בשבע 106: לחשוב גם על הלידה הבאה

הגישות המקצועיות של ד"ר יפה מבי"ח ' ביקור חולים' בירושלים הופכות אותו מתאים במיוחד עבור היולדות ברוכות הילדים מהשכונות הסמוכות. מחלקת היולדות בראשות מתעקשת על לידה טבעית , ולא ממהרת לבחור באופציה של ניתוח קיסרי.

רויטל שנור , ב' באלול תשס"ד

ד"ר חיים יפה מרגיש שלא בנוח עם הצילומים במחלקת היולדות ב'ביקור חולים'. "תמונה בעיתון זה משהו שלא מתאים לרוב הנשים פה", הוא מסביר. הוא מרגיש הרבה יותר בנוח להצטלם עם התינוקות, לא לפני שקיבל רשות מאמהות ומצוות התינוקיה.

ההתחשבות שלו ביולדת ובמשפחתה ניכרה לא רק בקשר לצילומים, אלא בכל נושא שעליו שוחחנו. כמנהל מחלקת נשים ויולדות וכמי שעובד בתחום המיילדות כבר 34 שנים, למד ד"ר יפה להכיר את הנקודות החשובות ליולדות בכלל ואת אלה החשובות ליולדות מהמגזר הדתי והחרדי בפרט.

הוא מחייך כשאני שואלת אותו האם רואה במקצוע שלו שליחות: "אחרי כל-כך הרבה שנים? אני יכול להגיד לך שאני אוהב את המקצוע. אני חי אותו, עדיין, אחרי כל-כך הרבה שנים. אם הייתי צריך לבחור מחדש לא הייתי בוחר בשום דבר אחר. אני חושב שזה מקצוע עם המון שמחה, שמשלב בתוכו גם טיפול רפואי וכירורגי, וזה חלק מהאופי שלי. להביא שמחה לאנשים בלידות, בפוריות, בהריון. יש בזה המון סיפוק".

הקיסר יוצא דופן

אגדה עממית מספרת שאמו של יוליוס קיסר מתה בלידתה, אך בטנה נבקעה ותינוק חי יצא ממנה. הוא נקרא קיסר, שמשמעו ביוונית כרות, והיה ראש לשושלת קיסרי רומא.

לאגדה הזו יש נקודת תורפה אחת: נראה שאמו של יוליוס קיסר חיה עוד שנים רבות לאחר לידתו. חוקרים סוברים שהאגדה מופרכת, וטוענים כי ייתכן שמקור השם הוא בחוק הרומי שחוקק הקיסר, שלפיו אסור היה לקבור אישה מעוברת בטרם ביצעו בה ניתוח להוצאת העובר.

אם כי הניתוח היה כנראה מקובל מאוד בעולם העתיק, הוא אינו מוזכר בכתבים הרפואיים של היפוקרטס או גליניוס. הוא כן מוזכר במקורותינו: במשנה, בתלמוד ובמדרשים, ומכונה בשם 'יוצא דופן', כיוון שהוולד יצא מדופן (בטן) האישה, ולא בדרך הטבעית.

משנת 1610 (ש"ע) בוצעו ניתוחים קיסריים בנשים חיות, אולם כולן מתו בשלב מסוים לאחר הניתוח. רק לפני כמאה חמישים שנה התחילו הניתוחים קיסריים להצליח גם מבחינת היילוד וגם מבחינת היולדת.

משנות החמישים חלה עלייה תלולה במספר הניתוחים הקיסריים. ד"ר יפה מסביר: "העלייה בכמות הניתוחים הקיסריים נבעה מכמה סיבות. ראשית, הניתוחים הקיסריים לתהליכים פשוטים יחסית. בשלושים השנים האחרונות הוכנס הניטור העוברי, שלא תמיד אנחנו מפרשים אותו נכון, וישנם סימנים רבים שאנחנו מפרשים אותם בטעות כסימני מצוקה של העובר.

