בשבע 108: הרוצח מספר 1

תאונות הדרכים נמצאות בצמרת גורמי המוות בארץ. ראש המכון לחקר הגורם האנושי בתאונות הדרכים מסבירה מהו הגורם האנושי, איזה הבדלים יש בין גברים ונשים, ואיך אפשר למזער את תאונות הדרכים.

עדי גרסיאל , ט"ז באלול תשס"ד

לפני שנתיים הושק במהלך הקיץ קמפיין רעשני במיוחד, 'פסים לב' שמו. הוא נועד לשכנע את הנהג הישראלי המצוי, זה שבחיים לא ייצא פראייר, לעצור בחריקת בלמים לפני כל מעבר חצייה אם ילד חייכן יניף אגודל מולו. ילדי בית הספר היו אמורים גם להדביק לב קטן עם פסים (דמויי מעבר חצייה) על האגודל.

המבצע, שנחנך בקול תרועה רמה בידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד החינוך והמשטרה, גווע בקול דממה דקה. למעשה, אומרת ד"ר טובה רוזנבלום, ראש המכון לחקר הגורם האנושי בתאונות הדרכים, התברר בעקבות מחקר שערך המכון על השפעות הקמפיין שמדובר במבצע מסוכן שנזקו גדול מתועלתו, ולכן הוא הופסק.

"לאחר שהמבצע החל", משחזרת רוזנבלום, "פנו אלינו על מנת שנספק חוות דעת בנושא. על פניו נראה לי לא נכון להטיל את כל כובד האחריות על הבוהן הקטנה של הילד; אבל כדי לקבל תמיכה פניתי למומחים שונים מחו"ל, וכולם שללו את הרעיון. הסיבה: מי שצריך לנקוט זהירות הוא קודם כל הנהג המבוגר, ולא הילד. בנוסף, מתצפיות שערכנו התברר שהרעיון לא תפס, כי הילדים עצמם לא לקחו את העניין ברצינות".

מלחמת הגורמים
כחמישים איש נהרגים בממוצע מדי חודש בתאונות דרכים ברחבי הארץ. הגורמים העוסקים בנושא מסכימים שהעובדה שיותר אנשים נהרגו בתאונות דרכים מאשר בכל מלחמות ישראל ובפיגועי הטרור מחייבת השקעה בתשתיות ובאכיפה. באותה נשימה הם מוסיפים: זה לא יעזור כל עוד לא נטפל בגורם האנושי.

המכון שבראשו עומדת רוזנבלום מנסה להתמודד בכלים מדעיים עם הבעיה הכאובה ששמה הנהג הישראלי. בין השאר מתייחסים רוזנבלום ושאר חוקרי המכון להיבטים כמו חינוך, תקשורת ופסיכולוגיה של נהגים והולכי רגל.

אחד המחקרים שיזם המכון כבר הביא לשינוי במדיניות המשטרה: הוא מצא ש-95 אחוזים מהאופנוענים שנוסעים במהירות גבוהה מכסים את לוחיות הזיהוי שלהם. רוזנבלום: "גם לפני המחקר ידעו הגורמים שעוסקים בתחום, כמו המשטרה, שהתופעה קיימת, אבל אף אחד לא שיער שהיא כל-כך דומיננטית". בעקבות הממצאים שינתה המשטרה את מדיניותה, והיא מקפידה על לוחיות זיהוי נקיות וברורות בקרב הרוכבים, ומטילה עונשים משמעותיים על אופנוען שהלוחיות שלו אינן קריאות.

המכון שלכם מטפל בגורם האנושי, אך מה בנוגע לתשתית, שנהגים וגם מומחים רבים מאשימים אותה באחריות לרוב התאונות?
"לגבי תשתיות הוויכוח מיותר, כי אין 'תחרות' בין שני הגורמים. מובן שתשתיות חשובות מאד וחשוב לשפרן, לסלק מפגעי דרך, להוסיף גדרות הפרדה וכדומה. אך אין בכך סתירה לדרישה מנהגים לציית לחוק, לא לנהוג תחת השפעת אלכוהול, עייפים או רדומים, ומהמשטרה לשפר את דרכי האכיפה".

