חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 105ראשיהפצה

פרקליטה הורסת - בגליון השבוע

עורכת הדין טליה ששון ידועה בעוינותה להתיישבות ובלהיטותה להפליל מתנחלים, עו"ד ששון כבר אינה עובדת מדינה, אבל זה לא הפריע לשרון למנות אותה ללא מכרז ולהעניק לה סמכויות נרחבות. הפרקליטה שהוכיחה את עצמה באפליה לרעה של מתנחלים נקראת שנית אל הדגל.
12/08/04, 00:00
חגי הוברמן

לפני כשנה זימנה פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, דיון עם נציגי מועצת יש"ע בנושא אישור הקמת אזורי הביטחון המיוחדים סביב יישובים שונים ביו"ש. בדיון השתתפה, מעצם תפקידה, מי שכיהנה אז כמנהלת המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, עו"ד טליה ששון. הדיון התנהל על מי מנוחות, כשפרקליטת המדינה בוחנת את העובדות לגבי כל אחד מהאתרים המבוקשים, עוברת על החומר ומקבלת החלטות ענייניות.

ואז לפתע, כשראתה עו"ד ששון שארבל מתכוונת לאשר את אחד האב"מים הללו על אדמות מדינה, היא מיהרה להתערב והכריזה: "אני צריכה לבדוק אם באמת מדובר באדמות מדינה".

ברגע זה אפילו עדנה ארבל, שאין לחשוד בה באהבת חינם להתנחלויות, לא התאפקה והעירה לטליה ששון בטון חמור: "את לא צריכה לבדוק אם אלו אדמות מדינה". הנוכחים במקום חשו שאפילו עדנה ארבל מתקשה להבין את האובססיה הזו של טליה ששון נגד ההתיישבות ביש"ע.

בוחנת אובייקטיבית מאוד

לפני שבועיים הטיל ראש הממשלה אריאל שרון על טליה ששון לבחון את המצב המשפטי של כל נושא המאחזים ולגבש המלצות לשינויים בחקיקה או בתקנות שיכשירו את הדרך בפניו כדי שיוכל להתחיל במסע החרבת המאחזים, אחרי שכל הניסיונות הקודמים התנפצו אל סלעי המערכת המשפטית.

כששמעו במערכת המשפטית את המינוי, שנעשה ללא כל מכרז, הרימו גבה: לפני כחודש, כשנבחר ערן שנדר לתפקיד פרקליט המדינה, פרשה טליה ששון, שהיתה גם היא מועמדת לתפקיד, מעבודתה בפרקליטות והפכה לאזרחית מן המניין. בכיר במשרד המשפטים, שביקש לא לחשוף את שמו בגלל התפקיד שהוא ממשיך למלא, אמר לי השבוע בפליאה כי הוא איננו מבין מדוע לא הטיל ראש הממשלה את התפקיד על בכיר בפרקליטות שהוא כבר עובד מדינה.

"הטלת המשימה על אדם פרטי יוצרת בעיות חוקיות לא פשוטות", הוא אומר. "ראש הממשלה למשל כתב בכתב המינוי (שתוכנו יפורט בהמשך) שהיא מוסמכת לדרוש ולקבל כל מידע הדרוש לה ממשרדי הממשלה וממערכת הביטחון. ממתי מותר למסור כל מידע לאדם פרטי? יש פרטים שהחוק אוסר למסור לכל אדם, אלא אם הוא חלק מהמערכת המשפטית. טליה ששון, כיום, איננה כזו".

את בעיית המכרז עקף שרון בצורה פשוטה: הוא צירף אליה לכאורה את ברוך שפיגל, ואז הם הפכו ל´צוות´ – ומינוי צוות לא מחייב מכרז; זאת למרות שכתב המינוי בחתימת ידו של ראש הממשלה מופנה בלעדית ל"גברת ששון הנכבדה".

