בשבע 109: יהודים, תלדו

אדיר זיק , כ"א בחשון תשמ"ח

עמוס עוז. שווה ציטוט:
"מול גירושם והגלייתם של הערבים... "טרנספר"... עלינו לקום ולומר בחריפות ובפשטות: זהו רעיון בלתי אפשרי מפני שאנחנו לא ניתן לכם... אפילו אם נצטרך לפלג את המדינה ואת הצבא. אפילו אם נצטרך להשתטח תחת גלגלי המשאיות. אפילו אם נצטרך לפוצץ את הגשרים..." (על דמוקרטיה וציות).


בשנות השמונים שמעון פרס הילך עלינו אימים כשדיבר כל הזמן על הסכנה הדמוגרפית. כל בריחה, כל ויתור, כל חולשה פוליטית וצבאית נומקה אז בכך שהנה, הערבים עומדים להפוך לרוב במדינה.
לשאלות עיתונאים ענה אז הרב לוינגר: "אנחנו נמשיך ונחזיק בכל חלקי ארץ ישראל. לגבי הדמוגרפיה? מיליון יהודים יעלו מברית המועצות". אוהו, כמה שצחקו אז ממנו... והמיליון הגיעו.
והנה בימים אלו שוב בעיית הדמוגרפיה, כלומר הריבוי המספרי של הערבים בארץ ישראל, הפכה לטענה מרכזית בוויכוח על קיומה וגבולותיה של המדינה היהודית.

לו היינו, אני ומשפחתי, היהודים היחידים בעולם, למי שייכת ארץ ישראל? לנו! ולא משנה כמה אנחנו. אפילו הצהרת בלפור, שבה הכירה אנגליה בארץ ישראל על שתי גדות הירדן כבית הלאומי של העם היהודי, ניתנה כשבארץ היו פחות מחמישים אלף יהודים מול מאות אלפי ערבים.

נוצרים המאמינים בתנ"ך שאצלם אנו מחפשים אוזן קשבת, מקבלים את ההסבר הבסיסי: אלוקים נתן לנו את הארץ. קצר ופשוט. אלא שאנו עצמנו איננו מאמינים בכך, ומעדיפים להסתמך על הרוב הדמוגרפי.

למה אני מצפה מפוליטיקאים המתיימרים להיות מנהיגים? שיחפשו פתרונות לבעיות הלאומיות. אם אכן יש בעיה דמוגרפית, יבוא ולו 'מנהיג' אחד ויאמר: "יהודים יקרים, איבדנו שליש מעמנו בשואה, איבדנו מיליונים רבים בהתבוללות באמריקה ובאירופה. אנחנו עלולים לאבד את הרוב הדמוגרפי בארץ. תלדו ילדים!"

המערכת החברתית והפוליטית יכולה לתת הטבות למשפחות גדולות, אבל זה לא מודרני לבקש עידוד ילודה, זה לא 'פוליטיקלי קורקט'. זה טוב רק לדוסים בימין הקיצוני ולחרדים שחורים.

אם מישהו מראשי השלטון בארץ יקרא ללדת יותר ילדים, הוא מחסל במו ידיו את הקריירה שלו. התשקורת תעשה ממנו חוכא ואיטלולא. לכן שותקים כולם.

ספטמבר השחור של רוסיה
אינני דובר של ממשלת רוסיה, אך הייתי המום כאשר אל מול מאות גופות של ילדים ואמהות שנרצחו בידי חיות אדם, האיחוד האירופי, כתגובה ראשונה, דרש מממשלת רוסיה הסברים למה שקרה. התרבות המערבית יפת הנפש באירופה ובארצות הברית יושבת על משקה חריף ומטיפה מוסר לעולם...
הם,כמובן, יחפשו הצדקה לרצח, ויגלו הבנה למניעים של הטרוריסטים.

בארצות הברית היה ה-11/9 לנקודת המפנה ביחסה לטרור הבינלאומי. מה יקרה ברוסיה?
מה נלמד אנו ?

טלי פחימה, פעילת שמאל
'המגנה האנושית' של הארכי-רוצח זכרייה זביידי אינה נקראת "בוגדת", "משתפת פעולה עם האויב", "סייענית לרצח יהודים". התשקורת הישראלית קוראת לה בשמה, או מקסימום "פעילת שמאל".

