חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 107ראשיהפצה

חינוך חינם? אולי בספרי אגדות - בגליון השבוע

משנה: כמו בכל תחילת שנת לימודים, גם השנה מתרוצצים ההורים כדי לחפש ספרי לימוד עבור ילדיהם.
27/08/04, 00:00
עפרה לקס

הפיקוח על המחירים רופף, ואולם ועדי ההורים, המועצה לצרכנות, משרד החינוך ומשרד התמ"ת מתנצחים ביניהם מי אשם, בינתיים, כמו תמיד, ההורים משלמים

הפתרון של ספרים משומשים אינו יעיל תמיד, כיוון שהמהדורות מתחלפות תדיר – בניגוד להוראת משרד החינוך.

שנת לימודים חדשה בפתח. אחרי חופשה ארוכה כל-כך הילדים כבר מצפים, נרגשים. הם מעבירים יד על המחברות העטופות, מעלעלים בספרים החדשים ושואפים אל קרבם את ריח הדפוס. ההורים, שסיימו את מסע הקניות, מביטים מן הצד בילדיהם, מתפללים להצלחתם ולאושרם אבל גם מנסים לחשב כמה כסף עוד צריך להוציא כדי להתחיל את השנה.

לפי הערכת המועצה לצרכנות, הורים לשניים או שלושה ילדים לומדים שילמו כ-700 שקלים על ספרי לימוד, וזאת בלי לחשב את הילקוטים, מכשירי הכתיבה, התלבושת, המחברות והאביזרים הנלווים. הורים וסוחרים טוענים כי מדובר בהוצאה גדולה הרבה יותר.

צרכני מדינת ישראל נאנחים וממשיכים הלאה. חלקם אינם יודעים כי בעצם נדרשו לרכוש ספרים שאינם מאושרים על-ידי משרד החינוך, וכי מחירי הספרים יכלו להיות זולים הרבה יותר. ההורים, שאינם מעלים בדעתם לשלוח את ילדיהם בלי ספרים לכיתה, גם אינם מודעים לכך שאין זה תקני לשנות חדשות לבקרים את ספרי הלימוד.

חדשים לבקרים
דפנה, אמא לשלושה, שילמה הרבה מעבר לסכום שהמועצה לצרכנות פרסמה: "הספרים עלו לי 1,100 שקלים, ועוד לא גמרנו עם זה, כי יש רכישות מרוכזות וילקוטים ומכשירי כתיבה. למרות מה שאמרו, הסל הוא הרבה יותר יקר. אין סיכוי שלמישהו זה עלה 700 שקלים".

בסוף כל שנה מאחסנת דפנה את ספרי הלימוד כדי להעביר אותם בבוא העת לילד הבא. הפעם זה לא כל-כך הצליח: "בבית ספר מנסים להקל על הגב של הילד ואומרים לא לקנות ספרים, אבל במקום זה קונים חוברות, והן מתכלות. חוץ מזה, את כל החשבון, העברית והמדעים אי אפשר להעביר, כי הכל השתנה בשנים האחרונות. גם ספרים משומשים ניסיתי לקנות, אבל השנה כמעט ולא היה לי מה, אולי רק חומשים. כל המהדורות שונו".

את יודעת שקיימת הנחיה של משרד החינוך, שלפיה אסור לשנות מהדורה של ספר קיים יותר מפעם בחמש שנים?
"לא עומדים בזה. הנה, אין לי 5 שנים בין ילד לילד, ובכל זאת המהדורות השתנו. גם אם הספרים לא מתחלפים אבל צריך לקנות חוברות עבודה, זה לא משנה".

רונן רגב-כביר, מנהל התחקירים במועצה לצרכנות, מכנה את הנעשה בשוק ספרי הלימוד "בלגאן אטומי". מחירי ספרי הלימוד אמורים, לפי ההגדרה, להיות נתונים לפיקוח, אך בפועל הוא גבוה מאוד: "הפיקוח על מחירי הספרים היה בידי משרד החינוך, והיה ניסיון להעביר את זה למשרד התמ"ת. המפקחת על המחירים במשרד התמ"ת קבעה שהמחירים מופקעים. רואי החשבון שבדקו זאת טענו שעל מחירי הספרים מועמסות גם הוצאות שיווק גדולות, וההורים נאלצים לממן את העלות".

