חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 104ראשיהפצה

מוחמד יושיענו - בגליון השבוע

מוחמד דחלאן לא עושה דבר כדי לעצור את הקסאמים הנוחתים בשדרות. מנגנון ´הביטחון המסכל´, שהוקם כדי להילחם בטרור, הפך תחת הנהגתו לארגון שאנשיו עוסקים בטרור ובייצור תעשייתי של אמצעי חבלה. דיוקנו של הבריון בחליפת נפץ שאמור להחליף את צה"ל בעזה.
05/08/04, 00:00
חגי הוברמן

ביום ראשון השבוע שלף דחלאן את חרבו מנדנה וביצע בעזרתה דקירה עזה, הפעם ישירות בגבו של יאסר ערפאת. "הוא יושב על גופות וחרבות הפלשתינים", אמר דחלאן בראיון לעיתון ´אל-ווטן´ הכוויתי, בהדגישו כי העם הפלשתיני זקוק לדרך חשיבה חדשה, ואילו החשיבה המדינית של ערפאת לא הועילה ואף הסבה נזקים לעם הפלשתיני.

"אנחנו לא רוצים להרוס את ערפאת אישית", הבהיר דחלאן והוסיף, "אך הזירה הפלשתינית אינה יכולה לשאת עוד את השחיתות". כאן השמיע הודאה בעקיפין כי הוא העומד מאחורי חלק מהאירועים ברצועת עזה: "החלטנו לפעול בשטח. מה שאירע בעזה הוא ביטוי לדרישת הרפורמות", אמר – זאת לאחר שימים ספורים לאחר פרוץ המאורעות בעזה כינה דחלאן ´תבוסתנים´ את מי שהאשים אותו שחולל אותן.

ועוד תלונה היתה לדחלאן: "כל הסיוע הבינלאומי לרשות הפלשתינית, הנאמד בכ-5 מיליארד דולר, ירד לטמיון ואיש לא יודע מה עלה בגורלו". היתה זו תגובה לדברי ראש הלשכה המדינית של החמאס, ח´אלד משעל היושב בדמשק, שרמז לפני כמה ימים בראיון לעיתון ´אל-חיאת´ הלונדוני כי מי שמוביל היום את הקריאה לחיסול השחיתות בצמרת ולקידום רפורמות ברשות, כלומר דחלאן, ביצע מעשים הנחשבים ל"פסגת השחיתות הפלשתינית".

כל מי שמבין משהו ברשות הפלשתינית לא יכול בנושא הזה שלא להצדיק את חאלד משעל; שכן מוחמד דחלאן, תקוותו בת האלמוות של השמאל בישראל ולאחרונה גם של הממשל האמריקני כמנהיג הפלשתיני הבא, שיקים מנהיגות חדשה, ריאלית ופרגמטית, הוא קודם כל מושחת עד צוואר וארכי-טרוריסט שידיו מגואלות בדם יהודי רב.

עדיין שולט בביטחון המסכל

כוחו של דחלאן, הנתפס ככוח השלטוני המרכזי שישתלט על הרצועה אם חלילה תיסוג ישראל מגוש קטיף, נובע עדיין ממאות אנשי הבמ"ס – הביטחון המסכל, הארגון שהקים והיה תחת שליטתו שמונה שנים, מאז הקמתו ועד לפני כשנתיים – ופעילי הפתח הנתונים למרותו.

דחלאן שואב כוחו מהיותו בן המקום, יליד מחנה הפליטים חאן יונס. יש לו תומכים רבים באליטה הכלכלית. הבמ"ס שולט לחלוטין במעבר קרני וגובה שלמונים ותמלוגים שמנים על כל סחורה שעוברת במעבר, ולכן תומכות בו האליטות הכלכליות. הוא נתפס כצעיר, ממייסדי ה´שאביבה´ – תנועת הנוער של הפתח בשנות השמונים.

