בשבע 100: קריאה לזעקה

ראש הממשלה מתפלא כשהאנשים שהוא מבקש לשדוד מרימים קול זעקה. ובכן, כל עוד אנחנו חיים בדמוקרטיה – דבר שהתנהגותו של שרון לאחרונה מטילה בו ספק – מוצר וצריך לזעוק, הכל בגבולות החוק

ח"כ אורי אריאל , י"ט בתמוז תשס"ד

יש איומים על ראש הממשלה. זה מאוד חמור. טוב, לא בדיוק איומים, אבל יכולים להיות איומים על ראש הממשלה. זה חמור מאוד. לדעת כמה אנשים במדינה, יש אנשים אחרים במדינה שכבר מתכננים את הרצח הפוליטי הבא. זה ממש ממש גרוע. צריך לעצור את הסחף הזה כאן ועכשיו, ושלא תגידו שלא אמרנו.

בגלל המצב החמור הזה, אני מציע לכל מי שחושב ימינה ממצנע לשתוק. לטובתו ולטובת כולנו. כולנו יודעים מי שרף את מחסני המזון בירושלים ערב החורבן וקירב את הקץ הנורא: קיצוניים פנאטיים. אנחנו צריכים ללמוד מההיסטוריה הקרובה והרחוקה. כל הימניים הפנאטים האלה צריכים להבין אחת ולתמיד שזאת דמוקרטיה כאן, ודברי הבלע וההסתה – מקומם לא כאן.

דמוקרטיה? צורת השלטון הזו, שבה הרוב מחליט משהו וראש הממשלה בוחר להתעלם מההחלטה? דמוקרטיה זה שאם מישהו חושב בצורה שונה מהשלטון – סותמים את פיו? או שמים אותו במעצר מנהלי תשעה חודשים? או מצותתים לטלפון שלו ומחזיקים סוכן מהמחלקה היהודית בסביבתו? או אולי דמוקרטיה זה שלטון הרוב, שאם קשה להשיג רוב כזה – מפטרים מהממשלה שרים שאינם תומכים בעמדת ראשה? זה שלטון ששווה להילחם עליו.

ראש הממשלה הצהיר שבכוונתו לעקור יהודים מבתיהם בעזה ובשומרון, שהוא רוצה לגרש אנשים ממפעל חייהם, מפעל שהוא ציווה לבנות ולטפח באהבה. הוא הודיע את זה לאמריקנים, לערבים, למצרים ולבסוף לשריו. חייליו שמעו את זה רק בתקשורת. לא היו לו היושר או האומץ להתייצב ולומר להם את זה בפנים.

מאותו רגע הוא מנסה בכל דרך אפשרית להפוך את נאמניו לאויבי העם, למחריבי החלום. במקום להתנצל – הוא מאשים. ואחרי ההאשמה באה הדה-לגיטימציה הבלתי נמנעת, הלובשת צורה בדיוני שב"כ מתוקשרים, בישיבות היועץ המשפטי לממשלה בנושא הסתה, בזריקת האיחוד הלאומי מהקואליציה לא בגלל שעשתה משהו רע, אלא בגלל שהתנגדה לתכניתו, ובספינים תקשורתיים.

אני לא טוען כאן שהתקשורת פועלת יש מאין. מובן שיש התבטאויות קשות. הייתי מודאג מאוד אם לא היו: מדובר בגירוש של יהודים מעל אדמתם בידי יהודים, תוך רמיסת הדמוקרטיה והפניית עורף לכל היקר והמקודש לנו. התבטאויות חריפות זה המעט שעלינו לעשות. וכי מה ציפו המושלים בכיפה, שנקרע קריעה ונבכה חרישית? שנפנים את הזעם, את העלבון ואת הכאב?

אני מצפה לתגובה חריפה, החריפה ביותר בגבולות המותר, תגובה שלא תישכח, שתיצרב בזיכרון הקולקטיבי הישראלי והעולמי תחת הכותרת: אסור לגרש יהודים מעל אדמתם.

בג'ונגל, 'הזכר אלפא', כלומר הזכר הדומיננטי, מבהיר לכל שאר הזכרים בשטח מי כאן הבוס, מי השולט. גם אם בדרך יסרס כמה או יהרוג כמה. כך מתנהג שרון; כמו מפא"יניק אמיתי. ההמצאה הזאת, שהוא והצמרת השלטונית הם הקורבן, והקורבנות האמיתיים הם המשוגעים התוקפניים, היא אחת מהדרכים לסירוס. מעכשיו, הוא מקווה, כל מילה תישקל, כל התבטאות תיקלט במכשירי הריגול ו"יש לנו את הזכות לשתוק, כי כל דבר שנאמר יכול לשמש כראיה נגדנו בבית המשפט".

אבל כאן זה לא ג'ונגל. זאת דמוקרטיה, צורת השלטון שבה מותר להשמיע דעות הסותרות את דעת המנהיג, מותר להתנגד בכל דרך לגיטימית להפרת זכויות אדם בסיסיות, מותר לזעוק.
אל תתנו לגל ההסתה נגדנו להשתיק אתכם. זעקו, אחי, בכל הכוח.