חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 103ראשיהפצה

מתנה לחתונה: דרכון ישראלי - בגליון השבוע

לאחרונה האריכה הכנסת את תוקף הוראת השעה המונעת מפלשתינים שנישאו לערביי ישראל את הזכאות לאזרחות ישראלית, אבל יש מי שמוכנים לומר בפה מלא שהדמוגרפיה היא הבעיה האמיתית, ושהחוק נועד למנוע את הגשמת השיבה הפלשתינית דרך הדלת האחורית
29/07/04, 00:00
עפרה לקס

עזיבת ח"כים בטריקת דלת, שבע עתירות לבג"ץ, גינוי של 'אמנסטי', מעורבות של היועץ המשפטי ושל ראש השב"כ ועוד – את כל אלה גרם חוק קטן, זמני, שחוקקה כנסת ישראל לפני כשנה. הסיפור של 'חוק האזרחות הוראת שעה' הוא רגיש ומורכב משום שהוא עוסק בשכנינו, ערביי יש"ע, ובהתאזרחותם בישראל.

140 אלף ערבים כאלה הפכו לאזרחי המדינה בעשר השנים האחרונות. חלק מהם אף היה מעורב ברצח ובפציעת אזרחים באינתיפאדה הנוכחית. אבל מי שניסה לשים קץ לתופעה הזו נתקל בזעקתם של ארגוני זכויות אדם וח"כים מהשמאל וגם – איך לא – בדיון תלוי ועומד בבג"ץ.

מתאזרחים ופוגעים

מאז קום המדינה ועד 94', שנת כינונה של הרשות הפלשתינית, נישאו באופן טבעי ערבים מיש"ע לערביי 'ישראל הקטנה'. דובר על עשרות ואולי מאות זוגות כאלה, אך לא יותר. אם הזוג היה בוחר להתגורר במדינת ישראל הריבונית, תושב יש"ע היה מקבל מעמד של אזרח במדינה.

נקודת המפנה סומנה לפני עשר שנים, מאז עלה השיעור עשרת מונים. אלפי ערבים מיש"ע החלו להגיע לישראל, להינשא לערבים ישראלים ולהתאזרח. כעת כבר דובר על 14,000-10,000 אנשים בשנה.

בשנת 96' הגיב משרד הפנים לראשונה: ההתאזרחות החלה להיות מדורגת, וקדמו לה מתן אשרת שהייה, תושבות קבע ורק אז אזרחות. בשנים האחרונות נוספו לאלה גם בדיקה ביטחונית קפדנית, אולם עד מהרה נתגלה כי בדיקת עברו של אדם אינה מעידה בכל המקרים על עתידו.

לפני כשנה הגיע ראש השב"כ, אבי דיכטר, אל הממשלה, ואמר כי 12 אחוזים מערביי ישראל שהיו מעורבים בפיגועים הם בניהם של מתאזרחים מיש"ע. במילים לא מכובסות, הוא בעצם דיבר על 26 ערבים שסייעו לרציחתם של 45 ישראלים ולפציעתם של כ-140.

דיכטר קרא לממשלה לעצור את אפשרות התאזרחותם של ערביי יש"ע, והממשלה נענתה לו וקידמה את 'חוק האזרחות הוראת שעה', שלפיו לא תינתן אזרחות לתושבי יש"ע הערביים גם על-ידי נישואין. הדיון בוועדת הפנים של הכנסת היה סוער. חלק מחברי הכנסת הערביים סולקו מן החדר, לא לפני שצעקו שמדובר בחוקי נירנברג. אחריהם יצאו חברי האופוזיציה מן החדר, וגם ההצבעה בכנסת הפכה להצבעת אמון בממשלה. החוק עבר.

הוראת השעה נקבעה למשך שנה, והטוטאליות שלה הצליחה להקפיץ ארגוני זכויות אדם ערביים, שמיהרו לפנות לאמנסטי ולאיחוד האירופי. אלו הגיבו בהתאם. דו"ח אמנסטי הבינלאומי קבע כי החוק הוא "כתם גזעני מחפיר בספר החוקים של מדינת ישראל", האיחוד האירופי הודיע כי ישקול את שדרוג היחסים העתידיים עם ישראל ואפילו ארצות הברית הודיעה שתבחן את הסוגיה.

