בשבע 102: מצפון השומרון תיפתח הרעה

הנסיגה המתוכננת מעזה משכיחה לעיתים את הנסיגה הנוספת והלא פחות סוכנת, מצפון השומרון. ההצלחות שקצר צה"ל במלחמתו העיקשת בטרור בנפת ג'נין יירדו לטמיון, והמחבלים יקבלו חופש פעולה במרחב המשולש טול –כרם – ג'נין – שכם, ששטחו כפול משטח עזה. בשיחות שלא לציטו, קציני צה"ל צופים שלאזור יגיעו רקטות שיאיימו על עפולה ובית שאן. שרון מציג: לבנון בצפון השומרון.

חגי הוברמן , ד' באב תשס"ד

ביום שלישי שעבר, כ"ד תמוז, נחלו כוחות הביטחון הצלחה נוספת במלחמתם בטרור. הצלחות מהסוג הזה שנדחקות בחודשים האחרונים לשולי עמודי החדשות מחמת שגרתם, וגם הקוראים כבר התרגלו לרפרף עליהן ולהמשיך לעמודי הרכילות. במבצע משולב של יחידת המסתערבים, משמר הגבול, צה"ל ושירות הביטחון הכללי בג'נין חוסל מבוקש מבכירי הג'יהאד האסלאמי בג'נין ונעצרו שלושה נוספים מאותה תשתית טרור.

הפעולה החלה כאשר במסגרת ניסיון מעצר מבוקשים נערכו הכוחות בשטח, על בסיס מידע מודיעיני, לזיהוי שני כלי רכב חשודים, שבהם נסעו המבוקשים מהג'יהאד האסלאמי. במהלך ניסיון המעצר ניסו המבוקשים באחד מכלי הרכב להימלט. לאחר שלא נענו לקריאה לעצור, פתחו החיילים בירי לעבר הרכב במטרה לעצרם.

כתוצאה מהירי נהרג המחבל נעמאן טאהר צאדק טחאינה, בן 33, מבכירי הארגון באזור ג'נין. הכוחות הצליחו לעצור את פאוזי אחמד מחמוד סעדי, כבן 41, ואת מוחמד פארס בשיר ג'רדאת, בן 34 מהכפר סילת אל חרתיה שבצפון השומרון, אף הם מבכירי הג'יהאד האסלאמי בג'נין. השלושה עמדו יחדיו בראש תשתית הארגון באזור.

מוחמד ג'רדאת, שהיה פעיל בארגון מאמצע שנות השמונים, אף בילה כמה שנים בכלא הישראלי. לאחרונה התמנה לראשות הג'יהאד האסלאמי באזור ג'נין, ומתוקף תפקידו היה בקשר ישיר ורצוף עם מפקדת הארגון בסוריה, שמממנת את פעילות הטרור בנפה. ג'רדאת קיבל מהמפקדה בסוריה הנחיות לביצוע פעולות טרור ומימון נרחב לטובת מימוש הפעילות.

נעמאן טאהר צאדק טחאינה, שנהרג בפעולה, היה יד ימינו של ג'רדאת. גם הוא היה בקשר עם מפקדת הארגון בסוריה. המחבל השלישי, פאוזי אחמד מחמוד סעדי, שימש כציר מרכזי להעברת סכומי כסף עצומים מהמפקדה בסוריה לפעילי הטרור בשטח. ברשותם נמצאו אקדח וסכום גדול של כסף.

הורסים את מה שבנינו

מידע שפרסמו גורמי ביטחון לימד כי תשתית הג'יהאד האסלאמי באזור ג'נין היתה אחראית לסדרת פיגועים, בהם פיגוע התופת במסעדת 'מקסים' בחיפה ערב יום הכיפורים השנה, שבו נרצחו 21 אזרחים ישראליים. דובר צה"ל פרסם בהודעתו כי "מאז פיגוע זה מרכזת מערכת הביטחון מאמץ ניכר לסיכול התשתית ומגויסיה באופן אינטנסיבי ומתמשך, דבר שהיקשה מאד על התשתית להוציא אל הפועל פיגועים. למרות זאת, התשתית עושה כל שביכולתה, בסיוע המפקדה בחו"ל, לשקם את ההתארגנויות שתחתיה ולאפשר להן לחזור ולאיים על מרכזי האוכלוסייה של ישראל".