"הסיבה הנוספת היא התביעות המשפטיות שהלכו וגדלו, ולכן רבים מהמוסדות ומהרופאים החליטו ללכת על בטוח והסיקו שעדיף לעשות ניתוחים קיסרים מיותרים מאשר להיתבע בכל מיני תביעות, צודקות או מופרכות. חשוב לציין שבתי המשפט נוטים ללכת עם הנפגעים בכל מקרה, גם אם היתה פגיעה כתוצאה מרשלנות רפואית וגם אם לא. הנטייה של בתי המשפט היא להגן על הנפגע, וזה גרם להגדלת מספר התביעות המשפטיות, כיוון שאם עורכי דין רואים שהם מצליחים בתביעות שלהם זה מעגל קסמים.

"אז היום רופאים רבים לוקחים סיכונים. הם אומרים לעצמם: עדיף לי לעשות בחצי שעה ניתוח קיסרי מאשר להיתקע בלידה של שעות ואחר-כך להיות חשוף יותר לתביעות של רשלנות רפואית".

אולי זה באמת עדיף? למה מנסים לצמצם את שיעורי הניתוחים הקיסריים?

"קודם כל, זו לא לידה טבעית. מעבר לעובדה שחסרה לנשים החוויה הזו, שלדעתי היא יוצאת מן הכלל, הסיכון לסיבוכים בניתוח קיסרי בהשוואה ללידה רגילה הוא פי עשרה: חום, זיהום, דלקות, פגיעה בשרירי הבטן, עקרות על רקע של הסתבכויות, שהות ארוכה יותר של האישה בבית החולים. זה גם עולה למערכת הרבה יותר כסף, ואי אפשר להתעלם מזה.

"יש דבר נוסף, שהוא משמעותי בייחוד בחברה שאנו מטפלים בה, הדתית והחרדית. החברה הזאת מיוחדת בעובדה שאין בה הגבלה במספר הלידות, היא לא מתכננת משפחה שיהיו בה שישה, שלושה, עשרה או שנים-עשר ילדים. מלכתחילה היא לא רוצה להגביל את עצמה. בחברה הזו אי אפשר לומר כמו בחברה החילונית, שאנשים רוצים 3-4 ילדים אז יהיו להם 3-4 ניתוחים קיסריים. צריך להבין שככל שמספר הניתוחים עולה הסיבוכים הולכים ועולים בעקומה חדה ביותר, ואני מדבר על סיבוכים רציניים, מסכני חיים. לכן אי אפשר לשפוט את הסיכונים רק בהתבוננות בניתוח ראשון".

פעם קיסרית תמיד ניתוח

אם כי המצב הוא עדיין שלפני כל ניתוח קיסרי מביאים הרופאים בחשבון שניתוח אחד עלול בהחלט לגרור אחריו עוד לידות בניתוח, היום כבר לא אומרים שפעם ניתוח – תמיד ניתוח. ד"ר יפה מעיד: "אצלנו, בסביבות 90 אחוזים מהנשים שעברו ניתוח קיסרי אחד יולדות בלידה רגילה אחר-כך".

ואם בכל זאת נקלעים לניתוחים חוזרים, כמה ניתוחים קיסריים מותר לאשה לעבור?

"אנחנו לא מגבילים במספר הניתוחים. בסוף כל ניתוח אנחנו מסכמים לעצמנו ולאישה מה מצב הרחם. בדרך כלל מספר הניתוחים הקיסריים המקסימלי שנשים עוברות הוא חמישה-שישה. שבעה או שמונה זה די המקסימום שאני זוכר".

לעומת המגמה הרפואית לצמצם בניתוחים קיסריים, יש מגמה הפוכה, של נשים שבוחרות ללדת בניתוח קיסרי, זה נשמע מהיר ואלגנטי: חצי שעה בהרדמה והתינוק בידיים. מה אתה אומר על זה?

"לי נשאר רק להצטער על זה שהאישה לא עוברת את החוויה של הלידה, וזו יכולה בהחלט להיות חוויה. זו הסיומת של הריון שנמשך תשעה חודשים, שבמהלכו מרגישים את העובר זז בבטן, בועט, חי וגדל, ואז בא הרגע. אני תמיד שמח אם זה קורה יחד עם הבעל, החוויה של הצירים. התהליך הוא הדרגתי עד שהילד יוצא לאוויר העולם, ואז אפשר במלוא החושים לחבק את הילד, לתת לו לינוק, לשים אותו על הבטן ושעה אחר-כך אפשר לרדת מהמיטה ולא להיות מחוברת לצינורות – שזה תוצאה של ניתוח, שבכל אופן מנטרל את האישה לפחות ל-24 שעות, ואחר-כך גם כואב ומפריע יותר.

