חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 110ראשיהפצה

לא נח , כן נחמן - בגליון השבוע

הרב ארז משה דורון, מחפש רוחני מגיל 13 , הלך בדרכים רבות עד שמצא את עצמו ביהדות ובתורת ר' נחמן מברסלב .
13/11/87, 00:00
מרלין וניג

בשנים האחרונות הפך את עצמו למפעל להפצת יהדות באמצעות ספריו הנפוצים , מאמרים בעיתונות החרדית , סדנאות בארץ ובעולם , הרצאות והדרכה אישית. מאביו , ראש דסק במעריב לשעבר , הוא קיבל את כשרון הכתיבה: מר' נחמן את הרעיונות , ומלמעלה – את ההצלחה שלא נותנת לו לנוח

"גדלתי בהרבה מקומות בארץ: חיפה, אשדוד, גבעתיים. ההורים שלי עברו הרבה דירות. אני בא ממשפחה חילונית לחלוטין. אבא שלי היה ראש דסק של עיתון מעריב. בתיכון למדתי ב'בליך' ברמת חן, ובשנתיים האחרונות של התיכון עזבתי את הבית ועברתי לפנימיית הנוער 'הדסים', שם סיימתי את התיכון והתגייסתי לצבא. שירתי ברמת הגולן, שם גם חזרתי בתשובה. לצערי, אף אחד מהמשפחה שלי לא חזר בתשובה. אמא שלי ז"ל התחילה להתקרב, אבל לצערי לא הספיקה הרבה, ויש לי אח אחד ואבא חילונים".

הרב ארז משה דורון חיפש במקומות רבים לפני שמצא את דרכו. אולי מסיבה זו ספריו מיועדים בין השאר לאנשים כמותו, שמחפשים בכל מקום, רק לא ביהדות. במסגרת חיפושיו היה בכת לפרפסיכולוגיה, בהתחברות לטבע ואפילו בנצרות.

המושג 'תשובה' לדעתו הוא הגדרה לא מדויקת. לדבריו, "כשיהודי שם כיפה, זה לא פתאום נחת מהחלל. זה התחיל איפשהו קודם". תהליך התשובה שלו החל בגיל צעיר מאוד: "אפשר להגיד שאפילו לפני גיל 13 התחיל התהליך, וזה למרות שברקע שלי לא היה לצערי זכר ליהדות. הרגשתי שמשהו לא כשורה, שמה שמלמדים אותי ומסבירים לי אינו אמת".

עוד בימי התיכון הוא התנסה בחוויות על-טבעיות ואף השתתף סיאנס: "בסיאנס חוויתי דברים על-טבעיים, אבל אני לא מעוניין לדבר על זה. לא בא לי להעביר חוויות לא יהודיות. התגלגלתי דרך כל מיני ספרים שונים, החל מפסיכולוגיות ופילוסופיות מהמערב ומהמזרח. התנסיתי אז בכל מיני דברים; מצד אחד קראתי כדי לבדוק מה קורה, ומצד שני היתה בי הסתייגות. חיפשתי משהו להתמסר אליו, משהו אמיתי, לכן כל פעם שראיתי שזה לא בדיוק זה שמתי את זה בצד".

יד מכוונת לברסלב
"יהדות לא היתה אופציה שעלתה על דעתי", מספר הרב דורון. "זה לא נראה לי דבר שעונה בכלל על איזו שאלה. לא שהיה לי משהו נגד, אבל גם לא היה לי משהו בעד, זה נראה משהו זר ושונה".
לבסוף הגיע הרב דורון גם לבדיקת היהדות כאופציה לאורח חיים: "התחלתי לפתח תפיסה רוחנית על העולם. התחלתי להאמין שיש בורא, שיש עולם הבא ונשמות, בלי קשר ליהדות דווקא. אלה שמכרו לי את התורות שלהם אכזבו אותי, ומבחינה מסוימת אני גם אכזבתי את עצמי. הרגשתי שעם כל הכבוד לידע הרוחני שלי או ליכולת הרוחנית שלי, אני באמת לא משתנה. אני לא נהיה בנאדם יותר טוב או יותר איכותי".

