בשבע 100: הקנאים החדשים

חגי סגל , י"ט בתמוז תשס"ד

הקנאים החדשים

רב ציוני דתי, תומך תוכנית ההתנתקות, התראיין בי"ז בתמוז בקול ישראל וברוח הצום והאופנה הזהיר שם מפני שחזור חטאי הקנאים של שלהי בית שני. אישים מתונים מסוגו אף פעם לא מעלים בדעתם את האפשרות שהקנאים האמיתיים בדורנו הם המתונים.

לא התכוננו

גורם צבאי הקשור לתכנית ההינתקות פנה אלי לפני שבוע ובאמתחתו בקשה משונה: הוא מעוניין שאעביר אליו מסמך של לקחים פסיכולוגיים שהופקו בצה"ל אחרי פינוי ימית. בקול נבוך משהו הסביר שכשלו מאמציו למצוא את המסמך ההוא באתרים צבאיים, ולכן קיווה למצוא עותק שלו דווקא אצלי, כיוון שפעם כתבתי ספר על הפינוי ההוא.

המסמך שבו מדובר היה בעצם מכתב של עמוד וחצי מראש מחלקת מדעי ההתנהגות באותם ימים, אל"מ ראובן גל, לאלוף פיקוד הדרום דאז, חיים ארז. אין בו תובנות מדהימות, והוא יותר רגשי מאשר מבצעי, אך לא זה העניין. עיקר חשיבותו כעת היא האפשרות המסתברת שמלבדו אין עוד מסמכים דומים בגנזכי צה"ל. המפקדים באותם ימים היו משוכנעים שפינוי ימית הוא סיוט חד פעמי, ולא השאירו אחריהם חבילת לקחים. הם לא העלו על דעתם שמדובר בריטואל.

בימים שבהם מערכת הבטחון מתווכחת עם עצמה על מי תוטל משימת הפינוי החדשה, על המשטרה או על הצבא, חשוב לדעת שהנחת היסוד של פינוי ימית היתה שלעולם לא תוטל עוד משימה דומה על כתפי חיילים ושוטרים. שר הבטחון דאז, אריאל שרון, הרי הצהיר בפקודת יום לרגל הפינוי ש"בימית הגענו אל הקו האדום של ויתורינו". ראש הממשלה, מנחם בגין, נשבע בראיון עיתונאי ש"אין שמץ של חשש לפינוי ישובים ביהודה ושומרון, רצועת עזה והגולן" (הצופה, 28.9.81).

האלוף ארז, אשר בסלון ביתו הופתעתי לראות ציור נאיבי של האנדרטה בימית, הביע לא פעם משאלה שמקרה ימית לא ישוחזר אי פעם בגזרה אחרת בארץ. מפקד הפינוי, עודד טירה, אמר אשתקד ל´הארץ´ ש"צבא לא בנוי לפנות אנשים" וש"זו התעללות בצבא לשלוח אותו למשימות כאלה".

ביוזמתו עלה לפני ימים אחדים הרעיון לשלוח שוטרים, ולא חיילים, למבצע ימית ב´. העובדה ששר הבטחון שאול מופז מיהר לתמוך בהצעה מוכיחה שאפילו שוחר נסיגות כמוהו מתמלא חלחלה לנוכח האפשרות שייצטרך לעקור אנשים מבתיהם. הוא מעדיף שאחרים יעשו במקומו את העבודה המלוכלכת.

שור נגח

שר המשפטים, יוסף לפיד, מתאמץ בזמן האחרון להתנער מהדימוי האינטלקטואלי שדבק בו כשהיה עיתונאי. מראיון לראיון, מישיבת ממשלה לישיבת ממשלה, מצטייר לפיד אחר לגמרי ממה שהכרנו בעבר. הרבה יותר קרוב לעסקן מרצ ממוצע מאשר לעזריאל קרליבך.

הוא תובע לכלוא אנשי ימין שכל חטאם הוא התנגדות חריפה על מדיניות הממשלה; הוא משמיע דברי תפלות על סבתא שלו בעיצומה של פעולה בטחונית חשובה בחזית רפיח, ועכשיו הוא גם יוצא למלחמת חורמה אישית בתלמוד, פאר היצירה היהודית אחרי התנ"ך.

