חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 105ראשיהפצה

צועק כל הדרך לאומן - בגליון השבוע

עדי רן, ברסלבר מזן עצמאי שנשאר לגור בתל אביב גם אחרי שחזר בתשובה, מישיר מבט אל החילוניות ותוקף אותה בכלים שלה, עם ציניות ומוסיקה רועשת. מבחינה מוסיקלית הוא לא מציב לעצמו גבולות, אבל על הטקסטים הוא אומר: פחות אגרסיביים, כי כשמתקרבים אל ה´ יש פחות מאבק
12/08/04, 00:00
חגית רוטנברג

הנה כמה עובדות שלא ידעתם על עדי רן: לקראת הבחירות האחרונות הוא הקים רשימה עצמאית בשם ´מפלגת התשובה´, אין לו טלפון נייד, הוא לא הולך לרופאים באופן עקרוני, שעת ההשכמה האידיאלית שלו היא שלוש לפנות בוקר וחלומותיו לעתיד כוללים הוצאת ספר פירושים על ליקוטי מוהר"ן, תערוכת ציורי שמן ובקולנוע.

מי שעדיין לא מכיר את עדי רן כבר יכול להבין שלא מדובר רק בזמר ויוצר מוסיקת רוק יהודית המשתייך לחסידות ברסלב, אלא באדם מורכב שיש לו הרבה מה לומר כמעט בכל נושא.

החזות הברסלבית המובהקת, הכוללת זקן, פאות וכיפת ´נחמן מאומן´ ענקית לא מותירה ספק באשר לדרכו הנוכחית; רק האופנוע שעליו הוא רוכב חזרה הביתה מזכיר במשהו את ימי הרוקנרול העליזים שלו כבחור תל אביבי חילוני.

המסלול הישראלי הרגיל שעבר כלל שירות צבאי בחיל השריון ואחריו הופעות במועדוני רוק בתל אביב כזמר בינוני. הוא הוציא שתי קלטות והקים את להקת ´רעש´, שעמדה להתחיל בהקלטת אלבום חדש. ההתגלות הגיעה בדיוק באותו שלב:

"התחילה להתפתח אצלי התעניינות רוחנית מאסיבית. זה התחיל בספרים חיצוניים, ומהר מאוד הגעתי
לתנ"ך. תוך שבועיים סיימתי לעבור על כולו. משלי וקהלת נתנו לי מכות חשמל, פולסים חזקים שהקפיצו לי את הלב. האמירות של שלמה המלך הבהירו לי שיש כאן אמיתות יסוד שרלוונטיות לחיי.

"תוך פחות מחודש הגעתי למקום ברמת גן שבו למדו חברים שלי שחזרו בתשובה. התאספו שם תלמידים מכל הזרמים, שלמדו קבלה מפי הרב שמעון דהאן. הברסלברים יצאו להתבודדויות בחורשה הסמוכה. עוד כחילוני הייתי יוצא לשדה כדי לסדר לעצמי את המחשבות, ולכן כל מושג ההתבודדות התחבר אלי היטב".

תהליך התשובה הזריז שלו נבע מהכרה פתאומית חזקה שיש הקב"ה: "לא עברתי מהלך שכלי של אחד לאחד. זו היתה התגלות ממש. העיסוק בה´ קיים גם אצל אדם חילוני, לאו דווקא דרך קיום מצוות. לפעמים זה מגיע דרך תרבות ואמנות. ה´ חשוב לכל אדם, אפילו כהמצאה. תמיד האמנתי בזה, אבל כעת זה קיבל צורה שונה".

חסיד ליד ´הבימה´

רן כיוון את עצמו לחסידות ברסלב, לזרם המאמין ב´סבא´ – ר´ ישראל דב אודסר, בעל הפתקה עם המנטרה המפורסמת "נ נח נחמ נחמן מאומן". את המנטרה הזו רובנו פוגשים מרוססת בגרפיטי על קירות או בסטיקרים על מכוניות. עדי רן כיסה כמעט את כל הגיטרה שלו ב´נחמן´, וגם הרבה משיריו. הוא מסביר שמאחורי הפתקה עומדת עבודת הצדיק וסוד הגאולה.

