בשבע 105: קלינטון לעניים

אבי סגל , כ"ה באב תשס"ד

קלינטון לעניים

אני לא אוהב את המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב, ג'ון קרי. וזה לא קשור לסנטר האימתני שלו, באמת שלא. גם לא לתסרוקת המנופחת מדי, ואפילו לא לבוטוקס שהוא כן או לא הזריק לפרצופו. טוב, למה לכחד - מר קרי נראה כאילו יצא מתחת ידי המנתחים הפלסטיים של התוכנית 'הברבור'. אבל זה בסדר, כבר היו לאמריקנים נשיאים מכוערים שעשו דברים גדולים (האחרון שבהם היה, כמדומני, אברהם לינקולן), וגם לנו היו כמה ראשי ממשלה מנותחים קלות שעשו דברים, אה, מעניינים.

הצורה החיצונית באמת לא חשובה. חשובים יותר תוכן דבריו ואישיותו של המועמד, ובינתיים לא נראה שאלה בכלל קיימים במערכת הבחירות של קרי. האיש מפזר קלישאות לכל עבר, מדבר על עברו הצבאי כאילו הוא עדיין זוכר את המבצע ההוא בסבנה, לא מגלה שום יצירתיות או מקוריות בשום נושא, ובעיקר נשמע מלוקק ובלתי אמין. מין ביל קלינטון דה-לה-שמאטע. ומלבד זאת, לא נראה שקרי טוב ליהודים, בוודאי לא יותר מאשר בוש, וגם על כך צריך לחשוב.
טוב, נעזוב את זה. לאיש יש חתיכת סנטר, הא?

הנשבר לצרכן (שלושה קיטורים)

א. חברת 'דרך ארץ', המפעילה את כביש חוצה-ישראל, מתחילה כבר לעלות על כל העצבים. פעם זהו מחיר הנסיעה שעלה כמעט בחצי, פעם אחרת אלה הקנסות המטורפים על כל איחור בתשלום האגרה, ופעם שלישית אלו הטעויות התכופות בדפי החשבון - טעויות שרוב הנהגים לא יגלו לעולם, משום שחברת דרך ארץ' לא מספקת את השירות הבסיסי של פירוט הנסיעות. באחרונה נחשפה הברקה חדשה: לקוחות שרכבם נתקע בכביש למשך יותר מחמש דקות מחויבים בשתי נסיעות במקום אחת. איזה יופי. אני מודיע כאן קבל עם ועולם: למעט מקרי חירום כמו פצצה גרעינית בכביש גהה, אין לי שוב כוונה לעלות שוב על כביש האגרה.

ב. המועצה הישראלית לצרכנות בדקה ומצאה כי רוב רשתות השיווק הגדולות הפקיעו מחירים של מוצרי מזון בפיקוח. חברת שופרסל, שזכתה בתואר המפוקפק אלופת ההפקעות, הגיבה על הממצאים בתרגיל מבריק ומסריח גם יחד, כאשר הודיעה על מבצע הנחות במוצרים שמחיריהם הופקעו. לכאורה, לקוחות החברה ירוויחו כעת בחזרה כל אגורה שהפסידו שלא כדין. למעשה, כפי שיודע כל כלכלן מתחיל, מבצעי הנחות הן אינטרס ברור של המוכר ופתח לעוד בזבוז כספים של הקונה. שופרסל לא הענישה את עצמה על חטאיה, אלא העניקה לעצמה פרס, והכי מרגיז - שהמועצה לצרכנות די אכלה את התרגיל.

ג. אבל מה לנו כי נלין על הפקעות המחירים של שופרסל, כאשר חוק הפיקדון גורם לנו לשלם על בקבוקים סכום גבוה מזה המסומן עליהם? נודה על האמת: כולנו משלמים תוספת של 25 אגורות על כל בקבוק הכלול בחוק, אבל רק מיעוטנו יקבל את הכסף חזרה. כל האחרים יעדיפו לוותר על התענוג הקבצני של החזרת בקבוקים ריקים תמורת החזר כספי זעום ומבטים חמוצים של בעלי החנויות. אמנם חוק הפיקדון נועד לתרום לאיכות הסביבה, אבל הפיכת בתינו לפחי זבל לבקבוקים גם היא סוג של מפגע סביבתי, לא?


מה נשאר מהזוהר

הזמר גיל ארגוב, בנו של זוהר וסיפור עצוב בזכות עצמו, עומד להתחתן. לרגל המאורע, התראיינו יחד הזמר ואשתו-לעתיד ברשת ידיעות-תקשורת. למי שלא קרא את הראיון, לפניכם תקציר - ערוך באכזריות אך נאמן להקשרו - מתוך דבריו של ארגוב ג'וניור:

אני נקי מסמים כבר שנה; אם אבא היה חי, הוא היה גאה בי; אני מבטיח שהפעם זו גמילה לתמיד; חבל שאבא לא יכול לשיר בחתונה שלי; מהרגע שהתעוררתי מהטיפול לא הרגשתי דחף לחזור לסמים; אני עושה שירים של אבא בהתחדשות; את יכולה לשים לי קילו הרואין על השולחן וזה לא יזיז לי; אנשים משתמשים בשירים של אבא שלי, אז למה לא אני; השדים רדומים, ואני מקווה שככה יישארו; אני רוצה להנציח את אבא גם בסגנון הראפ, וחושב שהוא מאוד היה אוהב את זה; חלק מהתהליך שעברתי עזר לי להיפרד מאבא, לפרוש כנפיים ולעוף; אני רוצה להטביע חותם, לייצר שירים שישמיעו אותם עוד דורות כמו ששומעים את אבא.