עד היום מזוהה הבמ"ס (המוכר בתוארו העממי ´השב"כ הפלשתיני´) עם מקימו ומנהיגו המיתולוגי, למרות שמזה כשנתיים מפקד עליו יורשו וממשיך דרכו של דחלאן, ה´פודל´ שלו רשיד אבו שבאכ. לאחרונה חלה התקררות ביחסי השניים, על רקע הקמת ´חוליות המוות´, שאבו שבאכ התנגד לה.

מהן אותן חוליות? מידע מודיעיני שהונח על שולחנם של בכירים במערכת הביטחון מלמד כי ככל שתהליך ההתנתקות הולך וצובר תאוצה, לפחות ברמה התקשורתית וההצהרתית, גוברות היריבויות הפנימיות בתוך הנהגה הפלשתינית. הזעזוע העיקרי קורה בהנהגת הפתח לשעבר. במערכת הביטחון מציגים זאת כמשולש דחלאן-ג´יבאלי-מוסא ערפאת. החידוש המשמעותי הוא הקמת מיליציות פרטיות לכל אחד מהשלושה.

במסגרת זו הקים דחלאן את ´יחידת המוות´, חבורת גברתנים חמושים שנועדה לטפל בכל מקרי חיסולי החשבונות במישור הפנימי. ראש המודיעין הצבאי, מוסא ערפאת, מנאמניו של הראיס, הקים את ´יחידות הגיהינום´, ואילו ראזי ג´יבאלי, מפקד המשטרה הפלשתינית הכחולה והחלש מבין השלושה, שפוטר לפני שבועיים עם פרוץ המהומות ברצועה, מפעיל יחידת התערבות מהירה של המשטרה.

בציבור הפלשתיני נפוצו שמועות כי רצח העיתונאי חליל א-זבן, שהיה יועצו של ערפאת לענייני תקשורת, בחורף האחרון, בוצע על-ידי ´יחידת המוות´ של דחלאן, כחלק מהיריבויות בהנהגה הפלשתינית. הרצח הזה זעזע את החברה הפלשתינית, ובמיוחד את החוגים המקורבים לערפאת. א-זבן היה איש מובהק של אחמד חילס, מזכיר הוועדה העליונה של הפתח, שהקים מחנה משלו כנגד מחנה דחלאן.

במסרים שהעבירו לפני כמה חודשים אנשי חמאס לאנשיו של דחלאן, מיד אחרי ששרון פרסם את תכנית הנסיגה מהרצועה, התחייבו אנשי החמאס לעשות הכל כדי להימנע ממלחמת אחים. דחלאן ידוע כבעל קשרים ותיקים עם אנשי החמאס, עוד מהימים שהסתיר את מוחמד דיף בלשכתו.

לשני הצדדים, החמאס ודחלאן, יש אינטרס משותף להגיע להבנות, גם אם לא מדובר בהסכם חתום: דחלאן, המקובל כמנהיג עממי אותנטי הנתמך בידי האליטה הכלכלית ברצועה, עשוי לקבל את הכרת החמאס במנהיגותו בחבל עזה. החמאס לעומתו יקבל הבנה שבשתיקה להמשך הפעילות נגד ישראל ונגד צה"ל גם אחרי הנסיגה, בעיקר בכל הקשור לירי רקטות מכל הסוגים.

דחלאן עצמו אמר בראיון לעיתון הפלשתיני ´אל-קודס´ בפברואר: "יש לי ניסיון ארוך עם תנועת חמאס, מאז שנת 1989, בימים שבהם הייתי באוניברסיטה האסלאמית, ואני מקווה כי קשר זה יכה שורש ושיתהווה מודל לאומי מעורר כבוד, שמבוסס על פעילות ותפקוד אחידים בקרב כל הפלגים הפלשתיניים ללא יוצא מהכלל, כדי שנוכל לתת דוגמה מעוררת כבוד לחברה הפלשתינית ולקהילה הבינלאומית וכדי שנוכל לקבל לידינו את כל ההתנחלויות שתפנה ישראל בצורה תרבותית".