"מצד שני, רצונה של האישה כבודה, וקשה להתווכח עם אישה שרוצה לעבור תהליך אחד ולא תהליך אחר. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה. במחלקה שלנו אנחנו לא עושים ניתוח אלקטיבי, כלומר אם אין סיבה רפואית לניתוח אנחנו לא עושים ניתוחים מבחירה.

"בבית חולים באשקלון היתה אישה שביקשה לעבור ניתוח קיסרי ללא סיבה רפואית. זה היה לאחר עקרות ממושכת, והיא לא רצתה סיכון של לידה רגילה. לאחר הניתוח האישה הזו פיתחה תסחיף ריאתי ונפטרה. המשפחה תבעה את בית החולים ואת הרופאים על זה שעשו ניתוח מיותר.

"כאשר התהליך מפסיק להיות טבעי והופך להיות חודרני, כמו בניתוח, אנחנו צריכים להצדיק את עצמנו מבחינה רפואית-מקצועית אם קורה איזשהו סיבוך. זה לא פשוט להגיד אחר-כך שהאישה רצתה. יש מקומות שיקבלו את זה מבחינה אתית ומשפטית, אבל לא בכל מקום. יאמרו: לא שכנעתם אותה מספיק".

הפוך על הפוך

אחת הסיבות לניתוחים קיסריים היא עוברים שבחרו להתמקם במצג עכוז דווקא, ולא להתהפך כמצופה מהם לקראת הלידה. כיום מקובל לנתח בנסיבות כאלה. ד"ר יפה מזכיר שזה לא תמיד הכרחי: "קודם כל, מקובל בכל המקומות לנסות ולהפוך את העובר. לא בכל מקרה מצליחים, רק בסביבות ה-60 אחוזים.

"כשהולכים להפוך צריך לחשוב טוב טוב למה העובר הסתדר במצג עכוז, כדי שלא ננסה להפוך עובר שלא טוב לו מצג אחר, או שההיפוך יגרום לו נזק. חלק מהעוברים מתהפך אחר-כך למצג עכוז בחזרה".

ומה קורה אם לא מצליחים להפוך?

"פה לדעתי קיימת בעיה קשה מאוד. לפני כמה שנים התפרסם מאמר של רופאה קנדית בשם מרי האנה, שהגיעה למסקנה שילד שהגיע ללידה במצג עכוז עדיף לו לעבור ניתוח קיסרי, כי התוצאות יותר טובות. המסקנה הזו נוחה לרופאים בסופו של דבר, כי לידת עכוז היא מסובכת. היא דורשת מיומנות, היא דורשת נוכחות של רופא בכיר ורופא צעיר ולא רק מיילדת. היא דורשת שזה יתבצע בחדר ניתוח בנוכחות מרדים ורופא ילדים, ובקיצור היא דורשת המון המון תשומת לב, מיומנות ושיקול דעת. אז מה יותר נוח מאשר לאמץ את הגישה של ללכת לניתוח קיסרי?

"אני טוען שלקחת ולכלול את כל העוברים שמסתדרים במצג עכוז בסל אחד זה לא נכון. כשמגיע עובר במצג עכוז יש כמה דברים שצריך לקחת בחשבון: קודם כל, משקל הילד. אם הוא פחות משלושה קילו וחצי יש לו סיכויים מצוינים להיוולד בלידה רגילה. שנית, באיזו צורה העכוז שוכב? האם האישה יולדת בפעם הראשונה או השנייה? גם חשוב באיזה שלב הלידה, מה מידת שיתוף הפעולה ומה היא רוצה. אנחנו מגיעים פה ל-30-40 אחוזים של לידות עכוז רגילות.

"בארץ יש בתי חולים שבהם אם לא הצליחו להפוך את העובר מעבירים את האישה ישר לחדר ניתוח, ואני אומר שזה לא הגיוני. הרי ההיפוך מתבצע כבר בסביבות שבוע 36, יש עוד עשרה או שבעה אחוזים שהעובר יתהפך עד הלידה לבד, אז למה כבר ניתוח? מה קרה? צריך לתת לאישה הזו צ'אנס!

