בשבע 107: ´על דעת עצמי´

אבי סגל , י' באלול תשס"ד


לא להרוג את השליח

גם השנה לא נפקד שמה של ישראל מרשימת המדינות שזכו במדליות אולימפיות. אחרי השחיטה הלא כשרה שעברו נציגינו האולימפיים בתקשורת הישראלית, אחרי כל הכותרות הדכאוניות על הפלופים הישראליים בבריכה ובקליעה, מסתמן כעת כי הופעתם של ספורטאינו האולימפיים באתונה תיזכר דווקא כהצלחה. דווקא עכשיו, כשהדיפרסיה העיתונאית הופכת בהדרגה למאניה, זהו הזמן להזכיר את הכישלון הישראלי הגדול ביותר באולימפיאדת אתונה – ובכל האולימפיאדות שקדמו לה – אי היכולת לפרגן.

אף שכולנו בוודאי מעדיפים לראות את אריק זאבי מכניס מכות להולנדי ההוא, מר ון-דר-משהו, אין לנו שום סיבה לקטול ולהשמיץ את הספורטאים הישראלים שהצליחו מעט פחות. מדובר באנשים מוכשרים בתחומם, שנשלחו על ידי המדינה – כלומר אני ואתם – לא בזכות עיניהם היפות ובלוריתם המתנפנפת, אלא בזכות הצלחותיהם המרשימות בתחרויות המוקדמות. גם אם רובם לא הצליחו בתחרויות, הם בהחלט היו ראויים לצאת אליהן. איש מהנציגים הישראלים לא גנב שום דבר. הם בסך הכול השתדלו לייצג את מדינת ישראל בדרך הטובה ביותר שהם מכירים, ולא תמיד זה הולך, אתם יודעים.

זאת לא הפעם הראשונה שמדינת ישראל, על עיתונאיה ואזרחיה, מתנכרת לאנשים שנשלחו על ידה. אנו מכירים לפחות מגזר אחד גדול ואידיאליסטי, שמדינת ישראל שלחה את אנשיו להתגורר במקומות מסוימים, מתוך מחשבה כי שליחות זאת תורמת לביטחונה ולעוצמתה של המדינה. מדובר באנשים שומרי חוק, שכל רצונם היה לתרום למדינה ולייצג אותה בכבוד. גם אם מישהו חושב כי הם לא הצליחו במשימתם, גם אם המדינה רוצה להפסיק את שליחותם, עדיין אין שום סיבה להפוך אותם לשק החבטות הלאומי. לתשומת לב הממשלה וכלי התקשורת.

מתנחל נולד

פולמוס תרבותי חשוב מסעיר באחרונה את עולם העיתונות העברית, ובחלקו אפילו גלש אל בין דפי עיתון בשבע. הנושא: האם הכוכב הנולד הראל מויאל מייצג את כלל המתנחלים או לא. מצד אחד - מדובר בתושב מעלה אדומים. מצד שני – הוא לא נוהג להופיע עם זקן, דובון ועוזי. מצד שלישי – הוא משרת ביש"ע כשוטר מג"ב. מצד רביעי – במסגרת תפקידו, הוא בטח הכה איזה מתנחל אחד או שניים. מצד חמישי – מתנחל הוא מתנחל גם אם הוא אוהב לשיר ולא כל היום להתנחל. מצד שישי – מתנחל אמיתי לא מככב בערוץ 2. וכן הלאה, וכן הלאה.

מועצת יש"ע מיהרה לברך את המתנחל מויאל על נצחונו, ובזריזות לא פחות גדולה מיהרו אנשי שמאל לגנות את מועצת יש"ע בטענה כי מויאל אינו מייצג אותה. משעשע לראות כיצד התהפכו היוצרות: דווקא השמאל הישראלי, שבדרך כלל תופס את המתנחלים כקבוצה אחת גדולה והומוגנית, מתייחס כעת למויאל כאל מתנחל מסוג אחר, כאילו פתאום נולד לא רק כוכב אלא גם זן חדש של מתנחלים שמותר לאהוב. ודווקא אנשי יש"ע, שבכל הזדמנות אחרת דורשים לא להכליל נגד המתנחלים בגלל מעשהו של איש אחד, דווקא הם ממהרים לאמץ את מויאל אל ליבם, כאילו הוא זה שליווה בשירה את ריקודיהם של הרב לוינגר וחנן פורת בסבסטיה.

לגוף העניין, אם מועצת יש"ע רוצה להזכיר לכולם כי בין המתנחלים יש אנשים עם קול יפה במקום קרניים, שיבושם לה. ועדיין, את יהבו של הימין הישראלי הייתי ממשיך לתלות בתוצאות אמת של בחירות אמת, ולא בשיטת האס-אם-אסים המפוקפקת של מפיקי הערוץ המסחרי.

רגע של תרבות

"הראל מויאל הוא מתנחל, ועוד כזה ששירת במשמר הגבול... אין לי מושג מה בדיוק הוא עשה שם, אבל הדעות של הבחור הזה חייבות בירור. באתר האינטרנט שלו... מצוין שמויאל הופיע בהתנדבות בערב לכבוד שר הביטחון שאול מופז, ובטקס זיכרון עירוני שנערך לרחבעם זאבי".

