בשבע 109: מכתב לשר הביטחון

, כ"א בחשון תשמ"ח

לכבוד: רא"ל (מיל') שאול מופז, משרד הביטחון, הקריה תל-אביב

אדוני שר הביטחון,
בשבוע שעבר מצאתי בתיבת הדואר מעטפה חומה מפלוגת המילואים שלי. מופז היקר, ממרום דרגתך הנישאה, מן הסתם אינך זוכר מה זה להיקרא באמצעות הדואר לשירות מילואים שמישהו אחר קבע לך, כמו שבטח כבר שכחת מזמן מה זה לאייש לבדך עמדת שמירה מ-12 בלילה עד 8 בבוקר. לכן אספר לך שהיום קוראים למילואים באמצעות מעטפות ירוקות. המעטפה החומה המיתולוגית משמשת רק למקרים מיוחדים, כמו זה שלי למשל.

פתחתי בזהירות, בלי לקרוע, ממש כמו שכתוב על המעטפה. קצינת הקישור מספרת לי שלפני כחודש פג תוקפה של הצהרת ההתנדבות השנתית שלי. "היות והנך נשוי + שמונה ילדים אינך מחויב בשירות מילואים. במידה והנך מעוניין להמשיך לשרת ביחידתנו, אבקש למלא טופס ולחתום ולהחזיר בהקדם למשרד הקישור", כותבת לי הסיגל נחמיאס הפלוגתית שלנו. למעשה, אדוני שר הביטחון, מאז הולדת ילדתי השישית (מוריה, תודה ששאלת. שם יפה, נכון?) לפני 5 שנים, אני מגיע למילואים על תקן של מתנדב. תודה, אבל לא התכוונתי לקבל ממך מחמאות על כך. אחרי הכל, בדור הקודם עשו את זה כמובן מאליו, הרבה יותר ימים בשנה, ולא חשבו אף פעם לנופף בזה. אבא שלי, אב לשבעה ילדים, עשה שלושים יום בשנה ויותר כרב צבאי של חטיבת צנחנים, ואנחנו אפילו לא ידענו שהוא מתנדב. אני לעומת זאת נוהג להתקשר למפקד הפלוגה, שתמיד אומר לי: אתה מתנדב, תבוא כמה שאתה רוצה ומתי שאתה רוצה.

אז בדרך כלל אני מגיע לשבוע האחרון, אחרי שכל מקבלי הולת"ם למיניהם סיימו את מכסת הימים שלהם והשתחררו, והאחרונים שנותרו כבר מותשים ורק מחכים לסוף המילואים. זה הזמן שלי למלא במשהו את השורות, לאפשר לחבר'ה הפסקה קצת יותר ארוכה בין משמרת לסיור, לסדר לעוד מישהו 48 שעות בבית, ובעיקר לתת להם את התחושה שהם לא הפראיירים היחידים במדינה. אני יודע, מר מופז הנכבד, שזה לא בדיוק שירות מילואים מפואר והירואי, ושלא רק צה"ל הגדול אלא אפילו פלוגת ההנדסה-קרבית הקטנה שלי יכולה להסתדר גם בלעדיי. מצד שני, נדמה לי שבין עורכי העיתונים בישראל שהם אבות לשמונה ילדים אין עוד הרבה שעושים שירות מילואים קרבי בעזה, כך שגם אין לי מה להתבייש בתרומתי הצנועה. וכשאני שומע את המ"פ הצפוני שלי מזכיר שוב בסיפוק את מתנדבי הפלוגה שממשיכים להתייצב למרות שהם לא חייבים, אני יודע שגם השנה אחדש את הצהרת ההתנדבות שלי, ואמשיך לתרום את המעט שאני יכול.

אז למה אני מבלבל לך את המוח, מר מופז, במקום לחתום כרגיל ולשלוח? בגללך, אדוני שר הביטחון, וגם בגלל הבוס שלך, ראש ממשלתנו אריאל שרון. כי לפני שאני לוקח על עצמי לשנה נוספת להיות אחד מהפראיירים המעטים שעוד עושים כאן מילואים, אני חייב לדבר אתך על הבעיה הקטנה שלי: תכנית ההתנתקות. וכאן אני מוכרח להיות מאוד ברור, ולומר לך שאין לי שום כוונה להתנדב לעשות מילואים רק כדי שתכריח אותי לסייע למהלך המזעזע הזה שאתה וראש הממשלה החלטתם לעשות, תהרוג אותי אם אני יודע למה. אני לא מתחיל להבין איך מצאתם עוז בנפשכם לעשות דבר כל כך לא מוסרי, שאתה ואני ושרון וחברי מרכז הליכוד ומתפקדי הליכוד וכו-לם, אפילו השמאלנים, יודעים שלא ייצא ממנו לא שלום ולא ביטחון. אני לא מתחיל להבין מניין החוצפה ואטימות הלב לבוא אל אלפי תושבים בעשרים יישובים, להחרים את בתיהם, להרוס עשרות בתי כנסת ובתי מדרש ולהגלות בכפייה את התושבים. הרי בחיים לא הייתם מעזים לעשות את זה לערבים. האם בגלל שהמתנחלים הם אחיכם מותר לכם להתאכזר אליהם בצורה נוראה שכזאת? בשביל זה הקמנו מדינה? כדי שנעשה כאן לאחינו את מה שהיינו זועקים אילו מדינה אחרת היתה עושה לאיזשהו יהודי בעולם?

