בשבע 106: המושך בקלידים

אחרי למעלה משלושים שנה, משה מרדכי רוזנבלום, מונה בשבילכם, הוא נותן הטון המרכזי במוסיקה החסידית. בראיון מיוחד הוא מספר על תחילת דרכו, ועל המהפכה השיווקית שמאפשרת לקנות את האלבום החדש שלו במחיר מציאה.

אמציה האיתן , ב' באלול תשס"ד

אפשר לוותר על שם המשפחה. גם את השם הפרטי לא צריך. פשוט תגידו מונה. הסיכויים שמישהו ישאל אתכם "מונה מה?" שואפים לאפס. למען הסדר הטוב יש לציין שהשם המלא הוא משה מרדכי רוזנבלום. הכינוי מונה הודבק לו על-ידי אחיו הגדול, שפשוט לא הצליח לומר משה מרדכי, וכך נולד אחד השמות הגדולים בזמר החסידי.

נסו לדמיין חתונה ללא הלחנים של מונה. כמעט כמו לערוך חופה ללא רב מקדש. את העיבודים שלו כולנו מכירים, מקהלת הרבנות הצבאית שרה בניצוחו כבר שנים רבות, וה'כולל של מונה' גם הוא הפך לשם דבר בעולם התורה. אחרי כל אלה, לשאלה מה המקצוע שלך הוא עונה בפשטות: "אין לי מקצוע". למי שלא מסתפק בתשובה זו, הוא מוכן להגדיר את עצמו כטבח המכין סלט ירקות.

"יש לך עגבניה, מלפפון ובצל, ואתה קובע את הטעם לפי הכמויות. אפשר להוסיף גם זיתים ופלפל, אבל אז הטעם כבר יהיה שונה. כל תוספת הכי קטנה תשפיע על הטעם הסופי. אותו הדבר במוסיקה".

לאחר עשרות שנים של חיתוך ותיבול, כדי לשמוע את הדיסק החדש של מונה אין צורך לקנות ירקות, לחתוך ולטרוח. תוכלו להיכנס לאחד ממרכזי הקניות, לקנות כמה מוצרים של עלית, ובתוספת קטנה תקבלו את 'פילהרמונה 3'. המבצע הזה הגיע אחרי ההצלחה הגדולה של המבצע הקודם; השיתוף עם אוסם הוליד אז את הכינוי 'מונה ארבע והבמבה'.

מבצעים אלה מהווים נקודת ציון משמעותית בדרכו המוסיקלית והמסחרית של מונה, אך בתחילתה של אותה דרך עומדת דמות אחת, וכשמונה מדבר עליה קשה שלא להבחין בהערצה. "אמי שתחיה היא מוסיקלית מאוד. היה לנו אקורדיון קטן בבית, וכבר בילדות היא ראתה שיש לי משיכה לעניין הזה ועודדה אותי מאוד".

לשמוע גם את התורה

הוריו של מונה עלו לארץ מפולין לאחר השואה. החוויות הקשות שעברו לא הנמיכו את צלילי המוסיקה בביתם, להיפך. "אחרי שהם היו במקום כזה שאיבדו כל צלם אנוש ואת הטעם לחיים, פתאום נפתח להם פתח לחיים חדשים. אבא שלי היה מוסיקלי מאוד, ובעצמו אהב לשיר ולעבור לפני התיבה, אבל אמא שלי היתה זו שדאגה שאלמד מוסיקה".

מונה למד בחינוך העצמאי, אבל שלא כחבריו התגייס לצבא. לתקופה הזו הוא קורא "התקופה המזרוחניקית". ביקורת לא תוכלו להוציא ממנו, אבל כמעט בהתנצלות הוא אומר: "לכל אחד יש את התקופה הזו, אבל אחר-כך חזרתי".

מזרוחניק או לא, התקופה הזו, שבה שירת תחת שרביטו של מנשה לברן במקהלת הרבנות הצבאית, היתה משמעותית מאוד בעיצוב דרכו המוסיקלית. "שלוש השנים האלה הן בית ספר גדול מאוד. הבחור נמצא באווירה ובמסגרת מוסיקלית. בגיל 18 הוא כבר מטפל במוסיקה בצורה מעשית, כולל הופעות, וזה נותן המון".

