בשבע 100: מכתבים למערכת

, י"ט בתמוז תשס"ד

מלכודת הפיצויים
(בתגובה ל'נקרעים לסרב', גיליון 99)

הצטערתי מאוד לראות ב'בשבע' כתבה בנושא סירוב פקודה במקרה פינוי. רה"מ והתקשורת מנסים ליצור תחושה ציבורית שהפינוי הוא כבר עובדה גמורה וכל מה שנותר הוא לדון על דרך ההתנגדות ועל הפיצויים. חבל שאנחנו נופלים במלכודת זו. עלינו לסרב לדון בשאלה מה נעשה אם נקבל פקודה לפנות יישובים, ובמקום זה עלינו לתקוף את עצם הלגיטימיות של נתינת פקודה פושעת כזו.

בהקשר זה הצטערתי מאוד לראות שמשתמשים בטיעון של "כבוד האדם וחירותו". אסור לנו להיכנע לקודים התרבותיים של הפוסט ציונות המעמידים את הפרט וכבודו במרכז. עלינו להסביר בצורה ברורה שכל זכות קיומה של מדינת ישראל נובעת מכך שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. זכות זו הוכרה גם ע"י מייסדי המדינה במגילת העצמאות, שפתחו בהכרזה: "בארץ ישראל קם העם היהודי".

עמיחי ברוך אליאש
כרמי צור


אפרים חוזר לקרוואן

אפי איתם פונה מלשכתו הצנועה, או אולי הסגפנית במקצת, לקראוון בחצר הכנסת. יש המחככים כפות ידיים בהנאה לנוכח ניצחונם. ואולי אף היתה כאן כוונת מכוון בהעברתו לקרוואן.
אך לא איש כאיתם למדרגת מלחמת מעמדות בלשכה.

אפי איתם – איש שהכיר מקרוב במשך שנות שירותו הצבאי, חיי אוהלים, קראוונים ומגורונים למיניהם יכול למלא את תפקידו גם בקראוון , ולהרגיש בבית.

יש כאן הרבה מן הסמליות , שרבים מן הציבור שאפי איתם מייצג שוכנים בקראוונים, ועתה, גם הוא שוכן בקראוון.

אין ספק שעדיף מנהיג יציב ואיתן במבנה ארעי, מאשר מנהיג רעוע וחסר שדרה במבנה קבוע ומפואר.

איתן עמיר, בית אל

סובלנות היא המפתח
(בתגובה למכתב למערכת 'מספיק להסתגר', גיליון 97)

בעקבות החלטתו של בג"ץ המתירה מכירת בשר חזיר, כותבת תרצה קלמן מלוד: "אנשי תורה רבים בחרו לקבוע את ביתם באזורים בהם יוכלו להיטיב ולחנך את ילדיהם כשסביבם שכנים שומרי תורה ומצוות. רבים חיים ביש"ע, ביישובים שבהם דתיים בלבד, מתוך חיבת ארץ ישראל. אין בדעתי לבטל דברים אלו חלילה, אולם האחריות למצב שבו באזורים לא חי אף דתי לרפואה, מוטלת גם עלינו".
בעירי יש שומרי מצוות וגם חילונים רבים, וכל אחד חי כאמונתו. עירי מצטיינת בסובלנות וכיבוד הזולת בלי קשר להשקפתו הדתית.

כיהודי שאינו דתי, אני מבקש לשאול את כותבת המכתב: אם היית גרה במקום שיושביו בחרו לגור בו מפני שרובם הגדול אינו דתיים, ברור שתמשיכי לנהוג לפי מצוות הדת, ובוודאי תצפי בצדק, שיכבדו אותך גם הדתיים וגם החילונים. אך האם נראה לך שזכותך לתבוע משאינם דתיים שישנו את התנהגותם בעיר רק מפני שאת, אשה דתית גרה שם?