"המשימה העיקרית לפי הסבא היא הפצת תורתו וספריו של ר´ נחמן. הוא הצליח להפיץ מיליוני עותקים והפך את חסידות ברסלב לתנועה המונית". השמועה המתגלגלת בעניין זה, מספר רן, היא שמנחם בגין הודח בגלל הסבא: "הסבא היה מקורב להרבה מנהיגים, ובין השאר ביקש מראש הממשלה דאז, מנחם בגין, לסייע בהפצת הספרים. בגין הסכים, ולבסוף לא הוציא לפועל דבר. בשעה שהסבא היה במקווה הוא ביקש על מפלתו של בגין, והסוף ידוע".

רן רואה קשר ישיר בין הסבא לבין תהליך חזרתו בתשובה: "הסבא נפטר לפני כ-10 שנים. בדיוק בחודש שהוא נפטר התחילה אצלי ההתעוררות. אומרים שכשצדיק נפטר הוא גורם להרבה התעוררות בעולם, ואני חוויתי את זה אישית: הוא הסתלק בחשוון. ביום כיפור שלפני כן הייתי בסיני, והדבר האחרון שחשבתי עליו היה צום. בחנוכה של אותה שנה כבר הדלקתי נרות בברכה".

למעלה מעשור נמצא עדי רן בעולמה של חסידות ברסלב, ועדיין קשה להגדיר אותו כחסיד ברסלב או כחוזר בתשובה קונבנציונלי: אמנם בענייני הלכה הוא מתייעץ עם רב מקומי, אך בשאר העניינים הרוחניים הוא עצמאי לחלוטין. הוא לא חש צורך מנטלי עז להתפלל דווקא במניין של חסידי ברסלב, והוא מתפלל לסירוגין בבתי כנסת שונים באזור מגוריו בלב תל אביב.

המגורים בתל אביב, סמוך לתיאטרון ´הבימה´, נשקלים בדעתו מדי יום. הוא היה מעדיף לגור בשני קרוונים ("ממוזגים", הוא מדגיש) אי שם בערבות מצפה רמון, למשל. עם זאת, השיקולים המכריעים בעיניו הם טובת משפחתו: אשתו, דנה, חוזרת בתשובה אף היא, ושלושת ילדיו, שהגדול בהם בן שש וחצי. מוסדות חינוך תורניים לא חסרים בתל אביב של היום, וילדיו מפוזרים בתלמודי תורה ובבתי ספר חסידיים בעיר.

מבשר הזרם האלטרנטיבי

נראה שהחזרה בתשובה היטיבה עם הקריירה המוסיקלית של עדי רן. כאמור, הוא היה בעיצומה של הפקת אלבום חדש כשגילה את האור. השינוי שחל בו גרר אחריו כמה מחברי הלהקה: הם שינו את שמם ל´רעש מהדרין´ והוציאו יחד דיסק בעל אוריינטציה דתית. לימים שינתה גם ´נענע דיסק´, החברה שהפיקה את הדיסק, את שמה ל´מים´.

החברה החלה בהפקת אלבומים שהובילו קו מוסיקלי דומה לדיסק הראשון ההוא, שזכה להצלחה רבה. רן משער שהוא זכאי לתואר ´מבשר הזרם האלטרנטיבי´, שהפך לזרם מוסיקלי מרכזי במוסיקה היהודית. "אני יודע שלא מקבלים לשכה ומכונית על התואר הזה, כך שאני לא ממש מתרגש ממנו", הוא מעיר בציניות מחויכת.

רן זכה להישגים לא מבוטלים: שני הדיסקים הראשונים שלו נמכרו ב-30,000 עותקים, ועל הדיסק החדש, היוצא בימים אלו, נחתם חוזה הפצה מיוחד: נציג של חברת ´התו השמיני´ ממש רדף אחרי האמרגן של רן כדי לחתום איתו על חוזה; החברה רכשה 10,000 אלבומים מראש וקיבלה בלעדיות על ההפצה למשך חצי שנה עוד בטרם שמע מישהו מהם את הדיסק עצמו.

טווח קהל היעד שלו כיום נמתח מנוער הגבעות ועד תלמידי ישיבת פוניבז´. ההצלחה העיקרית שלו היא אמנם בקרב ציבור שומרי המצוות, אך הוא לא שוכח את הקהל החילוני שליווה אותו בצעדיו הראשונים על הבמה, ומסתבר שגם הם לא שוכחים אותו: "יש חנויות בשינקין שבהן הדיסקים שלי נמכרים יפה, וגם באזורים חילוניים מובהקים נוספים.