לבכיר המשפטי, שפעם אף היה עמית של הגב´ ששון, יש השגות גם לגבי כישוריה של טליה ששון. "בפרקליטות המדינה מאוד לא העריכו את עבודתה", הוא מגלה. "היא משפטנית קטנה מאד. טליה ששון עברה מפרקליטות מחוז ירושלים לפרקליטות המדינה משיקולים פוליטיים, לא בגלל הישגים מדהימים. המועמדות שלה לתפקיד פרקליט המדינה היתה בדיחה. מי שהעצים את מעמדה היו דווקא המתנחלים, במלחמה שהם ניהלו נגדה".

אם לאותו בכיר במערכת המשפטית לא ברור מדוע בחר ראש הממשלה דווקא בטליה ששון, לראשי המתיישבים ביש"ע התשובה ברורה: שרון חיפש את האדם ששנאתו להתיישבות היא הגדולה ביותר, שהאובססיה שלו לפגוע ולהחריב כל דבר הקשור למתיישבים היא הגדולה ביותר, ואת התכונות המופלאות הללו מצא בטליה ששון.

פנחס ולרשטיין נזכר השבוע איך בשנים עברו, כששרון עוד הקים יישובים, הוא לא פסק מלקלל את טליה ששון על המכשולים המשפטיים שהערימה בפניו על כל צעד ושעל. במועצת יש"ע עוד זוכרים איך הצליחה טליה ששון להביא להקפאת תכניות לסלילת כבישים עוקפים ביהודה ושומרון, ובאחת הפעמים קבעה בניגוד לקביעת אלוף פיקוד המרכז באותם ימים, עוזי דיין, כי כביש מסוים שהצבא ביקש את סלילתו אינו נחוץ לצבא מבחינה ביטחונית).

נבחרה על סעיף רגשי

המינוי הזה מחזק את המציאות החדשה שביש"ע מתקשים משום מה להפנים: אריאל שרון הוא היום האויב מס´ 1 של ההתיישבות ביש"ע. זה כבר מפסיק להיות סוד. לא היה בתולדות מדינת ישראל ראש ממשלה עוין ושונא כל-כך למפעל ההתנחלויות, יציר כפיו. לא רק בגלל תאוותו הבלתי מרוסנת למחוק את העי"ן שביש"ע. שרון מוביל את מדינת ישראל בחזרה לקו הירוק בכל הגזרות, במאמץ בלתי פוסק להחריב את ההתיישבות בכל דרך.

שרון רוצה להתחיל במאחזים. אבל החוק, אחרי כל הצווים המיוחדים, לא עומד לצדו. מועצת יש"ע הצליחה בתרגילים משפטיים לעכב את פינוי המאחזים, ושרון, שור זועם, החליט לקבל גיבוי משפטי של הפרקליטות למהלכים עוקפי בג"ץ ורומסי דמוקרטיה, כדי למנוע מתנועת ´אמנה´ ומהמועצות ביש"ע את האפשרות לקבל סעד משפטי שכל אזרח ישראלי זכאי לו.

מי שעוד לא מאמין, מוזמן לקרוא את מכתבו של שרון לטליה ששון, שבו היא התבקשה לבחון את כל ההיבטים המשפטיים של המאחזים ביו"ש. "מאחזים בלתי מורשים – תיאור מצב והמלצות" זו כותרת מכתבו של שרון לגב´ ששון.

נביא אותו כאן במלואו, בתוספת הסברים נדרשים:
"אבקשך לחוות דעתך בנושא המאחזים הבלתי מורשים (´מאחזים´) ביהודה, שומרון וחבל עזה, על-פי האמור להלן: תגישי ככל הנדרש חוות ביניים על פי שיקול דעתך".

הבהרה ראשונה: אפילו לדעת משרד הביטחון, אין בחבל עזה מאחזים בלתי מורשים. ברשימות משרד הביטחון לא מופיעים מאחזים ברצועה המיועדים לפינוי. והרי שרון ממילא מתכנן להחריב את כל יישובי חבל עזה עד היסוד. מה הטעם לחפש היבטים חוקיים כאלו או אחרים לגבי מאחזים ברצועה? אלא אם שרון מתכנן באמצעות הסעיף הזה להפוך גם את נווה דקלים, נצר חזני וניסנית ל´מאחזים בלתי חוקיים´ לקראת פינויים.

