בשבע 107: הוי ארצי

חגי סגל , י' באלול תשס"ד


קווים לדמותו

שמעון פרס בפוליטיקה כבר 50 שנה, אבל במפלגת העבודה יש כאלה שהזדקקו לכל פרק הזמן הארוך הזה כדי לגבש עליו דעה מוצקה. "פרס רמאי, עם בעיית אופי קשה", התאונן השבוע בכיר במפלגה באוזני כתב 'מעריב' (22.8.04). אם רבין קורא עיתונים שם למעלה, הוא בטח מגחך קלות ומעביר את העיתון ללאה.

מהפך?

יכול להיות, לא בטוח, שמסתמן כאן מפנה דמוגרפי. לפי נתונים עדכניים של משרד הבריאות, בשנת 2003 נרשם גידול של 4.8 אחוז בילודת תינוקות במגזר היהודי, בעוד שבמגזר הערבי נרשמה יציבות בשיעור הילודה. כלומר, הפריון היהודי בארץ הקודש גדל סוף סוף. אם גם בשנתיים-שלוש הבאות תימשך מגמה דומה, יחול כרסום משמעותי במוניטין המקצועי של ארנון סופר יהיה בבעיה.

תקדים סימפסון

ירושלים הרשמית הגיבה בקול דממה דקה על החלטת ארגון המדינות הבלתי מזדהות, שהתכנס לפני שבוע בדרבן, שלא להתיר כניסת מתנחלים לשטחן. פרופ' ניצה נחמיאס, מהחוג למדע מדינה באוניברסיטת חיפה, כמעט מתפוצצת לשמע השתיקה הזאת. עיניה נפערות לנוכח משיכות הכתפים והטענות, ש"לא נורא, ניסע לאיטליה במקום לתאילנד". כמומחית לארגונים בינלאומיים היא משוכנעת שההחלטה הזאת לא היתה בלתי נמנעת.

"יכולנו לדרוש מושב מיוחד של הארגון, ולהציג בו את העמדה שלנו", היא אומרת לי, "גם בהליך המשפטי בהאג היינו צריכים להשתתף. לקחת לשם את טובי עורכי הדין הבינלאומיים, כמו אלן דרשביץ, ולהעלות את נפגעי הטרור על דוכן העדים במקום לתת להם להפגין בגשם בחוץ כעניים בפתח".

- ונניח שהיינו משתתפים שם. מה היינו טוענים להגנתנו?

"המון טענות. יש באמנות ג'נבה סעיפים שהם מאוד לטובתנו, אבל אנחנו אף פעם לא משתמשים בהם. כשמישהו רק מזכיר כאן את המונח 'אמנות בינלאומיות', כולם כאן נכנסים לבונקר, וחבל. לדוגמה: סעיף 5 באמנת ז'נבה הרביעית קובע בפירוש שלתושבים בשטח כבוש אסור לקחת את החוק לידיהם ולנקוט אלימות כלפי רכוש או נפש של הכובש, גם אם הם סבורים שהכובש מתייחס אליהם באופן אכזרי. עליהם להשתמש במנגנונים הקיימים במערכת הבינלאומית כדי להיאבק בכיבוש, ואם הם בכל זאת בוחרים להיות אלימים הם מאבדים את כל זכויותיהם לפי אמנת ג'נבה. יכולנו לדבר על כך גם בהאג וגם בדרבן".

- יש עדיין סיכוי להתפלמס עם עצם הטענה שאנחנו כובשים?
"בוודאי, בתנאי שלא נתחמק. אם או-ג'יי סימפסון, להבדיל, היה מחרים את בית המשפט, הוא היה מגיע לכסא חשמלי. אבל הוא הגן על עצמו, ולכן יצא זכאי בסוף. מי שלא מתמודד, מפסיד מראש".