מעורבות ישירה בטרור

בצה"ל לא מהססים להציג הוכחות חותכות למעורבותו של דחלאן בטרור. גורם ביטחוני מאשר כי זמן קצר אחרי הפיגוע באוטובוס של כפר דרום הגיע לידי הסי.איי.אי. קלטת שמע מיום הפיגוע, שבה נשמעים בבירור דחלאן וסגנו, רשיד אבו שבאכ, נותנים את ההוראות לביצוע הפיגוע. הסי.איי.אי., שמאזין דרך קבע לארגונים הפלשתיניים, איתר את השיחה והעביר את תוכן הקלטת לידי המודיעין הישראלי, שגנז אותה.

ההרוג הראשון של אנשי דחלאן במלחמת אוסלו היה בהא אבו סעיד. סעיד שירת כסגן מפקד ´הכוח המבצעי´ במנגנון הבמ"ס של מוחמד דחלאן. כמו דחלאן מפקדו היה גם סעיד אחד מ´נצי הפתח´. בתחילת שנות ה- 90 היה מבוקש בגין פעילותו באינתיפאדה ואף נכלא עזה. בשנת 1992, לאחר שנמלט מהכלא, הצליח להתחמק דרך גבול מצרים ולהגיע ללוב. הוא חזר לרצועה אחרי כינון הרשות הפלשתינית בשנת 1994 עם הגעת הכוחות הפלשתינים, כחבר בארגונו של דחלאן. סעיד נהרג במהלך פיגוע חדירה לכפר דרום בתחילת מלחמת אוסלו, פיגוע שבו נהרגו שלושה חיילי צה"ל. אחרי מותו העלה אותו דחלאן בדרגה, מסגן לסרן, כאות הוקרה.

הרוג נוסף מאנשי דחלאן היה רמדאן אסמאעיל מוחמד עזאם, נשוי ואב לשניים, ששירת כקצין בדרגת רב סרן בבמ"ס. הוא הצטרף לשורות הפתח תחת יאסר ערפאת ב-83´ והיה חבר פעיל בארגון ה´שאביבה´ של הארגון. שלוש פעמים נעצר, ולאחר שהשתחרר התמנה לחבר בהנהגת האזור ברפיח.
עזאם היה אחד ממייסדי ´ועדות ההתנגדות העממית´ ושימש כמפקד המנגנון הצבאי באזור הדרום. ככל הידוע הוא השתתף בתכנון וביצוע פיגועי ירי ומטענים, לרבות ירי פצצות מרגמה. בפיגועים שנטל בהם חלק נרצחו שמונה בני אדם ונפצעו למעלה מעשרים.

ח´ליל סמיר מוחמד א-סנדי, רווק, שירת בכוח 17 כשנתיים, בעיקר ביו"ש. הוא נהרג במהלך פיגוע שביצע ברפיח ים ב-24.1.2001.

גם סמיר סברי מוחמד זעזב, בן 38, נהרג כששירת כקצין בדרגת סגן במשטרה הפלשתינית. זעזב הצטרף לתנועת הפתח ב-1986. שלוש שנים אחר-כך נאלץ לעזוב את ישראל ולמצוא מקלט בלוב. כששב לרצועה ב-94´, אחרי כינון האוטונומיה, הצטרף לכוחות הביטחון הלאומי הפלשתיני ולאחר מכן למחלקה לחקירות פלילים במשטרה. עם תחילת האינתיפאדה האחרונה הצטרף ל´וועדות ההתנגדות העממית´ ונטל חלק בפעילות טרור. הוא היה מעורב בפיגועי ירי ומטענים והביא למותם של ארבעה בני אדם לפני שנהרג בעצמו.