בין חוקי התורה לחוקי התנועה
שני מחקרים מעניינים שערך המכון עסקו בקשר בין דתיים וחרדים להתנהגות בכביש. מחקר אחד, שנעשה באמצעות שאלונים, בחן אם אוכלוסייה דתית שומרת על חוקי התנועה יותר מהממוצע הארצי. "ההשערה שלנו היתה שאנשים דתיים שומרים, או לפחות מדווחים שהם שומרים על החוק, יותר משאר האוכלוסייה", אומרת רוזנבלום. "להפתעתנו התברר שנהפוך הוא – הם טענו בשאלונים שהם עוברים על החוקים יותר מהממוצע וגם לוקחים יותר סיכונים: חוצים פסים לבנים, לא מצייתים לתמרורים, שומרים פחות מרחק וכדומה".

איך מסבירים את הממצא הבלתי צפוי הזה?
"אין לי תשובה משכנעת. בדרך כלל אנשים דתיים נחשבים ממושמעים יותר, כאלה שלוקחים פחות סיכונים ולא נוטים להתנהגות קיצונית. רואים את זה אפילו בבתי הספר – בחינוך הדתי המשמעת יותר טובה מאשר בחילוני".
אולי הם רק דיווחו שהם משתוללים על הכביש, אבל בפועל הם מעורבים פחות בתאונות?
"אין אפשרות לבדוק זאת בסטטיסטיקות של תאונות הדרכים, כיוון שהנתון של שמירת מצוות לא קיים במרשם האוכלוסין".

המחקר שעסק בחרדים, מספרת רוזנבלום, עורר לא מעט הדים. "אפילו קיבלתי על הראש מעיריית בני ברק", היא מעידה, "שלא כל-כך אהבה את הממצאים שלנו. אני מקווה שמאז הדברים השתפרו".

המחקר שערכו בוחני המכון השווה את התנהגות הולכי הרגל בשתי צמתים מרכזיים: האחד בלב בני ברק והשני במרכז רמת גן. הממצאים העלו שבבני ברק מבצעים הולכי הרגל פי ארבעה יותר עברות מאשר בשכנתה: הליכה על הכביש, חצייה באור אדום וכדומה. בניגוד למחקר הקודם, הפעם יש לד"ר רוזנבלום לא מעט הסברים לממצאים: "בספרות נהוג לומר שאנשים מאמינים הם יותר פטליסטים. הם סומכים שהקב"ה ישמור עליהם. פסיכולוגים טוענים שהם גם פחות פוחדים מהמוות.

הנימוקים הפרקטיים באים מכיוון אחר: 83 אחוזים מהבוגרים במדינה מחזיקים ברישיון נהיגה, לעומת 37 בלבד בבני ברק. הם לא תופסים מספיק את הסכנה שאורבת בכביש, כי אין להם הכרות עם הצד של הנהג. חסרה מודעות לסכנות בכביש".

לאחרונה, אומרת רוזנבלום, יש יותר התעוררות בנושא, וקמו מספר התארגנויות שמנסות לשפר את התנהגות הכביש של החרדים, באמצעות חינוך לזהירות בדרכים וקריאות של הרבנים לציבור לשמור על חוקי התנועה.

נשים למכונית
יש הבדל בין נשים לגברים מבחינת הנהיגה?
"יש שוני ברמת הזהירות של גברים ונשים. הייתי מחלקת את הניתוח לשתי קבוצות גיל: בקרב הצעירים, עד גיל 30, הנשים נוהגות מעט יותר בזהירות מאשר הגברים. מעל גיל 30 הנשים הרבה יותר זהירות".
איך הגעתם למסקנה הזו?
"ניתחנו את נתוני תאונות הדרכים בשקלול הנסועה – כמות הקילומטרים השנתית הממוצעת. לגברים יש נסועה גדולה בהרבה מאשר לנשים, ולמרות זאת, גם אחרי שמנטרלים את הגורם הזה, גברים מעורבים בתאונות באשמתם הרבה יותר מאשר נשים. ונרשמות להם גם יותר עברות תנועה".

