בשבע 100: אביי ורבא – מודל טורבו

פרויקט השו"ת, שנולד בשנות ה-60, מאפשר קישוריות מהירה בין כל רבדי התורה – מהתנ"ך ועד למחשבת ישראל ● הצלחתו הפכה את מקצוע התושב"ע לפופולרי במקומות לא צפוים ● ממשה רבנו דרך משה בן מימון ועד לר´ משה פיינשטיין במהירות הפנטיום

דוד חרמץ , י"ט בתמוז תשס"ד

כשהגה פרופ´ אביעזרי פרנקל את רעיון פרויקט השו"ת, ספק רב אם הוא ראה בדמיונו נערים קיבוצניקים חילונים, מגודלי שיער אסוף בקוקו ועגילים לאוזניהם, נלחמים כדי לזכות להתקבל למגמת התושב"ע בבית ספרם, רק בגלל הפרויקט שלו. אלא שזה קרה עשרות שנים לאחר ביקורו של פרנקל במיניאפוליס, מניסוטה, ארה"ב.

בתחילת 1963 התבקש פרופ´ פרנקל, אז ראש המחלקה למתימטיקה במכון ויצמן, לצאת לארה"ב כדי לפקח על בדיקת מחשב חדיש שנרכש ע"י המכון. באחת מארוחות השבת ´התקיל´ אותו המארח שלו בשאלה – מה יכול המחשב לתרום ליהדות? הגפרור של המארח הצית את דמיונו של האורח. ומהבעירה הזו נולד הרעיון - לכנס למאגר אחד את כל השאלות והתשובות ההלכתיות, שנכתבו ב-1700 שנים, בכל רחבי העולם היהודי.

אחד האתגרים שעמד בפני צוות ההקמה היה כיצד להתמודד עם השפה העברית רבת ההטיות. אם במקור אחד כתוב "רבי עקיבא הלך" ובמקור שני נאמר "רבי עקיבא היה מהלך" כיצד ניתן יהיה ´ללכוד´ את שני המקורות העוסקים באותו נושא רק במינוח קצת שונה. כאן נכנס לתמונה הבלשן פרופ´ יעקב שוויקה מאוניברסיטת בר-אילן, שיצר פיתוח ישראלי ייחודי: המשתמש בפרויקט מקיש "רבי עקיבא" + השורש "ה,ל,ך,". ובא לציון גואל, ובעיקר מיד באים ועולים על צג המחשב שני המקורות שבדוגמה שלנו.

בכלל, אומר גורם המקורב לפרויקט, שיטת החיפוש שעליה טרחו בשנות ה-60 צוות החוקרים הראשון של הפרויקט, הקדימה בשנות דור את טכניקת החיפוש במנועי האינטרנט, המוכרת לכולנו כיום.
פרנקל, שלימים עבר לבר-אילן, ושוויקה עמלו קשות כדי להשיג תקציבי פיתוח לפרויקט. לבסוף, פרשה עליהם אוניברסיטת בר-אילן את כנפיה, ואף העמידה משורותיה חוקרים שיסייעו להם בקידום הנושא.

האם הרב קוק בקונסנזוס?

"זהו פרויקט שגדל בקצב מסחרר", אומר משה חסיד בעל זיכיון הפצת התוכנה, "אם בתחילת הדרך ההתמקדות היתה בחוליות השרשרת שבין התלמוד לפוסקים, הרי שכיום היא מקיפה את כל השכבות של לימוד התורה מהתנ"ך דרך חז"ל, ההלכה, הפוסקים ומחשבת ישראל; כאשר בין כל הטקסטים הללו קיימת זיקה של קישוריות".

התוכנה הזו, הוא מעיד, מתקבלת בכל החוגים בעולם הדתי והתורני. גם החרדי? אני תמה. בהחלט, משיב חסיד. יתרה מזו: אם בעבר היה לנו חשש שהשם "אוניברסיטת בר אילן" עלול להפריע לחוגים חרדיים מסוימים, הוכח לנו מהשטח שבדיוק להפך. המותג "אוניברסיטה" מתפרש ברחוב החרדי כמותג עם אסמכתא, רצינות ושיטתיות. כל מה שהוא הפוך משרלטנות וחאפריות.

בהמשך, כשחסיד סיפר לי על רצון להכניס טקסטים שיש עליהם הסכמה רחבה בעולם התורני, נזכרתי בסיפור שסיפרו, כמדומני, על החזון איש. יהודי, מוכר ספרים מבני ברק, שאל אם מותר לו להחזיק ספרים של הרב קוק. רק את ספרי ההלכה שלו, פסק החזון איש, את ספרי המחשבה וההשקפה – אסור.

