בשבע 106: מכתבים למערכת

, ב' באלול תשס"ד

את מי הם מייצגים?
(בתגובה לטור דעה 'לא בהפחדות', גיליון 105)

בנצי ליברמן, יושב ראש מועצת יש"ע ניסה במאמרו להדוף את הביקורת שהושמעה על חתימת מסמך "שיח אחים".

זכותו של מר ליברמן להביע דעה בהיותו אדם פרטי, אך לטעמי הוויכוח אתו מתחיל בעצם הלגיטימיות
של יושב ראש מועצת יש"ע לחתום על מסמך פוליטי-ציבורי על דעת עצמו. זאת מבלי שהציבור אותו הוא מייצג הסמיך אותו לכך. גם נציגי השמאל שחתמו על המסמך אינם נציגיו של עם ישראל, ולכן גם לא נושאים באחריות.

מכאן ברור כי אין שום טעם להצטדק לפני אנשים כמו עוזי דיין. הם אינם יודעים מה עם ישראל חושב והמקסימום שיש ביכולתם לעשות הוא להתחייב להשפיע על חבריהם להפסיק את שטיפת המוח העוינת נגד המתיישבים.

בתור מפונה ימית ומי שהשתתף באירועים דומים, אני יכול להעיד שרוב רובם של מתנגדי ההתנתקות
אינם אנשים אלימים הששים לפגוע באחיהם ובניהם שמשרתים בצה"ל.

האלימות לצערי, מתחילה מצד המפנים. אופיים השרירותי והאלים של הפינויים הוא שמעורר תגובה טבעית וספונטנית.

טוב יעשה מר ליברמן אם ישאף לקבל התחייבות בכתב מכל הדרגים המבצעים, שאם ח"ו ייפול הפור, כל המפנים יישאו תגיות אישיות, לא ידחפו ולא יכו - כיאה בין אחים.

יוסף מנדלוביץ, ירושלים

אין לנו רגשי נחיתות
(בתגובה למכתב למערכת 'מספיק לחפש כשרים', גיליון 105)

הכותב מתפלא מדוע מקפידים להזכיר את יחסם של גדולי התורה לראי"ה קוק זצ"ל, ותוהה "האם אין הדבר מעיד על רגשי נחיתות?"

הדבר אינו נובע כלל מרגשי נחיתות, אלא מגישה של מתן כבוד לתורה - להראות איך תלמידי חכמים אוהבים ומכבדים זה את זה, גם כשדעותיהם שונות (ואף אם הדבר יגרום להם פחות אהדה מאנשים מסוימים).

אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד וכל שכן ביטויים חשובים שיצאו מפיהם. לדוגמה, הרב איסר זלמן מלצר זצ"ל התבטא בהספדו על הראי"ה זצ"ל: "נשבר עמוד השדרה של כלל ישראל".
הרצי"ה והרב הנזיר זצ"ל היו חוזרים ומבארים לתלמידים ביטוי זה, ולא ח"ו בגלל רגשי נחיתות, אלא כדי להראות כבוד תורה!


עמיחי כנרתי, איתמר

יפים באמת?
(בתגובה ל'הידד אנחנו יפים', גיליון 105)

קריאה במאמרה של שפרה ארליך על "היפים" בציבור בדתי – לאומי עוררה בי תחושה שהיא כתובה בנוסח ציני, ושגברת ארליך לא באמת משבחת את העושים בדבר (שהכיפה או החצאית לא מעידים על מידת דתיותם)

אבל אז עלו בי ספקות: אם הדברים נכתבו בסרקזם, היה צריך להיות לפחות משפט אחד שיבהיר זאת, הרי לא מסתבר שעיתון כ"בשבע' יכתוב ש – "בחורה עם מכנסיים זה קידוש שם שמים", ועוד תובנות שרוח הציבור הדתי לא נוחה מהם.

לכן, אני באמת מקווה שהבנתי נכון את רוח הכתבה, אבל לא כולם כמוני ואולי כדאי להבא להבהיר את הנושא כמו שצריך?