ביהודה ושומרון יש ויכוח לגבי מאחזים שמשרד הביטחון אישר את הקמתם, אלא שבגלל הליכי האישור המסורבלים שלא הושלמו מתכחש כיום השר מופז, עבדו הנרצע של ראש הממשלה, להסכמותיו, ובוודאי להתחייבויות שנתנו קודמיו.

הורס את מה שבנה

סעיף 2: "בין היתר אבקשך לבדוק: מיקום המאחזים, תיאורם, גודלם ומועד הקמתם; דרך הקמתם; הרשויות השונות, ציבוריות ואחרות, המעורבות בהקמתם, הרחבתם ותחזוקתם השוטפת".

"הרשויות השונות" הן המועצות האזוריות, וגם תנועת ´אמנה´ בראשות ידידו האישי של ראש הממשלה, זאב חבר (זמביש). בכולם מבקש שרון לפגוע. אפשר לקוות שהגב´ ששון תהיה ישרה דיה, מה שאין ודאות שיקרה, להגיע בחקירתה לכך שאחת הרשויות המרכזיות שהיו מעורבות בהקמת המאחזים היתה לשכת ראש הממשלה – בקדנציה הקודמת של שרון.

אותו שרון מודיע לטליה ששון, במפורט, מה הוא מצפה שתעשה. נקרא את הסעיף הבא, סעיף 3. "אבקשך להמליץ על שינוי או תיקון הדינים, לרבות תכניות מתאר, ככל הנדרש למניעת הקמתם של מאחזים והמשך פעילותם, ולרבות מניעת תמיכה מצד רשויות ציבוריות שונות".

הנה כל תכנית הנוכלות של שרון על רגל אחת, שהגברת ששון מתבקשת לתת לה גושפנקה משפטית: תכנית מתאר היא הבסיס לכל בנייה או התפתחות בכל יישוב בארץ. שינוי רטרואקטיבי של תכניות מתאר יכול להפוך כל אדם לעבריין על כורחו. המשימה שהוגדרה לגברת ששון ברורה: לשנות את החוק רטרואקטיבית, כדי להפוך את תושבי המאחזים לעבריינים בפועל, כפי שיפורט בהמשך.

המשך הסעיף: "שינויים, תיקונים או תוספות חקיקה, תקנות, צווים או החלטות ממשלה ככל הנדרש להפסקת תופעת המאחזים ופינויים". לטליה ששון יש כאן מרחב פעולה עצום להציע כל מיני הצעות משונות, כמו החלטות ממשלה או צווי אלוף גורפים שבהם ייקבע שלא יקום מבנה אחד ביישוב בלי החלטת ממשלה מיוחדת. כך חונקים את ההתיישבות בהכשר משפטי.

המלצה נוספת שהגב´ ששון התבקשה לתת: "הליכי אכיפה יעילים יותר למניעת התרחבותם של מאחזים ופינוי הקיימים, לרבות האפשרות לנקיטת הליכים משפטיים (פליליים או אזרחיים), כלפי המקימים ו/או המשתמשים במאחזים". כעת הכל ברור: מיד אחרי הצווים הרטרואקטיביים הללו כל תושב מאחז כזה, "משתמש במאחז", יוגדר כעבריין פלילי או אזרחי.

שרון מבטיח במכתבו לגב´ ששון את כל העזרה, גם כזו שחוקיותה מוטלת בספק: "הנך מוסמכת לדרוש ולקבל כל מידע הנדרש לעבודתך מכל משרדי הממשלה ומערכת הביטחון. הסיוע המנהלי יוענק לך על-ידי משרד ראש הממשלה; את חוות דעתך והמלצותיך תגישי לי תוך 60 ימים".

לא בקיאה בעובדות(?!)