החברים של עמרי

חטיבת מנהיגות יהודית, שלרגל ועידת הליכוד הואשמה שוב בניכוס ציני של הליכוד לצרכיה המשיחיים, פירסמה עכשיו נתונים מחכימים המוכיחים שגם חטיבת עומרי שרון נוהגת לפקוד תומכים שאינם מצביעי ליכוד. בכפר הדרוזי סאג'ור שבגליל גייסו אנשי שרון 631 מתפקדים לליכוד, אבל רק 143 מהם הצביעו מחל בבחירות לכנסת. בכפר קאסם נפקדו 58 איש, ובסוף הצביעו שם לליכוד שמונה מקומיים בלבד. ממצאים דומים נוספים נרשמו בכפר טמרה (167 מתפקדים לעומת 29 מצביעים), בכפר נחף (68 מתפקדים ורק 8 מצביעים), בבענה (24:57) ובאום אל קוטוף (46:5). אגב, רוב מתפקדי שרון במגזר המוסלמי ויתרו בינתיים על חברותם בתנועה. הם הצביעו שרון בפריימריס מול נתניהו, ואחר-כך ביטלו את הוראת הקבע שלהם.

מי שמדבר

בעקבות ועידת הליכוד וחנוכת מנהלת ההתנתקות חודשה הסתערות הימין על זבולון אורלב ושאול יהלום, אשר נאחזים בקרנות ממשלת ההתנתקות עד כדי הלבנת פרקי אצבעותיהם. אורלב ויהלום דחו את ההסתערות בטענה, שעדיין אפשר לשנות מבפנים ושהפלת ממשלת שרון עלולה להביא להקמת ממשלה גרועה יותר. קשה מאוד להאמין שהם עצמם מאמינים בקשקוש הזה (מה כבר יכול להיות שמאלני יותר מממשלת שרון?). לפי כל הסימנים והעדויות, התעקשותם של אורלב ויהלום להישאר בממשלה היא בסך הכל תרגיל מנהיגות שלהם נגד אפי איתם.

מצד שני, קיימת אי נוחות לנוכח המודעות של תנועת תקומה, המשוות בין אורלב לגונן שגב. ראשית, מפני שאורלב אינו בדיוק גונן שגב. ושנית, מפני שגם האיחוד הלאומי, אשר סיעת תקומה היא נדבך חשוב שלו, לא עזב את ממשלת שרון. הוא גורש ממנה. במשך ימים רבים דחתה מפלגה זו את הפצרות מועצת יש"ע לפרוש מהממשלה. ההתמהמהות הזאת איפשרה לשרון לשרוד קואליציונית את תקופת הביניים הבעייתית שבין הצגת תוכנית ההתנתקות לבין פרסום החלטת מזוז בפרשת האי היווני. אילו האיחוד הלאומי ואפי איתם היו פורשים מיד עם הצגת תוכנית ההתנתקות, שרון לא היה יכול לנסוע לוושינגטון ולהציג את תוכניתו בפני בוש, כי באותם ימים מפלגת העבודה היתה מנועה מלהצטרף לממשלה, וללא הימין לא היתה לשרון ממשלה. גם האיחוד הלאומי טען אז שאפשר להשפיע מבפנים, עד שיום אחד התעורר וגילה כי הושלך החוצה

מעוז צור

אבי מעוז, מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון בתקופת איתם, פרש לפני שבוע. הוא לא היה מוכן להיות שותף לתוכנית ההתנתקות אפילו באצבע קטנה. השרה ציפי לבני התחננה שיישאר, והציעה לו להמשיך להיות במשרד בלי להיות מעורב בהתנתקות, אבל מעוז העריך שהדבר בלתי אפשרי, ועזב. מתברר שעדיין לא פסו אנשי עקרונות מהארץ.

הגדר של עגנון

לפני שבוע הזכרנו כאן את ארועי תרפ"ט בחברון, במלאת 75 שנים לטבח. הנה עוד אזכור אחד: הסופר ש"י עגנון, שניצל בעור שיניו מהפרעות, הגיע למסקנות מרחיקות לכת בעקבותיהן. "מימי הפרעות נשתנה יחסי לערבים", כתב למיטיבו זלמן שוקן, "עכשיו יחסי כך: אין אני שונאם ואין אני אוהבם. מה אני מבקש, לא לראות את פניהם. לפי עניות דעתי צריכים לעשות עכשיו גטו גדול של חצי מיליון יהודים בארץ ישראל, שאם לא כן חס ושלום אנו אבודים".