חמישה חשודים בתקיפת רועה צאן ושוד כבשים, ולא בכדי, בשל חומרת העברות והראיות לכאורה כנגדם, הוארך מעצרם של ארבעה חשודים על-ידי בית המשפט בפעם השנייה.

"שוטרי מחוז ש"י ימשיכו לעבוד בנחישות ובמקצועיות ויאכפו את החוק באופן שוויוני, ללא מורא ומשוא פנים. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי אנו רואים בראשי מועצת יש"ע, הרבנים וכלל הציבור ביש"ע ציבור מצוין, שומר חוק, בעל דו-שיח עם המשטרה, ואותם פורעי חוק הינם מיעוט שאינו מעיד על הכלל".