הטענה של המועצה לצרכנות היא שהאופן שבו מבצע משרד החינוך את הפיקוח על המחירים לקוי בבסיסו. אנשי המועצה מצטטים את הפרוטוקולים של ועדת המחירים שהגיעו לידיהם, ואומרים כי המחירים נקבעו על-פי דרישותיהן של הוצאות הספרים. לא ייתכן, אומרים במועצה, שגוף מפוקח יקבע את המחיר שיקבל עבור המוצר שלו.

"את העניין הזה", אומר רגב-כביר, "מצא מבקר המדינה ב-98'. אז זה לא חדש, אבל לא נעשה עם זה דבר. השנה התברר דבר נוסף: לא רק שהמחירים שנקבעו גבוהים מדי, הם גם לא עודכנו למרות שהמע"מ ירד. "ההוצאה של אזרחי המדינה על ספרים עמדה השנה על חצי מיליארד שקלים, וה'אחוז הקטן' הזה, שהיה צריך להיות מקוזז, שווה שמונה מיליון שקלים".

המועצה לצרכנות גם מצאה כי רק מיעוט קטן מבתי הספר מקיימים את חובתם כלפי ההורים ומציינים ברשימות הספרים את המחיר המומלץ לפי משרד החינוך. גם אם בית ספר עשה את שלו ופרסם את המחירים, טוען רגב-כביר, הוא עשה את זה לפי המחיר הישן, הגבוה יותר, וכך ההורה יצא מפסיד".
ההורים משלמים על הכל
'רכס מפעלים חינוכיים' היא אחת מהוצאות הספרים הגדולות ביותר של ספרי לימוד, וגם עורכת פרויקטים חינוכיים בבתי הספר. עמוס בהט, מנכ"ל 'רכס', מסביר ממה מורכב מחיר של ספר: "הריבון של מדינת ישראל אינו מסוגל לספק את כל הצרכים של מערכת החינוך. אז קמו גופים שלא רק מוציאים לאור אלא גם תומכים, מדריכים ומעבירים קורסים. כל אלה, וגם עזרים חינוכיים שמסייעים למורה ללמד, ניתנים ללא תמורה. לעתים אנחנו גם מספקים ספרים לבתי ספר בצורה מרוכזת, ואז ילדים שאין להם אמצעים מקבלים את הספרים בחינם.

"מעל כל אלה, פיתוח אמצעי למידה הוא דבר יקר מאוד, ולא כל ספר שמפתחים מצליח. המחיר שההורה משלם בסופו של דבר עבור הספר כולל את כל מה שמנינו. יכול להיות שההורה יגיד שהוא לא מעוניין בכך, אבל זה המצב".

אתם מחליפים מהדורות קיימות בתכיפות רבה מדי.
"אם פעם אורך חיים של ספר היה 30-20 שנה, היום הוא עומד על 10 שנים. הצרכנים לא אוהבים את זה, אבל זה קיים גם במכונות כביסה ובמחשבים. אם רוצים קדמה והתפתחות ורוצים להיות מעודכנים, חייבים לפתח ספרים חדשים. יותר זול זה פחות מוגה, פחות איכותי ופחות יפה".



"האינטרס שלי הוא שאותו ספר יישאר ויילמד. להכניס מוצר חדש לשוק זה לפתח אותו ולשווק אותו, וזה תהליך מאוד יקר".

אבל לא מדובר בזה, אלא בחלוקת ספר קיים לשני כרכים או הוספת שלושה עמודים לחוברת, מה שמונע מהורים לרכוש ספר משומש.

"זה לא נכון. רק כשמדובר בשינוי משמעותי של גרסה אנחנו מוציאים ספר חדש".