לטליה ששון ניסיון רב במלחמה במאחזים. הפרוטוקולים של ועדות הכנסת מלאים בהתבטאויות בדיונים השונים נגד המתיישבים. נביא כאן לקט מובחר, המלמד על השקפתה:

בי"א בסיוון אשתקד (11.6.2003) נערך דיון בוועדת הפנים של הכנסת בנושא התנהגות המשטרה בעת פינוי המאחזים. ליו"ר הוועדה, יורי שטרן, היתה סדרת שאלות: האם יש נוהל לפינוי מתנחלים? מהו הנוהל? מהי היכולת של המתיישבים להגן על עצמם, וכמה זמן ניתן להם? כשמגיעים שוטרים לפינוי, האם חובה עליהם להיות מזוהים? האם מותר לשוטר לשקר באשר לשמו? האם זאת עברה שמחייבת נקיטת צעדים? האם ניתן למשפחה המתפנה להוציא את רכושה מהבית? ואם נגרם נזק לרכוש, האם חייבים פיצוי? האם בפעולה כזאת אמורה משטרת ישראל להתחשב בכך שהמפונה הוא נכה צה"ל ואב שכול, שהמפונה היא אלמנה ואם לילדים קטנים, או שדברים אלה לא נלקחים בחשבון?

לטליה ששון היתה תשובה קצרה: "אני לא יודעת את התשובות. יש תשובות, אבל אני לא יודעת אותן".

ח"כ אורי אריאל, בעברו מזכ"ל מועצת יש"ע, לא הצליח להסתיר את הסרקזם: "בהכירי את רוחב ידיעותיה של עו"ד ששון, נראה לי שיש פה שכחה רגעית. ראיתי בעבר איזה דקויות את מכירה".

בתשובה לשאלת היו"ר יורי שטרן לגבי נוהל הפינוי ענתה טליה ששון, כשהיא מנסה להעביר את הכדור למגרשו של צה"ל: "באתי לתת תשובות כמיטב יכולתי... מבחינתי, השושבין המרכזי לא נמצא, וזה צה"ל. פניתי אתמול ליועץ המשפטי של פיקוד המרכז וביקשתי שיגיע לדיון. הוא פנה לוועדה, אך זה היה מאוחר מדי... אני לא יכולה לכסות על הפער באינפורמציה שנמצאת אצל צה"ל, אצל היועץ המשפטי של פיקוד המרכז. אני אשתדל לתת אינפורמציה כללית, כי אני לא מכירה את הנושא לפרטי פרטים".

חברי הכנסת השתוממו. הרי אין כמו עו"ד ששון הבקיאה בכל פרטי אכיפת החוק ביש"ע. בשלב כלשהו העיר יו"ר הוועדה, ח"כ יורי שטרן, כלפי טליה ששון ותנ"צ פרנקו: "רציתי להקדיש את הזמן שמוקדש למשרד לביטחון פנים לדברים אחרים. אני מצטער שרוב הזמן יילך לחקירת המקרים האלה, שהורסים את אמון הציבור במשטרה. אני לא מתרשם שיש נכונות לשתף פעולה, לא מצד המשטרה ולא מצד הפרקליטות".

עו"ד טליה ששון הגיבה: "אני משתדלת לשמור על איפוק ולא להעיר הערות אישיות, אבל זה לא יכול להיות חד-סטרי".

ח"כ שטרן: "בכנסת זה כן חד-סטרי. את לא יכולה להעיר לי".

עוינת, לא תמיד לעניין

שבוע אח"כ, בי"ט בסיוון (19.6.2003) התכנסה גם ועדת החוקה לדיון בעניין זכויות יושבי המאחזים, לקראת אפשרות של עקירת מאחזים מיושבים. בדיון עלה נושא התנהגות המשטרה בפינוי האלים של משפחת עוזרי, האלמנה והילדים, מגבעה 26, לאחר רצח אבי המשפחה נתנאל עוזרי הי"ד בידי מחבלים.

את ההתקפה החריפה ביותר על התנהגות המשטרה השמיע לא אחר מאשר עוזרו של השר לביטחון פנים, אל"מ (מיל´) משה גבעתי, שחקר בעצמו את הפרשה. "הייתי מח"ט חברון", סיפר גבעתי. "כאשר פוצצנו בתי מחבלים היה נוהל: היינו מביאים צו. נתנו זמן לפנות לבג"ץ. לפחות נתנו שעות להוציא אנשים ורכוש. פוצצו את הבית רק כשהכל בחוץ".