סיפור תמים?

לא פחות משבע עתירות הוגשו לבג"ץ כנגד החוק. זוגות רבים שנישאו בטרם החקיקה החדשה נפלו בין הכיסאות. ההערכות מדברות על 20-16 אלף זוגות שמתגוררים יחד בישראל ונמצאים בעיצומם של הליכי הביורוקרטיה. מרגע שהחוק הוחל הם נסמכים על אישורים זמניים, אם בכלל. במקרה שבו לזוג יש ילדים, אחד ההורים בדרך כלל נתלש מילדיו ומבן זוגו ומנוע מלראותם.

העתירות מבקשות לומר כי כל אזרח ישראלי רשאי להינשא לאדם כחפצו ולהתגורר עמו במדינת ישראל. החוק, טוענים העותרים, פוגע בכבודם ובחירותם של ערביי ישראל. העתירות מבקשות לגעת בלבם של השופטים. ארגון 'עדאללה' מצטט יצירות ספרותיות ודברים של שופטים קודמים בסוגיות העוסקות באהבה חוצת גבולות ובחשיבות מימושה. אלו גם המקרים שהם מביאים בפני בית הדין.

'עדאללה' הגישה עתירה בשמם של עורך דין ערבי תושב דרום הארץ וערביה תושבת בית לחם, עובדת סוציאלית ומרצה באוניברסיטת אל-קודס בירושלים. השניים, מגוללת העתירה, הכירו במסגרת לימודים משותפים באוניברסיטה בקנדה, התאהבו ונישאו, וכעת המדינה אינה מתירה לאישה להתגורר עם בעלה בתוך תחומי 'ישראל הקטנה' – למרות שהיא מחזיקה באישור שהייה בשעות היום בשל עבודתה.

העותרים מביאים סיפור נוסף, שבו האישה היא תושבת שפרעם ובעלה משכם. השניים הכירו בתקופה שבה הוא ביצע עבודות בכפרה, והם התאהבו ונישאו. לזוג שני ילדים, אך האב מנוע מלראות את ילדיו. התיאור השולט הוא של זוגות מסודרים, עובדים, אשר התאהבו זה בזה ואהבתם אינה יכולה להתממש בישראל.

התיאור של ערביי יש"ע כאנשים מהוגנים, משכילים ושומרי חוק אינו מחזיק מעמד כשמדברים עם יהודים תושבי ערים מעורבות. הם מדברים על פורעי חוק, שהמגורים במחיצתם קשים מנשוא. כמה מהם חששו לשתף פעולה עם הכתבה כדי שלא ייגרם להם נזק. מי שהסכים לדבר סיפר על התנהלות שונה לגמרי של הדברים.

רוב הנישואים האלו לא קורים כתוצאה מהתאהבות, מסבירים היהודים. ברוב המקרים מדובר בשידוכים מכוונים.

תושבי אחת הערים המעורבות יודעים לספר על אדם שהגיע מיש"ע ונישא לאישה מקומית. לאחר שקיבל אזרחות, הביא אחריו את כל ילדיו מאשתו הקודמת. סיפור אחר הוא על תושב ערבי שהביא לביתו בחור ערבי מיש"ע והלין אותו לתקופה של חודש, ככל הנראה כדי לעמוד על טיבו. בתום התקופה נערך טקס הנישואין בין הבחור לבין אחייניתו של האיש ברוב פאר והדר. השניים מתגוררים, איך לא, בעיר הישראלית.

עוד מספרים תשבי העיר כי סטודנטיות ערביות מאוניברסיטת בר אילן שוכרות דירות בעיר, ובפועל מתגוררים בהן ערבים מיש"ע עם בני משפחותיהם. לפני שנתיים נמצאו פתאום 500 ילדים ערבים בגילאי בית ספר שאינם רשומים כחוק, אינם בעלי מספרי זהות והגיעו לעיר משום מקום. העניין הושתק.
מבחינת היהודים האלו החוק הגיע מאוחר מדי, אך מוטב מאוחר.