"אני יודע שאם ארים היום הופעה בתל אביב, 30 אחוזים מהקהל יהיו חילונים. כמובן שלא מדובר בחילונים אדוקים, כי עצם ההגעה שלהם מביעה איזשהו קשר או חיפוש של רוחניות. היתה לי פעם הופעה גדולה בסינרמה עם עוד זמרים, מול קהל חילוני נטו. היו תגובות חזקות. חוץ מזה, החילונים הרבה יותר קרובים ליהדות ממה שמצטייר בתקשורת. בסופו של דבר לכל אחד יש סבתא שמדליקה נרות שבת".

´אתה קדוש´ בבארבי

במשך ארבע שנים הופיע עדי רן במועדון ´בארבי´ הישן בתל אביב, מדי מוצאי שבת. הקשר למקום החל כאשר שאול מזרחי, הבעלים, ראה את עדי בהופעה והזמין אותו להופיע אצלו. "הייתי כבר עם פאות וזקן. אמרתי לו: ´אני צריך להופיע במקום כשר´. הפכנו את המקום לחלבי, ולפני ההופעות הגעתי לעשר את הירקות ולהחליף את השמן שטיגנו בו בשבת.

"למרות ההשתדלות, היו בעיות נוספות בהופעה במועדון הזה, אך הרגשתי שזוהי ´עת לעשות לה´´. ההופעות שם היו באמת דבר גדול. כששרתי בפעם הראשונה ´אתה קדוש´ התפוצצה כוס ויסקי שהיתה מונחת על המגבר, ואותו דבר קרה גם בשבוע שלאחר מכן. היה חשמל באוויר, מתח אדיר. נוצרה שם סינתזה חיובית בין דתיים לחילונים".

בהופעות הללו נכחו גם כמה סלבריטאי תרבות, כמו ברי סחרוף, גיל קופטש ושרון אלכסנדר. רן הוא דמות מוכרת בברנז´ה התל אביבית, אך קשר מעמיק באמת נוצר בינו לבין ערן סבג, מגיש בגלי צה"ל: "באחת השנים הופעתי בפסטיבל ערד. הייתי שם עם קבוצת ´נ-נחים´ וניגנו עם רמקולים ברחוב. הופענו 3 ימים ברציפות, ומולנו עמדו שורות של אנשים, חלקם עם קעקועים, חלקם עם החברות, וביקשו להניח תפילין. נתנו להם את שלנו. פתאום ראיתי שם את ערן סבג, והתחלנו לדבר. מאז אנחנו משתפים פעולה בענייני ה´מהפכה´". סבג עצמו מקורב לקיום מצוות וכותב עבודת דוקטורט על זרם ה´נ-נחים´.

את הביקורת בציבור החילוני הוא ספג דווקא ממי שאינו כזה מבטן ומלידה: "באחת ההופעות שלי ב´בארבי´ ניגש אלי חוזר בתשובה שחזר שוב בשאלה והתחיל להטיף לי מוסר באמצע ההופעה: ´איך אתה מופיע במקום כזה?´ הוא צעק עלי. זה היה רגע לא נעים, אבל אחר-כך הבנתי שמדובר בבחור שחיפש מקום שאליו יוכל לברוח מהקדושה, וכשסוף סוף מצא כזה, הוא גילה בו ברסלבר שעצבן אותו".

הצעקות, ההשתטויות ורעש הגיטרות המאפיינים את המוסיקה של עדי רן לא היוו גורם פרובוקטיבי מדי עבור ציבור הדתי והחרדי: רן מעיד שבשכונת גאולה בירושלים הושמעו שיריו ברמקולים, והחרדים התחילו לרקוד ברחובות.

גם המילים התעדנו

לא נתקלת בהסתייגויות מהשירים שלך?

"היה עיתונאי אחד שקצת קטרג ואמר שאלו השפעות לא טובות, אבל הוא נרגע עם הזמן. רדיו ברסלב, שאין לערער על דתיותו, הלך על השירים שלי בגדול. גם תחנות חרדיות נוספות השמיעו אותם הרבה, והם לא היו משמיעים שירים בעלי השפעה שלילית. אלה שאני מחזיק מהם ביראת שמים אמרו שזה חידוש גדול והתלהבו. יש כאלה שדווקא ביחס לשירים שלי נהיו פתאום סופר-דתיים. בהתחלה לקחתי קשה כל מילה, התלבטתי אם אני לא בסדר. לאט לאט למדתי איך לפעול".