בליל שבת, ה-7 ביוני אשתקד, ניסו מחבלים פלשתינים להניח על גדר המערכת ליד מעבר סופה שני מטעני חבלה רבי עוצמה. היה זה ניסיון של חוליה מיונת לבצע פיגוע משולב, שיפגע גם בכוח המחלץ. אלא שמזימתם לא צלחה: תאונה או תקלה גרמה לפיצוץ המטען מוקדם מדי. בסריקות שנערכו מיד לאחר הפיצוץ נמצאו תחילה שתי גופות של מחבלים, ובסריקות שנערכו בשבת בבוקר נמצאה גופה של מחבל נוסף. אחד המחבלים היה קצין של המשטרה הימית, וקצין נוסף השתייך לביטחון המסכל של דחלאן.

הביטחון המסכל מייצר נשק

ויש גם הוכחות שחור על גבי נייר. בנובמבר אשתקד פשטו כוחות צה"ל על מפקדת הבמ"ס בעזה. בין שלל המסמכים שהביאו חיילי צה"ל היה מסמך שחשף כי הארגון החל בניסיון להקים מפעל לייצור חומצה חנקתית – החומר הכימי החשוב בייצור חומרי נפץ, כדי להתגבר על המכשולים בהשגת החומרים הכימיים המשמשים להכנת חומרי הנפץ בפיגועי הטרור.

המסמך העוסק בתכנית להקמת המפעל, המכונה בו "פרוייקט אסטרטגי", הוגדר בבמ"ס כסודי, ומוען באופן אישי לסגנו של דחלאן דאז וראש הארגון כיום, ראשיד אבו שבאכ. מניתוח המסמך עולה כי המנגנון התכוון לייצר תוך כמה חודשים מהקמת המפעל כמות חומצה חנקתית שתגיע לכ-15 טון בשנה. הצלחה בייצור בכמות כזו יכולה היתה לשמש גם לייצור של חומרי נפץ תקניים מסוג טי-אן-טי וחומרי נפץ אחרים.

המסמך הזה, אומרים גורמי ביטחון, אישר את המידע שנאגר במערכת הביטחון מזה זמן רב, כי מאז פרוץ האינתיפאדה האחרונה הפכה מפקדת המנגנון המסכל בתל אל-הווא למרכז ראשי של תעשיית אמצעי הלחימה והפיגועים ברצועת עזה. בין כתלי המפקדה הכינו ברשות בכירי המנגנון כמויות אמל"ח אדירות – ביניהן פצצות מרגמה, מטענים, רובי רימונים נגד טנקים ועוד.

בישראל אומרים כי אמל"ח זה חולק ביד נדיבה לחוליות טרור של החמאס, הג´יהאד האסלאמי, הפתח ו´ועדות ההתנגדות העממית´. הללו עשו בו שימוש יומיומי בפיגועים, במטענים, בירי ובפצצות מרגמה בגזרות השונות ברצועת עזה.

"מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה", אומרים גורמי ביטחון, "הפך בשנתיים וחצי האחרונות מגוף שתכליתו סיכול הטרור לארגון טרוריסטי שחולל, יזם, גיבה והעניק חסות לשורה ארוכה של פיגועים ופעילויות טרור כנגד כוחות צה"ל והיישובים הישראליים ברצועת עזה".

תמונת המצב העולה מנתוני מערכת הביטחון מגלה כי כבר במחצית השנה שקדמה למלחמת אוסלו התנתקו בכירי המנגנון משיתוף הפעולה הביטחוני והחלו באופן חשאי להניע פעולות טרור. לדוגמה, סדרת פיגועי המטען שאירעו בציר קרני-נצרים במהלך שנת 2000, שכתוצאה מאחד מהם נהרג חייל צה"ל, זכתה לגיבוי וסיוע לוגיסטי מצד פעילי המנגנון ובכיריו.

