בשבע 108: אמירת סליחות ותלמוד תורה

מה עושים כשההשכמה לסליחות פוגעת בסדרי הלימוד ● החזרת חובות קודמת לנתינת מעשר כספים ● ישיבה גבוהה או ישיבת הסדר ● מסתבר שדווקא מ'מרכז הרב' יצאה מהפיכת הקצונה הדתית ● מעשה בחסיד גור שעלה לארץ בברכת האדמו"ר

הרב אליעזר מלמד , ט"ז באלול תשס"ד

השכמה לסליחות על חשבון לימוד תורה
שאלה: האם ראוי שתלמידי ישיבות יקומו לסליחות בחודש אלול, או שמא יש לשמור על שעות השינה שלהם ושיקומו אך ורק בעשרת ימי תשובה?
תשובה: מקובל להורות שאם הקימה לסליחות תגרום להפסד לימודי של משך הזמן שבו אומרים סליחות, כלומר שבאותה חצי שעה שבה אומרים סליחות לא יוכלו ללמוד, אזי צריכים לקום, שכך המנהג (וע' ברכ"י תקפא, ו).

אבל מי שהקימה המוקדמת תגרום לו לאובדן לימוד ארוך יותר, מפני ששינוי הסדרים יגרום לו אח"כ לחוסר ריכוז במשך כל היום, מוטב שלא יקום לסליחות עם הציבור כדי שלא יפסיד שעות לימוד.
מעשר כספים או החזרת חובות

שאלה: ראובן שהכנסותיו קטנות מהוצאותיו החודשיות עקב חובות שנקלע אליהם בהיותו מובטל בעבר, האם הוא חייב לתת צדקה ומעשר כספים לעניים על חשבון מניעת כספים מבעלי החובות? יש לציין שבעלי החובות קיבלו מראובן צ’קים, אך הם חזרו כי לא היה להם כיסוי בזמן שהוגשו לפירעון. נתינת הצ’קים ע"י ראובן היתה בתום לב, כי אז היה באפשרותו לשלם ורק אח"כ נקלע לקשיים.
תשובה: בעלי החובות קודמים למעשר כספים, ולכן עליו להחזיר תחילה את חובותיו.
ואם הוא נחשב עני, הוא פטור ממעשר כספים, ולכן יחזיר תחילה את חובותיו ואח"כ כשיתחיל בעז"ה להסתדר - יחזור להפריש מעשר כספים כדין.

אבל אם הוא אינו נחשב עני, כי יש לו נכסים, רק שלמשך תקופה נכנס למצוקה, אזי יחשב את כל מה שהיה צריך להפריש למעשר ויזקוף את זה כחוב לצדקה, ואחרי שיגמור לשלם את חובותיו יחזיר את כל מה שהיה חייב לתת למעשר כספים.

על מאמר'הדור'
שאלה: מדוע רבים מבינים כי מאמר 'הדור' של מרן הראי"ה קוק זצ"ל עוסק בחלוצים שיישבו את הארץ ולא בכלל היהדות העולמית כפי שנכתב ב'רביבים'?

תשובה: רבים מלומדי מאמר 'הדור' שנולדו והתחנכו בארץ גדלו על ברכי האתוס החלוצי. הם קראו ספרים על מסירות נפשם של החלוצים וגבורת הלוחמים, שרו עליהם שירים, המחישו את מעשיהם במחזות, ועל כן כשקראו את מאמר 'הדור' היו בטוחים שהם הם האידיאליסטים עוזבי הדת שעליהם הרב קוק כתב. אך המציאות היא שרק כחצי אחוז מהעם היהודי חי אז בארץ, ועיקר דבריו של הרב מכוונים לכל המוני היהודים שבגולה, שרבים מהם חיו בחיבוטי נפש נוראים, מהם בעלי כשרונות מופלגים שחוללו מהפכות בכל תחומי החיים, וקיוו לתקן את העולם.