שני שירים נועזים במיוחד מבחינה טקסטואלית הם ´עוד מעט תרד שבת´, הנחתם בשורה "ואת תהיי לי טהורה וקדושה", וכן השיר ´מקודשת´, מונולוג של החתן לכלתו בטרם חתונה. טקסטים בענייני ´בינו לבינה´ אינם מצויים כלל בעולם הזמר החסידי, והשיר ´מקודשת´ אכן התקבל ברתיעה מסוימת בציבור הדתי. עדי מדגיש שהשיר לא נכתב לכבוד חתונתו, אלא כשיר אוניברסלי שכל אדם יוכל לשיר לאשתו:

"על-פי דו"ח אגודת הקומפוזיטורים, השיר דווקא הושמע יפה בתחנות החילוניות, גלי צה"ל ותחנות אזוריות. הציבור החרדי דחה אותו לחלוטין. הם לא רגילים ששרים לאישה, ומעדיפים לא להתעסק בנקודות רגישות. כשכתבתי את השיר חשבתי דווקא על חילונים, איך אוכל להראות להם את היפה שבנישואין כדת משה וישראל. רציתי לתת תשובה מוחצת לכל האלטרנטיבות לנישואין. אני יודע שהשיר עשה פלאות, ואפילו גרם לשלום בית. זה שיר שכולו קבלה ותורה".

עם זאת, הוא מצהיר שהיום לא יחזור להתבטא כך: "כשהתחלתי לכתוב מתוך קדושה הבנתי שזה סרט אחר. בשנה הראשונה שחזרתי בתשובה התייעצתי עם רבנים האם להמשיך במוסיקה. הם אמרו לי להמשיך, כיוון שזה מכשיר בעל השפעה עצומה. קראתי גם את ר´ נחמן, שמדבר על כוח הניגון. עם השנים למדתי את הניואנסים של הציבור הדתי והחרדי, ושיש הבדל בין הנאמר לנכתב".

גם הלחן שחיבר על המשנה "דע מאין באת... מטיפה סרוחה", נכתב מתוך התלהבות, לאחר שקרא כי תלמידו של ר´ נתן כתב שמשנה זו מביאה לחיזוק עצום ביראת שמים. "כשהשיר לא התקבל בציבור, למדתי לאט לאט את הניואנס. יש הרבה פסוקים בתורה שאם אשיר אותם הם יישמעו גסים. יש דברים עוצמתיים מדי, או כאלה שפשוט לא רגילים לשיר אותם".

מה הגבולות שאתה מגדיר לעצמך היום במוסיקה ובכתיבה?

"במוסיקה אין לי גבולות.יותר קיצוני ממה שכבר עשיתי אין. בטקסטים, מאז שחזרתי בתשובה זה כל הזמן בתהליך. בהתחלה הייתי אומר את שם ה´ בפסוקים, אבל כשראיתי שזה לא מקובל הפסקתי עם זה. מילים כמו ´זבאלה´ שכתבתי בדיסק הקודם לא יחזרו. השפה שלי התעדנה.

"הדיסק החדש מתון יותר. החלטתי עם עצמי איך להתבטא. כחילוני ראיתי את חשיבות האגרסיביות בהתבטאות, היה בזה מוטיב של מאבק. כשמתקרבים לה´ יש פחות מאבק. השפה יותר קדושה, וזה משפיע על האדם".

מאמין גם בקהל

מה לגבי הצעקות המאפיינות את השירים שלך?

"הצעקות במוסיקה הן השפעה של רוקנרול. הזמרים הגדולים היו רק צועקים. אצלי, עד עכשיו זו היתה צעקה לעבודה זרה, עכשיו זו צעקה לה´".

הטקסטים של רן גדושים בחזרות על מילים ומשפטים, במטרה להטמיע את הערכים המוזכרים באותן מנטרות: "זה חודר לתוכך. הפסוק ´שפכי כמים לבך´ אומר הכל, לכן אני צריך לחזור עליו אלף פעמים בשיר. ר´ נחמן היה חוזר שוב ושוב על ´אין יאוש בעולם כלל´".

הטקסטים שלך כתובים בשפה עממית, נאיבית אפילו.

"אני מושפע מאומני הפופ והבלוז, שכתבו מילים מהחיים. גם דוד המלך כתב את ספר תהלים בשפה שבה הוא דיבר. אני מרגיש שדוד המלך שר בלוז ביצירות שלו. הוא עשה שימוש אסוציאטיבי במילים ויצר חידושים מילוליים, כמו ´עניתני´, ´פלטני´".