השוביניסטים טוענים שנשים אולי לא מעורבות בתאונות, אבל בנהיגה שלהן הן גורמות לתאונות של אחרים...
"אני מכירה את הטענות שהנהג הישראלי מתרגז כל-כך מהנהגת שלפניו, שנוסעת לאט מדי, שהוא חוטף עצבים ועושה תאונה. קשה לומר שיש בהן משהו, למרות שמצאנו שנשים משתלבות פחות טוב בתנועה מאשר גברים. בסופו של דבר, תאונות קטלניות לא נגרמות ממי שנוהג בצורה מעצבנת. הן נגרמות מעקיפות מסוכנות, סטיות מנתיב ונהיגה פרועה, וכאן הגברים בולטים לרעה".

יש ארצות בעולם, כמו גרמניה, שבהן אין מגבלת מהירות בחלק מהכבישים. מה חלקה של המהירות כגורם לתאונות הדרכים?
"מהירות בפני עצמה אינה גורמת לתאונות. הרי אפילו אם כל המכוניות היו נוסעות במהירות גבוהה מאוד בכביש משובח ושומרות על כללי הזהירות, כולם היו מגיעים למחוז חפצם בשלום. כך לפחות בתיאוריה. הבעיה היא שהמהירות היא גורם שמגדיל את הסכנה. יש לא מעט נהגים שלוקחים את סודם אל הקבר: אנחנו לא יודעים מדוע הם סטו באופן פתאומי מהנתיב שלהם והתנגשו חזיתית במכונית שממול. מה שבטוח הוא שלו היו נוסעים במהירות נמוכה יותר היה להם יותר זמן לתקן את הטעות, וגם תוצאות התאונה היו יכולות להיות פחות קטלניות. לכן, אמנם באופן עקיף בלבד, המהירות היא קטליזטור לתאונות.

זוועה מפחיתה תאונות
בכנס שארגן המכון הוצג מחקר שנערך באוניברסיטה העברית וחשף קשר מוזר בין שניים משליחיו של מלאך המוות: תאונות הדרכים ופיגועי הטרור. מהמחקר עולה שיום לאחר פיגוע הקילומטראז' שצוברים אזרחי ישראל נמוכה מהממוצע, וכך גם מספר התאונות. ביום השני והשלישי הנסועה עולה וחוזרת לנורמה, ומספר התאונות מבצע קפיצת כלפי מעלה ביום השלישי.

ההסבר לכך הוא שביומיים הראשונים שלאחר מגה-פיגוע האזרחים מדוכאים, מכונסים בעצמם וכתוצאה מכך נוסעים פחות, ועושים זאת בצורה יותר זהירה. ביום השלישי המתח והתסכולים מתפרקים ובאים לידי ביטוי גם על הכביש, בעלייה בכמות התאונות.

מה מקומה של התקשורת בסיפור? האם ניתן לנצל את כוחה לשיפור תרבות הנהיגה? תשדיר הפרסומת לחגירת חגורות בטיחות גם מאחור, לדעת רוזנבלום, הוא דוגמה לקמפיין מוצלח. תשדיר הטלוויזיה, שצולם והופק באירלנד, מראה את המתרחש בתוך מכונית בזמן תאונה.

