חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 107ראשיהפצה

סיפורי ספרא - בגליון השבוע

יחיאל ספרא, 57, הוא אוצר בלתי נדלה של הומור יהודי מהעיירה. בשנים האחרונות הוא אף מעלה מופע סטנד-אפ כזה, בין חיבור שאלות טריוויה לתכניות טלוויזיה, קריאה בתורה ברדיו בימי שישי וכתיבת מכתבים למערכת.
27/08/04, 00:00
עדי גרסיאל

התכנסנו לראיון עמו לרגל צאת ספרו החדש, 'טריוויה עד הבית'

הרבה תארים אפשר להדביק ליחיאל ספרא: בדחן, איש עסקים, כתבן בלתי נלאה למערכות העיתונים ("יחיאל ספרא, הרצליה"), חזן, בעל קורא, מוכר דיאטות ולאחרונה גם מחבר שאלות טריוויה. למרות שלל כובעיו, ספרא התלבט ארוכות לפני הראיון בשאלת התסרוקת. בסוף הוא התפשר על הצעתי ובא טבעי.

לכבוד ספרו של ספרא (איך עוד לא עשו על זה משחק מלים), 'טריוויה עד הבית', שיצא החודש בהוצאת מודן (ראו מסגרת) החלטנו לערוך עמו ראיון.

עם יחיאל ספרא קשה לערוך ראיון רציני. הוא סטנד-אפיסט בנשמתו, וגם בדיחות שהנייר לא סובל – בגלל היובש – הופכות לשוסים אדירים כשספרא ממחיש אותן בעזרת מימיקה, תזמון, עבודת ידיים וכמובן – החיוך הזרחני.

לפני שנתחיל, גילוי נאות: כמי שמתעסק בהומור מעת לעת, דרכי הצטלבה לא אחת עם האגדה מהרצליה: בתכניות רדיו משעשעות, בעיתונים וב'כולנו חכמים בלילה' – תכנית טלוויזיה ששודרה לפני כשבע שנים בערוץ 1 במתכונת של פאנל מצחיקנים המשיב לשאלות המנחה, אבשלום קור.
ביניים: בדיחות למבוגרים בלבד

"מי שמקדיש את חייו למציאת תכניות טלוויזיה ביזאריות, לא יאמין למזלו הטוב. 'כולנו חכמים' היא הטופ של הטופ, משהו באמת מסוגנן וייחודי שאין שני לו. אבשלום קור, בקולו זב החלב והדבש, שואל את חבריו שאלות, והם מפציצים אותו באמרות שפר שפשוט קורעות מצחוק את קהל השביסים והכיפות על הטריבונות...

"הפורמט של 'יתוש בראש', שהיתה להיט גדול לפני 15 שנה בתור רדיו בגל"צ, הוא הבסיס. הרוטב הייחודי מורכב מבדיחות בית כנסת זחוחות בניחוח שטיקעלע הרינג, מין גרסה יהודית של בדיחות קרש, אבל קרש אמיתי, כזה שאפשר לבנות ממנו סוכה כשרה, שיראו דרכה את הכוכבים..."
(יובל נתן, ביקורת על 'כולנו חכמים בלילה', עיתון תל אביב)

ספרא, אולי באמת היינו קרשנים?

"אין לי טענות כלפי המבקר. אולי הוא לא הבין את הבדיחה כי הוא לא נשוי, אז אין לו חותנת. אולי הוא לא דתי, ולכן הוא לא מבין את מורכבות היחסים בין הקהילה לחזן או לדרשן. אני מסכים שהחומר שלי לא מתאים לחבר'ה בני עשרים או עשרים וחמש, ובוודאי לא כשמדובר על חילונים. אבל מגיל 30 פלוס, שלא לומר פלוס פלוס, זה עובד. בכלל, אני מציע להתייחס לביקורות בעיתונות כמו לביקורת בקולנוע: אני קונה כרטיס, מראה אותו בכניסה והסדרן קורע את הביקורת.

"אבל אם לענות לשאלה בקצת יותר רצינות, היו גם ביקורות סבירות ומעלה. אפילו בעיתון 'הארץ' די פרגנו. רוב המבקרים היו מספיק הגונים כדי להבין שהם לא היו קונים כרטיסים למופע כזה מלכתחילה, ושעל הקהל המתאים זה דווקא עבד טוב".