בדיסק החדש מופיע השיר ´מצווה´, העוסק בסעודות השבת. המילים המנחות בו הן קיגל, טשולנט וקישקע.

גילית שיש אוכל יהודי טעים, אז החלטת לכתוב על זה שיר?

"השיר בא להביע את השמחה של איש פשוט, שאין לו השגות גבוהות. הוא פשוט שמח במאכלי השבת הגשמיים, שיש בהם קדושה. כך הוא יכול להתקשר לקב"ה גם דרך הזופצ´ה".

אתה לא חושש שאנשים יזלזלו בטקסטים האלו במקום להפנים את המסר שנסית להעביר?

"הקהל יותר אינטליגנטי ממה שחושבים, אני לא חושש מזלזול. יש הרבה שחוקרים את השירים הללו. שמעתי על דיונים שנערכו עליהם, וזה חשוב, כי האמן משרת את הציבור. הוא צריך לתת להם גירוי למחשבה, והם ייקחו אותו לאן שהם רוצים".

מלבד טקסטים מהמקורות אתה שר גם טקסטים שלך.

"קשה לי להיכנס לתכתיבים של אחרים. אני מאוד ביקורתי ביחס למוסיקה שלי. אין צרחה או הברה לא מחושבת. מאחורי כל פרט עומדת פילוסופיה. קחי למשל את ´אבא, נהייתי דוס´ – לכאורה סתם שיר שמח, אבל לא רק: בעיני הוא משקף את מרד הנעורים כפי שהוא צריך להיות. אני פונה בשיר לצעירים החילוניים ואומר להם: אל תשחזרו את ההורים שלכם.

"אביב גפן מוצג תמיד כאמיץ, מורד במוסכמות. אבל הוא כותב בדיוק מה שאבא שלו כותב. הוא חלק מהעדר. היום מי שרוצה שיעריכו אותו כותב שיר על רבין ואוהד את ´הפועל´. אני לא אוהב עדריות, גם בתוך העדר הנכון. ה´ קבע שאדם הוא יצירה חד-פעמית, וגילוי ה´ הוא שאדם יגלה את החד-פעמיות שבו".

חושב על כל מילה

מי ששומע את עדי רן מקבל לפעמים את הרושם שהוא קצת צוחק מהצד על הכל: על הפאות, הזקן, האוכל ומוטיבים יהודיים נוספים אליהם נחשף.

עדי, יש בסיס להשערות על הציניות שלך?

"אני בא בגישה של אמן. לא מסתכל על דברים מבחינה רציונלית. אני לא עיתונאי שמסקר אירוע. הזירה של האמן היא לומר את הדברים קצת כמו נביא, להסתכל מהצד. יש בזה ציניות. למשל, בשיר ´פאות´ הציניות מתבטאת בכך שלקחתי מוטיב מסוים ביהדות ועשיתי לו העצמה. האדרתי את הפאות.

"אמרו לי שהשיר הזה הוא תשובה למחזמר ´שיער´. זה היה מחזמר שטלטל את העולם, ואני נתתי את התשובה מצד היהדות. יש ציניות בהצגת הפאות כחלק מדמות היפית. אבל זה בא מקדושה, זה מסתדר טוב. הציניות היא כלפי החילונים, שמסוגלים לקחת פריט מסוים ולהאדיר אותו".

רן הצליח לייצר עוד כמה להיטים שכבשו את הקהל, כמו ´אתה קדוש´, ´איזה כיף להיות יהודי´ ועוד. רן אומר שהוא ידע מראש אלו שירים יהפכו ללהיטים: "אלו שירים עם אופי גדול. אתה מרגיש שאצטדיון שלם יכול לשיר אותם. ´אתה קדוש´ זו פנייה ישירה לה´, בטח שזה תופס. ´איזה כיף להיות יהודי´ זה משפט שחייב להיות להיט. בכוונה לא כתבתי ´טוב להיות יהודי´, או ´חשוב להיות יהודי´. כיף זה משהו אחר, והמשפט הזה מחזק".