"ברוב במקומות בארץ אומרים לאישה שבאה ללידה במצג עכוז: תדעי לך שבכל העולם ההמלצה הראשונית היא ניתוח קיסרי. זה המצב. רצים לניתוח קיסרי מהר, כדי שהאישה לא תלד בינתיים. לא אומרים לה: בואי נשקול ונבדוק, נראה איזה מצג עכוז, איך את מתקדמת בלידה.

"אנחנו לא מתייחסים למצג עכוז כאל ניתוח אוטומטי, ואני רוצה לומר שאנחנו לא המקום היחיד בעניין הזה. יש עוד מקומות מפותחים בעולם שבהם מתייחסים ככה ללידות עכוז, במקומות מסוימים בארה"ב, באוסטרליה באנגליה".

אם חלק משיקול הדעת של הצוות הרפואי הוא הנוחות והמהירות של הניתוח, אולי עדיף לאישה במצב מילדותי מסובך להיעזר ברופא פרטי?

"זה לא נכון שלרופא פרטי יש יתרון בכל מצב. כל מקרה לגופו. רופא פרטי יכול להיות יותר סובלני לרצונות של האישה. אני חושב שבכל דבר ברפואה זה ככה. ובלידה, כמו בכל דבר שעושים מחקר שווקים וחוקרים את השוק, אני חושב שהאישה צריכה לברר מה היא תקבל בשירות הציבורי ומה היא תקבל בשירות הפרטי. יכול להיות שבשירות הפרטי היא תקבל רופא פרטי שרוצה לגמור מהר וללכת הביתה, וכאן רופא תורן שממילא נשאר כל הלילה אז הוא יהיה יותר סבלני. יש פנים לכאן ולכאן,כל דבר לגופו".

ללדת בבית

דרך ארוכה עברו נשות ישראל מהימים בהם ילדו בשדה, לפני שהמיילדת הספיקה לבוא, עד מחלקות בתי החולים, עם הציוד המשוכלל והמצעים הסטריליים. הרפואה המודרנית הובילה לירידה משמעותית ביותר בשיעור תמותת אמהות ועוברים, ויחד עם זאת הביאה התערבויות רפואיות רבות, חלקן מיותרות, אל תהליך הלידה. התהליך שהיה ביתי, נשי וטבעי, הפך להליך רפואי המתנהל בין כתליו של מוסד גדול.

כחלק מהרצון לחזור אל הטבע פשטה אופנה חדשה בעולם ובארץ: לידה בבית. נשים המעוניינות בכך שוכרות בדרך כלל מיילדת פרטית או רופא פרטי, ולעתים את שניהם. הלידה מתרחשת באווירה אישית מאוד, לפי רצונה של היולדת. הגופים הממשלתיים מנסים ללחום בתופעה וקונסים נשים כאלה באי תשלום מענק לידה.

ד"ר יפה נסער כשהוא מדבר על התופעה: "זה רע מאוד. חוסר אחריות טוטלי. הרי נאמר 'המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא', אז גם אם יראו לי שבאלף מקרים זה מצליח ובמקרה אחד זה לא מצליח – זה נורא ואיום. יכול להיות סבל לעובר, גם זה דבר שצריך לקחת בחשבון.

"יש תקלות בלידות בית. אני זוכר סיפור של אישה עם תאומים שילדה בבית וגמרה את הלידה עם קרע נורא באזור הפרינאום. היא הגיעה כך ל'שערי צדק', ושם היה צריך לעשות לה קולוסטרומיה כדי לחבר מחדש את המעי לבטן. המקרים הללו לא כל-כך מגיעים אלינו, כי גם היולדות וגם המיילדות די מסתירות אותם, אבל הם קורים.

"קשה מאוד להתווכח עם טרנד, ויש גם רופאים ורופאות שמסייעים בזה. אני לא מבין איך מישהו לוקח על עצמו את האחריות הזו. וזה לא שלא קורים אסונות בבתי חולים: אחת לחמישים או מאה אלף נשים נפטרת בלידה. בתור בן אדם שראה אסונות בתוך בית החולים, כשיש סביבי צוות אדיר שיכול לעזור לי לצאת מ'ברוך' מסכן חיים, אני לא מבין איך מישהו יכול לקחת על עצמו דבר כזה. אלה תהליכים שאי אפשר לצפות, יש דברים שמשתנים ברגע.