האיום הדמוגרפי בפתחנו

הדיון בבג"ץ נערך לפני יותר מחצי שנה, בהרכב מיוחד. באולם הגדול ביותר של בית המשפט העליון הצטופפו 13 מתוך 14 שופטי בג"ץ, שאמורים להכריע בסוגיה בגלל הנקודות הרגישות שבהן נוגע החוק.

המדינה דבקה בגרסה שלפיה מדובר בטיעון בטחוני גרידא. באת כוח המדינה, עו"ד יוכי גנסין, דיברה על כך שזו תקופה של 'עימות מזוין' עם 'ישות אויב', וטענה כי למרות שהמדינה בדקה את מבקשי האזרחות מבחינה ביטחונית ודחתה את בקשותיהם של 8 אחוזים מהם, היא למעשה נכשלה באפשרות לצפות מראש מי מהמתאזרחים החדשים יעסוק בטרור. את הטיעון הדמוגרפי לא הזכירה עו"ד גנסין, ויש האומרים כי הדבר נובע מחשש שהטיעון לא יעמוד בפני בג"ץ והעולם המערבי.

מי שצורפה למדינה כמשיבה והעלתה את הטיעון הדמוגרפי היא עמותת 'רוב יהודי לישראל', עמותה חילונית שמודאגת ממדיניות הענקת האזרחות לכל דורש במדינה. מי שייצג את טיעוני העמותה בבג"ץ היה עו"ד זאב פרבר: "140 אלף איש הם כמעט 2 אחוזים מאוכלוסיית המדינה. במשך 7 שנים אחוז היהודים קטן בערך ב-4 אחוזים, כמעט חצי אחוז בשנה. אנחנו טענו שזה אמנם לא מה שמניע את המדינה, אבל גם זה טיעון חשוב. לא נוח לדבר על הנושא הדמוגרפי, אבל אי אפשר לטמון את הראש בחול".

פרבר מוסיף כי בכל מקרה לא ניתן להקל ראש גם בטיעון הביטחוני: "לפי כל הסקרים, 80 אחוזים מתושבי יש"ע הערביים תומכים בטרור ובפגיעה באזרחים ישראלים. מדברים על אוכלוסיה עוינת לכתחילה, ולכן הנימוק הביטחוני תופס. אני לא מכיר מדינה שהיתה נותנת לאזרחים של מדינה עוינת להגר לתוכה. אני יכול להבין דוגמות הפוכות: בארצות הברית של מלחמת העולם השנייה, למשל, קודם כל תלו אזרחים יפניים ואחר-כך התנצלו. גם אנחנו אחר-כך נתנצל. ככה עובדים".

זכות השיבה בדלת האחורית

ההצפה של מדינת ישראל בפלשתינים החלה, כאמור, עם כינונה של הרשות הפלשתינית, ב-94'. הערבים מקפידים לקרוא לזה 'איחוד משפחות', כשתומכי החוק טוענים שמדובר בהגירה ותו לא – הרי המשפחה נוצרת בעזרת הנישואין, ולא לפני כן.

מומחים העוסקים בתחום הפלשתיני מונים כמה סיבות לחתונות המעורבות האלו: ד"ר דוד בוקעי, מזרחן מאוניברסיטת חיפה, מדבר על מניע כלכלי: הבדואים בדרום בוחרים להינשא לנשים עזתיות מסיבה כלכלית. הבדואי נדרש לשלם מוהר נמוך יותר עבור אישה מעזה מאשר עבור אישה מישראל, וכך נכנסו נשים עזתיות רבות.

פרופ' ארנון סופר, דמוגרף מאוניברסיטת חיפה, מסביר שזהו תהליך טבעי בין מדינה עשירה לענייה: תמיד העניים ישאפו לעבור למדינה הסמוכה, העשירה יותר: "בכל מדינה דמוקרטית: דנמרק, הולנד ודומיהן, מקבלים אזרחים על פי קצבאות וקריטריונים. באירופה, שם מפחדים מאוד מן המוסלמים, חוקקו לאחרונה חוקים דרקוניים, ואף אחד אינו פוצה פה.