סדר לילה

קשים חייו של זמר שרוצה לממש את אורח חייו החסידי. עדי משתדל לצמצם בהופעות במידת האפשר כדי להמשיך להיות מחובר לסדר יום קבוע של לימוד ותפילה, אחרת הוא "מתפזר", כלשונו. "כשאני מצליח להתחמק מאירועים בלילה, אני הולך לישון בין 6-9 בערב. מתעורר בשלוש לפנות בוקר, אומר תיקון חצות, לומד, יושב עם הגיטרה ומחבר שיר. השעות האלה הן זמן של חסד בעולם, והכל יוצא בהן הכי טוב. אחר-כך יוצאים להתבודדות, הולכים למקווה, ותפילת ותיקין. אחרי כוסית ליקר שוקולד בשטיבל אני מפזר את הילדים ללימודים ויושב ללמוד".

גם את הלימוד הוא מעדיף לעשות בעצמו, בסדרים קבועים. בעבר הוא העביר שיעור בליקוטי מוהר"ן בבית הכנסת: "התחלתי לכתוב פירושים כדי לבאר את הארמית ואת הקשר למובאות מהגמרא. יש לי חלום להוציא בסוף ביאור מלא על הליקוטים".

המקצוע שלו, שמחייב עבודה בלילה, גרם לו קשיים מרובים בשמירה על הסדר הקבוע, עד כדי כך שחשב להפסיק עם ההופעות באיזשהו שלב. "החלטתי להמשיך, כי למרות שהולך לי סדר לימוד ותפילה בלילה, ההופעות עצמן מחזקות אותי. אני רואה אותן כמצווה".

להופעות שלו במסגרת פסטיבל הכליזמרים בצפת הגיעו אלפים, ומחוסר מקום הצטופפו רבים על הגגות ונתלו על האנטנות. המשטרה לא אפשרה להמשיך לקיים הופעות בצורה כזו, והשנה אורגן מקום מתאים.

איך אתה מתייחס להערצה של הקהל אליך?

"אני לא מרגיש שזו הערצה שיש בה סכנה. כשהייתי רווק זה היה קצת מסוכן, אבל היום אני מתייחס לזה כשעשוע. אני מודע היטב לעובדה שאדם יכול לרדת מלמעלה למטה בשניות. ברגע שאני יוצא מההופעה, כל התלאות שאני צריך לעבור בנסיעה מצפת לתל אביב מזכירות לי שאני לא כוכב. אם הייתי כוכב היו מסדרים לי סוויטת שמונה כוכבים בתום הערב. גם התנאים שבהם אני מופיע לא ממש מזכירים הופעה של כוכב גדול".

הוא מספר על ההופעה בצומת זיף לזכר אלעזר ליבוביץ´ ובני משפחת דיקשטיין הי"ד: "היה ערב מרגש מאוד, אבל התנאים היו קשים: רוחות חזקות לתוך המיקרופון, החול נכנס לכולם בעיניים. אני נפלתי מהבמה, שעמדה על הר, ישר על הקונצרטינות מאחורה".

מה לגבי בחורות שמעריצות אותך?

"אני שומע את הצרחות מעזרת הנשים, אבל חאלס, אני אדם בן 43, יש גבול".

´ביטניק´ הוא לא רוצח

הוא מופיע הרבה ביש"ע, בעיקר מול הנוער המכונה ´נוער הגבעות´. הוא למד להכיר אותם עם הזמן, ולמרות הלשונות הרעות גיבש לעצמו דעה חיובית עליהם: "יש אצלם שילוב מעניין של צבא, מוסיקה ועוד. אני מזהה את שורשי הקבוצה הזו בתנ"ך, עם דוד המלך: גם הוא אחז בחרב ובכינור. היום זה גיטרה ואם 16".

הוא סבור שהחזות ה´ביטניקית´ שלהם דווקא משדרת המון חיוביות לציבור החילוני, שאוהב את החופש והרעננות: "ביטניקיות זה עשר, העיקר לשמור את התורה". הוא מזים את השמועות בדבר הנוער שנוטל סמים במהלך הופעות שלו: "למרות שיש לכך תנאים בשטח, אני לא רואה שהם בעניין בכלל. הציבור הדתי לא צריך לחשוש מזה, רק לחזק את האמונה".

הוא גם דוחה מכל וכל את ההאשמות בתקשורת, שלפיהן קיצונים מנוער הגבעות עלולים להביא לרצח הפוליטי הבא: "אי אפשר לתקוף אותם משני הכיוונים. אם הם מסטולים, הם לא יכולים לרצוח את ראש הממשלה, מקסימום לנשק אותו. רוצח וביטניק זו לא אותה דינמיקה של אדם. אדם שירצח את ראש הממשלה צריך להיות דייקן כמו טייס בחיל האויר, ובכל מקרה היום זה לא מעשי".