(כתב התרבות של ידיעות אחרונות, אורי סלעי, שולח רמז דק לעורכים המוסיקליים ברדיו).

חמסה עלינו

א. שמה הרשמי של מנהלת ההתנתקות יהיה סל"ע – סיוע לתושבי עזה. רגע, האם סל"ע זה לא ´סיוע לעקירה´?

ב. הנה טיפ לקוראים מניסיון אישי: אם אתם מחפשים חברת הובלות שתעביר את תכולת דירתכם, ולא אכפת לכם שהנגר שהובטח לכם לא הגיע, שרהיטים שונים שלכם נשברו קלות, ושהמובילים שברו לכם את קירות הבית המשותף ואחר כך גם התמקחו אתכם על הטיפ, יש לי חברה מצוינת עבורכם.

ג. הנה טיפ נוסף, הפעם למשתתפי גמר העונה הבאה של ´כוכב נולד´: אם אתם חושבים ברצינות על זכייה, אל תשכחו לשלב במהלך ביצוע השיר שלכם הפסקה מוחלטת בת חמש שניות. מה שעבד אצל נינט טייב והראל מויאל, בטח לא יכול להזיק אצלכם.

ד. בשבוע הבא ייוודע מי יזכה בגרסה הערבית ל´כוכב נולד´, המועמד מהכפר סלפית שליד שכם או הסטודנט מלוב. אני מהמר על המתנחל.

ה. עכשיו, אחרי שהציור ´מדונה´ נגנב ממוזיאון באוסלו, אולי יעשה לנו מישהו טובה ויעלים גם את הזמרת בעלת אותו שם?


יודע את מקומי

סופשבוע בבית מלון הוא בדרך כלל חוויה נעימה, בעיקר למי שאוהב תפילות שבת קצרצרות וכאבי בטן בסיום כל סעודה. אלא שלכל שבת יש 11 בבוקר של יום השבת, ובדיוק בשעה הזאת קורה הדבר הנורא מכל – בריכת המלון נפתחת.

בריכה בבית מלון ישראלי היא התגשמות כל הסיוטים של חובבי השלווה והמנוחה. הילדים צורחים, המציל צורח עליהם, וגם צוות בידור מגיע לבריכה ועושה שמח (כלומר צורח). מי שמנסה לצאת מחדרו באותה שעה מסתכן בהיתקלות עם כל מיני אזרחים שומרי חוק אך חשופי פולקעס, רבים מהם נוטפים תערובת מפוקפקת של מים וכלור.

בשבת העסק בעייתי אף יותר. האווירה השבתית מהבית מתחלפת בצלילי מוסיקה טורקית פופולרית הבוקעים מהרמקול בשטח הבריכה. עם כל האהבה שלי לפיני בלילי, הדבר האחרון שאני רוצה לשמוע ביום השבת או בכל יום אחר זאת מוסיקה טורקית.

"הילד עם המכנסיים האדומים – תפסיק לקפוץ!" אני שומע את המציל צורח על אחד הפספוסים, "תפסיק לקפוץ, אמרתי! אני לא אבקש ממך עוד פעם! גברת, מה את עושה? ילד, בבקשה תפסיק לקפוץ!"

הילד עם המכנסיים האדומים קופץ לבריכה בכל זאת, ורסיסי מים ניתזים ומגיעים עד למרפסת הקומה החמישית של המלון. למרבה הצער, בדיוק שם יושב עבדכם הנאמן ומנסה לשתות את הקפה שלו. "מספיק עם זה, תנו לי קצת שקט!" אני צועק לעבר המתרחצים, ולהפתעתי הם אכן משתתקים מיד.

אני לא מתאפק ומעיף מבט מטה, לכיוון הבריכה, רק כדי לגלות כי השקט הוא זמני בלבד ואינו קשור לצעקותיי. מתברר כי בחורה אחת מצוות הבידור מארגנת במקום משחקי חברה. "כל אחד בתורו יצעק ´ג´רונימו´, יקפוץ למים ובדרך ינסה לפוצץ בלון", היא מסבירה. יופי, רק פיצוצי בלונים היו חסרים כאן. למרבה המזל, רק שני קופצים מתוך שלושים ושבעה עומדים במשימה. זה לא מפריע למציל להמשיך ברעשים משלו: "כל הילדים עם השיער הארוך – אני מבקש לאסוף את השיער! גברת, את בטוחה שאת יודעת לשחות? לא, אני רק שואל... ילד, אני מזהיר אותך!"

אני מחליט לברוח מן ההמולה ונכנס אל תוך החדר הממוזג. כאן, אין ספק, האווירה שונה לגמרי. בני הפעוט, עירום ורטוב אחרי שטיפה במקלחת, קופץ על המיטה של הוריו והופך לנו את הכריות, בעוד זוגתי רודפת אחריו ומנסה לארגן לו משחקים אחרים. ילד, תפסיק לקפוץ! זאת הפעם האחרונה שאני מבקש! מה אני אגיד - אין כמו סופשבוע בבית מלון.