כל הנוסעים חגורים למעט אחד, ההופך בעת התאונה למסה השווה למאות קילוגרמים, הנעה ברכב ללא שליטה ופוגעת ללא הבחנה בסובב אותה. מהלך ההתנגשות מצולם בהילוך אטי, מדגיש שנייה אחר שנייה את ההתרחשות ברכב בשעת תאונה. "זה היה תשדיר אפקטיבי בצורה בלתי רגילה.
במחקר שניהלנו נמצא שבעקבות התשדיר היתה עלייה משמעותית בחגירת חגורות בטיחות מאחור", אומרת רוזנבלום.
את ממליצה, אם כן, על טקטיקת תשדירי הזוועה?
"אני לא מגדירה את התשדיר הזה כזוועה. זו היתה תאונה מבוימת, והיה ברור גם לילדים שצפו שלא מדובר בתמונות מתאונה אמיתית. באוסטרליה מראים גם תמונות של תאונות אמיתיות. זה באמת מזעזע, ולא הייתי מציעה ליישם את הטקטיקה הזו אצלנו. בנוסף, התשדיר הזה היה מאוד ממוקד – הוא הציג פתרון מעשי ופשוט שימנע את הסכנה: חגירה מאחור. מבחינתי, התשדיר גם מציג מידע שלא היה מוכר לציבור לפני כן: העובדה שמי שאינו חגור מסכן לא רק את עצמו, אלא גם את כל מי שנמצא איתו במכונית. זה מסר שהיה חשוב שייקלט".

נוהגים תחת השפעת המדיה
בכנס נוסף של המכון דנו בפן אחר של השפעת המדיה האלקטרונית על הרגלי הנהיגה: בין השאר ערכו השוואה בין צעירים לקשישים מבחינת עמדותיהם כלפי 'ביצועים מסמרי שיער' בסצנות נהיגה מתוך סרטי ג'יימס בונד. אחד המחקרים התמקד בקשר בין עמדות כלפי נהיגה פרועה, כפי שהיא מוצגת לא אחת בסרטים, לבין נהיגה של בני גילאים שונים.

נמצא שנהגים מבוגרים, שלא מתלהבים מנהיגה פרועה כמו הצעירים, מדווחים על נהיגה זהירה יותר. מכאן מסיקה ד"ר רוזנבלום, שעל כתפיה של התקשורת מוטלת אחריות רבה, שלא תמיד היא עומדת בה בכבוד. הצגה של נהגים פרועים ומרדפי מכוניות בקונוטציה חיובית מעודדת את הצופים הצעירים לחקות אותה גם מחוץ למסך.

פעם נהגו לפרסם מכוניות 'יד ראשונה מרופא'. רופאים באמת נוהגים יותר טוב? כלומר, למקצוע של הנהג יש השפעה על אופן נהיגתו?
"לא ידוע על מחקר כזה. ניתן למצוא קשרים עקיפים באמצעות חיפוש תכונות אופייניות למקצועות שונים כמו: חיפוש ריגושים, אימפולסיביות וכו'. אבל לא הייתי מכלילה עד כדי קביעה בנוסח של 'רופאים נוהגים טוב יותר'. מה שכן נמצא במחקרים הוא שבמהלך סופי השבוע חיילים קרביים משתוללים יותר בכבישים מחבריהם הג'ובניקים".

למצב הרוח שלנו יש השפעה על צורת הנהיגה? מה אפשר לעשות באופן מעשי כדי להפחית את הסיכון?
"יש בפירוש קשר בין מצב הרוח של הנהג לבטיחות הנהיגה שלו. אנשים במצב רוח מתוח וירוד נוהגים לעתים קרובות באופן אגרסיבי ולא מתחשב, ומסכנים את עצמם ואת סביבתם. מצד שני, מצב רוח מרומם מדי עלול לגרום לאנשים 'לרחף' ולהתנתק מהמציאות, ובכך גם לגרום לטעויות רבות בנהיגה".
על-פי ד"ר רוזנבלום, שינוי אמיתי בתרבות הנהיגה בישראל יתחולל כשהנהיגה תקבל את הכבוד המגיע לה: "מדוע מתייחסים לטיסה בחרדת קודש? בודקים את כל המסמכים בשבע עיניים, מתייעצים עם חברים ואפילו מכינים צוואה? הרי הסיכון להיפגע במהלך טיסה נמוך בהרבה מהסיכון להיפגע בתאונת דרכים", שואלת רוזנבלום.