וכאן אמר משפט מדהים: "כל ניסיון לבדוק את הנושא נתקל בחומות של סירוב. לדעתי נעשו דברים שלא כדין". טליה ששון מיהרה להגיב כי "ניתן צו של בג"ץ, צו פינוי. הוגשה עתירה נוספת לבג"ץ מטעמים של ביזיון בית המשפט. הם נועצו באנשי צבא, בי ובפרקליטת המדינה. היה ברור שיש חובת ציות להחלטות בג"ץ".

גבעתי לא ויתר: "האם הוצג צו פינוי לאלמנה?"

ששון ענתה כי "דרך הפינוי נעשתה בזהירות", ועל כך זכתה להערתו של יו"ר הוועדה, מיכאל איתן, "את לא צריכה להגן על זה".

טליה ששון: "אני רוצה להגן על זה. הכל נעשה באופן ראוי".

ההתערבות המשונה ביותר שלה היתה בדיון בוועדת החוקה, בו´ בתמוז תשס"ג (6.7.2003) בנושא
השמירה על זכויות האדם במסגרת המלחמה בטרור. טליה ששון השתתפה כמובן בדיון, כשלפתע אמרה את הדברים הבאים, שלא היה להם דבר וחצי דבר עם נושא הדיון:

"אני רוצה לעבור לנושא אחר, שלגביו ביקשתי ממשטרת מחוז ש"י מספר נתונים, והוא אכיפת החוק בשטחים באירועי הפרות סדר ישראליות. הכוונה היא לעבריינות על רקע אידיאולוגי. בעניין הזה אני רוצה לתת מספר נתונים..." וכאן החלה לפרט תלונות שהגישו פלשתינים נגד מתנחלים באזורים השונים ביש"ע, כשהיא מסיימת:

"אני רוצה לומר כמה מילים על תופעות, כפי שאנחנו רואים אותן, שמשטרת ישראל וגם צה"ל נאלצים להתמודד אתן. אני רק מציינת תופעות כאלה באופן כללי. האינפורמציה שאני מוסרת לכם היא מתוך נתונים שאני מקבלת באופן שוטף, לגבי אכיפת חוק בשטחים ממשטרת ישראל, בשיתוף צה"ל ואחרים.

"יש תופעה, ואני לא יודעת אם היא בתקופה האחרונה במלוא עוצמתה. היא תופעה מתמשכת של ילדים מתחת לגיל העונשין שמשליכים ביצים לכיוונם של שוטרים, ולפעמים לכיוון חיילים, ולפעמים מדובר באבנים. בעצמי ראיתי סרט וידיאו שהנציח אירועים כאלה. אפילו ראיתי בלוק שנופל על גג ג´יפ משטרתי מראש בניין. יש תופעה כזו. לנו, לרשויות אכיפת החוק, קשה מאוד להיאבק בה, משום שמדובר בילדים מתחת לגיל העונשין".

יו"ר הוועדה, מיכאל איתן, הבחין מיד שטליה ששון לא מדברת לעניין, ושאל אותה: "אבל אני לא מבין על מה את באה אלינו".

טליה ששון מיהרה להשיב: "אתה שאלת לגבי שמירה על זכויות אדם בתקופת מלחמה בטרור".

איתן, אחרי דין ודברים קצר, מיהר להחזיר את הנושא למסלולו: "יש לי בקשה: אנחנו צריכים להגיע לשלב הסיכום. דווקא רציתי שאת תעזרי לנו מהניסיון שלך במעורבות שלך כגורם אזרחי שמפקח על השב"כ..."

מתאמת הפעולות נגד מתנחלים

שמה של טליה ששון נודע לראשונה בציבור כשמונתה בימי היועץ המשפטי מיכאל בן יאיר, בנוסף לתפקיד מנהלת המחלקה לתפקידים מיוחדים, לתפקיד ´פרקליט מעקב´ – תוארו הרשמי של הפרקליט המיוחד לטיפול במתנחלים.

זה היה חלק מהנהלים המיוחדים לטיפול במתנחלים שהוכנו זמן קצר אחרי עליית ממשלת רבין ז"ל לשלטון וקיבלו גושפנקה אחרי הרצח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. בנהלים המיוחדים נקבע כי תפקידו של הפרקליט המיוחד הוא להיות "אחראי על ריכוז, תיאום ובקרה על הפעולות המשפטיות" נגד המתנחלים.