בראיון למוסף ´סופשבוע´ של מעריב שיחרר כבוד השר לפרסום את ההגיג העילג הבא: "אם תחשוב על עשרות מיליוני השעות שיהודים עם המוח הנפלא שלהם השקיעו במרוצת הדורות בשאלת שור נגח, אם היו משקיעים את אותן האנרגיות הנפשיות במדע, כל העולם היה נראה אחרת. בוזבזו 2,000 שנות אנרגיה נפשית של אחד העמים הכי מוכשרים שקמו אי פעם עלי אדמות" (2.7.04).

אילו סבתא שלו היתה עדיין בחיים, היא היתה מתחלחלת. לא צריך להיות רב ראשי או פרופסור למחשבת ישראל כדי לדעת שהיהודים הם אחד העמים הכי מוכשרים שקמו אי פעם עלי אדמות, דווקא בזכות האנרגיות הנפשיות שהשקיעו 2,000 שנה בסוגיית שור שנגח ובסוגיות דומות נוספות. אותן אנרגיות הן ההסבר הכמעט בלבדי לכישוריהם השכלתניים המפוארים ולמוחם הנפלא.

בתור לוחם מוצהר בגזענות, לפיד הוא האדם האחרון שאמור להאמין כי משהו בגנים שלנו עושה אותנו מוכשרים יותר. כליברל חילוני עליו לדעת ולהבין, שעם ישראל הצמיח פי כמה חתני פרס נובל מאשר כל עם אחר לא בגלל סיבות פיסיולוגיות אלא בעיקר בזכות הרגליו הפדגוגיים. איינשטיין או זיגמונד פרויד הם במידה רבה תוצאה השקידה היהודית המסורתית על סוגיות תלמודיות סבוכות. גם אם לא למדו בעצמם דיני שור שנגח, הם נולדו בסביבה שוחרת לימוד, שכל הווייתה התרבותית נעה סביב מוקדי שינון וידע, כמו ישיבות ובתי מדרש.

מעבר לכך, השיג והשיח התלמודי מכיל רכיבים ספרותיים, פילוסופיים ואפילו מתימטיים, שבלי ספק עודדו חשיבה מדעית ואינטלקטואלית גם מחוץ לבית המדרש. למשל, עצם הצורך להוכיח כל דבר או למצוא פרכות בהוכחות ישנות. חלק גדול מהסוגיות התלמודיות הן רק מודל לבעיות לאו דווקא תורניות, המעסיקות אותנו רבות גם היום. אפשר למצוא אזכורים חוזרים ונשנים שלהן בפסקי דין של מערכת המשפט אשר לפיד עצמו מופקד עליה.

וכמובן, התלמוד הוא גם נוסחת הקיום היהודית בתקופת הגלות. בלעדיו היינו מתבוללים כבר מזמן במדבריות ערב או על גדות הדנובה. חיים נחמן ביאליק, ולא הרב עובדיה יוסף, הוא שהכריז, כי אם יש את נפשנו לדעת את המעיין ממנו שאבו אבותינו המומתים תעצומות נפש, עלינו לחפש את התשובה בבית המדרש. המשורר החילוני המנוח הצדיע בשיריו ליהודים תלמודיים "המנשים את עמלם בדף של גמרא בלה", והוסיף באנחה: "אהה, מה נקלה ועלובה זו המראה בעיני זר לא יבין".

הימורים אסורים

מאז הסתבכות ממשלת בגין בלבנון, חודשיים אחרי הנסיגה מסיני, התקבעה בימין אמונה, שממשלות ימין או שמאל השולחות יד בארץ ישראל, לא מאריכות ימים. הנה, בחודש סיוון אשתקד התראיין משה פייגלין ל´ידיעות אחרונות´, לרגל אימוץ מפת הדרכים על ידי אריאל שרון, והתנבא: "ממשלתו נראית היום יציבה, ובכל זאת אני מוכן להמר שבעוד שנה שרון לא יהיה ראש ממשלה".

השבוע הזכרתי לפייגלין את ההימור ההוא. "טעיתי", הוא אמר בלי לגמגם, "חשבתי אז שזה הולך לקרות מהר, והיום אני כבר חושב אחרת. יש סיכוי שהממשלה תוציא את ימיה".