ספרים לא מאושרים

מי שלמד מספרי המתמטיקה של בני גורן שיקום, ומי שלא קם שיודה שילדיו או אחייניו הזיעו על תרגיליו של מחבר ספרי המתמטיקה הידוע, ויקום גם הוא. יש להניח שרק מיעוט קטן של הקוראים יושב בנחת על כיסאו, ובכל זאת, ספריו של בני גורן אינם מאושרים על-ידי משרד החינוך, ודרישת בתי הספר לרכוש אותם אינה תקנית.

מפתיע? זה אולי המקרה המפורסם ביותר, אך עמוס בהט טוען כי כ-50 אחוזים מספרי הלימוד שנלמדים היום בחטיבות הביניים הם ספרים שלא קיבלו את אישור משרד החינוך. בתיכון, הוא טוען, האחוזים אפילו גדולים יותר. בהט עצמו מספר כי 'רכס' משווקת לבית הספר ספרים לא מאושרים, כיוון שהיה צורך להוציא את הספר לאור במהירות כדי שהשוק לא ייתפס על ידי גורמים אחרים.

כל ספר לימוד, מדריך למורה או חוברת צריכים לקבל את אישור משרד החינוך כדי שיוכלו להילמד בבית הספר. כדי שספר יהיה 'מאושר' עליו לעמוד בתנאים מסוימים, כגון להכיל את כל תכנית החובה באותו מקצוע לפחות, להיות ערוך בידי מדען או בר-סמכא בנושא, ובעיקר לשאת שורה של חתימות המעידות כי יש לו עורך פדגוגי, גרפי ולשוני. כל התהליך, כמובן, כרוך בתשלום.

העובדה כי ספרים רבים נלמדים במערכת גם בלי אישור משרד החינוך מעלה את השאלה: מדוע תטרח הוצאה לאור לקבל את האישור הזה, להוציא כסף רב וגם למכור את הספר שלה במחיר מפוקח?

המשרד הרים ידיים

ד"ר יאיר סמוכה, ראש המנהל הפדגוגי של משרד החינוך, דוחה את רוב הטענות שהשמיעו ההורים והמועצה לצרכנות. הוא מבקש מן ההורים לסייע למשרד החינוך באכיפה, כי קיימים 3,300 בתי ספר וכמיליון ושבע מאות אלף תלמידים. "מס הכנסה לא אוכפים במדינה וגם לא את חוקי התנועה, אבל מאיתנו מצפים שנצליח לאכוף הכל".

לדברי סמוכה, כל מפקח צריך להצהיר שבבתי הספר שבפיקוחו (כ-20 במספר) רשימות הספרים כוללות רק ספרים מאושרים, ושמצוינים בהם מחירים. "אם זה לא כך, אני מציע להורים להחזיר את הרשימות לבתי הספר ואני מאשר לילדים לא להופיע עם אף ספר ללימודים".

סמוכה אף מבטיח כי אם בית ספר החליף שלא כדין ספר לימוד בטרם חלפו חמש שנים, הוא ייענש על כך דרך סנקציות תקציביות. סמוכה מוסיף ואומר כי אם יעבירו אליו רשימות ספרים שלא כללו מחירים או שכללו ספרים לא מאושרים, הדבר יעלה למפקח במשרתו.

ייתכן שבית ספר לא מחליף ספר, אבל הוצאת ספרים מחליפה גרסה.

"הכלל קובע שספר שנקבע בבית ספר מסוים לכיתה מסוימת לא יוחלף במשך חמש שנים. הודענו חד-משמעית למו"לים שמי שיעז להוציא מהדורה חדשה, גם המהדורה הקודמת שלו תורד מהמדפים".
לפעמים משרד החינוך עצמו משנה את תכנית הלימוד תוך פחות מחמש שנים.

"הלוואי שהיינו כאלה זריזים. עד שכותבים תכנית לימודים במשרד החינוך לוקח לפחות 8-7 שנים, ואז רק יוצאים עם מהדורה ניסויית ובודקים אותה".