ומי שעמד בראש הארגון הזה באותם ימים היה מוחמד דחלאן, האיש שקיבל את תפקיד הלוחם בטרור.
אחד הגופים המרכזיים שארגונו של דחלאן פרש עליהן את חסותו הוא ´ועדות ההתנגדות העממית´. הן נוסדו לפני למעלה משנתיים, עם פרוץ האינתיפאדה הזאת, על-ידי מחבלים בכירים מרוב הארגונים הפלשתיניים, ביניהם פתח (ארגונו של יאסר ערפאת), החזית העממית, חמאס והג´יהאד האסלאמי. זוהי מסגרת עצמאית-לכאורה, שתכליתה לנהל מאבק מזוין בישראל ולהשיג את זכויות הפלשתינים בדרך זו. ה´וועדות´ מקיימות קשרי תיאום הדוקים עם ארגוני טרור פלשתיניים אחרים. בצה"ל אומרים כי מרבית המייסדים, המנהיגים ופעילי הטרור ב´וועדות ההתנגדות´ משמשים בתפקידים בכירים במנגנוני הביטחון הפלשתינים, לרבות בבמ"ס.

לממצאים אלו נוספו דבריו של קצין הבמ"ס יוסוף מקדאד, שנעצר על-ידי צה"ל ב-14 בנובמבר 2002 ומסר בחקירתו כי גויס בראשית האינתיפאדה על-ידי מפקדו, נביל עומר המכונה ´הדהד´, סרן במנגנון הביטחון המסכל, לפעילות במערך ייצור אמצעי הלחימה שבראשו עומד טלאל מוחסין, קצין החבלה הראשי של הבמ"ס. הוא שימש תחילה כבלדר להעברת כספים ממפקדו נביל הדהד אל טלאל מוחסין. כספים אלו שימשו כתשלום לבתי המלאכה שנרתמו לייצור אמצעי הלחימה.

בפנקס קבלות של הבמ"ס משנת 2002 שנתפס בעזה נמצאו קבלות המעידות על המשך העברת כספים לנביל ´הדהד´, בין השאר עבור ´משכורות´. מדובר כאמור בהעברת כספים למימון תשתית בתי המלאכה לייצור אמצעי לחימה.

ערפאת מרגיש מאוים

את האכזבה הגדולה ביותר הנחיל דחלאן לפני שנה, בהיותו השר לביטחון פנים בממשלת אבו מאזן. דחלאן הבטיח להילחם בטרור ולא סיפק את הסחורה. ´כלאם אבו פאדי´ כינו אותה במשרד הביטחון (גזירה של הביטוי ´כלאם פאדי´, שפירושו מילים שאין מאחוריהן כלום, בתוספת העובדה שפאדי הוא בנו הבכור של דחלאן). היה זה ביטוי להצהרותיו הנבובות על תכנית שגיבש למלחמה בטרור.

"אם יש לו תכנית", הגיב באוזני גורם בכיר במערכת הביטחון שמכיר את המערכת הפלשתינית לפני ולפנים, "שיתחיל לעבוד. נתנו לו את האפשרות לקבל אזורים מסוימים בצורה הדרגתית, כמו אזור בית חנון. ברצועה לא פגענו בשום מנגנון ביטחון פלשתיני. לרשות דחלאן עומדים כל הכוחות שהוא זקוק להם. יש לו חופש תנועה, אז שיעבוד".

האיש דחה את הטענה שצה"ל בעצמו לא מצליח להפסיק לחלוטין את ירי הקסאמים לעבר שדרות גם כשהוא פועל בבית חנון, וממילא לא הוגן לדרוש זאת מדחלאן. "לדחלאן, בניגוד לצה"ל, יש היכרות מעמיקה עם האוכלוסיה. היכולת שלו לאסוף מודיעין גדולה משל צה"ל, ולכן היכולת שלו לעצור את ירי הקסאם גדולה משל צה"ל. הבעיה היחידה היא שהוא לא עושה דבר".