כשמנשה לברן עבר לנצח על תזמורת המשטרה נשלף מונה מהמקהלה וקיבל לידיו את שרביט המנצח, עד היום. לאחר שהשתחרר מצה"ל שקע מונה במוסיקה. כמעט שנתיים באקדמיה למוסיקה הספיקו לו, והוא נסחף לעשייה המוסיקלית עוד לפני שסיים את התואר. "זה לא נורמלי. יכולתי לשבת יום ולילה, ועוד יום ולילה, מבלי לראות את אור השמש. היום אני נזכר במסירות הנפש הזו וממש קשה לי לדמיין את זה".

העיסוק בהלחנה, בעיבוד ובניצוח השתלט על כל זמנו של מונה, ולימוד תורה כלל לא היה בסדר היום. המפגש בינו ובין מרדכי בן דוד ורדיגר הוביל לאחד השינויים הגדולים בחייו, אך כדי להבין את מהות הקשר ביניהם יש לחזור אחורה, אל מחוזות ילדותו.

הוריו של מונה נמנו עם חסידי גור, וכל חסיד מתחיל יודע שניגוני גור זה יעקב תלמוד, או בפיו של מונה "יענק'ל". תלמוד היה מלחין החצר של חסידות גור, ועד היום כשמרדכי ורדיגר יושב עם מונה על מנגינה חדשה ומוצלחת הם אומרים בניגון חסידי: "זה יענק'ל".

ואם הזכרנו את יעקב תלמוד, אי אפשר שלא להזכיר את ר' דוד ורדיגר, מי ששר והתחזן בלחניו של תלמוד. היה זה כשמרדכי ורדיגר הצעיר, בחור בן 17, הגיע עם אביו לקונצרט בארץ. דוד ורדיגר ביקש מהמנצח, מונה רוזנבלום, להעלות את מרדכי לשיר או שניים. מונה הסכים לנסות, וזו היתה ההופעה הראשונה של מרדכי בן דוד בארץ הקודש.

דרכם המשותפת של מונה וורדיגר הניבה תקליטים רבים, להיטים היסטריים והופעות בכל רחבי העולם, אך כל זה אינו שווה בעיניו של מונה לרגע אחד של לימוד תורה עם מי שגרם לו לחזור ללימוד התורה – ר' מרדכי. כשהוא מתחיל לדבר על לימוד התורה, קשה לעצור אותו:

"לפעמים אצל יהודי מדגדג משהו כל הזמן, אבל קשה להוציא זאת לפועל. יש יהודים שאומרים: 'אני רק צריך להיות מסודר בחיים ואז אוכל ללמוד'. האמת היא שזה הפוך, תלמד ואז הכל יסתדר. ישבנו ולמדנו, ואז ראיתי את המשמעות המעשית של 'האור שבה מחזירו למוטב'".

מונה לא הסתפק בלימוד התורה של עצמו ופתח כולל בוקר. רשמית, זהו כולל ללא שם וללא ראש כולל. הלומדים בו אומרים בגאווה שהם לומדים ב"כולל של מונה", וראש הכולל הוא כמובן מונה בעצמו. אפילו שיעור בדף יומי הוא מעביר לקבוצה קבועה של לומדים. בין המשתתפים תוכלו למצוא פנסיונרים, שדרני רדיו, מוסיקאים וזמרים. יש המכנים אותו הכולל של הסלבריטאים. מלגה לא תוכלו לקבל שם. הלימוד נעשה כולו לשם שמים.

גאון על המקום

אבי בלומנטל, האמרגן של מונה, מספר כי בשעות הבוקר פשוט אי אפשר להשיג אותו. הוא זוכר היטב את הפגישה שקבע עם טכנאי מערוץ 7 בשעת הצהרים: מונה איחר לפגישה והסביר כי דיבר עם מישהו בלימוד ולא שם לב איך עברה כמעט שעה שלמה.

סדר בכלל הוא מושג יחסי אצל מונה. רבים מחבריו טוענים שהגאונות המוסיקלית שלו גוררת חוסר סדר מוחלט, שהוא מסוגל להגיע להופעה ללא חוברת התווים. מונה טוען בתוקף שזו אגדה שאף פעם לא היתה, אבל מוכן להודות שהיתה תקופה שבה היה שקוע כל-כך במוסיקה, עד שקשה היה לו לחזור לסדר היום הרגיל.