נראה כי גיל ארגוב באמת מתכנן להישאר נקי, פיזית ונפשית, אבל... טוב, נו, שיהיה לו בהצלחה.

חמסה מקוצר עלינו

א. יעקב פרי, שבעבר עמד מאחורי התנועה הקיקיונית 'ישראל אחרת', שוקל להצטרף למפלגת העבודה שפעם היתה חלק מ'ישראל אחת'. כעת מן הראוי שיסביר לנו - אם מפלגת העבודה מספיק טובה בשבילו, לשם מה היה צורך להטריד אותנו בהקמת תנועה אלטרנטיבית?

ב. ח"כ עזמי בשארה יצא נגד דברים שאמרה נעמי שמר ז"ל וכינה אותם "גזענות". אז האמת היא, שנעמי שמר זכתה באחרונה להספדים רבים, יפים ומרגשים. אבל הבה נודה, שכאשר עזמי בשארה מדבר נגדה – אין זכות גדולה מזו.

יודע את מקומי

בפעם השנייה בתוך חודשים ספורים עומדת משפחתי הצנועה לעבור לדירה חדשה. גם בפעם הזאת, כמו נווד ותיק ומנוסה, אני מעביר את ימיי ולילותיי בניסיונות כושלים לארוז את מיטלטלינו בתוך ארגזי קרטון. ואל יהא הדבר קל בעיני הקורא: אריזת הקרטונים קשה עליי כקריעת ים סוף, והזיעה נשפכת בכמויות שיכולות להציף את ים כינרת.

את ה'ברוך' יכולתי להריח כבר ביום הראשון, כשחברת ההובלות סיפקה לי עשרות קרטונים במצב צבירה שטוח ביותר. כצפוי, לא היה לי שום מושג כיצד הופכים את המוטציה השטוחה לכלי קיבול חזק ושימושי. לקרטונים לא צורפו שום הוראות קיפול, וגם ספרי ה'אוריגמי' שלי לא ממש עזרו. 'רק שכל ישר יעזור לי להכין מהקרטונים האלה תיבות', חשבתי. לא המתנתי שנייה, עזבתי את הקרטונים כפי שהם ורצתי להביא ארגזי קרטון מוכנים מהיציאה האחורית של המכולת הקרובה.

מרגע שהיו לי ארגזים, התחלתי למלא אותם בספרים שהוצאתי מארון הספרים שלנו. הרצון למלא את הארגז במדויק גזל ממני זמן רב על תכנון, מדידות מדויקות ואריזה זהירה. אלא שבסופו של מילוי, כשאי אפשר היה לדחוס לארגז אפילו ספר נוסף אחד, נותר בין הספרים עבי הכרס רווח קטן אך משמעותי של חלל ריק; מין חור שחור מרובע, מעצבן, בדיוק במרכז הארגז.

לשווא חיפשתי ספר או חוברת או יומן כיס למלא בו את החסר - שום דבר לא התאים לחלל הבעייתי. לרגע שקלתי לזרוק פנימה איזו קובייה הונגרית או סתם קופסת דיאודורנט, אבל הכבוד הרב שלי לספרים מנע ממני לעשות זאת. אז סגרתי את מכסה הארגז, על ספריו ועל ה'בור' שנפער במרכזו, מתוך כוונה לעבור לקרטון הבא.

ואז התברר שהקרטון לא נסגר. בניגוד לנפח הריק במרכזו, שולי הקרטון היו גדושים ביותר מדי ספרים. פתחתי שוב את הארגז, הוצאתי חלק מתכולתו, הכנסתי בכל זאת את הקובייה ההונגרית, סגרתי את הארגז מחדש והדבקתי אותו במסקינג-טייפ איכותי שאינו נפתח בקלות. כעת ביקשתי לרשום על הארגז את תכולתו. מה ארזתי כאן בעצם? אוף, שכחתי. צריך לפתוח את הארגז מחדש.

סוף סוף הצלחתי לסיים את עיסוקיי עם התיבה הסוררת. "הידד!" אני אומר לאשתי שבדיוק נכנסה לחדר, "סיימתי קרטון אחד, ועכשיו נותרו לי רק שישים ותשעה". היא לא עונה לי, אלא מעיפה מבט בארון הספרים. "ראית את הספר 'דמיון מודרך'?" היא שואלת, "אני צריכה אותו דחוף".

אני מעביר את מבטי על פני המדפים הריקים, ואז שולח מבט עגמומי בארגז הקרטון הסגור. אולי הייתי צריך להתחיל באריזת בגדים?