אליעזר בוכני, גבעתיים



ללמוד מבשארה

כ30 ח"כים ביקרו בשבוע שעבר במאהל המחאה בו שבתו רעב עשרות בני נוער במחאה על הפקרת יהונתן פולארד. רבים מהח"כים אמרו כי ישמחו לעשות כל דבר שיוכל לקדם את שחרורו של יהונתן, אך כולם ענו בצחוק קל כנשאלו : "אולי תארגן שביתת רעב של ח"כים שתזעזע את המערכת ?"

נכון, סביר להניח שגם השואל לא ציפה לתשובה חיובית, אך לנוכח שביתת הרעב ח"כ עזמי בשארה במחאה על בניית גדר ההפרדה, אנחנו צריכים לשאול – מדוע הפקרתו של יהונתן לא כואבת לח"כים מהעבודה או המפד"ל כפי שכואבת לבשארה גדר ההפרדה?

עדי גינזבורג, גבעת שמואל


דרוש שינוי בשינוי
(בתגובה למכתב למערכת 'ראש בראש', גיליון 99)

איני מאמין למראה עיני. מר רון לוינטל, חבר מועצת הערי תל אביב מטעם שינוי, מתעתד ל'הגן' על עירו הפלורליסטית והליברלית ע"י עריפת 'ראש יהודי'.

מר לוינטל משתמש בטרמינולוגיה שלקוחה ממשטרים אפלים. מן הראוי שיו"ר מפלגתו, ניצול שואה בעצמו, יבהיר לעסקני המפלגה שיזהרו בדבריהם.

עד כה התבטא הפלורליזם המפורסם של שיוני בעיקר באכילת חזיר, השוואת פעולת צה"ל בעזה לטבח ואיום בעריפת 'ראש יהודי'.

ישמרנו ה' מפלורליזם כזה.

ד"ר ראובן עגנון, חיפה


תמצית הסכסוך

ג'מאל אבו רוב, מנהיג הטרור בצפון השומרון הוציא השבוע להורג בפומבי חשוד בשיתוף פעולה עם ישראל למצהלות המון פלשתיני פרוע. ככל טרוריסט המכבד את עצמו, בחר אבו רוב שם מחתרתי. הוא מכנה עצמו בכינוי "היטלר"!

מסע התעמולה הפלשתיני מתוחכם: מצד אחד הם מאשימים את ישראל בהתנהגות אכזרית – נאצית, ומצד שני הם עצמם נוקטים נגדנו תעמולה בעלת מאפיינים אנטישמיים מובהקים. לא לחינם הספר "מיין קאמף" הוא רב מכר בערי הפלשתינים, כמו בעוד ארצות ערביות.

במלחמת העולם השנייה התייצבו ערבי ארץ ישראל לצד גרמניה הנאצית, והמופתי הפלשתיני אל-חוסייני שיתף פעולה עם היטלר באופן ישיר.

גם היום רואה מנהיג טרור פלשתיני לכבוד להיקרא בשם 'היטלר', ואין בנמצא פלשתיני שיגנה אותו על כך.
זהו תמצית הסכסוך הישראלי – פלשתיני על רגל אחת.

ציפי שנקמן
רמת השרון


צימוקים חגיגיים

לעיתון "בשבע" רב התפוצה
ברכה לבבית מנפש חפצה
עם הופעת גליון המאה:
המשיכו להיות נמרצים ורעננים
ותזכו ל"מאה צימוקים ומאה קיץ"* ורוב שנים

*שמואל ב', ט"ז, ו.

משה טאו, רחובות


פדיון שבויים

התרגשתי מאוד לקרוא על 40 הנערים שבחרו לפתוח את חופשת הקיץ לא ככל שאר הנערים בנסיעה לים או בילוי במועדון אלא להקדיש את עצמם ולפתוח בשביתת רעב למען יהודי שאינם פגשו ולא ראו מימיהם, אין ספק שבהביטך אל נוער כזה אתה חש בגאווה על נוער מסוג זה, שמקדיש את עצמו לזולת. עליהם נאמר "הלל מחייב את העניים" - הם מחייבים את כולנו להמשיך ולפעול למען פדיון שבויים - שחרור יהונתן פולארד.

ישראל אריאל
ירושלים