גם אם להופעות הוא מגיע עם תווים, להקלטות באולפן הוא פיתח שיטה ייחודית לחיסכון בנייר ובזמן עבודה. אברהם פלדר, החצוצרן הוותיק, עובד עם מונה כבר 28 שנים, מאז שהגיע לארץ. בשנים הראשונות השיחות ביניהם התנהלו ביידיש. היום הוא מחמיא למונה בעברית מדויקת: "לא בכל דור מגיע לעולם כישרון מוסיקלי כל-כך רב-תחומי. מונה מגיע לאולפן ההקלטות, ושם אני מגלה שהתווים לא כתובים, אבל הכל אצלו בראש".

מונה שולף סט של תווים לדוגמה, שם הוא מראה לי את המנגינה הבסיסית, קצב התופים והאקורדים. השאר אכן אצלו בראש, או בסימנים מקוצרים על גבי הדף. "כשעובדים עם מקצוענים זה אחרת לגמרי. אנחנו מבינים אחד את השני, במקום אני יכול לאלתר הרמוניות וקישוטים מוסיקליים". כושר האלתור של מונה הפך לשם דבר. רבים מלחניו נולדו תוך כדי אלתור פרוע על הקלידים.

לידה של שיר היא פרוייקט בפני עצמו, וסיפורי השירים של מונה יכולים למלא כרך שלם באנציקלופדיה. מי שלא הלחין שירים לא יבין זאת לעולם, הוא כמעט מתנצל. ואם היינו נקלעים לחדר העבודה כשורדיגר ומונה יושבים ומנסים להלחין, היינו חושדים שנטרפה דעתם עליהם. נסו לדמיין את מונה יושב מול הקלידים, מאלתר משפטים מוסיקליים. ר' מרדכי זורק פה ושם מילים ופסוקים. הטייפ שלידם מקליט הכל, ומדי פעם הם עוצרים, חוזרים לאחור, ומנסים לבדוק אם יצא דבר ערך מתחת ללשונם.

כך למשל נולד הלהיט ההיסטרי 'משיח'. מונה אלתר מנגינה על הקלידים, חזר שוב ושוב על הלחן של הפזמון, ואז ורדיגר החל לצעוק "משיח, משיח!" לצערנו, זה לא היה הדבר האמיתי אלא רק מילים לפזמון. מכאן והלאה הפך השיר לאחד הלהיטים הגדולים בזמר החסידי והישראלי.

אך לא כל השירים נולדים בחדר העבודה. לאחר הכנסת ספר תורה בבית הכנסת באזור מגוריו, חזר מונה הביתה כשרכבו עמוס בילדיו. לפני הרמזור ביקש חתנו של הרב להצטרף לנסיעה, גם הוא עם ילדיו. למרות הצפיפות נדחסו כולם ברכב, ומיד לאחר הרמזור גילה מונה ניידת משטרה. הוא הספיק להגיד "אוי ואבוי", עבר למסלול השני, ומכאן ועד סוף הנסיעה קיבל שיחת מוסר מחתנו של הרב. "אין שום מקום לדאגה. צריך רק לומר 'אין עוד מלבדו' והכל יסתדר".

הוא ציטט לו מספרו של ר' חיים מוולוז'ין, והסביר בפירוט רב את כוחו של "אין עוד מלבדו". הנסיעה אכן עברה בשלום, אבל המילים נכנסו לראשו של מונה, ולא יצאו משם אלא בליווי המנגינה – עוד שיר שהפך ללהיט.

סיפורו של השיר 'מוריה' מתפרש על פני למעלה מעשרים שנה. הוא החל כלחן למילים "אנא סלח נא", ונשכח אי שם בגניזה. לפני כשמונה שנים הוזמן מונה עם תזמורתו לנגן בבת מצווה של מוריה (שם משפחתה שמור במערכת). כיוון שהיתה זו בת יחידה שנולדה לאחר שנות עקרות, ביקשו ההורים להלחין לאירוע את מילות המדרש על הר המוריה. מונה שלף את המנגינה הנושנה, התאים אותה למילים, ושם, בחגיגת בת המצווה, היה הביצוע הראשון וההיסטורי.

מאז נכנס שוב השיר להקפאה עמוקה, עד שב'מונה 4' החליט מונה לשלב אותו בין השירים. הביצוע הראשוני התגלגל לידיו של אברהם פריד, שהתאהב בשיר. השלב הבא היה הביצוע של פריד ושילוב השיר בתקליטור. היום כבר אי אפשר לנגן באירוע בלי לשיר את 'מוריה'. מונה מציין בגאווה כי זהו המקרה היחיד שאברהם פריד הסכים לשלב שיר שלו עם שירים של מבצעים אחרים.