במבט לאחור רואה הרב דורון את היד שהובילה לחזרתו בתשובה: "כשאני מסתכל על זה לאחור, אני רואה יד מכוונת, אבל אז לא כל-כך ראיתי את זה. כבר לפני הצבא התחילו כל מיני מפגשים שלא תכננתי עם היהדות. כל המפגשים היו קשורים לר' נחמן. הייתי שייך לארגון פרפסיכולוגיה, הייתי חבר בכת שלהם ומשפיע רציני, ואפילו שם מצאתי את 'ליקוטי עצות'. האמת שלא היה שום היגיון שזה ידבר אלי, כי מה שכתוב שם לא היה בשפה שלי ולא יכול היה להיות מובן לי בשום צורה. אבל הרגשתי שיש פה משהו, ולא נתתי את הדעת על זה שזה יהדות.

"אחרי תקופה לא קצרה, במקום אחר בלתי צפוי, פגשתי את 'ספר המידות' של ר' נחמן, וגם זה דיבר אלי, למרות שההסתברות שאמצא כזה דבר היתה קטנה, ואפילו לא הבנתי שמדובר באותו המחבר. אחר-כך היו לי עוד מפגשים. רק בצבא היה המפגש הרציני. באותה תקופה התעסקתי גם בנצרות וגם בדברים מהמזרח, הייתי טבעוני ועוד כל מיני מוזרויות, והסתובבתי בצפת".

מהמפגש הקרוב עם הנצרות הוא לא התרשם. "הסתובבתי בכנסיות ונפגשתי עם כמרים, בדקתי מה הסיפור שלהם. בין כל החיפושים נפל לידי הספר שלהם, אז הלכתי לראות במה מדובר. ברוך ה' הם מספיק טיפשים בשביל לא לשכנע כשמחפשים את האמת. אני זוכר שהתווכחתי עם איזה כומר שבכלל לא ידע מה כתוב בברית החדשה. אמרתי לו: 'בספרים שלך אתה לא יודע מה כתוב, אז מה אתה מתווכח?' יש שם סתירות ששום שכל ישר לא יכול לקבל אותן.

"הם מורחים ב'לא, ככה זה, תהיה בריא'. אלה התשובות. ברוך ה' הם אכזבו אותי מהר מאוד. לכן גם היום אני לא מתרגש כשמישהו בא משם ומספר לי סיפורים. אני מצטט לו מהספרים שלהם את הטעויות שלהם, וברוך ה' זה יצא לטובה. הבנתי שהתפיסה שלהם היא לא הגיונית. חיפשתי דרך חיים, וזה לא היה מתקבל על הדעת".

זה דבר בלתי רגיל, שחילוני מחפש כל-כך רחוק?
"זה לא רחוק, זה בארץ. לצערנו, בכל מקום מסתובבים הדברים האלה. היום כל הרחוב מלא בזה בצורות כאלה ואחרות. אפילו ספרות שנראית עממית מושפעת מנצרות. סרטים הם ודאי נצרות. אנשים שלא מכירים לא מזהים את טביעת האצבעות שלהם. התרבות מלאה בנצרות ובמזרח".

המפנה הגדול
הביקור בצפת החל מפנה בחייו של הרב ארז משה דורון: "הגעתי לצפת בחג הסוכות והסתובבתי שם. מישהו כנראה החליט שהעיניים שלי מספיק נוצצות בשביל להתלבש עלי, ושאל אותי אם אני רוצה לטבול במקווה של האר"י. מובן שלא ידעתי מה זה מקווה או מה זה האר"י, אבל הלכתי. אחר-כך הוא שאל אם אני רוצה לבוא לראות בית כנסת. לא ידעתי מה זה בית כנסת, אבל הלכתי.

"הוא הביא אותי לבית כנסת של ברסלב. ראיתי שם איזה רב גדול רוקד עם כמה ילדים קטנים. לא הבנתי מה השמחה, וזה היה מאוד מפתיע ומשונה. אחר-כך אותו אדם שפגשתי לקח אותי לסוכה עם הרב שלהם. זה כבר היה יותר מדי בשבילי, לראות את כל השחורים האלה. למעשה, זו היתה עבורי עוד פגישה עם ברסלב.

