בשבע 106: הגשר הדתי – לאומי קרס

אדיר זיק , ב' באלול תשס"ד

אם ראית שבאתונה התחילה החגיגה, צפה שבירושלים יהיה 'סוף הדרך'.

בשעה שצפון מדינת ישראל (עד חדרה) מטווח ומאוים על-ידי 11,000 קטיושות של חיזבאללה בלבנון, מודיע הרמטכ"ל כי אנחנו יכולים להגן על מדינת ישראל (מחדרה עד גדרה?) גם אם לא נהיה ברמת הגולן.

מכשלת ישראל מתכננת עקירה וטרנספר של רוב היישובים ביש"ע (אני מאמין לאהוד אולמרט כשם שהאמנתי ליוסי ביילין, שנשלח בזמנו להפריח לתקשורת את רעיונות הנסיגה, ואחר-כך, כשהציבור 'בלע את הלוקש', פרסמו את זה באופן רשמי).
ולזה קוראים ציונות. מדינה ציונית.

אני עם זה גמרתי. לא רוצה לשמוע יותר על ציונות. לא רוצה להיות מזוהה עם זהבה גלאון, ציפי לבני, יוסף לפיד, אבשלום וילן, פרס וביילין... אם הם ציונים, מה לי ולהם??

אין לי ספק שבהיסטוריה של עם ישראל היה תפקיד חשוב לציונות. היא שימשה כטיל הבליסטי שהביא את עם ישראל מהגולה לארץ ישראל. אבל יותר מזה היא לא הצליחה לעשות. היום אומרת ה'ציונות' שאפשר לחיות בלי הגולן, בלי יהודה ושומרון. שאפשר לקיים את גוש חדרה-גדרה ולקרוא לו 'המדינה הציונית'. שם יהיה רוב יהודי... סביב השטח הזה אפשר יהיה להקים חומת הפרדה בלי להרגיז את האירופים, ושם נשחק ב'ציונות'.

היהדות הדתית-לאומית (ואני מציע לעצמנו להשמיט את הציונות מההגדרה העצמית שלנו) עוברת כיום לעמדת מנהיגות. אנו ובנינו מהווים את האוונגרד, המשמרות הקדמיים שיובילו את העם. זהו תפקידנו וזוהי יכולתנו.

הזקנים בנפשם לא מבינים את התהליך. הם, כמו אנשי הקבוץ הדתי, רוצים להיות 'גשר'. אבל בין מי למי? בהקצנה החברתית המתרחשת היום בארץ מתבטל המרכז. יש גוש ימני יהודי וגוש שמאלני מתבולל. היהדות הדתית-לאומית איננה 'גשר', היא ישות עצמאית. יש לה עולם חברתי תרבותי תורני משלה, עולם של אמונות ודעות, עולם של תורה, עולם של עשייה, של בניין ומדע.

החברה החילונית בישראל היום מתייחסת אל הציבור הדתי לאומי כאל אויב או כאל בעל ברית, אך לא כאל גשר. גשר אין לו משלו. המטענים רק עוברים עליו מצד לצד. לנו, ויחד איתנו לכל יראי ה' ושומרי מצוותיו, יש מטען שיהווה את התשובה לאתגרים שבפניהם עומדת המדינה היהודית. לא גשר, כי אם מהות ומנהיגות.

המדינה והיהדות

בדיחה: מה זה 'סטטוס קוו'? – בלי שינוי.
עם שינוי או בלעדיו, המדינה הזאת מאבדת כל צביון יהודי. אנשים לא יודעים כלום על יהדות, העברית שלהם דלה ושטחית. השיח הציבורי הוא גס ווולגרי. כל שירותי הדת התמוטטו. החברה הישראלית אפופה זימה וסחר בנשים. אלימות שולטת בכל פינה.

כדי להיות ישראלי טוב אתה לא צריך להיות יהודי או לדעת עברית, אתה יכול להיות עולה מרוסיה, נוצרי פרובוסלבי עם איזה סבא יהודי בשולי המשפחה. אתה הולך לכנסיה כל יום ראשון, משרת בצה"ל ונשבע אמונים על הברית החדשה – וכולם יאהבו ויכבדו אותך: הנה ישראלי טוב. את מי ישנאו? את החרדים, את הדתיים... הם אשמים בכל.