"יש ארבעה-חמישה מקרים של קרע ברחם שאני רואה בשנה. זה הממוצע בבית חולים שיש בו כ-3000 יולדות בשנה. לא תמיד אלה מקרים שאתה צופה מראש. היה לנו פה מקרה לא צפוי כזה לפני כמה חודשים: אישה שבאה וילדה תוך שעה. אחרי הכל היא קרעה את הרחם, היא כמעט מתה! אם לא היינו קרובים לחדר ניתוח ומתנפלים עליה מיד עם מנות מבנק הדם וכו' היא היתה מתה, מתה".

עם כל ההתנגדות ללידה בבית, בשנים האחרונות בכל זאת גברה בעולם המערבי המודעות לחשיבות שבהליך הטבעי והנשי. רופאים ויולדות מחפשים את שביל הזהב שיוביל אותם ללידה בטוחה בבית חולים מבלי להפסיד לגמרי את הממד של חוויה אישית ורוחנית.

למי שרוצה בכל זאת להרגיש חוויה מיוחדת בלידה, אתה חושב שכאן מסוגלים לתת מקום לפן הרוחני-חוויתי של הלידה?

"בעיני, הרוחניות היא דבר אינדיווידואלי שכל אחד מביא איתו. יש אישה שמעבירה במחשבתה אגדות או סיפורי צדיקים, יש בעלים שמתפללים בדבקות מיוחדת. אני לא אשכח חוויה שבשבילי כרופא היתה חוויה בלידה, שבכל ציר שהיה לאישה הבעל שר לה שיר. אז זו חוויה רוחנית? אני חושב שכן. זו החוויה שלהם.

"אני אישית ובית החולים בכלל חושבים שהלידה היא תהליך שצריך להיות טבעי עד כמה שאפשר. לנשים עם לידה בסיכון נמוך אנחנו מאפשרים לידה כמה שיותר טבעית, שזה אומר מינימום חיבור לניטור, אפשרות להסתובב עד שלבים מאוחרים מאוד או להתקלח וכיוצא בזה".

בעצב תלדי בנים

לעתיד לבוא תתבטל קללת חווה. עד אז, יש פתרונות שונים להקלה על כאב הלידה. הנפוץ שבהם הוא האלחוש האפידורלי. למרות החשדנות שהוא מעורר והנטייה לראות בו פעולה חדשה וניסיונית, נעשה בו שימוש כבר למעלה ממאה שנה. בתחום המיילדותי הוא קיים כבר למעלה משלושים שנה, והשימוש בו מגיע לכדי שמונים אחוזים מהלידות בבתי חולים מסוימים.

ההתלבטות אם להיעזר באפידורל או לא היא מנת חלקה של כל יולדת כמעט. ויכוח סוער ניטש בין מתנגדי האפידורל לתומכיו. "אפידורל גורם להתארכות השלב האחרון של הלידה", "אפידורל מרפה את השרירים ומזרז את הלידה", "לידידה שלי יש חברה שלקחה אפידורל והפכה משותקת לכל החיים", "בת דודה שלי ילדה בלי אפידורל וסבלה יומיים רצוף".

הוויכוח מתובל בסיפורי אימה ומופתים כאלה, אבל יש כמה נתונים שבכל זאת מקובלים על רוב אנשי המקצוע: מתן אפידורל הוא פרוצדורה בטוחה, שהסיבוכים הרציניים שלה הם נדירים וכמעט אף פעם אינם מסכני חיים. אפידורל מסייע לרוב הנשים הנוטלות אותו לעבור את הלידה כמעט ללא כאבים. הוא גם עשוי לקצר את השלב הראשון של הלידה, כי האישה רפויה יותר. לעומת זאת, השלב השני של הלידה עלול להתארך, מה שמעלה את שכיחותן של התערבויות מכשירניות בסיום הלידה.

אז לפי מה כדאי להחליט?