"בשלב יותר מאוחר, לקראת השחרור, הקב"ה ריחם עלי לגמרי והפגיש אותי עם אדם מכובד, חסיד ברסלב שהכיר את כל השטויות שהתעסקתי בהם יותר טוב ממני. זה כבר לא היה רק ספרים ובית כנסת סתמי. אז כבר הייתי די שבור מכל הדברים שהתעסקתי בהם, כי הרגשתי שזה לא זה. הוא הציע לי אופציה אחרת, עם משמעות ודרך. אמרתי לו: טוב, ננסה. ניסיתי דברים אחרים, ננסה גם את זה.

"זה היה חצי שנה לפני השחרור. ניסיתי את היהדות כמו שניסיתי דברים אחרים. ניסיתי ברצינות, נכנסתי לזה. התחלתי לקיים מצוות, לשמור שבת ולהניח תפילין. מה שגרם לי להיכנס לזה היה החיפוש אחר משמעות".

עבור הרב ארז משה דורון, שעבר התנסויות מורכבות, חוויית שמירת השבת לא היתה קשה כמו לכל חילוני: "עשיתי דברים יותר קשים לפני כן, לא זאת הבעיה. אמרתי: בוא נבדוק אם זאת האמת, לא כמו סטודנט באוניברסיטה. נראה איך מרגישים כששומרים מצוות, מה זה תורה. כמו שלמדתי דברים אחרים הייתי פתוח לזה, ומאחר שבגיל צעיר כבר לא הסתכלתי בטלוויזיה ובשטויות כאלה, ממילא הייתי פחות אנטישמי. ברגע שהבנתי שזו יכולה להיות אופציה החלטתי לנסות את זה".

איך ספר נולד
עשר שנים אחרי התקרבותו ליהדות ישב הרב ארז משה דורון בכולל ולמד תורה, עד שבהשגחה נפתח לו צוהר ליעודו האמיתי: כתיבה וקירוב.

"איך התחלתי? אחרי עשר שנים בישיבה אמר לי החבר שעזר לי להתקרב שאני צריך לכתוב ספר. אמרתי: איך אני אכתוב ספר, זה עולה עשרות אלפי שקלים! הייתי אברך שאין לו כלום, לא ירושות, לא בית, לא כסף ולא כלום. לא מישהו שיכול להוציא ספר. הוא ענה לי תשובה אמיתית ואמונית: 'אם זה באמת העניין שלך, תעשה השתדלות עד הגבול שאתה יכול, והקב"ה יעזור לך. אם זה לא העניין שלך, תעשה עד הגבול שלך ולא תצליח. אם אתה לא עושה את מה שאתה יכול, אתה לא יכול להגיד שלא רוצים את זה משמים. תעשה מה שאתה יכול'.

"אז עשיתי מה שאני יכול, עם כל הטעויות האפשרויות. צריך ללמוד את המקצוע הזה, איך להוציא ספר. יש בזה הרבה שלבים טכניים, ועשיתי המון טעויות כי הייתי צריך לעשות הכל בעצמי. שילמתי על זה פי שלושה ממה שזה צריך לעלות, וכבר מבית הדפוס זה יצא מפורר, עם תקלות מכל הצדדים.

"הספר הראשון שהוצאתי היה 'נתיב לא ידעהו עד'. זה ספר שמדבר על התבודדות ועל תפילה אישית. בכל אופן, ראיתי שה' עוזר ואז עשינו, אני ועוד כמה חברים יחד, את החוברת הראשונה, 'מסע', וראינו שאנשים מתעוררים מזה.

"בהתחלה לא הייתי בזה לבד. אני כתבתי והחברים עזרו לי בעריכה והפצה. אחר-כך הם פרשו, כי היה להם קשה. בשלב הבא אמרו לי החברים שאם רוצים לעשות משהו יותר רציני אז כדאי לעשות משהו יותר גדול, ואז אולי צריך לקנות מחשב... לאט לאט זה צמח, בלי שאשים לב. אפשר להגיד שעברו דרכי מיליוני שקלים, אבל אני נשארתי מזה תפרן כמו שהייתי. אין לי שום דבר, לא בית ולא מכונית, ואני בעצמי מממן את כל הספרים האלה.