אלעד בר-איתן , חדרה

פעילה יותר מדי
(בתגובה לידיעה במקבץ, גיליון 105)

מעצרה של 'פעילת השלום', טלי פחימה שחשודה בסיוע למבוקש בכיר מג'נין וגם בתכנון פיגועים, מוציא אוויר מעוד טענה נפוחה של מי שמכנים עצמם 'מחנה השלום'. "האלימות תמיד מגיעה מימין לשמאל", הם נוהגים לומר. וכשמזכירים להם את הסזון, אלטלנה והמרגל אודי אדיב, הם מבטלים את הדוגמאות במחי יד בנימוק שמדובר בהיסטוריה רחוקה. אז הנה, עכשיו כבר לא צריך לדפדף בספרים ישנים ומעלי אבק. אפשר פשוט לפתוח את עיתוני השבוע וללמוד מי באמת פועל באלימות כלפי בני עמו.

יצחק אטיאס, תל אביב



הגיע הזמן להתעורר
(בתגובה למכתב למערכת 'לסירוב יש מחיר', גיליון 105)

אליעזר בוכני מגבעתיים מתייחס לדבריו של חגי סגל בטורו ש"הפינוי הוא בניגוד לחוק", וכותב: "אני מאמין כי חזקה על הממשלה שתעשה את כל הצעדים המתחייבים שהפינוי יהיה חוקי". אשרי המאמין התמים. ומה אם לא? ואם הממשלה תפנה את גוש קטיף בניגוד לחוק או בשיטות ערמומיות שאריאל שרון מורגל בהן. האם יסכים לכך הכותב או שיישב בסלון ביתו ליד הטלוויזיה ויראה איך מפנים בכוח יישובים יהודיים?

והרי היו דברים מעולם וממשלות רבות צפצפו על החוק :האם הכיבוש הערבי במאה ה7- שנמשך יחד עם העותומנים כ-1300 שנה היה חוקי? האם שלטון המנדט הבריטי שהתחייב להקים בית לאומי ליהודים והוציא להורג את הרוגי המלכות היה חוקי? האם כיבוש עיראק בידי בוש הוא מעשה חוקי?

הגליית אלפי יהודים - ולא משנה מאיזה חלק של א"י - היא מעשה לא חוקי, מרושע, מלבה שנאה בין חלקי העם, ומשדר לגויים כי ליהודים אין חוט שדרה. לכן יש להתנגד לכל ניסיון לפנות את הגוש, בכל דרך חוקית.

אלי מייזליש, נווה מונוסון

עומד על מכונו
בתגובה ל'יגדיל תורה ויהדיר', גיליון 104)

קראנו בעניין ובהערכה את הראיון עם הרב יוסף בוקסבוים, ראש מכון ירושלים. כל מי שקרוב לנושא יודע להעריך את גודל המפעל של מכון ירושלים. המכון לא רק מפרסם את ספרי הראשונים והאחרונים בצורה מכובדת ומהודרת, אלא גם מוסיף מודעות והערכה לאוצרות הרוח של עם ישראל.

המכון בישיבת אור עציון הוזכר בכתבה ברשימה המכובדת מאוד של שלוחות מכון ירושלים. אולם, כדי להעמיד דברים על דיוקם יש לומר כי מכוננו פועל במספר תחומים בצורה עצמאית. הכנת ועריכת ספרו של ר' יצחק אור זרוע, מגדולי בעלי התוספות, שהיא העבודה המרכזית בה אנו עוסקים, נעשית על ידי בני הישיבה, והנהלתה היא שנושאת בעול הכלכלי. מכון ירושלים מלווה אותנו בייעוץ, אך משתתף באופן מעשי רק בשלבים של הסדר והדפוס.

ושוב, אין בך כדי לגרוע מזכויותיו המרובות של מכון ירושלים.

שלום קליין, ראש המכון התורני, ישיבת אור עציון