זה היה אחד התרגילים המופלאים של ערפאת. כלפי חוץ הוא נכנע ללחצים ומינה את אבו מאזן לראש ממשלה, אולם התנה את המינוי הזה במינוי שרים ממחנהו, כמו סאיב עריקאת ואום ג´יהאד, בממשלתו של אבו מאזן. ערפאת גם התנה כי דחלאן לא יכהן כשר פנים. ההצעה שהוצגה כפשרה היתה שדחלאן יכהן כשר הממונה על ענייני הביטחון אך לא יקבל את האחריות על כל מנגנוני הביטחון. ערפאת פשוט סירב להעביר את כל מנגנוני הביטחון לידי דחלאן ואבו מאזן, והשאיר בידיו את הביטחון הלאומי, המודיעין הכללי והמודיעין הצבאי – שלושת הארגונים הצבאיים הפלשתיניים הגדולים ביותר.

מתוך ניסיון להצר את צעדיו של דחלאן החליט ערפאת לערוך כמה מינויים ביטחוניים: כך למשל, במהלך ישיבת הוועדה המרכזית של הפתח ב-8 ביולי 2003 הודיע ערפאת על מינויו של יועצו האני אל-חסן לתפקיד מזכ"ל תנועת הפתח והעניק לו שישה מיליון שקלים כדי לערוך רפורמה במבנה התנועה.

רפורמה זו אמורה היתה לכלול, על-פי דיווח היומון ´אל-קדס אל-ערבי´, מינוי של סגני מזכ"לים ביו"ש וברצועה, החלפת מזכ"לים בכל המחוזות וכן ביטול ´הוועדה העליונה של תנועת פתח´ ומוסדות נוספים בפתח והכפפתם לגוף אחד, שייקרא ´הנציגות העליונה של הארגון והמנהל´ ויפעל מטעמו.

צעד אחר להצרת צעדיו של דחלאן היה מינויו של ג´בריל רגוב, לשעבר ראש מנגנון הבמ"ס, לתפקיד היועץ לענייני ביטחון של ערפאת. תפקיד זה נתפר במיוחד עבור רג´וב, לאחר שבמקביל הועלה מדרגת לוטננט-קולונל (דרגה הזהה לדרגתו של דחלאן) לדרגת קולונל.

בראיון ליומון הכוויתי ´אל-ראי אל-עאם´ אמר רג´וב: "מוחמד דחלאן אינו שר הפנים אלא השר לענייני ביטחון. ייפוי הכוח שהעניק אבו מאזן לדחלאן היה טעות, מפני שלאבו מאזן אין זכות להעניק לדחלאן ייפוי כוח במשרד הפנים. ישנה החלטה בתוך הפתח כי דחלאן לא יהיה מעורב במשרד הפנים. כל המעורבויות של דחלאן במשרד הפנים אינן חוקיות".

פיצויים על ´תאונת עבודה´

ב-5 במרס 2002 גרמה ´תאונת עבודה´ לפיצוץ לא מתוכנן של מכונית תופת ליד מחסן אמצעי לחימה של הבמ"ס. המחסן שכן בבניין השייך למופק חמיד, איש המנגנון. כתוצאה מהפיצוץ ניזוק הבניין.

יוסוף מקדאד, שנעצר בידי ישראל בנובמבר 2002, מסר בחקירתו כי למחסן זה הובא חלק גדול מאמצעי הלחימה שייצר מנגנונו של טלאל מחיסן, קצין החבלה הראשי של הביטחון המסכל. הוא מסר גם כי בסוף 2001 העביר יחד עם מפקדו, נביל הדהד, שלושה מטעני חבלה במשקל 15 ק"ג כל אחד לשני פעילי ´החזית העממית´ מהמחסן בבניין.

בפיצוץ בבניין של חמיד נהרג איסמאעיל אבו מדין, קצין המשטרה הימית, ככל הנראה כתוצאה מאותה ´תאונת עבודה´ של פיצוץ מכונית התופת שנועדה עבור ´ועדות ההתנגדות העממית´. הארגון ביצע פיגועים רבים נגד צה"ל, ובהם שלושה מטענים רבי עוצמה נגד טנקי מרכבה במרכז הרצועה. במסמכים שנמצאו במטות הרשות הפלשתינית ישנן עדויות רבות לסיוע שהגיש מנגנון הבמ"ס, ארגונו של דחלאן, לפעילי ´ועדות ההתנגדות העממית´.