"למרות שהספרים נמכרים בכסף ההוצאות גדולות יותר, ואני גם מחלק לפחות חמישים אחוזים חינם. חוברות אני לא מוכר. אני מחלק לחיילים, מחלק להודו, מחלק לכל מיני כנסים, בקיצור – אני לא עושה את זה בשביל כסף. גם כמה שאני מרוויח זה כלום לעומת ההוצאות מסביב, הארגון והטלפונים".

ופרצת
על הספרים מדבר הרב דורון באהבה גדולה. הוא היה רוצה שהכתבה לא תהיה עליו אלא עליהם, למרות שהם חלק בלתי נפרד מהאיש העומד מאחוריהם.

במשך כ-15 שנות יצירה הוציא הרב לאור עשרה ספרים שונים בלמעלה מ-90 אלף עותקים. הוא חילק חינם כרבע מיליון חוברות ברחבי הארץ והעולם. בין ספריו: 'מלכות', על השבת במשנתו של ר' נחמן, 'התבהרות', 'רוח צפונית' על ליקוטי מוהר"ן, 'היכל הגוונים המשתנים' על משנתו של ר' נחמן, 'אורח בעל כנפיים' – סיפורי ר' נחמן, ועוד.

"ברוך ה', גם בספרים וגם בדיסקים יש סיעתא דשמיא שזה מגיע ומדבר לציבורים שונים. אני משתדל מאוד שזה יהיה מכוון לכל יהודי. ספרים תמיד נכתבים מתוך אנשים שבאים ליעוץ, מתוך החסר והנקודה שצריכה חיזוק.

"אז לדוגמה יש ספר על החגים, שנקרא 'למעלה מן הזמן'. אליהו כי טוב כתב את 'ספר התודעה', אבל אני רציתי לכתוב משהו תמציתי שמדבר בצורה קליטה, מקיפה ומהירה על חגי ישראל. אני עושה מאמץ גדול לשלוח ספרים להודו. כבר נודע לי על ליל סדר חפוז שערכו שם כמה חבר'ה בזכות הספר הזה. ספר דומה לזה הוא 'מלכות', שמדבר על השבת לא מהצד ההלכתי אלא בצורה יותר מקרבת, מה מיוחד בשבת. ישנם גם סיפורי המעשיות, שלאחרונה ריכזתי לספר אחד שנקרא 'אורח בעל כנפיים'. ר' נחמן אמר שבסיפורים שלו מגלים משמעויות על החיים. בחסידות נפוץ מאוד להשתמש בסיפור ככלי להכנסת אווירה אחרת.

"'התבהרות' הוא קובץ של מאמרים שפורסמו בעיתון 'משפחה', שאלות של השקפה. היתה לזה הצלחה גדולה, וזה הוביל אלי חרדים עם בעיות חמורות מאוד ליעוץ אישי, למרות שאני לא מתעסק בזה כל-כך. 99 אחוזים מהבעיות שהגיעו איתם אלי הן לא לפרסום בכלל. הבעיות הן בעיקר של נוער שעוד לא בחוץ, שעוד בפנים עם חצי רגל בחוץ, אבל לא רק נוער".

לא נבהל משאלות
הר' דורון מסביר את יכולתו להבין אנשים שנולדו חרדים מבית ברגישותו הגבוהה: "שנים אני עובד עם אנשים, אז אני לומד להקשיב לבנאדם מעבר למילים, מה הבעיה שלו, מאיפה היא מתחילה, איך הוא קורא את המפה. מה הנקודה שהוא תופס בצורה לא נכונה. קודם כל לא לשפוט, לא להפחיד, לא לאיים ולא להטיף, לתת לאדם הרגשה שמבינים אותו ובאמת לנסות להבין אותו, ומשם לתת לו כיוון ולבדוק מה קורה איתו.

