בשבע 109: הוי ארצי:

חגי סגל , כ"א בחשון תשמ"ח

ציטוט השבוע
"האזיקים כובלים את ידיה ואת רגליה של טלי פחימה, אבל לא את רוחה" (כתבת ערוץ 1, רבקה נוימן, מדווחת מבית המשפט, יום ב').

דיכטר מכין אליבי

שלטונות החוק הסבירו השבוע שמעצרה המינהלי של טלי פחימה נועד למנוע את חשיפת המקורות המודיעיניים שהסגירו אותה, חשיפה שלא היה מנוס ממנה אילו הוגש נגדה כתב אישום. נעם פדרמן, עציר מנהלי ותיק מהצד השני של המפה הפוליטית, מפקפק מאוד באמיתות ההסבר הזה. הוא משוכנע שהיה אפשר להעמיד את פחימה לדין גם בלי לחשוף את המקור. הרי לא חסרים סעיפי אישום אחרים, המאפשרים את שפיטתה ואת כליאתה של פעילת השמאל הקיצוני. התביעה יכלה, למשל, להאשים אותה בתמיכה בארגון טרור, בעקבות הערצתה הפומבית לרוצח זכרייה זביידי, או לשפוט אותה על הפרת צו אלוף, אשר אוסר כניסת אזרחים ישראלים לג'נין. את פדרמן עצמו שפטו לא פעם על הפרת צווים דומים.

אז מדוע בכל זאת השב"כ העדיף שפחימה תיכלא ללא משפט? מתוך רצון ליצור מצג של סימטריה בין ימין לשמאל בסוגיית המעצרים המנהליים. עוד מעט, כשתוכניות ההתנתקות ייכנסו להילוך גבוה, ישתמש השב"כ בפחימה כאליבי למעצרים המוניים של אנשי ימין. אנחנו לא מפלים בין ימן לשמאל, ייתמם ראש השב"כ ויצביע על תא המעצר של פחימה.

השמים יכולים לחכות

"לוויין ישראלי יצלם השטחים כדי לתעד ההתנחלויות", זעקה בבוקר יום ב' הכותרת הראשית של 'הארץ'. אם מדובר באותו לווין שצלל כמה שעות אחר-כך לים התיכון, לא בטוח שמועצת יש"ע צריכה לשלוח מברק תנחומים לתעשייה הצבאית.

פרדוקס

באיגרת תנחומים וסולידריות ששלח השבוע אריאל שרון לנשיא רוסיה, פוטין, נכתב, כי "פעולות הטרור האחרונות מוכיחות מחדש שלטרור אין גבולות". זה נשמע משכנע, אך לא עולה בקנה אחד עם תפיסת הבטחון העכשווית של ישראל עצמה: אם לטרור אין גבולות, מה הטעם בגדר?

לא בראש שלהם

יום שני, רשת ב', הכל דיבורים. סתם יום של חול ברדיו הממלכתי, הערוץ הכמעט רשמי של פרוייקט ההתנתקות. יממה קודם לכן פומפם שם עד לעייפה סיפור מצוץ מהאינטרנט על מיליציות מתנחלים בשטחים, אבל הבוקר אין אפילו את זה, יבש, ולכן לועסים שם מחדש סיפור ישן מהשבוע הקודם על מג"ד ששכניו המתנחלים הפגינו ליד ביתו לאחר שפינה מאחז. אגף הספינים במשרד ראש הממשלה הדליף את הסיפור בו זמנית לעיתונות האלקטרונית והכתובה, והיא פירסמה אותו בשקיקה, תוך יצירת רושם שכל קצין שני בהתנחלויות נופל קרבן לפוגרום סביבתי. אגב כך הוזכרה גם פרשת השב"כניק שנאלץ לעזוב את מכמש, תוך העלאתו לדרגת ראש החטיבה היהודית בשב"כ (הוא לא), ועמעום העובדה שהפרשה ההיא התרחשה כבר לפני שנתיים תמימות. ארכיאולוגיה.

חצי שעה בערך מטפלים אנשי הכל דיבורים בסיפור על המג"ד האלמוני, תחילה באמצעות ראיון נוקב עם דניאלה וייס, ואחר-כך באמצעות שיחת רעים עם עתניאל שנלר. ציבור המאזינים זוכה שוב לשיעור מקיף על חובת הציות להחלטות ממשלה ולהספד מרגש על מר גורלם של מתנחלים מתונים ביישובים קיצוניים. אפילו המחתרת הצ'צ'נית מצטיירת לרגע כמופת של סובלנות ופלורליזם לעומת המתרחש במפעל ההתיישבות בשטחים.

גם לפני שבוע, לפני שבועיים ולפני חודשיים היה אפשר לפתוח הכל דיבורים ולעבור חוויה רדיופונית זהה. כמעט תמיד המתנחלים נדרשים לתת שם הסברים על כל מיני מעשים או אמירות שלהם על רקע תוכנית ההתנתקות, וכמעט תמיד עם גבם לקיר. אף פעם, אבל אף פעם, עוד לא קרה שהתפתח שם דיון נטו על עצם הפינוי, דיון שאינו קשור למידת האלימות שינקטו מתנגדי הפינוי, לפיצויים, למשברים הקואליציוניים מסביב, לתגובה הפלשתינית או לתמורות האידיאולוגיות של אריאל שרון. שום מראיין עוד לא שאל ברשת ב' את שרון, אולמרט או מופז האם הפינוי הכרחי? האם הוא יאה למדינות מתוקנות? האם הוא מידתי? האם הוא יהודי?

8,000 אזרחים חפים מפשע עלולים להיעקר מבתיהם בלי שיזכו לשמוע ברדיו הממלכתי שלהם ולו גם אייטם מערכתי יזום אחד על הבעיה המוסרית שבבסיס המעשה הזה. לכל היותר הוא מוצג כבעיה טכנית. מאז הציג שרון את תוכנית ההתנתקות עוד לא קרה שעורך יומן אקטואליה באיזשהו ערוץ שידור ממלכתי העלה על הקו את גיורא איילנד, נניח, כדי לשאול אותו האם הוא באמת בטוח, שהפקודה לנתק את ילדי גוש קטיף ממגרש המשחקים שלהם היא פקודה חוקית. הלב והמוח של תעשיית התקשורת הישראלית אטומים הרמטית לסוגיות שכאלה. אוזניהם וליבם קשובים בעיקר למצוקותיה של מנהלת ההתנתקות.

רדיפה מוצדקת

"בתשע השנים האחרונות הם מתקשים, ובצדק שאין למעלה ממנו, לגייס אמפתיה לזעקותיהם כנגד הרדיפה אותם" (כרמית גיא על אנשי הימין, גליון ספטמבר של 'העין השביעית').

מילון בזק

סילוקה של ראומה אלדר משרות השעון הטלפוני (155), שאותו ביכינו כאן לפני שבועות אחדים, מתברר כחלק מהליך התנתקות מקיף של חברת 'בזק' מהעברית התקנית. אם אתם מתקשרים למספר טלפון לא עדכני, יודיע לכם הקריין שירש את אלדר, כי "שלושת הספרות הראשונות במספר שחייגת הוחלפו". הלו, בזק, שלושת?

קיפוח

מוזר. אני גר בעפרה כבר עשרות שנים. המון פעמים קרה שבני משפחה מכל מיני דרגות קירבה לא הגיעו לשמחות משפחתיות שלי בגלל חשש לשלומם, ואף פעם לא פתחו עם הסיפור הזה מהדורת חדשות בערוץ 2.