אולי תסביר לי, מר מופז היקר, את הפרדוכס הזה. מצד אחד, שחררתם עשרות מחבלים מסוכנים מהכלא כדי להחזיר מלבנון את שלוש הגופות של חיילינו, כי מוכרחים לעשות הכל כדי להקל על המשפחות. מצד שני, אין לכם שום בעיה לאלץ משפחות שכולות, שבניהן מסרו את חייהם למען המולדת, לחטט בקברי הבנים ולהעביר אותם מגוש קטיף. לאן נעלם המצפון שלכם? איפה האחווה, איפה ההגינות? מה ההתקרנפות הזאת שלך ושל חבריך?

אתה באמת חושב, מר מופז, שמדינה רשאית לשחק כך בחייהם של אזרחיה? אתה באמת חושב שאפשר לשלוח אלפי אנשים בשליחות חלוצית של דם יזע ודמעות, ואחר כך לתקוע סכין בגבם ולהחריב את מפעלם? וכל זה בשביל מה? בשביל שהרוצחים הפלשתינים יוכלו יותר בחופשיות להכין את השלב הבא של מלחמתם, ולהבריח יותר בקלות את הקטיושות שיפגעו בשדרות ובאשקלון?

לחסידים השוטים שלכם בתקשורת יש טענה מעניינת. הם אומרים שכמו שיש למדינה סמכות להקים יישובים, כך יש לה גם סמכות לפרק אותם. נפלא. שמעתי על מקרה של אם שרצחה את שתי בנותיה. בבית המשפט היא טענה להגנתה שהיא זו שנתנה להן את חייהן, ולכן גם מותר לה לשים קץ לחייהן. משוגעת, לא?

אתם טוענים שאתם מבטאים את רצונו של רוב העם, אבל בינתיים בכל פורום דמוקרטי שבו התמודדתם גם הפסדתם. אפילו בממשלתו שלו ראש הממשלה השיג את הרוב שלו רק באמצעות פיטורי שרים שהעזו לחלוק על דעתו.

אני עדיין מקווה שתחזרו בכם, מר מופז. ואם לא, אני מבקש להודיע לך שאני אהיה בצד של המגורשים ולא של המגרשים. אני הולך עכשיו לדואר כדי לשלוח טופס התנדבות לשנה נוספת, אבל אני מודיע לך מראש שבכל מה שנוגע למזימות הטרנספר שלכם אין לך מה לפנות אלי. אני לא אהיה אתך ביום שבו חייליך ייכנסו לכפר דרום, יוציאו את ילדי משפחת כהן קטועי הרגליים ויהרסו את ביתם. אני לא אהיה שם כדי לדחוף החוצה מביתה את חנה ברט הגיבורה, שילדה בת שמינית בעודה מרותקת לכסא גלגלים לאחר שנורתה בגבה. אני לא אתייצב כדי לגרש מביתם את תושבי נצרים הגיבורים, שבכל השנים הרבות שלך כרמטכ"ל וכשר ביטחון לא השכלת לעשות משהו כדי לפרוץ את המצור שבתוכו הם חיים במסירות נפש.

ואל תבנה עליי גם למה שאתם מכנים "המעגל השני והשלישי". אני לא אסייע באספקה לכוחות המפנים, ואפילו לא אתגייס למשימות ביטחוניות אחרות כדי לשחרר כוחות שיופנו למבצע הגירוש. מצטער המפקד, אני לא יכול. ונדמה לי שזה לא רק אני, אלא עוד רבים כמוני בעלי לב יהודי לא יכולים. אני לא אתפלא אם בשעת מבחן יתברר שרק מעטים מאוד מסוגלים למעשה האכזרי הזה, ואיכשהו נדמה לי שגם אתם לא כל כך תופתעו. אתם תביא לשם כוחות מיוחדים שיעברו שטיפת מוח מוקדמת. אתם תבטיחו להם קידום ושכר וצ'ופרים. ובכל זאת, רובם לא יעמדו בזה. נדמה לי שצחי הנגבי ויתר על התיק שלו די בקלות, אולי משום שידע שבכך ייפטר מהאחריות על השוטרים שיישלחו לבצע את הגירוש.

אז אני מודיע לך, מר מופז, שאני שולח את טופס ההתנדבות, אבל אם אקבל ממך פקודה לסייע בעקירת יישובים אני אסרב בגאווה ואלך לכלא. זהו מקומו הטבעי של אדם ישר במדינה שממשלתה סטתה מדרך הישר ומנהלת מדיניות של אכזריות, דיכוי והתנכרות לערכים.

ואל תגיד לי שבצורה כזאת אי אפשר לנהל מדינה, ושמחר השמאלנים יחליטו שהם לא מוכנים להגן על מתנחלים. הרי אתה יודע שהם כבר מזמן עושים את זה, ואתם באמת מתחשבים בדעתם. וכדאי שתדע שאני ורבים מחבריי מוכנים להכפיל את מכסת הימים שאנו נותנים כדי להחליף את כל משתמטי השמאל, במקום שיכפו על מדינה שלמה את הדרך שלהם, שהיא תבוסתנית מול אויבינו ואכזרית נגד אחינו.

וחוץ מזה, בשאר המשימות החשובות המוטלות עליך, אשמח לעמוד לשירותך.
בהצדעה
רב"ט (מיל') עמנואל שילה