"אני לא מאשים, אבל לצערנו הרב, חלק גדול מאנשי החינוך אינם בקיאים בשאלות של השקפה, זה מאיים עליהם. דיברתי לאחרונה עם כ-70 מורות חסידות גור מ'בית יעקב'. אמרתי להן שצריך לתת לילדים לשאול, והן נורא נבהלו מזה. הבאתי להן ראיות מחז"ל וזה לא עזר, זה המשיך להפחיד אותן. אמרתי להן: אם אתן לא נותנות לשאול, השאלה מתחילה לאכול מבפנים. לא פתרתן שום בעיה. הן ענו שהן לא יודעות את התשובה, אז אמרתי להן שהן לא חייבות לדעת את התשובה בשביל לאפשר לשאול.

"אותי זה לא הפתיע, כי אני מכיר את המצב בחינוך. אני לא רוצה לעשות הכללות, אבל טבעי שאדם שבא לחנך חושב שהתפקיד שלו זה להעביר חומר, מה הוא עכשיו צריך להיות פסיכולוג, או להבין? צריך להיות בראש מיוחד כדי להיות אדם כזה, ואין מספיק כאלה.

"כשמגיעים אלי עם שאלות, אני מנסה להבין מה עובר על הבנאדם מעבר לשאלה והתשובה. צריך להבין את הבנאדם, זו הנקודה הבסיסית ביותר, וגם לא חייבים להיבהל משאלות. לאחרונה התחלתי לעבוד על ספר חדש בנושא חינוך, וזה בכלל קשה".

להיות קשוב
"'הלב והמעיין' הוא ספר שאנשים אוהבים במיוחד. הוא קובץ של התכתבות שלי עם בעל תשובה, מהתחלה עד שהוא נכנס לעולם החרדי, עם כל מיני שאלות שיש לו בדרך. זה מאוד חזק, התכתבות בינינו על כל מה שעובר עליו. היום הוא ראש ישיבה, כך שזה ממש סיפור מרגש. אנשים אוהבים את העלילה וזה גם ספר שמתאים לציבור דתי שרוצה לראות משהו קצת אחר".

על תהליך היצירה הוא מספר: "ברוב המקרים היצירה שלי היא עבודת מחקר. אתה לוקח נושא ומתחיל ללמוד אותו, מה חז"ל אומרים על זה, מה כתוב על זה בחסידות, מה ר' נחמן אומר על זה, מה עיקר ומה תפל, איך להציג את זה, איך לנסח את זה. יש כישרון וסיעתא דשמיא, אבל זו גם שיטת עבודה: אוספים את החומר, ממיינים אותו, עורכים אותו. זה יכול לקחת שנה עד כמה שנים, תלוי בחומר.
"אבל אני לא מתיימר להקיף את הכל, אני משתדל לכתוב קצר. להגיד משהו ברור ופשוט שאנשים יבינו בלי להתחיל להסביר את כל העולם, ושוב, בלי סיעתא דשמיא לא עוזר שום דבר. צריך גם יכולת ספרותית לכתיבה, את זה כנראה ירשתי מאבא שלי, שגם הוא עסק בכתיבה בסופו של דבר. אני אומר שסיעתא דשמיא זה לפני הכל כי יש אנשים עם כישרון יותר גדול משלי שלא זכו להוציא לאור שום דבר".

ממחשב לארגון
לאחרונה התלכדו פעילותיו של הרב דורון תחת ארגון-אם אחד, הנקרא 'לב הדברים'. הארגון מציע ספרים, דיסקים, סדנאות ועוד מגוון פעילויות. בשיחה מקדימה עם שרה, מזכירת הארגון, היא לא מסתירה את הערצתה לפעילותו הענפה של הרב דורון. "אפילו לתהליך התשובה שלי הוא תרם המון", היא אומרת בחיוך שנשמע גם מבעד לשפופרת.

"אני לא יודע אם החלטתי להקים ארגון. הוא פשוט הוקם. זה התחיל ממחשב, ופתאום זה התגלגל. ה' שלח לי אנשים שיעזרו לי וראו בזה דבר חשוב. אז אלה עזרו בכסף, אלה במחשב ואלה ביעוץ. התחלתי להכיר את העניינים, איך זה עובד כל הסיפור הזה, והיום זה ברוך ה' קיים. צריך סיעתא דשמיא גדולה, כי גם אין לי שום גב, שום מיליונר שעומד מאחורי, אני ממן את זה.