"המדד הוא הכאב ומידת היכולת והרצון של האישה לסבול. האישה צריכה לעבור את הלידה בצורה שתהיה לה הכי נוחה והכי טובה. אפידורל הוא פתרון מצוין. ארבעים אחוזים מהלידות שלנו הם עם אפידורל, וזה מדבר בעד עצמו. בעיני זה אחוז די גבוה, כי נשים חרדיות אחרי כמה לידות באות ויולדות די מהר, ולא תמיד הן רוצות את זה".

נשים שמתכננות מראש ללדת ללא אפידורל מעוניינות לעתים בשיכוך כאבים אלטרנטיבי באמצעות עיסוי, צמחי מרפא ותרגילי הרפיה. בדרך כלל הן נעזרות בכך בתומכת לידה מקצועית, 'דולה', שמלווה אותן בחדר הלידה. איך משתלבות תומכות הלידה בחדר הלידה?

"תומכת לידה כשמה כן היא – תומכת לידה. התמיכה צריכה להיות יותר נפשית ופחות מקצועית. אנחנו עובדים המון עם 'דולות'. היתה תקופה שה'דולות' היו מתערבות במהלך הלידה. הצוות הרפואי היה אומר למשל שצריך לפקוע מים וה'דולה' אמרה שלא. היה לנו מקרה של אישה שבאה ללדת לידה רגילה אחרי ניתוח קיסרי, והרופא חשש מאוד ורצה לנתח. ה'דולה' שכנעה אותה לא להסכים, והאישה הזו הגיע בסוף לניתוח אחרי הרבה צירים וקרעה את הרחם על שולחן הניתוחים.

"היה מקרה אחר, של אישה שעברה ניתוח קיסרי בעבר ורצתה לידה רגילה, וה'דולה' השאירה אותה בבית כמה שעות עם צירים לפני שהיא הביאה אותה לבית חולים. כשהיא הגיעה לבית החולים היא קרעה את הרחם. אז 'דולה' זה דבר נהדר, בתנאי שהיא אישה אחראית שעברה איזושהי הכשרה והיא יודעת את המקום שלה".

הציבור החרדי והגבורה הדמוגרפית

'ביקור חולים' הוא בית החולים הקרוב ביותר לשכונות 'גאולה', 'מאה שערים' ו'בתי אונגרין' החרדיות. זו כנראה אחת הסיבות שבית החולים הזה מושך אליו יולדות רבות מהמגזר החרדי. אני מבקשת מד"ר יפה לאפיין את האוכלוסייה החרדית שהוא פוגש: "זו אוכלוסייה שלפעמים הדבר החשוב לה ביותר הוא הפוריות והלידות. הם יעשו כל דבר כדי להימנע מניתוחים קיסריים, כי הם יודעים שזה מגביל אותם בלידות. הרצון לחוות את הלידה הטבעית הוא גדול באוכלוסיה הזו, ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו כדי לשרת אותם. מעבר לנושא של גודל המשפחה, אני חושב שחלק חשוב מאוד בחברה זו הוא הנושא המפותח של עזרה לזולת. פועל יוצא מזה הוא ההסתפקות במועט, חוסר הרדיפה אחרי מותרות".

מה דעתך על עידוד ילודה כאחד הפתרונות לבעיה הדמוגרפית?

"אני חושב שזה בנפשנו. היה לנו מזל גדול עם מיליון היהודים שהגיעו מרוסיה. אבל באותה נשימה שבה אני אומר שאני מעודד ילודה, אני לא יכול להחליט ששבעה זה מספיק ושלושה זה לא מספיק. לכל אחד יש את סדרי העדיפויות שלו. אני מכבד כל אחד עם הגישה שלו, ואני מתכוון לאישה בריאה שלא מסכנת את חייה. משפחה ברוכת ילדים זה לא עניין חיובי או שלילי, זה עניין שמתאים למשפחה או שלא".

יש לציבור החרדי צרכים מיוחדים שאתם נדרשים לענות עליהם?

"כן. למעשה, כמעט שום דבר לא נעשה בלי אישור של רב ובלי יעוץ הלכתי. בדרך כלל אנחנו והרב רואים את הדברים עין בעין. לעתים רחוקות אין התאמה, פעמים רבות בגלל קצר בתקשורת. כי בעצם מה קורה? אנחנו אומרים משהו למשפחה, והבעל מעביר את זה לרב. לא תמיד הוא מעביר נכון את מה שאנחנו אומרים. במקרה כזה אנחנו מרימים טלפון לרב, וכמעט כל הבעיות הללו נפתרות בצורה טובה".