בשעה שבמערכת הביטחון עושים הכל, כפי שמספר לנו דובר צה"ל, לסכל את הטרור החי והבועט באזור ג'נין, מתכננים בלשכת ראש הממשלה את הפסקת הפעילות הצבאית היעילה הזו, במסגרת התכנית שנקראת 'התנתקות'. דעת הקהל הישראלית, בהשפעת התקשורת ההמונית, עוסקת רובה ככולה בהשלכות הצפויות של הנסיגה החד-צדדית ועקירת היישובים ברצועת עזה, עד כי בודדים נותנים דעתם לכך שבמסגרת אותה תכנית מתכננת ישראל לסגת חד-צדדית משטח יותר מכפול בגודלו מכל רצועת עזה, כ-700 קמ"ר בצפון השומרון, מהלך שכולל גם הוא עקירת ארבעה יישובים.

בהחלטת הממשלה 1996 מי"ז סיון (6.6) שקיבלה את 'תכנית ההתנתקות המתוקנת' (מחליטים לעקור יישובים אבל אין בהחלטה משום הסכמה על עקירת יישובים), נאמר כי "מדינת ישראל תפנה אזור בצפון השומרון (גנים, כדים, שא-נור וחומש) ואת כל המתקנים הצבאיים הקבועים באזור זה, ותיערך מחדש מחוץ לאזור המפונה. עם השלמת המהלך, לא תיוותר באזור זה נוכחות ישראלית קבועה של כוחות ביטחון ישראלים.

"המהלך יאפשר רציפות טריטוריאלית פלשתינית באזור צפון השומרון. מדינת ישראל תסייע, יחד עם הקהילה הבינלאומית, בשיפור התשתית התחבורתית באיו"ש, במטרה לאפשר רציפות תחבורתית פלשתינית באיו"ש. המהלך יקל על אורח החיים התקין ועל הפעילות הכלכלית והמסחרית הפלשתינית באיו"ש. הכוונה היא להשלים את תהליך הפינוי המיועד עד סוף שנת 2005".

פרשנות לא נחוצה: בעוד כשנה וחצי, על-פי תכנית שרון, צה"ל יפסיק לפעול לסיכול פעילות הטרור בכל המרחב הענק שבין ג'נין לטול-כרם, מרחב שהוציא עד כה פיגועים רצחניים לאין ספור ורק הפעילות האינטנסיבית של צה"ל מאז מבצע 'חומת מגן' הצליחה להוריד את עקומת הפיגועים.

לפלשתינים, שבתוכם נמצאות תשתיות הטרור הללו, יהיה חופש תנועה מוחלט בכל המרחב הענק שבין ג'נין לטול-כרם – המרחב החולש מעמק יזרעאל ועד לאזור נתניה. ממשלת שרון, כפי שאפשר לראות במפה המצורפת, מוותרת מראש על שליטתה בתפרים של שטחי C, שעל-פי הסכם אוסלו נמצאים בשליטה ישראלית, בין שטחי A ו-B. מג'נין ועד טול-כרם יהיה רצף של שטח A, בשליטה פלשתינית, מחוץ לתחום עבור צה"ל.

מי ישלוט בשטח אחרי נסיגת צה"ל? זו שאלת מיליון הדולר. על-פי תכנית הממשלה, אין שום מגעים עם גורם שייקח אחריות על השטח. קצין בכיר בפיקוד המרכז מגלה שלפיקוד אין תשובה לשאלה. אם לגבי רצועת עזה מקיימת הממשלה מגעים עם המצרים על קבלת אחריות כזו או אחרת, ומקווים שדחלאן, חביב השמאל הישראלי בראשות פרס ושרון, ישתלט על השטח (הוא אכן מתכנן זאת, באמצעות הבנות מוקדמות עם החמאס לגבי אופי פעילותו אחרי העקירה), הרי לגבי צפון השומרון אין שום מגעים. משמעות הדבר היא יצירת אנרכיה מכוונת במרחב הענק הזה, אנרכיה שאירועי השבוע ברצועת עזה עתידים להצטייר ביחס אליה כסדר מופתי.