מוסיקה עם יידישקייט

זמרים רבים חבים למונה את הצלחתם המקצועית, בשל הנטייה שלו לשלב ילדים וזמרים חדשים יחד עם הוותיקים והידועים. אחד המפורסמים שבהם הוא עמית ליסטוונד. דרכם המשותפת החלה בחתונה של סטרולוביץ, חסיד סאטמר. מונה הביא מהארץ את תזמורתו, ושם שמע לראשונה את עמית. הוא התלהב מקולו המיוחד והחליט לפרוש עליו את חסותו. הם הופיע יחד בפני קהל מגוון והוציאו שני תקליטים. עמית מספר בגעגוע על השעות הרבות שבהן עבד עם מונה באולפן ההקלטות:

"היו לנו המון שעות אולפן, ביום ובלילה, והיה לנו קשר מאוד מיוחד. כשהמעבד והזמר משדרים על אותו קו יש כימיה טובה, וכך היה בינינו". עמית מספר על כושר האלתור של מונה ועל הגאונות המוסיקלית: "איתו אפשר לעשות הכל. לפני חמש שנים, לאירוע סיום הש"ס, ביקשו להלחין את קטע 'הדרן'. הייתי אז בחור ישיבה, ומונה אמר לי שנשב ביחד במוצאי שבת ונלחין את הקטע. זה היה ערב לפני ההופעה. אבל קודם כל הוא בן אדם חריף, והיצירות שלו מיוחדות מאוד. יש מעבדים שאתה יכול לנחש את ההמשך בעצמך; מונה הוא לא צפוי, לא חוזר על עצמו".

עמית ליסטוונד מנסה להישאר קרוב ככל האפשר למונה. הוא התגייס לשירות במקהלת הרבנות הצבאית, תחת פיקודו של מונה, ואף לומד איתו בחברותא בכולל.

תלמיד נוסף בכולל של מונה הוא עדי רן, שסגנונו שונה לחלוטין מהסגנון הקלאסי של מונה. "אני מסוגל לשמוע כל מוסיקה, ואפילו ליהנות. לא נראה לי שאני אעשה בעצמי מוסיקה מהסוג הזה".

מונה מודע להשפעה שלו על עולם המוסיקה החסידי, ומרגיש אחריות רבה במהלך היצירה: "באיזשהו מקום אני גם מכתיב את הטון במוסיקה החסידית, והמוסיקה חייבת להישאר במסגרת שלה. לקחת פתאום ולעשות דאנס על מוסיקה חסידית, זה לא נשמע לי שייך. הנוער לא צריך התחברות למוסיקה שלא משדרת יידישקייט. אני מנסה ללחוץ קצת ולייצג את בני הנוער שמצליחים להתחבר דווקא למוסיקה הבלתי קונבנציונאלית".

ניכר בתשובתו המהוססת שהנושא רגיש בעיניו. "אם זה מחבר את הנוער לקדוש ברוך הוא, אני איתם. לו הייתי עושה סדרה שמיועדת רק לנוער הזה, הייתי משקיע מחשבה איך לעשות זאת בצורה כזו שהם יוכלו להתחבר, ועדיין שלא יישמע כמו מוסיקה שמטרתה היא רק לעורר יצרים".

דווקא עם השירים של עדי רן הוא די מסתדר, ואפילו גאה בכך שעדי הוא בוגר הכולל שלו: "יש לו דברים נפלאים, ויש כמה דברים שבמקומו לא הייתי עושה. יש דברים שקשה בכלל להבין מה הוא רוצה, אבל יש לו אנרגיות גדולות מאוד וגם כמה שירים יפים". לשאלתי אם היה משלב אותו בסדרה 'מונה' הוא מסביר כי למרות שאת השירים הוא אוהב, הם אינם מתאימים לסגנון של הסדרה כולה.

מנגינות של שמחה

סדרת התקליטים 'מונה' התחילה כאוסף של יצירות אינסטרומנטליות. באלבום השלישי השתנתה קצת הגישה, ושם התחיל מונה להכניס לחנים ועיבודים מקוריים שהוא אוהב במיוחד. כך אנחנו מוצאים את 'יש אמונה' ואת 'שיהא הכל נחת רוח'. בסדרה הזו הוא אינו כפוף לרצונותיהם של המבצעים או המלחינים. זה המקום גם להכניס זמרים חדשים, לעודד ילדי פלא ואף לחדש שירים עתיקים ואהובים.