ספרא מזכיר גם שנתן כתב דברים דומים בסיום הביקורת שלו, והרי ציטוט: "מצד שני, אין לי ממש זכות להתלונן. אני לא קהל היעד של התכנית הזאת, ונדמה שהקהל עבורה היא נוצרה דווקא חושב שהיא מאוד מצחיקה. אין להם הרבה תכניות בטלוויזיה, ובאמת, אם זה מה שעושה להם טוב, שיהיה לבריאות".

בתכנית 'רק בישראל' הפכו אותך ואת אבשלום קור ממספרי בדיחות לבדיחה עצמה. נעלבתם?

כשלימור צחקה עלינו, זה לא בא ממקום של רצון להעליב. זו היתה הגישה של התכנית, הם צחקו על כולם. אני לא חושב שאבשלום לקח את זה קשה. אבל אני יכול לדבר בשם עצמי – לא רק שלא נעלבתי, אפילו כעסתי כשהם הפסיקו להתייחס אלינו.

ביידיש זה נשמע יותר טוב

אחד פוגש את חברו אחרי זמן רב שלא התראו. אומר הראשון: "קבל את תנחומי, שמעתי שחמותך נפטרה". עונה השני, "חביבי, חמותי לא נפטרה. חמותי מתה. אני נפטרתי".
(יחיאל ספרא, מתוך אחת ההופעות)

איך אתה מאפיין את ההומור היהודי?

"זה הומור שנולד מתוך כאב ומצוקה: מעוני, דלות, מפחד מהגויים, מחיים קשים. היהודים צחקו בעיקר על הצרות של עצמם, וזה היה אחד הכלים שהחזיקו אותם בחיים הקשים של העיירה. איך אמר לי פעם אבשלום קור: תשב פעם עם שלושה יהודים, ותראה שתוך כמה רגעים אברהם יצחק מיעקב".

לכן אולי זה הפסיק להצחיק בארץ, כי אנשים שגדלו בעיירה אפשר למצוא היום רק בבתי אבות.
"תתפלא, חלק גדול מהבדיחות עובדות בכל מקום, גם אם בקהל יושבים אנשים שההורים שלהם עלו ממרוקו ולא מגליציה. לכולם יש חותנת, חזן שיכול להשתפר ואיזה גביר קמצן. קח לדוגמה בדיחה שאני מספר בהופעות על אותו חזן לא מוצלח, שראו אותו הולך ברחוב הראשי של העיירה עם צעיף עבה על הצוואר. כששאל אותו אחד מהמתפללים לשלומו, השיב החזן בלחש: 'איבדתי את קולי'. 'מסכן מי שמצא אותו', ענה לו האיש. זה מצחיק לא רק את הפולנים.

"אני באמת אוהב להופיע במועדוני גיל הזהב. הם עברו כבר כל-כך הרבה בחיים שהם נהנים מההומור הזה.

אביו של יחיאל ספרא, יהודה, עבד לפרנסתו כבעל מכולת, אך בשביל הנשמה היה גם בעל קורא. בנוסף כתב בדיחות לצמד דז'יגאן ושומאכר, שני קומיקאים יהודיים שהופיעו ביידיש בארץ ובחו"ל באמצע המאה הקודמת וזכו להצלחה עצומה. בדיחה אופיינית: "אבא שלי היה מוכר יין שהיה כתבו עליו 'יין לקידוש'. כששאלתי אותו לפשר הכיתוב, הוא הסביר שהיין הוא לקידוש כי עד ההבדלה הוא מחמיץ".

ספרא: "הבדיחות האלה לא נס ליחן. זה עובד גם על לא-יהודים, בתנאי שהם יודעים עברית או יידיש. המחמאה הכי גדולה היא שלאחר ההופעה ניגשים אלי אזרחים ותיקים ואומרים שאני מזכיר להם את דז'יגאן".

ביידיש הבדיחות באמת נשמעות יותר טוב?

"כן, ויש דברים שפשוט לא עוברים בשום שפה אחרת. בזמנו הציע לי ידידי דודו דותן ז"ל לתרגם חלק מהחומר של דז'יגאן ושומאכר. ישבנו, התחלנו לעבוד וכעבור שבוע הרמנו ידיים – זו היתה משימה בלתי אפשרית. כמעט בכל מלה שנייה נתקענו, כי אין לה מקבילה בעברית. לדוגמה: ילד שנולד בחודש השביעי נקרא ביידיש 'זיבלה', שזו נגזרת מ'זיבן' – שבע ביידיש. איך תתרגם את זה, 'שביעיסט'? הרי אי אפשר לתת הסבר לפני כל בדיחה.