ההזדהות שלו עם נוער הגבעות היא בהחלט גם פוליטית: עדי רן מצהיר באזני כל מי שמוכן לשמוע שהוא מתנגד נחרצות לכל מסירה של חלק מארץ ישראל. ליכודניק שרוף הוא היה מאז ומעולם: "אהבתי את העוצמות בעצרות הבחירות של בגין. זה היה ממש כמו מופע רוק של ה´פינק פלויד´".

לרגל הזדהותו עם המאבק, הוא שוקל לחרוג מהכלל שקבע לעצמו שלא להיות מקושר פוליטית כדי להגדיל את השפעתו בציבור החילוני. הוא מגלה בסוד כי ייתכן שבהפגנה הגדולה שתיערך בכיכר רבין הוא ישיר שיר חדש שיחבר נגד ההתנתקות, בתנאי שיצליח לחבר שיר שיישאר במסגרת האמנות ולא ייפול למלכודת הג´ינגלים.

תשובה בפוליטיקה

בניגוד לחבריו חסידי ברסלב, עדי רן מעורה מאוד במה שקורה, מחובר לאמצעי התקשורת, מתעצבן מהחדשות, וחשוב לו להיות חלק מההתרחשויות. במשאל הליכוד, הוא אומר, חשש ללכת מבית לבית, כיוון שהוא מתרגז מהר ועליו לשמור על עצמו, "אבל כל מי שדיברתי איתו שמע ממני על העניין הזה.

"יום לפני המשאל שודרה אליפות אירופה בכדורסל, וכל השכנים מסביבי צעקו מול הטלוויזיה. יום למחרת הלכתי לראות את תוצאות המשאל אצל חבר שלי, וצעקנו בדיוק כמו השכנים שצעקו אתמול, אלא שהפעם קריאות העידוד היו ´משה פייגלין´, ´נדיה מטר´, ´ערן שטרנברג´. אנשים בחוץ היו בהלם כששמעו איך גידפנו את הצד השני, ממש כמו במשחק כדורסל. הדברים האלה מלהיבים אותי".

בכלל, ריח האקשן שבפוליטיקה מקפיץ את האדרנלין שלו. הוא חושב ברצינות ללכת לפוליטיקה, ולקראת הבחירות האחרונות יסד רשימה בשם ´מפלגת התשובה´. הרשימה כללה דתיים וחילוניים, ומספר שלוש ברשימה היה ערן סבג. בעיות ביורוקרטיות הפילו בסופו של דבר את הרעיון, אך עדי לא מתייאש:

"צריך מפלגה שתאמר: התשובה היא התשובה. תפקידו של רה"מ הוא לקרב את ישראל לה´, ואני רוצה לקדם את המהלך הזה. אני שוקל הצטרפות לליכוד, כי השפעה מהשורש חייבת לעבור דרך מפלגת השלטון. פייגלין הקדים אותי, אך הוא תחם את עצמו בתוך סטיגמה שיהיה לו קשה להתנתק ממנה". רן לא שולל אפשרות להיות בעתיד שר לענייני יהדות וזמר רוק.

נכון לעכשיו, יש לו דעות מוצקות גם לגבי אופן המאבק בהתנתקות: "לכתחילה, צריך לארגן מרד רציני ולהכריז על מלכות יהודה המחודשת ביש"ע, שם כולם יהיו עובדי ה´, ולכונן סנהדרין. כרגע זה לא נראה לי מציאותי, לכן לדעתי מאות האלפים שהגיעו לשרשרת צריכים להגיע לחווה של שרון ולהפוך אותה לבסטיליה. יש הרבה דרכים חוקיות לעשות את זה. מאות אלפים שיחסמו את הפינוי בגופם ימנעו אותו. אישית, אין לי גם בעיה שחצי צבא יערוק ושגולני וגבעתי יתפרקו".

עם זאת, הוא שולל מכל וכל מלחמת אחים ופגיעה בנפש: "הרי מי שאפגע בו היום יכול להשתנות מחר. למה להרחיק אותו?"