הסדרה השנייה היא 'פילהרמונה', ומטרתה העיקרית היא להנציח את השמחה היהודית השלמה. "אני מכניס את שמחת החתונה לתוך התקליטים. אני לא מנסה שיישמע כמו הופעה חיה, אבל מצד שני שלא יהיה יותר מדי מוקפד או אומנותי, כי זה גונב מהשמחה".

כאן הוא חוזר למשל סלט הירקות מתחילת השיחה: "אפשר להוסיף לסלט גם זיתים, פלפל ואפילו גבינה מלוחה, אבל לא תמיד הריבוי נותן סלט יותר טוב. ב'פילהרמונה' אני רוצה לשדר שמחה והולך על זה עד הסוף. אני לא מחפש דברים שימשכו תשומת לב מוסיקלית ויורידו מהשמחה".

האווירה באולפן בזמן הקלטה של 'פילהרמונה' היא כמעט כמו בחתונה. מונה משתדל שלא להפסיק את הנגנים באמצע, אלא מנחה אותם דרך האוזניות, ומבחינתו האידיאל הוא שהנגנים והזמרים יפצחו בריקוד סוער במהלך ההקלטות.

בסדרות האלה מנסה מונה לחדש ולגוון עד כמה שאפשר. זה המקום להופעות בכורה של להיטים שבדרך, ומדי פעם הוא גם מרשה לעצמו 'להשתולל' ולשנות אוירה. "אצלי השחורים הופכים לבנים והלבנים לשחורים". כך למשל, ב'מונה 4' נוכל לשמוע שילוב מרתק בין 'אדון הסליחות' הספרדי לבין 'כל נדרי' האשכנזי.

האחים גרובייס פגשו את מונה ברחוב והכריחו אותו לשמוע את ה'בים בם בום' שהם שרים יחד כבר מילדות. את התוצאה תוכלו לשמוע ב'פילהרמונה 3'. הזמר רועי ידיד (מונה מדבר עליו בחיבה מיוחדת) הוא תימני, בוגר מקהלת הרבנות, וב'פילהרמונה' הוא שר את הלחן של אביהו מדינה לשיר 'אל תשליכני' בהברה חסידית. איך אמר מונה? סלט ירקות.

את השיר 'מנוחה ושמחה' הלחין מונה עם החברותא שלו, וסיפור ההקלטה שלו ממחיש את הדינמיקה שסביב העשייה של 'פילהרמונה': "לימדתי את המקהלה באולפן את 'מנוחה ושמחה', ופתאום אני מרגיש שמישהו נכנס. זה היה הרב יוסף צבי ברייער, המלחין של חסידות בעלז. הוא אומר לי: עברתי פה במקרה, וכבר שעה אני עומד בחוץ ומקשיב. אני רוצה לשיר את השיר הזה. הוא עמד מול המיקרופון, למד את השיר, והקלטתי אותו. בשבילי זו מחמאה גדולה מאוד לארח אותו אצלי".

זהו המקום שבו מונה משלב גם את הילדים שלו עצמו. כשהוא מדבר עליהם אפשר לראות בעיניים איך הוא משמין מנחת. השיר המיוחד 'מקימי' ('מונה 4') הולחן על-ידי הבן אפרים, את העיבוד עשה דוב'לה ובשירה משתתפים הבנים אפרים ואבי. מונה גאה ביכולות של ילדיו ומציין אותם אחד לאחד: "המלחין הוא אפרים, המעבד הוא דוב'לה, המתופף הוא שניאור ואבי הוא הזמר שלנו. יש לו קול מדהים".

הרגשה אישית: את אבי רוזנבלום עוד נשמע בדיסקים של מונה, ויהיו עוד הרבה. כבר יש לו במגרה מספיק שירים מוכנים ל'מונה 5'. במקביל הוא עובד על הוצאה מחודשת של השלישייה הראשונה בסדרה. עוד בתכנון דיסק אוסף 'המיטב', וגם דיסק מיוחד של אמן האורגן לייב'לה ליפסקר.