לצחוק בלי להעליב

אחת הבעיות של הבדרנים הדתיים היא שלא רוצים להעליב, ולא משתמשים בגסויות ובניבולי פה. אז על מה נשאר להם לצחוק?

"זה יותר קשה, אבל זה מכריח אותנו להיות שנונים יותר מהאחרים – לחשוב על משחקי מילים חכמים ולהשחיז את הפואנטות שלנו. אנחנו גם צריכים להיות רגישים; כשאני מספר בדיחות על רבנים, אני מקדים ואומר שמדובר בכאלה שמתקראים רבנים, לא ברב המקומי.

"למשל: יהודייה אחת נכנסה לחנות לבעלי חיים וביקשה לקנות את אחד התוכים. 'הוא עולה 2,000 דולר', השיב המוכר. 'למה כל-כך הרבה?' שאלה. ענה המוכר: 'גברת, התוכי הזה יודע חמישה חומשי תורה בעל פה'. היא הצביעה על התוכי בכלוב שמעליו, ונענתה שמחירו 5,000 דולר. 'התוכי הזה יודע גם ש"ס ופוסקים בעל פה', הסביר לה המוכר. 'ומה עם התוכי השלישי, היפהפה, שמעל שניהם?' שאלה. 'צריך לקחת בשבילו משכנתא. הוא עולה 50 אלף'. הגברת כמעט התעלפה: 'למה כל-כך הרבה? זה בסך הכל תוכי. מה הוא כבר יודע?' 'אין לי מושג', הסביר המוכר, 'אבל שני האחרים קוראים לו כבוד הרב'.

"הרבנים לא נפגעים, בתנאי שבאמת מקדימים ומסבירים את ההקשר. הופעתי לא מזמן בשיכון בבלי, ובקהל ישב הרב פרנקל וצחק בכל פה. בסוף הוא ניגש, לחץ לי את היד ואפילו סיפר לי בדיחה, שאני לא זוכר אבל היא היתה מצוינת".

קרה לך שנעלבו מהבדיחות?

"סיפרתי פעם בדיחה על חוזרים בתשובה. הכוונה שלי היתה לצחוק על אותם חוזרים בתשובה מזויפים, מאלה שמתחילים להאמין כשהם שומעים את הסירנה של הניידת: אחד כזה פונה אל הרב ושואל אותו, 'הרב, אתה זוכר שמקודם הייתי מאמן של קבוצת כדורגל בחוץ לארץ. והקבוצה עומדת לשחק משחק מאוד חשוב שישודר בכל העולם. אם אני לא אראה את זה, אני אשתגע'. שואל אותו הרב, 'נו, אז מה הבעיה?' 'השידור בליל כל נדרי' עונה האיש. חושב הרב ובסוף משיב: 'אני לא מומחה גדול בהבלי העולם הזה, אבל שמעתי שיש מכשיר שקוראים לו וידאו, שניתן לכוון אותו להקליט ובמוצאי החג אפשר לראות'. התנפל החוזר בתשובה על הרב בנשיקות וחיבוקים גדולים, ואמר: 'הרב, פשוט הצלת אותי. לא ידעתי שמותר להקליט את כל נדרי'.

"אחרי אחת ההופעות שבהן סיפרתי את הבדיחה הזו ניגשה אלי רבנית ידועה, וסיפרה שהיא נפגעה כי חתנה הוא חוזר בתשובה.

השתלטות יחיד על התקשורת

מספרים על דרשן אחד שעלה על הבמה בשבת בבוקר לפני קריאת התורה ונתן את דרשת חייו – ניצוצות של אש יצאו מפיו. ביום ראשון בבוקר הוא פגש בעיר את אחד המתפללים. 'תשמע', אומר האיש לדרשן, 'בגלל הדרשה שלך אתמול בבוקר, לא יכולתי לישון כל הלילה'. 'השפעתי עליך, הא?' התלהב הדרשן. 'לא בדיוק', עונה האיש, 'לי יש מין טבע כזה – אם אני ישן במשך היום, אני לא מצליח להירדם בלילה'.
(יחיאל ספרא, 'מתוך כולנו חכמים בלילה')