אדם מהמחנה הלאומי הוא תמיד פעיל ימין קיצוני. אבל בשמאל אין שמאל קיצוני. לכל היותר יש שמאל ליברלי. מי שנעצר ביש"ע על-ידי השב"כ הוא "חבר במחתרת יהודית" אפילו אם הוא זכאי כשלג, אבל טלי פחימה זוכה לחשיפה כה הומנית בתשקורתנו, הנותנת לה ולתומכיה מרחב וזמן לומר את דבריהם.
השוו נא, רבותי, את המעצר המנהלי שלה למעצרו המנהלי המתמשך של נועם פדרמן. כל יפי הנפש וארגוני זכויות האזרח כבר יצאו במסע ציבורי נגד מעצרה. היכן הם היו כשפדרמן ישב תשעה חודשים במעצר מנהלי בבית סוהר בלי שהוגש כל כתב אישום נגדו? למה איננו שומעים מחאות על כך שהוא עדיין מוחזק במעצר בית, ואינו יכול לפרנס את אשתו ושבעת ילדיו?

שיהיה ברור, אני נגד מעצר מנהלי. זהו נוהג נורא, בולשביקי, שלא יכירנו מקומו ברחובותינו. הפעם היחידה שבה התנוסס שמי בעיתון יחד עם יעל דיין היה בכרוז נגד מעצרים מנהליים שפרסמנו בעיתון 'הארץ' לפני כמה שנים.

תפילה אהבה ומלחמה
"יש לנו אהבה והיא תנצח". איזה יופי. אל מול השקיעה הרומנטית בגוש קטיף יגררו שוטרי היס"מ מתיישבים מבתיהם, את נשותיהם וילדיהם יאסרו באזיקים, את תכולת בתיהם יזרקו למשאיות, ספרי התורה יוצאו מהיכלי הקודש ובתי הכנסת יהפכו למסגדי חמאס, אבל אצלנו יש אהבה והיא תנצח.
כל-כך הרבה אהבה שאני נחנק. כל-כך הרבה רצון להיות יפים, להגיש את הלחי השנייה, שהנצרות כבר בוקעת מהאהבה הזאת.

אין לנו דורונות לתת. ארץ ישראל לא נמסרת לאויבים. מה יש לנו? תפילה, אהבה ומלחמה. תפילה לבורא עולם שייתן לנו כוח לעמוד במבחנים הקשים העומדים בפנינו, אהבה אינסופית לעם ישראל ולארץ ישראל ונכונות למסירות נפש במלחמה לקיום העם ומולדתו. איננו פותחים באש על אחים, אך באי ציות אזרחי בלתי אלים נילחם נגד הטרוף של הטרנספר, של גירוש ועקירת יהודים על-ידי יהודים מאדמת ארץ ישראל.

לא יותר מדי אהבה. יש גם תפילה ומאבק.

כוחה של ארץ ישראל
מזה כמה שנים אני לובש ציצית וטלית עם פתיל תכלת. גם בני, תלמידי הר עציון ועתניאל, מקפידים על תכלת. זוהי התכלת המופקת מהשבלול הימי ארגמון כהה הקוצים על-ידי ד"ר סטרמן, אריה גרינשפן, יואל גוברמן ואסף שטיין, ביוזמת פרופ' אליהו טבגר ז"ל.

שיבתנו לארץ ישראל והקשר המתחזק אליה מביאים איתם גם הקפדה במצוות התלויות בארץ, בלימוד התלמוד הירושלמי הארצישראלי ובהתיישבות בכל גבולותיה.

ידידי הרב אברהם בלס הביא לי את מסכת תעניות של התלמוד הירושלמי, שיצאה לאור בעזרת מוסדות אריאל, ישיבת יריחו ותנועת אורות. גם מוסדות חסידות גור עוסקים בהוצאה לאור של התלמוד הירושלמי.

שי ואלטר מישיבת כרם ביבנה הפך את מכון דרייזין למרכז של לימודי הלוח העברי, ומשפחת הרב אהרון ומיכאלה מעטוף עוברים מקדומים לשא-נור עם תשעת ילדיהם.
כוחה של ארץ ישראל.
שבת שלום יהודים. בעזרת ה' אנחנו ננצח.
adirzik@netvision.net.il