יכול להיות, אני שואל, שהרצון להתקבל אצל החרדים ימנע מכם להכניס לפרויקט את ´אורות התשובה´ של הרב קוק, למשל? להפתעתי חסיד תימרן בתשובתו, והתחמק ממתן תשובה מתבקשת: ספרי המחשבה של הרב קוק ייכנסו לפרויקט.

"לפני 30 שנה", מספר חסיד, "ישב הפרויקט על מחשב האוניברסיטה. לאחר מספר שנים הוציאו מסופים החוצה כדי שגם מוסדות חינוך אחרים יוכלו ליהנות מפירות התוכנה. ב-91´ עלתה לראשונה התוכנה על גבי תקליטורים בגרסה מספר אחת. מאז מדי שנה יוצאת גרסה חדשה של התוכנה והמעוניין לשדרג את התוכנה שבביתו נדרש להיפרד מכמה מאות שקלים".

אם הזכרנו קודם לכן את מאגרי המידע באינטרנט, אני שואל, ייתכן שבשלב מסוים בבר-אילן יקבלו החלטה שלימוד התורה באמצעותם יהיה ללא בקשת תמורה? או בשפתנו ´לשם שמים´?

חסיד לא מתלהב מהרעיון: "אם כך יהיה, הרי שלא יהיה מהיכן להביא פחם שימשיך להניע את הקטר".
משה חסיד, למרות היותו איש השיווק של התוכנה, זוקף לעצמו את אחד הפיתוחים היותר משמעותיים שלה.

חסיד:"בגרסה 5 הוחלט להכניס פונקציה חדשה. כאשר אתה נמצא בדף כלשהו בגמרא ויש שם אזכור של פסוק בתורה, תוכל בעזרת קישורית להגיע לעמוד בחומש בו מוזכר הפסוק ומיד לעיין במפרשי התורה במקום. כשראיתי את זה לראשונה, אמרתי לרב יעקב וינברגר, מנהל הפרויקט, שהפיתוח הזה מזכיר לי את האוטוסטרדה החדשה מקסם לצומת מורשה. זה מצוין, אבל תאר לעצמך שאת הכביש מרובה המסלולים הזה אתה הופך לחד-כיווני. לא חבל? מדוע שהמשתמש לא יוכל ליהנות גם לכיוון השני – תיצור קישורית נוספת שתאפשר לך, כאשר אתה נמצא בחומש, לדעת היכן כל המקורות בתלמוד ובמדרש, המצטטים את הפסוקים בהם אתה אוחז".

מאבקי הנוער בגבעת ברנר

הצלחת הפרויקט גרמה למתחרים להיכנס לשוק; אבל היא גם גרמה ליזמים זריזים לנסות ולהגיע לעושר שלא ביושר.

חסיד זוכר כמה מקרים משפטיים לא נעימים בהם נתבעו חמדנים, בהם עובדים לשעבר, שפרצו את האבטחה של התוכנה, וביקשו למכור אותה במחירים מגוחכים בשוק החופשי.

בוגרי המחלקה למחשבים בבר-אילן יודעים לספר על מקרה אחד לפחות של סטודנט, שהיה קשור לפרויקט ושניסה ´לעשות לביתו´ בעזרת חומרי התוכנה שלא כדין, וכמעט שאיבד בשל כך את תוארו.

ואפילו גדולי התורה היו מעורבים פעם במאבק של אוניברסיטת בר-אילן, לשמר לעצמה את זכויות התוכנה. בחודש טבת תשנ"ח הוצפו קירות בני-ברק במודעות שהזהירו שלא להעתיק או למכור תקליטורים מזויפים של פרויקט השו"ת, שהרי זה בגדר איסור השגת גבול. על האזהרה היו חתומים גם הרב אלישיב, הרב ואזנר והרב קרליץ.

לפני 6 שנים נחשפו, באחד מימי העיון, מורי תושב"ע חילונים לפרויקט השו"ת. אחד מהם, איציק רבי מקיבוץ פלמחים, נדלק. הוא קיבל רשות להשתמש בפרויקט כחלק מבחינת הבגרות. התוצאה היתה ששנה לאחר מכן, המגמה הדחויה הפכה להיות להיט בתיכון האזורי של גבעת ברנר. כיוון שההיצע קטן מהביקוש, החלה תחרות אמיתית בין התלמידים - מי יזכה להתקבל למגמה.

חסיד מספר שעל כל העזרה שהוא העניק לתיכון בגבעת ברנר, הוא ביקש רק תמורה אחת – להסיר את השלט ´חדר מקצוע תושב"ע´ ולהחליפו בשלט אחר – ´בית-מדרש ברנר´...