ספרא: "אני לא מופיע בישיבה. אני לא מסוגל לשבת. לא סתם קוראים לזה סטנד-אפ. צריך גם לדעת לתזמן את הבדיחות. למשל, אחרי שעה שאני צוחק על החותנת, אני מרצין ואומר: 'טוב, אז עכשיו אני רוצה להגיד גם מילה טובה על החותנת שלי'. נהיה שקט באולם. אני לוקח פאוזה, וממשיך: 'אבל אין לי'. אחרי שהם צוחקים, אני פתאום נזכר: 'יש לי – קיבלתי ממנה את אשתי! וזה אחד למיליון', הפסקה, 'היה חייב ליפול דווקא עלי'".

ספרא, יליד בני ברק, בן 57, נשוי לטובה, אסטרולוגית. לזוג ספרא שלושה ילדים: גילה הבכורה היא רשמת בבית המשפט בחיפה ואם לשתיים; טליה, מנהלת חנות לטלפונים סלולריים ואם לבן; ויהודה, כתב ספורט. ספרא למד בחיידר בבני ברק והמשיך בתיכון ביל"ו בתל אביב. בצבא שירת בשריון ("יכלו להסתדר בלעדי"). עם שחרורו החל ללמוד כלכלה באוניברסיטת בר אילן, "אבל מהר מאוד נכנסתי לעסקים ועזבתי את האקדמיה".

את ההופעה התקשורתית הראשונה שלו עשה בגיל בר מצווה, בתכנית 'קבלת שבת' ברשת א', שהיתה פופולרית מאוד בשנות השבעים והשמונים. בנימין צביאלי, שהיה מנהל המחלקה למורשת ישראל, התרשם מספרא הנער ושלח לו מכתב בזה הלשון: "שמענו את קריאתך המדויקת והחלטנו לקבל אותך כקורא מן המניין בתוכנית".

הוא המשיך בכך יותר משלושה עשורים, ואחר-כך עבר לערוץ 7. בשנים האחרונות הצטרף אליו ישי קור, הבן של, וכיום הם קוראים לסירוגין. "כשנסגרה תחנת הרדיו, לא עלה על דעתי להפסיק. אמרתי לרבנית מלמד שלא מעניין אותי איך השידור ימשך: בטלפון, באינטרנט או ברמקולים ברחובות. אני ממשיך! ואני מאמין ומקווה שהערוץ יחזור".

לתחום ההומור נכנס ספרא דווקא בזכות זימון לבית המשפט באמצע שנות השבעים. "הייתי עד לתאונת דרכים וזומנתי למסור עדות. ישבתי אצל עורך הדין במשרד והוא תחקר אותי. לאט לאט הפך התחקיר לרצף של בדיחות. כשסיימנו שאל אותי עורך הדין אם אני מוכן לבוא להופיע במסיבה שהוא עורך בבית". משם המשיך ספרא להופעות במקומות קטנים, ולאט לאט בנה לעצמו שם. כיום הוא מופיע ברחבי הארץ.

בין תכניות הרדיו בהן השתתף: 'לצון נופל על לצון' ו'מפיק ודי' (חידושי מילים הומוריסטיים בעברית) בשנות השבעים והשמונים; אחר-כך הוזמן לתכניתו של דודו טופז 'חוזרים בשאלה', עם ננסי ברנדס ומודי בראון. בהמשך הופיע בתכניות נוספות, וכן כתב בדיחות לתכניות הומור כמו 'אין עם מי לדבר'.
ספרא גם כותב חומר להופעות של טוביה צפיר ותורם כמה ויצים למחזות בתיאטרון הבימה ובאר שבע. בנוסף הוא כותב פינה קבועה בעיתון 'על השרון'. הוא גם מלמד ילדים לבר מצווה באמצעות ערכת לימוד שהפיק. ועוד לא הזכרנו את השתתפותו בתכנית 'הגיע זמן לשון' יחד עם ידידו, אבשלום קור.