איך אפשר לדבר על הוראה מספרים מאושרים בלבד? תראה מה קורה עם ספרי בני גורן.

"לבני גורן יש ספרים מעולים. אני לא יכול לכפות על המורים לא להשתמש בהם. הצענו לו לאשר את ספריו בהליך מזורז, אבל הוא לא רצה. אני מתכוון לשנות את החוק ולדאוג לכך שאוכל לפקח גם על המחירים של הספרים הלא מאושרים, וכך, אחרי שאוריד את המחיר של הספרים שלו, הוא יבוא אלי לקבל אישור".

אגב, בסוגיית מחירי הספרים טוען סמוכה כי 85 אחוזים מספרי הלימוד נכתבים על-ידי עובדי משרד החינוך ומופקים במסגרת מכרז, שבמסגרתו מפורסמים האינדיקטורים שעל-פיהם ייקבע המחיר. "מה שיוצא ביוזמה שלנו אני יכול לתמחר בדיוק, בגלל שאני יודע מה התפוצה".

15 האחוזים הנותרים של ספרי הלימוד יוצאים ביוזמת המו"לים, שלהם יש הוצאות רבות על התוכן, והם גם לא יודעים אם הספר יצליח. "גם למשרד התמ"ת, שאמר שהוא יכול לתמחר מצרך תוך חצי שעה, לקח שנה להגיד שהוא לא יכול לעשות את זה. לא מדובר בתהליך פשוט.

"מתוך ארבע הוצאות ספרים גדולות שמשרד התמ"ת בדק את מחיריהן, המסקנה היתה ששתיים צריכות לייקר את הספרים, באחת הוא מצא שהמחיר בסדר וברביעית הוא גילה שיש להוזיל את המחיר בכמה אגורות".

על פער הגרסאות בסוגיה זו בין משרד החינוך למועצה לצרכנות מגיב משרד התמ"ת: "המשרד הודיע למשרד החינוך כי אינו מוכן לקחת על עצמו את הפיקוח על מחיר ספרי הלימוד. בדיקה שערכה המפקחת על המחירים הראתה כי המחירים היקרים נובעים מהשיטה שבה הם נקבעים. ניתן להוריד את מחירי הספרים על-ידי שינוי שיטת הפיתוח והשיווק, אך מהלך זה נתון בלעדית בידי משרד החינוך". התמ"ת, אם כן, מחוץ לעסק, והמחירים לא ממש זולים.

ספרים מיד שנייה

'צומת ספרים' היא רשת חנויות ספרים ארצית העוסקת גם במכירת ספרים מיד שנייה. יוסי גיל, האחראי על תחום ספרי הלימוד ומנהל אזור הצפון ברשת, טוען כי "רק 50-40 אחוזים מרשימות הספרים של בתי הספר מציינות מחירים מומלצים, וזה בהגזמה".

גיל מספר כי לעתים הוא רואה שבתי ספר החליטו לשנות בבת אחת כמה ספרי לימוד שנלמדו במשך שנים במוסדותיהם, מה שיוצר בעיה להורים.

אתה פוגש גם בתי ספר שמנסים לחסוך להורים?
"כן, אבל זה למראית עין בלבד. בדרך כלל הם עושים את זה כך שהרשימה כוללת ספרים למחצית הראשונה של השנה, ואז במחצית השניה ההורים צריכים להתרוצץ ולחפש שוב ספרים. מצד אחד זה מקל שההוצאה לא מתרחשת בבת אחת, אבל מצד שני באמצע השנה הם צריכים שוב לרדוף אחרי ספרים".

אנשים קונים ספרים משומשים?
"בשנים האחרונות יש יותר מודעות. פעם אנשים היו זורקים את הספרים לפח. היום הם נאבקים עם הילדים על כך שירכשו ספרים משומשים. בחטיבות הביניים ובתיכון מדובר על 90-80 אחוזים שקונים ספרים משומשים. ההורים מגיעים למודי ניסיון, ויודעים שממילא אחרי יומיים הספר של הילד ייראה משומש. בבתי הספר היסודיים מדובר על משהו סביב ה-50 אחוזים".