צה"ל קובע: ההתנתקות מסוכנת

לא צריך יותר מדי דמיון לצייר את מציאות הטרור אחרי הנסיגה מצפון השומרון. בהנחה (המבוססת) שירידת עקומת הטרור אינה תוצאה של גדר ההפרדה אלא של הפעילות בשטח, אובדן הפעילות של צה"ל יצית מחדש את מנועי הטרור, שגם גדר ההפרדה תתקשה לתת להם מענה אמיתי.

אם צה"ל לא יישב בתוך ג'נין, אומר קצין בכיר במילואים שביקש לא לחשוף את זהותו בגלל התפקיד הרגיש שהוא ממשיך למלא, גדר ההפרדה תהפוך לגבול ג'נין, שיהיה בדיוק כמו גבול הצפון. גם בגבול הצפון כבר חטפו לנו ורצחו לנו שלושה חיילים אחרי שהתייצבנו מאחרי הגדר, וגם בגבול הצפון כבר חדרה חוליית טרור שרצחה שבעה ישראלים, ובגבול הצפון יש איום מתמיד של נשק רקטות ארוך-טווח המאיים על חיפה.

אזור צפון השומרון ייהפך למערב פרוע, שטח מחיה אידיאלי לגורמי הטרור. ואסור לשכוח שמחומש דרומה, לכיוון יישובי השומרון, אין בכלל גדר. האנרכיה תיפרץ כאן לכיוון שבי שומרון, קדומים, עינב, אבני חפץ ועוד.

עיקר ההקרנה של חיזבאללה אחרי נסיגת צה"ל, אומר הקצין הבכיר במילואים, היתה לעבר צפון השומרון. לכן גם הקרבות בג'נין גם היו הקשים ביותר. ג'נין, הוא מזכיר, הפכה לסמל לפלשתינים מאז הקרבות הקשים שהיו שם במבצע 'חומת מגן', ונסיגת צה"ל תסמל לפלשתינים שבסופו של דבר הם יצאו המנצחים. זה מה שיישאר בתודעה הפלשתינית.

המצב הזה מדאיג מאוד את מפקדי צה"ל, גם אם הם נזהרים מלתת לדברים ביטוי פומבי. בסדרת דיונים שהתקיימו ברמות השונות בפיקוד המרכז: אוגדת איו"ש, חטיבת מנשה – נבחנו המשמעויות של יישום התוכנית בהיבטים הטקטיים שלה (מיקום עמדות תצפית, היבטים לוגיסטיים המשתנים בהתאם לפריסה ועוד). הנחת העבודה היתה שהמאמצים לבצע פיגועים לא יפחתו גם אחרי הנסיגה החד-צדדית. במצב כזה, כך סוכמו כל הדיונים, צה"ל יהיה חייב להמשיך לפעול בעומק השטח גם אחרי הנסיגה, כדי לסכל את הפיגועים, ובעיקר כדי להשיג את המודיעין הנדרש לסיכולים.

בית חנון של בית שאן

אבל קציני הצבא אינם תמימים, והאמונה שהדרג המדיני יאפשר להם לפעול באופן חופשי בצפון השומרון גם אחרי הנסיגה היא נחלת מעטים, אם בכלל. קצין בכיר נשמע מתבטא בשיחות סגורות אחרי אותם דיונים, במשפט שלא היה אומר בפומבי, כי "היציאה מצפון השומרון בצורה שהממשלה הכתיבה תפגע בביטחון המדינה".