דיאטה בעזרת מקובלים

אי אפשר לכתוב על יחיאל ספרא בלי להזכיר את הדיאטה המפורסמת שלו. "הייתי נוהג במשך שנים ללמוד קבלה אצל מקובל גלילי, אחת לשבועיים", הוא מספר. "בקיץ 90' הוזמנתי לתכנית 'בין הכיסאות' כדי להציג את הקלטות שבהן אני מלמד לבר מצווה. אחרי התכנית התקשר אלי מפיק אמריקני והציע לי לעשות גם קלטות וידאו. אבל יש לך בעיה, אמר לי המפיק. אתה שוקל 170 קילו. אי אפשר לצלם אותך בצורה כזו. שאלתי את המקובל מה כדאי לי לעשות. הוא הקשיב לי ולא הגיב. כשהגעתי אליו בפעם הבאה ראיתי על השולחן צנצנת, והמקובל אמר לי לאכול מהתערובת כל בוקר. כעבור כמה שבועות איבדתי את התיאבון כמעט לגמרי. תוך שבעה חודשים רזיתי 70 קילו.
"כשהגעתי כעבור שנה לבניין הטלוויזיה פגשתי במקרה את המפיק של 'בין הכיסאות'. הוא כמעט לא זיהה אותי, אבל אחרי שהתברר לו שאני באמת אותו אדם שהוא פגש אז, הוא הזמין אותי להופיע בתכנית ולספר על הדיאטה שלי. בהמשך רזיתי עוד 30 קילו".

ספרא מספר כי הוא מפריש חלק מההכנסות מהדיאטה ל'יד שרה'. "מאוד התרגשתי כשאורי לופוליאנסקי, שהיה יו"ר 'יד שרה', התמנה לראשות עיריית ירושלים. הוא החליט לגמול לי טובה, וקרא לכיכר שבה הוא יושב 'כיכר ספרא'".

איך באים לך הרעיונות?

"אני עובר על העיתונים ומתעדכן כל הזמן. אני גם נוהג לצאת להליכות ארוכות כמה פעמים בשבוע. תוך כדי הליכה אני מדבר אל עצמי, מעלה רעיונות ומשחיז אותם, עד שהם נשמעים לי מדויקים. אגב, התגובות של האנשים ברחוב קצת מאכזבות – כמעט שלא צוחקים. אולי בגלל שאני הולך בעיקר סביב בית הקברות של הרצליה".

האיש והשורה

היה היה איש, עליו נספר כאן במשורה/ שלכל אשר הלך – תמיד היתה עמו שורה,/ שורה טובה, שורה מחויכת, שורה שכל השומע יצחק/ ויצא שמו של בעל השורה למרחק.

כי האיש לא שמר את שורתו לעצמו/ כי האיש דורש טוב וחיוך לעמו./ וישלח את השורה אלי עיתונים וערוצים/ מני עיתון צפוני ועד ערוצי הדרום/ מעיתון יישובי התענכים ועד בטאון פועלי הברום/ ותמיד זה מבריק ומחודד ומפתיע/ ותמיד זה חתום: יחיאל ספרא, הרצליה.
(אורי אורבך, מתוך עיתון בהוצאה מיוחדת לרגל חגיגות ה-50 ליחיאל ספרא)

ספרא הוא גם כתבן מכתבים כפייתי. במשך יותר מעשרים שנה התפרסמו מאות מכתבים שלו בעיתונים הגדולים והקטנים. כמעט תמיד הם קצרים ומצחיקים, או לפחות זאת כוונתם המוצהרת. מכתב לדוגמה: "מתי נדע שימות המשיח הגיעו? כשתומרקין ישתוק וגלעד שרון יתחיל לדבר".
ספרא, למה התחלת לכתוב למערכות העיתונים?

"כי קורים במדינה דברים שמרגיזים אותי ורציתי להתבטא. אין לי כוח לכתוב משהו ארוך, לכן אני מתמצת את המסר שלי לכמה שורות. כנראה שהעורכים אוהבים את המכתבים הקצרים האלה".

ואין כאן איזשהו רצון קטנטן להתפרסם?

"יכול להיות. אני לא מכחיש שיש לי יצר כזה".

ומה עם הצניעות, יחיאל?

"הצניעות היא נר לרגלי, ולכן קל לי לדרוך עליה".

ידע הוא כסף

הספר 'טריוויה עד הבית' שכתב יחיאל ספרא מכיל למעלה מ-2000 שאלות טריוויה בנושאים שונים. את הספר ערך טל גלעד, מכותבי המערכונים לתכנית 'החרצופים'. תוכלו ללמוד ממנו, בין השאר, מה מקור המלה 'סנדוויץ" (עיר באנגליה בה התגורר הדוכס מסנדוויץ' שהמציא את הרעיון שממנו מתפרנסת מק'דונלדס עד היום); מהו האפס המוחלט (מינוס 273 מעלות צלזיוס) ומהם ראשי התיבות של SMS (Short Message System).