ביום שאנשים יתייחסו בחרדת קודש לאקט הנהיגה: לא ידברו בסלולרי, יימנעו מאכילה או פטפוט ואפילו יוותרו על נהיגה כשהם במצב רוח סוער במיוחד, יתרחש המפנה.

קרימינולוגיה של תאונות
המכון לחקר הגורם האנושי בתאונות הדרכים הוקם לפני כשלוש שנים וחצי שנים, והוא פועל במסגרת המסלול האקדמי של המכללה למנהל.
בעולם, אומרת ד"ר טובה רוזנבלום, העומדת בראש המכון, אין מכוני מחקר דומים. יש אמנם טיפול בנושא, אך הוא בדרך כלל מגיע מכיוונים של בריאות הציבור או הנדסה, ולא כתחום העומד בפני עצמו.
ד"ר טובה רוזנבלום היא פסיכולוגית וקרימינולוגית, המתמחה בחקר היבטים פסיכולוגיים, חינוכיים וקרימינולוגיים של נהיגה ושל הולכי רגל. היא גם חברת סגל באוניברסיטת בר אילן. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בנושא 'חיפוש ריגושים וגילוי אותות סכנה ושעמום בדרכים', וזכתה לציון מעולה. בעבר שימשה כיועצת לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

"הדוקטורט שלי פתח בפני עולם ומלואו בתחום, וגרם לי להבין שיש אמנם חוקרים שעוסקים בתחום במוסדות שונים, אבל אין מוסד שחוקר את גורם האנושי בתאונות הדרכים באופן שיטתי", מספרת רוזנבלום. המכון לקח על עצמו לטפל בהיבטים רחבים של הגורם האנושי, כמו פסיכולוגיה, חינוך, קרימינולוגיה, סוציולוגיה, משפט, תקשורת וכלכלה.

סגל המכון מצומצם יחסית, וכולל רק שלושה חוקרים, אולם הוא עובד בשיתוף פעולה עם גורמי חוץ רבים, כמו המשטרה, משרד החינוך, בתי המשפט ומוסדות נוספים. רוזנבלום: "קשה לחשוב על נושא שיש לו השלכות יותר חשובות וישימות מאשר תאונות דרכים. לכן, לא רק שכדאי לנו לעבוד עם גורמי השטח – אנחנו חייבים לעשות זאת".

טיזר 1: מחקר של המכוןבחן אם אוכלוסייה דתית שומרת על חוקי התנועה יותר מהממוצע הארצי. "ההשערה שלנו היתה שאנשים דתיים שומרים, או לפחות מדווחים שהם שומרים על החוק, יותר משאר האוכלוסייה", אומרת רוזנבלום. "להפתעתנו התברר שנהפוך הוא – הם טענו בשאלונים שהם עוברים על החוקים יותר מהממוצע וגם לוקחים יותר סיכונים"

טיזר 2: בכנס שארגן המכון הוצג מחקר שחשף קשר מוזר בין שניים משליחיו של מלאך המוות: תאונות הדרכים ופיגועי הטרור. מהמחקר עולה שיום לאחר פיגוע הקילומטראז' שצוברים אזרחי ישראל נמוכה מהממוצע, וכך גם מספר התאונות. ביום השני והשלישי הנסועה עולה וחוזרת לנורמה, ומספר התאונות מבצע קפיצת כלפי מעלה ביום השלישי

טיזר 3: תשדיר הפרסומת לחגירת חגורות בטיחות גם מאחור, לדעת רוזנבלום, הוא דוגמה לקמפיין מוצלח. תשדיר הטלוויזיה, שצולם והופק באירלנד, מראה את המתרחש בתוך מכונית בזמן תאונה. "זה היה תשדיר אפקטיבי בצורה בלתי רגילה. התשדיר גם הציג מידע שלא היה מוכר לפני כן: שמי שאינו חגור מסכן את כל מי שנמצא איתו במכונית"