יש הורים שמוותרים על רכישת ספרי לימוד?
"כן, בעיקר בתחילת החופש. הם מחליטים לחכות עוד קצת למשומשים, או הולכים לחנות אחרת. אבל עכשיו הם כבר פחות ותרנים. יש גם כאלה שמפיקים לקחים ואומרים: קודם נקנה את שמואל א', אם יגמרו את זה נקנה את שמואל ב', כי לפעמים קונים ספרים ולא משתמשים בהם במהלך השנה, ואז אם יש להורה מזל אז הוא יקבל זיכוי, ואם הספר יצא מהמערכת אפשר רק לזרוק אותו".

אתה רואה את ההוצאה הגדולה של ההורים על ספרים כבלתי נמנעת?
"אני לא חושב שזה בלתי נמנע. ב5-4 השנים האחרונות התחילה מגמה של השאלת ספרים בבתי הספר. זה מוזיל בסופו של דבר את הסל להורה".

לקראת השנה הבאה

במהלך השנה החולפת הרבתה ועדת החינוך של הכנסת לדון בנושא ספרי הלימוד. היא עסקה בתהליך תמחורם, הוצאתם ואפילו משקלם של ספרי הלימוד בצורה יסודית. הבעיה היחידה היתה שהמתדיינים לא הגיעו למסקנות ולא החליטו החלטות.

וכך, כשהחופשה הגדולה כבר תמה והמדפים בחדרי הילדים עמוסים לעייפה בספרים לקראת שנת הלימודים, לא היו חדשות בנושא. המחירים ורשימות הספרים נותרו כשהיו. בעוד 12 חודש תחל שנת לימודים נוספת. זה אולי נראה רחוק, אך דומה שרק התארגנות נכונה של ההורים עשויה לגרום לכך שסל ההוצאות שלהם ייראה אז אחרת.