בין המסמכים שנמצאו היה גם מכתב שנתפס במתחם הבמ"ס, שבו מבקשים אנשי הבמ"ס פיצוי נדיב עבור מופק חמיד, בעל הבניין, לשם שיפוץ הבניין וגם כפיצוי על המכונית שאבדה – מכונית התופת שהתפוצצה. הסכום שביקשו היה לפחות 100,000 דינר, סכום הגדול בהרבה מהסכומים שמקבלים בדרך כלל בעלי בתים שניזוקו. הנימוק המעניין: בזמן האירוע שירת מופק את המנגנון, והמנגנון הוא האחראי הראשון למה שקרה...

מעניינת לא פחות היא רשימת החתומים על המכתב. זוהי הקבוצה המעורבת בייצור אמצעי לחימה לפיגועי טרור עבור כלל הארגונים, הקשורה לאותו טלאל מחיסן, קצין החבלה הראשי של הבמ"ס. כל שמות הפעילים החתומים על התזכיר עלו בחקירתו של יוסוף מקדאד כמי שמעורבים בתשתית הייצור של אמצעי הלחימה של הבמ"ס.

מקדאד גם הודה בחקירתו כי במהלך השנתיים האחרונות פעל יחד עם קצינים נוספים במנגנון לייצר מאות פצצות מרגמה, ררנ"טים, רקטות וחגורות נפץ. הוא הודה כי המנגנון הפעיל ברצועת עזה רשת מסועפת של בתי מלאכה לייצור אמצעי לחימה.

שליטה כלכלית ללא מצרים

מעורבותו של דחלאן בטרור הקנתה לו נקודות זכות אצל הפלשתינים, אבל דחלאן הוא יותר מכל ראש וראשון למושחתים ברשות הפלשתינית, והדבר עורר את זעמם של פלשתינים רבים. דחלאן בנה את כוחו על האמרה המפורסמת "בעל המאה הוא בעל הדעה", והפך לבעליהן של מאות רבות – בדולרים. השחיתות האישית שלו הפכה למשל ושנינה בפי כל.

דחלאן השתלט על כל שוק המלט, הקמח, הברזל והדלק ברצועה. כל משאית מלט, קמח או ברזל הנכנסת לרצועה, משלמת ישירות לדחלאן דמי מעבר. לצורך כך השתלט דחלאן באמצעות אנשיו על מעבר קרני, מעבר רפיח, שדה התעופה דהניה ומסוף הדלק בנחל עוז.

מפקד המעברים מטעם הרשות הפלשתינית, סלים אבו ספיה, הוא מאנשי מוחמד דחלאן המופעל בידי סגנו, רשיד אבו שבאכ. רק במחסום ארז נאלץ דחלאן לחלוק את השליטה ואת חלוקת השלל עם שלושה בכירים פלשתינים נוספים הקרובים לערפאת: נאסר פארג´, יועצו הכלכלי, מוחמד ראשיד, הממונה על חשבונות הכספים שלו, ועוזר נוסף, מאהר אל-כורד.

דו"ח מעקב של אחת מזרועות המודיעין של ישראל, המביא תמונת מצב של הרפורמות ברשות הפלשתינית נכון לאמצע נובמבר 2003, קובע כי מוחמד דחלאן, רשיד אבו שבאכ וסלים אבו ספיה מחזיקים במונופול על המדגרות ומשקי הלול ברצועה. בכירי הבמ"ס אינם מאפשרים לסוחרים פלשתיניים ברצועה לייבא ישירות ביצי רבייה מישראל, ואם סוחר עושה זאת הם מעכבים את סחורתו במעבר קרני במטרה להשחיתה.

דוגמה אחת המאפיינת את האיש.