"יש לי סטודנטית מכפר ליד כרמיאל. אחותה התחתנה עם בחור מדנמרק והם גרו פה. יום אחד נמאס להם, והם החליטו לעבור לדנמרק. ארזו הכל במכולה ונסעו. כשהם הגיעו לקופנהגן אמר הפקיד לבעל: 'התחתנת עם אחרת? איבדת את כל זכויותיך'. כעת המכולה בדרך לישראל. בדנמרק ועכשיו בהולנד ביטלו כליל את המושג 'איחוד משפחות'".

ב'מבט לתקשורת פלשתינית' מצביעים על העובדה כי מאז כינון הרשות הרבו תושביה לעזוב את יש"ע לארצות שונות, פשוט כי רע להם שם. בירדן, למשל, החלו לחסום את זרימת הפלשתינים, ומי שנכנס למדינה צריך להפקיד עירבון שהוא אכן ייצא ממנה תוך תקופה של חודש, פחות או יותר.

אולם בצדם של המניעים האלו מונים כולם את הסיבה האידיאולוגית: מימוש תביעת השיבה והניסיון להפוך את מדינת ישראל למדינה ערבית בין הירדן והים.

בדבריהם של המנהיגים הפלשתיניים אי אפשר למצוא קריאה מפורשת לעשיית הצעד הזה, אולי מפני שהם חוששים שבכך ייסגרו השערים לישראל, אולם החיבור בין ערביי הרשות לבין ערביי ישראל, שקיבל דחיפה בשנים האחרונות, וההבנה כי נישואים משותפים יאפשרו לערביי יש"ע לגור בפלשתין של טרום 48' הן לא דבר שזקוק להסברים חיצוניים. "זה דבר שטבעי להם לעשות", אומרים בוקעי, סופר ו'מבט לתקשורת פלשתינית'.

דמגוגיה ודמוגרפיה

אחד הארגונים שהגישו עתירה לבג"ץ בעניין החוק הוא ארגון 'מוסאוא, לזכויות הערבים במדינת ישראל'. ג'עפר פרח, ראש הארגון, מטפל בבקשות של משפחות שנישאו טרם חקיקת הוראת השעה ובקשותיהם טרם אושרו.

פרח לא טוען שמדובר בחוק דמוגרפי או ביטחוני, אלא גזעני: "מתחילים בערבים, אחר-כך עוברים לרוסים לא יהודים, וזה ימשיך לעובדים הזרים. מי שחושב שיש גבול לחוק הזה טועה, ומי ששותק עכשיו יאכל אותה מאוחר יותר". פרח משליך את יהבו על בג"ץ, שלדבריו שוב ייאלץ לשמור על מה שנשאר מהדמוקרטיה בישראל.

להבנתך, כל מי שרוצה להיכנס לכאן יכול לעשות זאת?

"גם לפני תיקון החוק דובר על אזרחות מדורגת, והשב"כ בחן כל בקשה. ההתאזרחות היא פרוצדורה שכוללת בדיקה ביטחונית. לא כל מי שרצה נכנס לכאן".

אתה לא חושב שזכותה של מדינת ישראל להגביל מתאזרחים מישות שנמצאת בסכסוך דמים עם איתה?

"יש סכסוך, נכון, אבל אם את חושבת שבמשפחה שבה עוצרים את האב מלראות את ילדיו הם יהיו פחות מזיקים, את לא מבינה בביטחון. משפחה קרועה כזו היא סכנה לביטחון של מדינת ישראל. יש ניסיון להפחיד את הציבור היהודי, אבל הציבור היהודי שבחר לחיות במזרח התיכון הערבי צריך להבין שאנחנו היחידים שלא מעורבים בסכסוך הזה, המאבק שלנו הוא אזרחי. חבל לדחוף 1,200,000 איש לקונפליקט האלים הזה.