מי שלא מדבר ברחל בתך הקטנה מפריח רמזים. בראיון שהעניק אלוף פיקוד המרכז, משה קפלינסקי, ל'מעריב' בערב חג השבועות, הוא תיאר את בלימת הטרור ביו"ש: "זו בהחלט תוצאה של הפעילות שלנו. החלוקה לערים, הבידוד, הכתרים, המחסומים. זה בלתי נמנע, רק כך הצלחנו להכיל את הטרור, לעצור את הזליגה שלו ממקום למקום. לא במקרה אין עדיין טילי קסאם בשומרון. יש מחרטות, יש חומר נפץ, יש ידע שעובר באינטרנט, אבל הבידוד והדחיקה לאזורים לא מאפשרים להם לייצר את היכולת הזו".

מכלל הלאו של קפלינסקי שומעים את ההן שמתוך לויאליות למערכת הוא לא יאמר בפומבי, אבל משתמע מדבריו בבירור: ברגע שצה"ל לא ישלוט בשטח, ברגע שיתבטלו הבידוד והדחיקה לאזורים נפרדים, תהיה להם גם תהיה האפשרות לייצר את היכולת הזו, לייצר קסאמים. המחרטות קיימות, גם חומר הנפץ, והידע עובר באינטרנט.

בשבוע שעבר, בעקבות ירי רקטות הקסאם מהרצועה לעבר שדרות, פרסם אתר האינטרנט של דובר צה"ל נתונים טכניים על הרקטות הפלשתיניות. טווח הקסאם 2 הוא 8 ק"מ. טווח הקסאם 3, לפי אתר דובר צה"ל, הוא 10 ק"מ.

משגרי קסאם שיוצבו במרחב שבין הכפרים פקועה וג'ילבון שבמורדות הגלבוע מכניסים לטווח הרקטות את העיר בית שאן ואת רוב קיבוצי עמק בית שאן: שלוחות, רשפים, ניר דוד בית אלפא וחפציבה, יישובי ביכורה (רחוב, שדה תרומות ורוויה) וכמובן הקיבוצים הדתיים מעלה גלבוע ומירב (שנמצאים אפילו בטווח ירי נשק קל משני כפרים אלו). פקועה או ג'ילבון עלולים ליהפך לבית חנון של בית שאן.

אם יציבו את המשגרים בסילת א-חרתיה שמצפון מערב לג'נין יוכלו לפגוע בקלות בקסאם 3 בכל יישובי חבל תענך: רם און, מגן שאול, פרזון, ברק ועוד – עד פרברי עפולה. משגרים שיוצבו בטול-כרם יוכלו להפגיז את כפר יונה, כמו גם את יד חנה, ניצני עוז, תנובות, בארותיים, עולש, ועוד.

ראש עיריית בית שאן, ג'קי לוי, מספר כי בשיחות שקיים עם קצינים בכירים בגזרה הם לא מסתירים את חששותיהם מהיום שאחרי הנסיגה. "הם אומרים לי את זה במפורש", אומר לוי. "הם מוטרדים מאובדן חופש הפעולה בשטח, מאובדן יכולת התנועה בצירים, מכך שגורמי הטרור יתפסו מאחזים חדשים בצפון השומרון. הם שומעים את האוכלוסיה הפלשתינית אומרת שהיא לא רוצה את השתלטות הטרור. הפלשתינים לא טיפשים. כמו שהם פיתחו את הקסאמים ברצועה, איש לא מבטיח שהם לא ייצרו אמצעי לחימה מתוחכמים יותר ומסוכנים יותר בעתיד". לוי, בנו של ח"כ דוד לוי, עוד מאמין שהליכוד יתעשת ברגע האחרון וימנע את מימוש התכנית הזו.