ספרא: "היות שהייתי מוכר בטלוויזיה, פנו אלי מההפקה של ארז טל לפני ארבע שנים וביקשו ממני להצטרף לצוות כותבי השאלות לתכנית 'הכספת'. בתכנית הסיום גרמה אחת השאלות שלי לדרמה עצומה: בשלב ה'כספת עד הבית' התמודד המתחרה על חצי מיליון שקלים מול משפחה שהתקשרו אליה באופן אקראי. השאלה היתה: 'מי אמר – דע מנין באת'. ישבתי בבית וראיתי את המתחרה באולפן מחוויר כשהוא שומע את השאלה. הוא התחיל לזרוק שמות 'רבי שמעון, רבי יוסף...' בינתיים שומעים בבית המשפחה את צרחות השמחה. הזמן עבר, וחצי מיליון השקלים הגיעו אליהם. התשובה היא עקביא בן מהללאל בפרקי אבות. כל מי שמסתובב בלוויות היה צריך לדעת את התשובה, כי זה מה שאומרים בתחילת מסע ההלוויה. כשהבחור התאושש ותפס איפה נוהגים לומר את האמרה הזו, הוא הבין שהוא גם קבר את הכסף".

מתחרה אחרת הפסידה 170 אלף שקלים כשטעתה בשאלת ה'נכון או לא נכון': היא נשאלה אם הסנדל מופיע בתנ"ך. היא ענתה שכן, אבל האמת היא שאין אזכור לסנדל בתנ"ך. ספרא מודה שזו שאלה ערמומית למדי, כי הביטוי 'סנדלים תנ"כיות' (אגב, צריך לומר תנ"כיים) מעיד לכאורה שהסנדל מופיע בתנ"ך.

איך רמת הידיעות של המתחרים ביהדות?

"רעה מאוד. אחת הסיבות לכך שהחלטתי להוציא את הספר, שיש בו לא מעט שאלות ביהדות, היתה כשבאחת מתכניות הטריוויה בטלוויזיה נשאל מתחרה, בעל תואר דוקטור, מתי אומרים 'כל נדרי', והוא השיב בביטחון 'בליל פסח'".

בינינו, שאלות הטריוויה לא מעידות על ידע מעמיק.

"נכון, ולכן החלטנו להוסיף הרחבות בתחתית כל עמוד. השתדלנו לא לשאול שאלות סתמיות, בסגנון 'מהי בירת ניו זילנד'. הבאנו ביטויים שמשתמשים בהם כמעט מדי יום, כמו 'אותיות של קידוש לבנה' ו'לא דובים ולא יער', אבל לא כולם יודעים את מקורם.

"'לא דובים ולא יער', למשל, הוא ביטוי שבא ממסכת סוטה. יש שם דיון על מעשי הנפלאות של אלישע, תלמידו של אליהו הנביא. בספר מלכים מסופר על נערים שפגשו את אלישע בדרך ולעגו לו. אלישע קילל אותם, והתוצאה היתה אכזרית: 'ותצאנה שתיים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים'. הגמרא מנתחת את הסיפור ומביאה דעה שזה היה רק ניסיון של בני הנביאים להגדיל את כוחו של אלישע, ושבמציאות 'לא דובים היו ולא יער'".

מה פירוש המלה 'קנגרו'? על-פי הספר, משמעותה 'אינני מבין'. ומעשה שהיה כך היה: כשהגיעו המלחים האנגלים בראשותו של קפטן קוק לחופי אוסטרליה ונתקלו לראשונה בחיות המוזרות, הם שאלו את אחד הילידים איך קוראים להן. האוסטרלי, שלא הבין את השאלה, שנאמרה באנגלית, השיב 'קן-גו-רו', שפירושו בשפתו 'אינני מבין' – וכך השתרש השם.

אתה יודע מה מקור המלה טריוויה?

"לא".

טריוויה היא צירוף של שתי המילים 'טרי' ו'וויה' כלומר שלוש דרכים. בימי קדם היו ממקמים פונדקים במפגשי דרכים כאלה. השיחות באותם פונדקים היו בדרך כלל על עניינים פשוטים – טריוויליים.
"אני אבדוק את ההסבר הזה, ואולי נכניס אותו לספר הבא".