במסגרת עבודתה קראה טליה ששון הרבה עיתונים. אחד מתפקידיה היה, אם לצטט במדויק את הסעיף מתוך הנהלים: "הפרקליט ירכז מן העיתונות הכתובה ומאמצעי תקשורת אחרים ידיעות, כתבות ומידע שעניינם הפרות חוק ועברות פליליות אחרות של ישראלים באיו"ש ובאזח"ע כלפי אדם ורכוש. הפרקליט יבדוק את העובדות המתוארות בכלי התקשורת האמורים, ואם ישתכנע כי יש דברים בגו – ינחה את המשטרה, צה"ל או כל גורם שימצא לנכון לפתוח בחקירה או ליזום פעולה בנידון. הפרקליט יעקוב אחר החקירה האמורה עד לכניסתה לתלם".

עוד נקבע באותם נהלים כי הפרקליט המיוחד "יערוך בדיקות מדגמיות, אקראיות או מכוונות, בתיקים שהוחלט על סגירתם, כדי לעמוד על נסיבות האירוע כעולה מן התיקים, איכות החקירה ונימוקי הסגירה". כך אכן אירע: תיקים שכבר נסגרו נפתחו מחדש, כדי לבדוק מה פתאום נסגרו תיקים נגד מתנחלים.

המשרה בוטלה – האומנם?

בשנת 96´ התחלפה הממשלה ועמה היועץ המשפטי לממשלה, ממיכאל בן יאיר לאליקים רובינשטיין.

בחודש ספטמבר 98´, בעקבות פעילות פוליטית נמרצת של ח"כ שאול יהלום, אז שר התחבורה בממשלת נתניהו, הגיש היועץ אלייקים רובינשטיין לשרי ממשלת נתניהו את הנוסח המתוקן של ´הנהלים המיוחדים´. במכתב הקדמה לנוהל כתב רובינשטיין בהדגשה: "יש לראות מכאן ואילך כבטל גם פורמלית את הנוהל הקרוי ´נוהל מעקב לתיאום´".

למחרת יצאו העיתונים בכותרות: "בוטל ´הפרקליט המיוחד´ למעקב אחרי מתנחלים". שרים וח"כים בירכו על ה´שינוי´ כביכול. מאז ועד היום היתה הגרסה הרשמית של גורמי אכיפת החוק כי נוהל המעקב והתיאום אינו קיים עוד. כך גם כתבה עו"ד חנה קלר, היועצת המשפטית של המשרד לביטחון פנים, לאורי אריאל ביולי 2001: "נוהל מעקב ותיאום – בוטל".

זו היתה ההונאה הגדולה. תשובה מפורטת שכתב הממונה לענייני הבג"צים בפרקליטות המדינה, עו"ד מלכיאל בלאס, בעתירה שהגישו בדצמבר 2001 שלושה גופי שמאל מובהקים: המוקד להגנת הפרט, התנועה הישראלית נגד הריסות בתים והמרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית, נגד אלוף פיקוד המרכז ומשטרת ישראל (בדרישה מהמשטרה ומצה"ל לאכוף את החוק על תושבי חברון היהודים ביתר שאת, וכן לכפות עליהם להתמגן) מגלה עו"ד בלס, כי לא זו בלבד שהנהלים הללו לא בוטלו, הם עוד הוחמרו:

"כל נושא אכיפת החוק באזורים הללו מטופל באופן שוטף באמצעות צוות בין-משרדי של גורמי הביטחון ואכיפת החוק השונים, בראשות מנהלת המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה עו"ד טליה ששון, המלווה את פעילות לשכת התביעות של מחוז ש"י, מייעץ ומסייע באופן שוטף לכל המערכות המופקדות על הנושא, בניסיון לייעל ולשפר את עבודתן", כתב בלס בתשובתו לבג"ץ, והפריך בכך את טענתו של רובינשטיין משנת 98´. טליה ששון, הסתבר, המשיכה להתערב באופן בוטה וישיר בכל תיק של מתיישבי יש"ע.