ofralax@walla.co.il

בוקסה: השאלת ספרים
בשנת תשס"א חוקקה הכנסת את חוק 'השאלת ספרים', שלפיו אמורים בתי הספר לנהל מערך של השאלת ספרים בתוך בית הספר. החוק קבע כי התהליך יוחל בכל בית ספר יסודי או חטיבת ביניים שבהם 90 אחוזים מן ההורים הסכימו לתת את ספרי הלימוד של ילדיהם לבית הספר. עוד קבע החוק, כי רכישת הספרים החסרים לבית הספר תתבצע על-ידי גורם חיצוני, בתיווך העירייה.
על ההורים תוטל בתחילת כל שנה אגרת השאלה (העומדת היום על 280-240 שקלים), וזו תפטור אותם מהוצאות מיותרות, מרדף אחרי ספרים משומשים ומהדורות מחודשות. בסוף כל שנה, קבעו המחוקקים, יושבו הספרים לבית הספר, וכך ילמדו הילדים גם לשמור על רכוש הכלל ולרכוש לו כבוד.
בפועל החוק הוקפא, ובכל זאת משרד החינוך מעודד את בתי הספר להצטרף לפרוייקט השאלת הספרים, ואף מסייע לבתי הספר המשתייכים לעשירונים הנמוכים ברכישה הראשונית לבית הספר. לפי הנתונים שמסר ד"ר סמוכה, כיום משתתפים בפרוייקט 1600 בתי ספר ברחבי הארץ.
אך מנהלים שבבתי הספר שלהם מתנהלת שיטת ההשאלה טוענים שלא הכל הולך למישרין: המורה שמרכז את הפרוייקט, הם אומרים, אינו מתוגמל כראוי, חוברות העבודה יקרות מאוד ואינן ניתנות לשימוש חוזר, ומשרד החינוך עצמו משנה תכניות לימודים ומעודד כתיבת מהדורות חדשות, ובכך נגרמים לגורם המתווך נזקים כלכליים כבדים.
למרות האמור, ארז פרנקל, יו"ר ועד ההורים הארצי, תומך בהתלהבות בפרוייקט ההשאלה. לטענתו, הגורם העיקרי לכאוס הקיים כרגע בנושא הספרים הוא העובדה שההורים מממנים את ספרי הלימוד: "משרד החינוך מעדכן מהדורות כי הוא כל הזמן רוצה את הכי טוב, ואם זה בכסף של ההורים אז לא אכפת לו. השאלות ספרים ישימו לדבר הזה קץ. השינויים מיועדים כדי שייקנו עוד ספרים. צריך שיאכפו את עניין ההשאלה; זה מוריד את עלויות הרכישה ואת המוטיבציה להוציא מהדורות חדשות".
פרנקל טוען כי כל בית ספר יכול להשתתף בפרוייקט, אבל לא לכל מנהל יש את המוטיבציה לסייע לתלמידיו ולהוריהם. לדבריו, יש לכפות על בתי הספר בחוק לבצע מערכי השאלת ספרים. "זה התפקיד של בעל הבית שיושב בירושלים. לו זה לא יעלה אגורה".
ד"ר סמוכה עצמו גם הוא חושב שהפתרון טמון בשיטת השאלת הספרים. הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי הרשויות המקומיות ומנהלי בתי הספר שלא מצטרפים למיזם: "קיימות עיריות שמגיע להם סכום כסף גדול אם יפעילו את הפרוייקט. עיריית ירושלים, למשל, תקבל ממני 3 מיליון שקלים, אבל היא לא מצטרפת. כל יום אני מתקשר לראשי ערים, אבל הם לא רוצים לקחת את זה על עצמם".
מדוע?
"כי זו טרחה. זה להחזיק מחסן ולהקצות לזה עובד. בבתי הספר קיימים עובדי עירייה שאינם זכאים לחופש, כמו מורים, לבורנטים ועובדי תחזוקה. אותם אפשר בהחלט לגייס לעבודה הזאת. ועד ההורים הארצי גם הוא צועק על זה, אבל תכל'ס הוא עוד לא הביא לי בית ספר אחד שייכנס לפרוייקט".

טיזר 1: הטענה של המועצה לצרכנות היא שהאופן שבו מבצע משרד החינוך את הפיקוח על המחירים לקוי בבסיסו. אנשי המועצה מצטטים את הפרוטוקולים של ועדת המחירים שהגיעו לידיהם, ואומרים כי המחירים נקבעו על-פי דרישותיהן של הוצאות הספרים. לא ייתכן, אומרים במועצה, שגוף מפוקח יקבע את המחיר שיקבל עבור המוצר שלו
טיזר 2: לא רק שמחירי הספרים שנקבעו גבוהים מדי, הם גם לא עודכנו למרות שהמע"מ ירד. "ההוצאה של אזרחי המדינה על ספרים עמדה השנה על חצי מיליארד שקלים, וה'אחוז הקטן' הזה, שהיה צריך להיות מקוזז, שווה שמונה מיליון שקלים", אומר רונן רגב-כביר, מנהל התחקירים במועצה לצרכנות
טיזר 3: ד"ר יאיר סמוכה, ראש המנהל הפדגוגי של משרד החינוך: "מתוך ארבע הוצאות ספרים גדולות שמשרד התמ"ת בדק את מחיריהן, המסקנה היתה ששתיים צריכות לייקר את הספרים, באחת הוא מצא שהמחיר בסדר וברביעית הוא גילה שיש להוזיל את המחיר בכמה אגורות"
טיזר 4: עמוס בהט, מנכ"ל 'רכס' הוצאה לאור: "'רכס' לא רק מוציאים לאור אלא גם תומכים, מדריכים ומעבירים קורסים. כל אלה, וגם עזרים חינוכיים שמסייעים למורה ללמד, ניתנים ללא תמורה. פיתוח אמצעי למידה הוא דבר יקר מאוד, ולא כל ספר שמפתחים מצליח. המחיר שההורה משלם בסופו של דבר עבור הספר כולל את כל מה שמנינו"