אין בכוונתי להמעיט בערכם של החלוצים, שבזכות עיסוקם במצוות יישוב הארץ זכו לראות ברכה יתרה בעמלם. אולם אסור לצמצם את האופקים ולראותם כמייצגים היחידים של הדור המורד והחילוני. מבחינת היכולת, הכישרון והחזון - בני הגולה היו רבים ומוכשרים מהם לאין שיעור.

יש להרחיב את האופקים של בני הנוער, ללמדם היסטוריה יהודית, לספר על כל קהילות הגולה, על ההישגים ועל המשברים, ומתוך כך יוכלו להבין יותר את יחודו וייעודו של העם היהודי, כדברי מרן הרב קוק במאמריו.

ישיבות גבוהות
שאלה: האם מתוך הדברים שנכתבו ב'רביבים' בשבח השירות הצבאי וישיבות ההסדר אפשר להבין שישנה התנגדות לדרכן של הישיבות הגבוהות, שבהן לומדים הבחורים שנים רבות בלא צבא?

תשובה: חס ושלום. גם אני זכיתי ללמוד ב'מרכז הרב'. ישיבה גבוהה מיועדת לבחורים שקדנים ומוכשרים שרואים את ייעודם בלימוד תורה כדי ללמוד וללמד. מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש הישיבה הגבוהה 'מרכז הרב', היה מעודד לימוד ממושך בישיבה. יחד עם זאת הדגיש תמיד רבנו שאיננו משתמטים מהצבא, אלא רק דוחים את השירות כדי להתגדל בתורה למען כלל ישראל.

יש להוסיף, כי בני הישיבות הגבוהות שלומדים באופן זה תורמים לצה"ל הרבה יותר מחיילי חיל חינוך ודומיהם.

אגב, מקרב הציבור הדתי לאומי היו שתקפו את ישיבת 'מרכז הרב' על שתלמידיה דוחים את השירות הצבאי, וגם אח"כ משרתים שירות קצר מאוד. במשך השנים התברר שמחוץ לתרומתה של ישיבת 'מרכז הרב' בתורה וחינוך, גם תרומתה לצה"ל היתה גדולה ועצומה. מתוך ישיבת 'מרכז הרב' צמחו הרבנים שהקימו את המכינות הקדם צבאיות, שמכוח פעילותן החינוכית צה"ל קיבל אלפי חיילים ומאות קצינים חדורי מוטיבציה גבוהה. זו התוצאה של לימוד תורה למען כלל ישראל.

אמנם נראה לענ"ד שהדרך לרוב הציבור היא במסלול ישיבות ההסדר. בדרך זו יש שילוב נאה של לימוד תורה ושירות צבאי. בדרך זו גם אין סוגרים אופציות למתלבטים, שכן גם תלמידי חכמים וגם קצינים קרביים וגם בעלי מקצועות שונים צמחו וצומחים מתוך ישיבות ההסדר.

הרבי מגור עודד לעלות לארץ
לפני כשלושה חודשים כתבתי אודות האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי, בעל ה'אמרי אמת', שהיה אוהב הארץ, ועודד את חסידיו לעלות אליה, ובזכות כך, למרות שהשואה בפולניה היתה הקשה ביותר, משארית הפליטה של חסידי גור שעלו לארץ לפני השואה נותרה חסידות גור החסידות הגדולה.

בעקבות זאת הגיעו תגובות חריפות, שאיך יתכן?! הרי ידוע כי האדמו"רים התנגדו לעלות לארץ, ורבים ששמעו בקולם נרצחו. והיה מכתב שאף צירף צילום מספר שיוצא כנגד הרבי מגור עצמו. אולם בדיוק כנגד תעמולה כוללנית ושקרית זו היו דבריי מכוונים. ואכן כן, הרבי מגור עודד לעלות לארץ. היו תקופות שעודד יותר והיו תקופות שעודד פחות. ותמיד לא עמד בדרכו של מי שרצה לעלות. ואף כשהיה חשש שהעלייה לארץ תגרום לירידה רוחנית, לא מנע מהצעירים שרצו לעלות. על אחד מאותם צעירים שמעתי.