"כל הנתונים שמסרו לכם הם דמגוגיה. מ-94' ועד 02' עברו 1500 איש להתגורר ברמאללה, בביר זית או בירושלים. המעבר הוא דו סטרי. שר הפנים טוען ש-95 אחוזים מתושבי ירושלים נשואים לתושבי שטחים. אבל בירושלים מדובר בשכונה ליד שכונה, אז בטח שתפסו 20 חוליות ממזרח ירושלים...

"גם משרד הביטחון מספק נתונים מוטעים. בתוך האנשים האלה שהגיעו לישראל יש 5,000 משתפי פעולה, שהגיעו לכאן ביוזמת המדינה. אנחנו אמרנו למשרד הביטחון לא להביא אותם לכאן. הם מכרו את הנשמה שלהם פעם אחת, הם ימכרו אותה עוד פעם. חלק ממבצעי הפיגועים הם בנים של משתפי פעולה".

אתה יודע שמבחינה דמוגרפית 140 אלף זה הרבה מאוד.

"הגיע הזמן שמדינת ישראל תפסיק להילחם בבעיה הדמוגרפית ככה. יש דרכים אחרות להורדת הילודה. ככל שמשפחה משכילה יותר שיעור הילודה בה יורד. יש תכניות לבריאות, וזה מה שמצליח להוריד את שיעור הילודה. חוץ מזה, כבר 56 שנה מפחידים את הציבור הישראלי עם הטיעון הדמוגרפי, והערבים הם אותו אחוז באוכלוסיה מאז שנת 48'. פשוט מסתמכים על זה שהזיכרון של הציבור הוא קצר".

אבל נשמעו מנהיגים ערביים, כמו אחמד טיבי, שאמרו שערביי ישראל עוסקים בילודה, וזו השותפות שלהם במאבק.

"אני לא שמעתי התבטאות כזו מפיו של טיבי, ואני נמצא ברוב הכינוסים האלו. תאמיני לי, כשערבי נמצא עם אשתו הוא לא חושב על העם היהודי".

גזענות או הגנה עצמית

לפני כמה ימים שב ראש השב"כ ודיבר בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, והפעם סיפר על 40 ערבים ישראלים, בני מתאזרחים, שהיו מעורבים בטרור, ועל כך שארבעה מכל אלף איש במזרח ירושלים מעורבים בטרור.

תוקפו של החוק היה אמור לפוג השבוע, אולם בשבוע שעבר נערכה הצבעה בכנסת והוא הוארך ברוב גדול בעוד חצי שנה. ההצעה להאריך את החוק לתקופה מוגבלת הגיעה מכיוונו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. ההערכה היא כי מזוז מנסה למלט את הממשלה מהכרעה דרקונית של בג"ץ, שתשים קץ למדיניות סגירת השערים.

היועץ הציע לגבש במהלך תקופה זו חוק חדש, שיעניק הקלות במקרים של זוגות נשואים אם מבקש האזרחות עבר את גיל 35, נשים שמבקשות להינשא לתושבי ישראל (מתוך הנחה שבעולם הערבי האישה הולכת אחר הבעל), ומשפחות ותיקות החיות בישראל כמה שנים ויש להם ילדים, אך מעמןם החוקי עדיין לא הוסדר. הקריטריונים האלו, יש לציין, הם בגדר הקלות והגמשות, ואין כאן קביעת כללים נוקשים לכאן או לכאן.

יולי תמיר, ח"כ מטעם מפלגת העבודה, הצביעה נגד הארכת תוקפו של החוק. היא אומרת שהחוק הוא גזעני, מחזיר אותנו לימים חשוכים ומראה על התפרקות מערכים: "שום טענה דמגוגית לא תתיר לי לפעול נגד זכויות הפרט והדמוקרטיה. לכל אזרחי ישראלי יש זכויות. צריך לבדוק אם המתאזרח הוא לא בעל עבר פלילי או אחר, אבל את זה צריך לבדוק תמיד. אם כבר, אני בעד להחמיר את חוק השבות ולא להחיל אותו על עבריינים יהודיים".