שיווק בדרך אחרת

כל מי שעסק אי פעם במוסיקה יודע שהוצאת הדיסק איננה סוף הדרך. מה שיקבע את ההצלחה – או חלילה את הכישלון – הוא השיווק. המחירים הגבוהים של הדיסקים, ההוצאות הגדולות על פרסום ועמלות התיווך, הופכים את הקנייה ליקרה, וכך אנחנו מוצאים לקוחות רבים שאינם יכולים להרשות לעצמם את ההוצאה, ובפניהם עומדות שתי אפשרויות: להסתפק ברדיו או לצרוב.

הפשטות הגדולה שבצריבת דיסק מוסיקלי מהווה מכה ניצחת לכל מי שרוצה להרוויח ממכירת מוצריו. מונה החליט לעשות מעשה: "עד לפני שנה לא היתה לי חברת הפצה, אז החלטתי לעמוד על הרגליים שלי. חיפשתי כיוון שיאפשר לאנשים, במצב הכלכלי של היום, לרכוש דיסקים וקלטות, והחלטתי לעשות זאת בדרך לא מקובלת: פניתי ל'אוסם', הם נדלקו על הרעיון, ויחד עם חברת הפרסום 'אפיקים' הלכנו על מהלך שכולם ירוויחו ממנו. אנשים יוכלו לקנות בזול, החברה תרוויח פרסום וגם המפיק יקבל את התשלום המגיע לו על הדיסקים".

המבצע הצליח מעל ומעבר למשוער. הדיסק 'מונה 4' הגיע כמעט לכל בית ששומע מוסיקה חסידית, ומונה מאמין שהפוטנציאל עדיין לא מוצה במלואו. לאור ההצלחה הגדולה המשיך מונה את השיטה עם 'פילהרמונה 3', והפעם עם 'עלית' וחברת הפרסום 'פוטנציאל בולטון'.

למה לא להמשיך עם 'אוסם'? גם כאן יש למונה תיאוריה מוסיקלית: "אני מקפיד שלא לחזור על דבר אחד פעמיים, לא במוסיקה וגם לא בחיים. תמיד צריך לחדש". וההצלחה אכן חזרה על עצמה: התגובות מהקהל מעודדות מאוד, וכבר שמענו על תלמידי ישיבה שזרקו את הדיסקים שצרבו ורכשו את המקוריים.

בינתיים הספיק מונה, בעזרתו של מנהל השיווק יהודה קונצמן, להקים חברת שיווק עצמאית, 'פילהרמונה בע"מ', ולמרות 52 שנותיו נראה כאילו הוא רק בתחילת הדרך ("אשתי אומרת שלא משעמם לי בחיים").

הרומן עם ערוץ 7

הרומן הארוך בין מונה לערוץ 7 החל עוד בימי השידור הראשונים. "את כצ'לה אני מכיר מילדות, ויום אחד הוא אומר לי: אנחנו מקימים ערוץ ורוצים אותך בפנים. מה תעשה? לא יודע בדיוק. תכין רצפים (מחרוזות שירים לשידור), תעשה מוסיקה".

מתברר שהמיקום של אולפן ההקלטות הראשון הושפע ממקום מגוריו של מונה. האולפן הישן של 'גל קול', סמוך לביתו של מונה, עבר למקום חדש, וכך התפנה מקום לבניית האולפן של ערוץ 7.

"הרצף הראשון לקח לנו למעלה משמונה שעות עבודה. ישבתי אז עם חנוך וינדרבום, והיינו מתווכחים שעות על הסדר של השירים. כך התחילה הפרשה עם ערוץ 7. אחר-כך הגיעה התכנית של יום שישי, שגם אותה לא תכננתי אף פעם. הרבנית מלמד אמרה: תתחיל, יהיה בסדר".

רק כשנסגרו שידורי הרדיו של הערוץ הבין מונה עד כמה גדולה היתה כמות המאזינים. אלפים פנו אליו ותיארו כמה קשה להם להיכנס לשבת בלי התכנית שלו. היום הוא ממשיך לשדר, מעודד מהעלייה במספר המאזינים דרך האינטרנט אך עדיין מייחל ליום שבו יוכל להשמיע את דברי התורה מעל גלי האתר.

השיר המסיים בכל שבוע את התכנית הוא 'שיהא הכל נחת רוח אליך', ולא בכדי: "זה מביע את מה שאני רוצה ושואף. שכל מה שאני עושה, במוסיקה ובלימוד, יהיה הכל נחת רוח לריבונו של עולם".