עם איזה רבנים אתם עומדים בקשר?

"עם הרבה. למשל עם הרב הלברשטם, הרב ברנסדורפר, הרב אליהו, הרב בקשי דורון, הרב בורשטיין וכל רבני פועה, הרב גברא ועוד. אני לא רוצה להחסיר פה איזה שהם רבנים".

החיכוך האינטנסיבי עם אוכלוסיה חרדית שינה בך משהו?

"אולי יש בי יותר סובלנות למשהו שהוא אחר ממני. אם אני צריך לתמצת את זה, זו סובלנות הרבה יותר גדולה. אתה רואה את זה מקרוב, אתה לומד להכיר אותם ולחיות עם אורח חיים הזה, אז אתה רואה את זה אחרת. אין לי ספק שאני רואה את זה אחרת מחברים מהחוג החברתי שלי שלא מתחככים עם הציבור הזה".

בית החולים מבריא

בית החולים 'ביקור חולים' נוסד בעיר העתיקה לפני כמאה שמונים שנה. בשנת תר"ע הוחל בבניית המבנה הנוכחי שלו, ובתרפ"ה הושלמה בניית המבנה. כיום שוכן בית החולים באותו מבנה היסטורי ונאה בפינת רחוב הנביאים. לפני כשנתיים נקלע 'ביקור חולים' למשבר בשל גרעונות של כ-300 מיליון שקל. עובדי בית החולים, שלא קיבלו משכורות, נקטו בצעדי מחאה, ובית החולים הוותיק עמד בפני סכנת סגירה.

לפני כארבעה חודשים החליט בית המשפט שבית החולים לא ייסגר, והחלה לפעול בו תכנית הבראה. ד"ר יפה מסביר: "נראה שלהנהלה הקודמת, ההיסטורית של ביקור חולים, היו בעיות קשות בניהול. היא לא בדיוק התאימה את עצמה לניהול מודרני ויעיל. כתוצאה מכך צבר בית החולים הפסדים עצומים. כשיש הפסדים עצומים אי אפשר להמשיך להתקיים.

"כאשר אנחנו, מנהלי המחלקות, ראינו שיש סכנה לבית החולים, הגשנו אולטימטום להנהלה הישנה בבקשה למנות מנהל חיצוני. אחר-כך, בלית ברירה, פנינו לבית המשפט במטרה למנות כונס נכסים – ואכן, מאז ירדנו מגרעון של 3 מיליון שקל לחודש לגרעון חודשי אפסי. יתרה מזו, אנחנו מתפתחים. עכשיו מסיימים לבנות חדרי ניתוח חדשים, משפצים את מרפאת הנשים וכבר אספנו שלושת רבעי הסכום הדרוש לשיפוץ חדרי הלידה".

אז בית החולים כבר לא בסכנת סגירה?

"לא. כרגע אנחנו לא בסכנת סגירה, ואני חושב שהנשים מצביעות ברגליים: היו לנו 286 לידות בחודש".

ותודה להורי

ד"ר חיים יפה גדל בתל אביב ולמד בבית הספר התיכון 'גאולה'. הוא אב לשני ילדים, בלידות רגילות, ומתגורר במבשרת ציון שבמבואות ירושלים. הוא למד רפואה באוניברסיטה העברית והתמחה כרופא נשים בבית החולים האוניברסיטאי בעין כרם. הוא עבד ב'הדסה' עין כרם 12 שנה, ואחר-כך עבר ל'ביקור חולים' – שם הוא כבר 22 שנה.

"שתי דמויות השפיעו עלי בפן המקצועי. מנהל המחלקה הראשון שלי ב'הדסה' עין כרם, פרופ' פולישוק, ואדם נוסף, שהיה מורה וברבות הימים חבר שלי, פרופ' סדובסקי. שניהם זכרונם לברכה. הם נתנו לי את אהבת המקצוע, את הדבקות במטרה ואת הסקרנות ללמוד ולעשות את הטוב. אנשים נוספים שהשפיעו עלי הם ההורים שלי. גם הם זכרונם לברכה. הם הפכו אותי לבן אדם, לבן אדם שאני".