תפילה על כל דבר

עדי קורא בעיקר להרבות בתפילה, ורואה בתפילה נשק עיקרי בכל מאבק. הוא ממליץ לכל אדם להשקיע בתפילה גם בתחום בעיות הפרנסה, מתוך ניסיון אישי: "בעבר, הדיסקים שהוצאתי בקושי קיימו אותי. אבל אצלנו בברסלב הכל תלוי בהשגחה. חסר כסף – מתפללים. אנחנו לא הולכים לעבוד כדי להתפרנס, כי אני בטוח שרבע שעה רצינית של ליקוטי תפילות על פרנסה שווה לשמונה שעות עבודה מבחינת הכסף".
עוד ממנהגי ברסלב הוא התנגדות עקרונית להליכה לרופאים: "רבנו אמר שמלאך המוות עסוק, אז הוא שולח את הרופאים להיות שליחים שלו. בשביתת הרופאים הגדולה מתו פחות אנשים. אם ברסלבר הולך לרופא, זה רק בשביל שלום בית".

ומי שרוצה עוד טיפ לחיים טובים מעדי רן, שלא ישתמש בטלפון נייד: "כל זמן שאני יכול, אני מסתובב בלי מכשיר סלולרי. הרעיון הזה שאפשר לנדנד לך בכל מקום ובכל שעה הוא שיגעון. אתה יושב עם מישהו ומרגיש שהוא חמ"ל מהלך: כל שנייה צלצולים מכל הצדדים, אין לאדם ישוב הדעת. כולם מדברים בקולי קולות בכל מקום, מנהלים מו"מ עם העולם.

"צריך לדעת להתנתק, להתבודד. אני מרגיש שיש לי יתרון גדול בכך שאני יכול להיעלם לשעות. לחברים שלי אין שקט". ובכל זאת, יש יתרונות במכשיר: "אם אתה רוצה להתבודד ורואה מישהו בלתי רצוי, אתה עושה את עצמך מדבר בטלפון", הוא אומר.

האמן בנפשו של עדי רן לא מצטמצם במוסיקה: את שרבוטי החסידים המזמרים שהוסיף בעטיפת הדיסק החדש הוא שואף להרחיב ביום מן הימים לתערוכת ציורי שמן שיצייר בסטודיו משלו. גם כשרון המשחק הגלום בו עשוי לצאת לפועל, אם וכאשר יחליט לכתוב לעצמו תפקיד שימצא חן בעיניו.

בסרט ´אושפיזין´ הוא שיתף פעולה עם ידידו שולי רנד. השיר ´אתה קדוש´ שלו הוא שיר הנושא של הסרט, ואף הופק לקליפ שהתקבל בהתלהבות בערוץ המוסיקה 24. שולי ביקש ממנו לשחק בסרט תפקיד של מרוקאי שתדלן, אך עדי הרגיש שהוא לא מצליח לבצע מספיק טוב, וויתר. הוא השתתף בהקרנת טרום בכורה של הסרט ויצא משם המום:

"הסרט של שולי ישנה את העולם. הוא פצצת אטום. ישבו שם שמנה וסלתה של התרבות התל אביבית עם דמעות בעיניים. מי שרואה את הסרט משנה את ההסתכלות על היהדות מקצה לקצה. למרות שלא שיחקתי בסרט, הרגשתי שהשיר שלי בתוכו מאוד עוצמתי: ברגע שקרה לבני הזוג הנס, נכנס ´אתה קדוש´, וזה מעביר צמרמורת".

שולי רנד, עדי רן ואחרים הם חלק ממגמה חדשה של בעלי תשובה, שלא נעלמו מהבמה כמו אורי זוהר אלא מבטאים דרך האמנות את עבודת ה´. עדי רואה בכך חידוש עצום: "זו הדרך שלנו להילחם בהשפעה השלילית של התקשורת. יצירת כוח מדמה מנוגד דרך האמנות".

אמן באומן

טיפ אחרון נותן עדי כחסיד מושבע שלא מחמיץ את ראש השנה באומן: "אתה מגיע לשם עם המחשב שלך וחוזר עם תוכנה משודרגת. אתה כאילו שוכב שם על שולחן הניתוחים ורבנו עושה לך אוברול".

הוא משועשע מכך שאומן הופכת יותר ויותר לארץ ישראל של אוקראינה בזכות העסקנים הממולחים, ולכל החוששים ממזג אוויר סגרירי בראש השנה הקרוב הוא חוזה: "כל שנה נהיה יותר חם באומן. מסתבר שאפילו מזג האוויר שם מושפע מארץ ישראל".