שולמית אלוני פרסמה השבוע מאמר שבו טענה כי תקיעות השופר במוצאי יום הכיפורים של תרפ"ט (1929) ליד הכותל המערבי הן שהביאו את הערבים לרצוח יהודים עשרה חדשים לאחר מכן. היהודים, טוענת אלוני, אשמים בפרוץ מאורעות תרפ"ט.

יהודי דתי אינו יכול לעבוד ברשתות המכירה הגדולות, כי כולן פועלות בשבת. לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה התבשרנו שרשתות הספרים ומכשירי הכתיבה יפתחו את החנויות בשבת. ומה יעשה יהודי דתי שהוא בעל חנות רהיטים, למשל? אי פתיחת חנותו בשבת תחסל את פרנסתו.

המגזר הדתי נדחף על-ידי הכפייה האנטי-יהודית אל גטאות עיסוקיים. מי שאינו מוכן לעבוד בשבת אינו מתקבל לעבודה, ואם הוא כבר בפנים – אינו יכול להתקדם בלי לעבוד בשבת. מדוע שותקים הדתיים הלאומיים נוכח תופעות אלו, שפוגעות קשה גם בהם, האם זה מפני שהם רק 'גשר'?!

מה יקרה בוועידת הליכוד?

בשעת כתיבת שורות אלו איננו יודעים מה עשוי לקרות בוועידת הליכוד. הרי כל המתנגדים רוצים רק לעצור את שמעון פרס ומפלגת העבודה מלהיכנס לממשלה...

האם אפשר לסמוך על אנשי מרכז הליכוד כי אהבת הארץ אצלם חזקה יותר מהפחד מאריק שרון ומההליכה לבחירות?
ימים יגידו.

'מדבר סקר תרחק' (יוסף בורג ז"ל)

שוב בא נציג המתנחלים וקלקל לתשקורת את הסקרים.
הראל מויאל ממעלה אדומים זכה בתחרות השירה 'כוכב נולד' בניגוד להערכתם של 'השופטים המומחים' ובניגוד ל'סקרים'. ציבור הצעירים שעקב אחרי תכנית הטלוויזיה הזאת (לי אין סבלנות...) בחר בו למקום הראשון.

ברכותינו לו, למשפחתו המתנחלת ולבני כשריאל, ראש עיריית מעלה אדומים.

ארץ אל תכסי דמם

אל רשימת הקדושים שמסרו את נפשם על קדושת העם והארץ הצטרף ביום שישי האחרון שלמה מילר, רכז הביטחון ביישוב הגיבורים איתמר.

רק למשפחות כמו של שלמה, רק ליישובים כמו איתמר, יש את תעצומות הנפש להמשיך בדרך, לבקש בנייה והתפתחות ולחפש כך את הנקמה שעליה התחייב מפקד החטיבה.

רוצים לדרוך יין?

אני חוזר אל שיטתי הפרימיטיבית, הקלה והיעילה לעשות יין מתוק.

אני מזמין ענבי מוסקט אצל ידידי חיים רוזן במושב עמיקם (אזור זכרון-בנימינה), בטלפון 04-6388517.

את הענבים לא שוטפים. מפרידים אותם מהשדרות אל תוך ערבת פלסטיק (כמו של טייחים) או 'פיילה' מפלסטיק. דורכים את הענבים ברגליים (שרחצתם קודם לכן) הדריכה ברגליים אינה מרסקת את החרצנים, וכך נמנעת המרירות מהיין.

את המיץ עם הקליפות מכניסים לתוך מיכל, עד שני שלישים ממנו (החומר תופח בתסיסה). מוסיפים קילו סוכר על כל ארבעה קילו מיץ. סוגרים את המכסה (לא חזק) ושוטפים. מניחים במקום חשוך וקריר עד כמה שאפשר ומחכים 42 יום. ניחוח התסיסה ימלא את הבית. איך מוציאים את היין? נדבר בשנה הבאה עלינו לטובה, בעוד 42 יום.

שבת שלום יהודים. בעזרת ה' אנחנו ננצח.
adirzik@netvision.net.il