בשבע 102: מכתבים למערכת

, ד' באב תשס"ד

מהי גזענות
(תגובה לידיעה במקבץ 'נפסלה הצעת חוק להתנתקות מערביי צפון השומרון', גיליון 101)

זה היה כל כך צפוי שהצעת החוק של ח"כ אורי אריאל (האיחוד הלאומי) להתנתקות מ- 300 ערבים מאום –ריחן בצפון השומרון , כדי ליצור רצף יהודי במקום, בהסדרים בעתיד, תיפסל בנימוק של גזענות.
לדעתי יש לשמוח על פרסומה של חוות הדעת של היועצת המשפטית של הכנסת ולתת לה פומבי בארץ ובעולם.

ידע כל העם בישראל וכל העולם כי אנו "מדינה דמוקרטית נאורה".
אנחנו לא מגרשים מבתיהם ערבים, נוצרים או בדואים, כי זו 'גזענות'. אך העם היהודי כנראה אינו 'גזע', ולכן מותר לעקור יהודים מבתיהם, להרוס ולהשחית את רכושם ולמסור את אדמותיהם לרוצחים!

יוסף הרטמן, קרית מלאכי


אדלר טוב לילדים?
(בתגובה ל'אדלר לילדים', גיליון 101)

התפלאתי למקרא כותרת הכתבה, 'אדלר לילדים'. כמי שהעמיק במקצת בשיטתו של אדלר אני סבור שלקבוע שהוא 'לילדים' זו סתירה פנימית. כותרת יותר נכונה היתה 'אלדר לנוחות ההורים', שכן שיטתו מציעה משכך כאבים לא רע לנקיפות המצפון של ההורים. למעשה הוא הופך את חולשותינו לאידיאל.
לא טוב נעשה אם ננסה לטהר את השרץ ולנסות לחבר אותו בצורת כילאיים לדרכם של רבותינו. חז"ל דוגלים בשיטה הפוכה מאדלר המציע ל'התנתק', לפחות חלקית, מהילד.

כדאי שנחזור למקורות שלנו שבהם "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים…על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה'". זו דרכם של רבותינו – רחמים וחיבור לילדים.

משה בנבנישתי, כפר דרום

גם אתה, בשיא?

אני בן קיבוץ עין הנצי"ב שבעמק בית שאן. כיום אני מועמד לפינוי וגירוש כיוון שחיפשתי בית הדומה ל'תבנית נוף מולדתי' ומצאתיו בין חולות עזה, בעצמונה.

אני זוכר שבסמינריון שערך לנו הקיבוץ הדתי לפני הגיוס, חזרו והדגישו לפנינו שבכל מקום שנלך אנחנו מייצגים את הקיבוץ.

כששמעתי את החדשות נדהמתי. התנועה המפוארת, התגשמות האידיאל של הציונות הדתית, הפכה מתנועה מיישבת לתנועה מחרבת.
נציג התנועה מקבל על עצמו לעמוד בראש מנגנון ההרס והעקירה.

אני מפנה קריאה לאנשי הקיבוץ הדתי, אם הם עדיין דבקים ביסודות ובערכים עליהם קם הקיבוץ, לקרוא לאותו אדם לקום ולעזוב את התפקיד הנורא שקיבל על עצמו, או לחילופין לעזוב את קיבוצו. מעשה זה לפחות יוכיח לחברי הקיבוץ ולשאר האנשים, שעדיין הקיבוץ הדתי ראוי לשמו כתנועה חלוצית ציונית מגשימה.

יעקב חלמיש, עצמונה


לילדים אסור לשתוק

בשבוע שעבר קראתי את הסיפור לילדים שדובר בו על ילדה שלא מספרת לשון הרע להורים שלה על ילדות שהתנהגו נגדה בבריונות.

הייתי מצפה ממערכת העיתון למעט יותר רגישות, חוכמה ומודעות . בימינו הבעיה הגדולה היא של אנשים מבוגרים שמתנהגים בבריונות לילדים, שפוגעים בילדים. שלא לדבר על התעללות מילולית או אפילו פיזית. הבעיה הגדולה היא שהילדים הרבה פעמים חוששים לדווח על מה שקורה להם.

הסיפור יכול בהחלט להתפרש כהדרכה לילדים שזה לשון הרע לספר להורה על מישהו שפגע בהם.

בת- שבע אינגרם, חומש

אסתי רמתי מגיבה:

מטרת הסיפור היתה להעביר את המסר שיש להימנע מלשון הרע. יחד עם זאת ההערה במקומה. צריך להבהיר לילדים באופן חד משמעי שבמקרה שילדים או מבוגרים פוגעים בהם עליהם לדווח על כך, ואין הדבר בגדר לשון הרע. להיפך, יש חובה לעשות כן.


דין חייל כדין שופט

רצח השופט עדי אזר ז"ל זעזע את המדינה. בין שהרקע למעשה הוא לאומני ובין אם פלילי, מדובר בפגיעה באחת מאושיות המדינה ואני משוכנע שזרועות החוק יעשו הכל כדי למצוא ולהעניש את הרוצחים.

אך מה בעצם ההבדל בין פגיעה בשופט לרצח חיילים וקציני צבא? האם צה"ל אינו אחד היסודות עליהם נשען קיומה של המדינה? מדוע אנו עוברים תוך זמן קצר לסדר היום כשמחבלים פלשתינים או לבנונים הורגים ופוצעים חיילים וקצינים?

אולי בשל כך איבדה מערכת הביטחון שלנו חלקים גדולים מיכולות ההרתעה שלה.
לא מאוחר לתקן. אם נתייחס לרצח חייל באותה חומרה שבה מטופל רצח השופט, נשיב לצבא את כוחו ולנו את הביטחון.

יעקב אטיאס, ירושלים


הבהרה

במכתבה של אדוה נוה משבוע שעבר 'בג"ץ לא טוב יותר' נשמט המשפט הבא: "בג"ץ מנע הרס בתים לאורך ציר כיסופים שמהם נורו יריות על מכוניות ישראליות, והתוצאה הרג טלי חתואל וחמשת ילדיה הי"ד"