הנבואה מתגשמת

ותיקי הקוראים זוכרים בוודאי כי בתקופת המנדט הבריטי היה מונח גיאוגרפי שנקרא 'המשולש' (להבדיל מ'המשולש' של ימינו, שהוא קיצור של 'המשולש הקטן' – להבדיל מאחיו הגדול): טול-כרם-שכם-ג'נין. זה היה האזור שחלש מגבוה על השרון היהודי ושימש מוקד לפעילות הטרור והחבלה של הכנופיות הערביות בתקופת מאורעות 36'-39'. ממשלת שרון מתכננת למסור מחדש את המשולש הגדול הזה לשליטתם של צאצאי הטרוריסטים ההם.

לא במקרה צומח גרעין המדינה הפלשתינית בצפון השומרון, במרחב שבין ג'נין, טול-כרם ושכם. באזור הזה ההתיישבות היהודית שם דלילה ומפוזרת. "את אזור ג'נין הפסדנו", אמר אלוף פיקוד המרכז בימי המו"מ על הסכם אוסלו ב', אילן בירן.

אזור זה הוא אולי הדוגמה הבולטת ביותר למידת ההשפעה של ההתיישבות היהודית על המצב בשטח, שכן יותר מכל אזור אחר ביו"ש, אזור זה, המכונה גם 'מדבר השומרון', הוא דליל לא רק מהתיישבות יהודית אלא גם מהתיישבות ערבית. כל המרחב מטובס מזרחה וצפונה, עד לג'נין, מאופיין באכלוס ערבי דליל, בגלל אופיו המדברי-ערבתי. התיישבות יהודית מאסיבית שם לא היתה נתקלת כלל בבעיות של הפקעת קרקעות או התמודדות עם אוכלוסיה ערבית צפופה. העובדה שההתיישבות היהודית לא הגיעה לשם למרות התכניות שהוכנו לשם כך אפשרה למסור לשלטון פלשתיני שטח ענק ברצף אחד, מג'נין ועד טול-כרם ושכם.

זו לא היתה גזרה מלמעלה. כבר בחודש מרחשוון תשנ"א (אוקטובר 1991), ערב ועידת מדריד, הכין הגיאוגרף והמתכנן האזורי אברהם שבות, המכהן כמנהל מחלקת התכנון והבנייה במועצה האזורית שומרון, תכנית התיישבות מקיפה לאזור צפון השומרון, תחת הכותרת "קווים מנחים לתכנון ופיתוח צפון השומרון".

במכתב הנלווה לתכנית כתב אז אברהם שבות: "צפון השומרון תופס כרבע מכלל יהודה ושומרון. זהו אזור נוח מבחינה טופוגרפית, המהווה חוליה מחברת בין הגליל לדרום ובין מישור החוף לבקעת הירדן. למרות הפוטנציאל ההתיישבותי הטמון באזור, ההתיישבות היהודית דלילה ביותר, ובשולי האזור בחלקים מסוימים אין כלל התיישבות יהודית. המצב בולט במיוחד בצפון מזרח השומרון.

"אם נותר עדיין שטח שבו תיתכן הקמת ישות ערבית פוליטית כמעט ללא נוכחות יהודית הריהו צפון השומרון, היכול להישען ברצף קרקעי על שכם. ברור שמצב זה לא יכול להימשך וחובה לתקנו מיד. יש להתייחס אל האזור כפי שבתחילת שנות ה-80 פעלו בדרום הר חברון". בדיעבד, אפשר לראות בדבריו של שבות מעין נבואה.

לבד מארבעת היישובים העלולים להיעקר בצפון השומרון, תיעקר ממקומה גם מפקדת החטיבה המרחבית, השוכנת כרגע במחנה דותן. אלוף פיקוד המרכז, משה קפלינסקי, הגדיר בשיחה עם מתיישבי צפון השומרון את עקירת המחנה כ"עקירת היישוב החמישי". בשלב זה עדיין לא ברור לאן תעבור המפקדה. שתי האלטרנטיבות הן מחנה עמוס ליד עפולה ובסיס צה"ל ליד שקד בצפון השומרון. שני האתרים, אגב, יהיו בטווח רקטות הקסאם אחרי הנסיגה הישראלית, אם זו חלילה תתבצע.