תמיר משוכנעת שהחוק שהתיר התאזרחות של ערביי יש"ע צריך להישאר על כנו כפי שהוא, בלי קשר לכמות האנשים שמגיעים.

עד 94' היתה כאן זרימה קלה של מתאזרחים, ופתאום תוך עשר שנים הגיעו לכאן 140 אלף איש. זאת לא נראית לך מגמה?

"זה נשמע קצת כמו הפרוטוקולים של זקני ציון. מה, יום אחד אמרו ברשות לכו תיכנסו לתוך ישראל? אנחנו עשינו פלשתיניזציה של ערביי ישראל. ההתנהגות שלך ושל חברייך לתנועה הציונית-דתית הפכה את הערבים לפלשתיניים יותר. כשמדינה נהיית לא צודקת היא מפרקת את תשתית הקיום שלה. יכולנו לעזור להם ולשלב אותם בחברה, ובמקום זה אנחנו גורמים להם להיות מנוכרים".

עם הטיעון הביטחוני את מסכימה?

"שישפרו את מנגנוני הביטחון. אני לא יכולה למנוע מהם את הזכות הטבעית להתחתן ולחיות ביחד".

ייתכן שהעבודה תיכנס לממשלה בקרוב. חוק האזרחות יהיה חלק מן האג'נדה שלכם?

"אני מקווה מאוד שכן. זה חוק שמזיק למדינת ישראל. הוא מוציא לנו שם רע בעולם ומקצין יותר את עמדותיהם של ערביי ישראל נגדנו. בסופו של דבר זה יוביל את מדינת ישראל להתפרקות. כדאי שנתחיל לחשוב שלושה צעדים קדימה ולא אחד".

רק לאירופים מותר

\יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ד"ר יובל שטייניץ, הצביע בעד החוק. הוא אינו מסתתר מאחורי טיעונים ביטחוניים, וטוען כי הוראת החוק היא ביטחונית ודמוגרפית כאחד.

יש הטוענים כי מדובר בחוק גזעני.

"גזענות? גזענות זה שמותר למדינות האיחוד האירופי להגן על עצמן בחוקי הגירה נוקשים והן אף מתנות את החברות באיחוד בחוקים כאלה, ורק למדינת ישראל אסור. גזענות זה שלארצות הברית מותר לבנות גדר ליד מקסיקו, אגב בדיוק מסיבות אלו של הגירה, ורק למדינת ישראל אסור. גזענות זה לא לאפשר למדינה היהודית הקטנה להגן על עצמה".

בבג"ץ טענה המדינה כי מדובר כאן בטיעון ביטחוני בלבד. האם הוא יעמוד במבחן בג"ץ?

"המדינה צריכה להודות שבעצם נוצר מצב של זכות שיבה בדלת האחורית. לא מדובר כאן באיחוד משפחות, אלא בהגירה חד-צדדית. אזרחים מישראל שרוצים להתחתן עם אזרחי מדינת אויב, שלא יגורו כאן".

שטייניץ מאמין כי הצעת החוק החדשה שתגובש בעוד חצי שנה לא תהיה שונה בהרבה מהחוק הקיים, אבל הוא לא שוכח את בג"ץ: "נראה מה בג"ץ יפסוק או ירמוז". אגב, הוא משוכנע שהמלחמה הדמוגרפית של מדינת ישראל תקבל חיזוק ברגע שתושלם בניית גדר ההפרדה. אז, הוא סובר, יהיו פחות נישואים, וגם פליטים מירדן שעוברים תחילה דרך הרשות הפלשתינית יחדלו מלטפטף לישראל.

ההרכב המורחב של בג"ץ טרם אמר את דברו. ייתכן שהוא יחליט למנוע את עצמו מלדון בסוגיה, משום שתוקף החוק הוא לחצי שנה בלבד. ייתכן שהוא יפסוק שהחוק אינו חוקתי, וכי יש לבטלו. 140 אלף ערביי יש"ע כבר כאן, אזרחים מן המניין. האם תצליח הכנסת לחסום את הגל או שתישטף בזרם? ימים יגידו.

ofralax@walla.co.il