בשבע 105: החוליה החסרה

חגי סגל , כ"ה באב תשס"ד

החוליה החסרה

הדו"ח הנוקב שפורסם השבוע על אסון נפילתם של שני חיילי צה"ל במוצב נורית שבצפון דיבר על "שרשרת טעויות" עגומה. משום מה לא צויין בו, שהחוליה הראשונה בשרשרת נוצרה כבר לפני ארבע שנים, כשממשלת אהוד ברק איפשרה למחבלי החיזבאללה להתפרס במרחק צליפה ממוצבינו.

ישראל היפה

ישראל היא מדינה מוזרה מבחינת ההתפלגות הדעתנית של אזרחיה: בכל מדינה מערבית נורמלית יש ימין, שמאל, מרכז, ימין קיצוני או שמאל קיצוני, אבל אצלנו יש רק שלושה מחנות: מרכז, שמאל וימין קיצוני. אין סתם ימין ואין גם שמאל קיצוני. כל מי שחושב קצת ימינה מהמרכז מוגדר אוטומטית כ'ימין קיצוני' בעוד כל מי שנמצא משמאל למרכז חסין מפני התוספת 'קיצוני' גם אם הוא ממש ממש קיצוני. לעולם ועד ייהנו שמאלנינו מדימוי תקשורתי מתון, מדוד, שפוי.

טלי פחימה, למשל, מעריצתו היהודיה של רב המרצחים זכריה זביידי מג'נין, לא נמצאה ראויה לתואר 'קיצוני' אף אחרי שהתברר השבוע כי מתחה עד קצה גבול האפשר את השקפת עולמה השמאלנית, וכנראה עסקה בתכנון פיגועים נגד יהודים. אפילו כלי תקשורת אחד לא הצמיד לה ביום הארכת מעצרה את התואר 'קיצוני'. בקול ישראל דובר על "הישראלית טלי פחימה", כאילו עסקינן בדיווח על אתלטית עבריה באולימפיאדת אתונה, וכך גם בערוץ 2 ובאתר האינטרנט של 'הארץ'. בגלי צה"ל תיארו אותה כ"ישראלית שהיתה בקשר עם פעיל התנזים זביידי", ב-YNET לא הוצמד לה תואר כלשהו (סתם "טלי פחימה מתל-אביב") ורק ב'ידיעות אחרונות' ציינו שהיא "פעילת שמאל", לא "שמאל קיצוני", חלילה.

למות מקנאה. מתי נזכה לשמוע ברדיו על "הישראלי נעם פדרמן" או סתם "נעם פדרמן מחברון"?

חלקה 11 בידינו

לחבר הכנסת אהוד רצאבי משינוי יש רעיון נפלא: להפחית דרמטית את המס על מכוניות מיובאות, עד כדי הפיכתן למוצר שווה לכל נפש. הוא כבר מנסח הצעת חוק בעניין, אשר זכתה לתשומת לב תקשורתית רבה. לטענתו, הדבר יתרום להעלאת רמת הבטיחות בכבישי ישראל, מפני שאנשים ייתפטרו בלי עכבות ממכוניותיהם הישנות, ויצטיידו במכוניות חדישות זולות, בטיחותיות פי כמה.

רצאבי רק לא טרח להסביר, כיצד יעמדו כבישינו הצפופים ממילא בעומס העצום שיתוסף להם לאחר שהמכוניות יוזלו מאוד. איך תהיה חניה לכולן?

לפני כמה בקרים נסעתי מגב ההר לתל-אביב. על אף שאוגוסט עכשיו, ולכאורה חצי עם ישראל נופש בחו"ל או בגליל, מבואות גוש דן היו פקוקים כמעט כמו מבואות גוש קטיף ביום העצמאות האחרון. כל רמזור בשדרות משה סנה גבה מס המתנה מורט עצבים. בכל זאת, הצלחתי להגיע לכתובת המבוקשת, בניין משרדים חדש ברחוב ראול ולנברג, שבע דקות לפני פגישה חשובה. כלומר, הגעתי עם רכבי למרגלות הבניין, וגיליתי שאין פיסת חניה סביבו. אפילו אופנוע אי אפשר היה להחנות ברדיוס של חצי קילומטר. אחרי 20 דקות של חיפוש עקר התקשרתי מבוייש ומיוזע למשרד שאליו הייתי אמור להגיע, וביקשתי עצה. המזכירה מעבר לקו התפלאה שבכלל קיוויתי למצוא חניה בסביבה. "שמרנו לך מקום אצלנו", הצטחקה והכווינה אותי למתקן חניה תת-קרקעי מתחת לבניין. כשהגעתי לשם אכן חיכה לי שומר סף עם הנחיות בעל-פה ובכתב(!): "קומה מינוס אחת חלקה 111". התגלגלתי לשם בזהירות ובאמת גיליתי מקום אחד פנוי. מאז שעברתי טסט במאה שעברה לא הייתי כה מאושר.