הברכה מה'אמרי אמת' וה'בית ישראל'
חיים שמחה גולדברג היה נחשב לפחות דתי שבין אחיו. אחד מאחיו היה עילוי מופלג שעוד בנעוריו נסמך לרבנות. לפעמים כשהיה מספר על עצמו, היה ר' חיים שמחה מציין כי היה נחשב ה'שייגץ' של המשפחה. רק במצווה אחת היה טוב מאחיו - יישוב הארץ. הוא רצה בכל מאודו לעלות לארץ וליישבה.
בהיותו בן 18 נכנס להכשרה לעלייה מטעם 'אגודת ישראל', שם למד לעבוד בחקלאות. ('אגודת ישראל' של פולין, שהיתה תחת השפעתו של הרבי מגור, עודדה במידה מסוימת עלייה לארץ, שלא כמו רוב מנהיגי 'אגודת ישראל' בגרמניה שהתנגדו).

לאחר ההכשרה קיבל סרטיפיקט מטעם 'אגודת ישראל'. ביודעו שהוריו יתנגדו לעלייתו, הערים עליהם והלך תחילה ל'אמרי אמת' לבקש ברכה. ה'אמרי אמת' אמר לו: "סע לחיים ולשלום. תזכור מאיפה באתה, ותאחז עצמך תמיד בין אנ"ש" (אנשי שלומנו - חסידים יראי שמים).

כדי שלא לבזבז את הסרטיפיקט היקר על רווק יחיד, רשמו שהוא נשוי כביכול לבחורה אחת, חסידה שרמר שמה. כך עלו שניהם ארצה. כיוון שכבר הכירו, לאחר כמה גלגולים החליטו לבסוף להתחתן.
בשנים הראשונות עבד בבניין, סבלות וסלילת כבישים. הקשיים בארץ היו עצומים. פרעות הערבים הטילו מורא על בני משפחתו, שהפצירו בו לחזור לפולניה, אך הוא דבק בארץ הקדושה וקיבל את יסוריה באהבה. במשך הזמן התבסס והתעשר. גם התקדם מבחינה תורנית, ונתקשר לאדמו"ר ה'בית ישראל'.

לימים הקים שטיבל חסידי בתל אביב. כשראה שמגיעים לשטיבל צעירים שאינם מכירים את ההברה החסידית, הנהיג שיתפללו בהברה ספרדית. כשקמו נגדו כמה מחבריו, שהיאך הוא מעיז לעשות כן בשטיבל חסידי, הלך ל'בית ישראל' לשאול על כך, וקיבל הסכמה שטוב עשה, כדי לקרב את הצעירים לתפילה.

גם ברך אותו ה'בית ישראל' שיוכל לאכול ללא חשש כשרות אצל כל צאצאיו. ואכן עד יומו האחרון, יכול היה לאכול אצל כולם.
זכות ארץ ישראל
את ילדיו חינך בדרכה של הציונות הדתית, והם כיום מעמודי התווך של החברה בישראל, עוסקים בתורה וחינוך, מסחר ואקדמיה, רפואה ומשפט. רבים מהם מתגוררים ביישובי יש"ע. מנהל בית הספר באלון מורה, הרב שלומי בדש, נשוי לנכדתו. אחת מבנותיו, דבורה ברלינר, תתמנה בקרוב לשופטת בבית המשפט העליון. בנה, אסף, תלמיד חכם צעיר.

בכל ערב יום הכיפורים היו מתאספים אצלו כל ילדיו, נכדיו וניניו, כדי להתברך בברכת הבנים. והיה חוזר ואומר להם תמיד ברגש ובכי: "אתם יודעים ילדים, אני לא הייתי הצדיק במשפחתי, להפך, הייתי ה'שייגץ' של המשפחה... אבל אני כמעט היחיד שניצלתי משם. ולא בזכותי ניצלתי, זכותה של ארץ ישראל הקדושה היא שעמדה לי, היא שהצילה אותי ואת אמא שלכם..." ולא היה יכול לסיים את דבריו, כי הדמעות חנקו את גרונו וזלגו על לחייו. אח"כ היה מברך בבכי את ברכת הבנים, וכל הנאספים היו בוכים עמו.