חומר ראיות

פרוייקט ספרותי יוצא דופן נמצא בימים אלה בכריכיה: אלבום המאבק בהסכמי אוסלו. תושב מצפה יריחו, יונה פרסבורגר, אספן בלתי נלאה של תצלומים וזכרונות מתקופת ההפגנות נגד ההסכמים בין ישראל לאש"ף, הצליח להביא סוף סוף לדפוס את פרי עמלו. אלבומו, המשתרע על 424 עמודים, מכיל מאות תצלומים משובחים ורשימות איכותיות. בין העורכים והכותבים: מאיר עוזיאל, סופיה רון מוריה, קרולין גליק, יוסי בן אהרן וחגי הוברמן.

בקרוב, מן הסתם, נשמע ונקרא הרבה על האלבום החשוב הזה, 'רוח אחרת' שמו. נוכחותו על כל מדף ספרים עשויה להרתיע את ממשלות ישראל ואת מערכת הבטחון שלה מתוכניות אוסלו נוספות. הרי אף שוטר או חייל לא ירצה שיודפס פעם אלבום איכותי עם תצלום שלו כשהוא מגרש מתנחלים מבתיהם. הנכדים עוד עלולים לדפדף בו יום אחד ולשאול שאלות קשות.

מוזר

רבים ממשיכים לפקוד את קברה הטרי של נעמי שמר בבית העלמין היפהפה בכנרת. חלקם אולי שמים לב למשהו מוזר שם: כמעט בכל המצבות חקוק תאריך עברי בלבד ודווקא במצבה של המשוררת העברית הדגולה יש תאריך לועזי בלבד: "נעמי שמר 2004-1930".

מנוחה נכונה

ביום ו' שעבר נפתחו סוף סוף כל מהדורות החדשות בבשורה טובה: שרותי הקבורה שבו לפעול כסידרם.

המחיר כולל:

א. פגישה או שתיים, לפי הצורך, אצל המשיא/ה ובהן לימוד משותף עם בני הזוג של סמלים ומנהגים בטקס היהודי, ניסוח הכתובה ועיצוב טקס הנישואין לפי בחירתם של בני הזוג,

ב. סיוע מטעם מכון הטקסים החילוני, על פי הצורך, ברעיונות כיצד להעשיר את הטקס ולשתף את המוזמנים בחוויה.

ג. כתובה מעוצבת.

ד. עריכת הטקס בפועל.

מתחייב/ת בפני הקהל לביצוע מטלת חובה המסמלת את האחריות והבגרות. הקהל מתחייב לקבל את הנער/ה לחברה הבוגרת ולהתנהג אליו/ה כבוגר/ת. התחייבות הדדית זו היא מעין ברית הדדית בין כלת/חתן השמחה לקהל. ההתחייבות תקבע באופן אישי עבור כל אחד מכלות/חתני המצווה בשיתופם ובשיתוף ההורים. ההתחייבות יכולה להיות בתחומי סיוע חברתי, אומנות, פרויקט אישי וכד'. המחיר כולל:

א. ארבע או חמש פגישות לימוד עם המשפחה ועם בן/בת המצווה.

ב. סיוע מטעם מכון הטקסים החילוני, על פי הצורך, ברעיונות כיצד להעשיר את הטקס ולשתף את
המוזמנים בחוויה.

ג. הנחיית הטקס.

לפרטים נוספים אודות טקס בר מצווה ובת מצווה חילוני - לחצו כאן.

טקסי הלוויה ואזכרה

תכנון והנחיית טקס לוויה: 2,550 ש”ח
תכנון והנחיית טקס אזכרה: 1800 ש”ח
תכנון וייעוץ לטקסי לוויה או אזכרה : 400 ש”ח.