"אני לא מאמין במיליונרים. היחיד שיש לו כסף ועזר לי בגדול הוא הרב אדלר (מחשובי חסידות בעלזא ותומכיה). הוא נתן לי 50 אלף שקל בשביל להדפיס חוברות 'מסע', וגם שלח אותי להודו על חשבונו ושילם למישהו ששלחתי שייסע להודו לחלק את החוברות האלה. הוא ראה את העבודה, וברוך ה', גם כשעשינו סמינר בהודו זה היה במימונו. הוא המיליונר היחיד שראיתי מקרוב, וגם זה נגמר. רוב ההשקעה היא מכספי או מכספם של יהודים טובים שתורמים. אין פה אבא כלכלי, או רווחים. זה לא מפעל שעושה כסף".

מה גורם לך לא לוותר, גם במחיר של תפרנות?
"שני דברים: אחד זה הכאב שיש לי על יהודים, על מה שהם עוברים. גם חרדים. כואב לראות אנשים מיואשים, שבורים, מחפשים. דבר שני, זה שאני רואה שבסיעתא דשמיא הדברים שאני מלמד של ר' נחמן עוזרים, אז אני לא יכול להרשות לעצמי לא לעשות את זה. הייתי מעדיף לא פעם לשבת בכולל וללמוד, ויש לי צער גדול שאני לא לומד כמו שהייתי רוצה, אבל מצד שני אני לא חושב שיש לי רשות להפסיק, כי זה עוזר לאנשים".

העצות של ר' נחמן
מהמפגש פנים מול פנים עם קהל הוא לא מתרגש, למרות שהוא אינו דומה למפגש מבעד למילים. "ברוך ה', יש לי סיעתא דשמיא גם מול קהל. יש לי הרבה מאוד שיעורים גם במרכז 'שורשים', ובאים ברוך ה' הרבה מאוד אנשים, מכל מיני ציבורים, החל בחילונים וכלה בדתיים מכל הסוגים. למרות שאני חושב שהכוח שלי בעיקר בכתיבה, אתה כותב משהו ומדפיס וזה מתגלגל למטרה.
"אני לא יכול להגיע לכל המקומות שהספר יגיע אליהם, וגם קהל זה דבר לא פשוט. שאלות לא מטרידות אותי, כי אני לא חושב שאני צריך לענות על כל דבר. אני יכול להגיד 'אני לא יודע', וזה הכי מדהים את האנשים. מה אני יודע כל דבר? לא יודע. אני אברר ואשאל. אחד אמר לי פעם: 'אם אתה אומר שאתה לא יודע, זה אומר שכל מה שאמרת עד עכשיו אתה כן יודע'.

"הפעילויות בארגון מגוונות, יש סדנאות לתקשורת, לזוגיות, לשינוי תנאים, לחינוך, כל מיני סוגים של סדנאות. סדנא זו קבוצה שיושבים ביחד לומדים איזשהו נושא ועושים תרגילים, עושים עבודה בבית. זה לא שיעור. נרשמים ל-13 מפגשים, יושבים, מדברים. אנשים עוברים שינויים מדהימים בחיים שלהם.
"היום לדוגמה, בעלת תשובה של 15 שנים אמרה שעכשיו היא רק התחילה לחזור בתשובה. זה דיבור מדהים! עכשיו היא הבינה שיש ה', עכשיו זה באמת. אנשים שנפתרים להם דברים עם עצמם, תקשורת בכל מיני תחומים. יעוץ אני משתדל לא לעשות, כי זה מאוד קשה. רק כשממש אין לי ברירה.

"ר' נחמן לא כתב את דבריו לחסידים. העצות שאני נותן לפונים אלי הן עצות שלו, לא שלי. אני אומר: יש הקב"ה – תפנה אליו. אתה לא חייב להיות כזה מיואש. אני נותן עצות מעשיות, שבנאדם הולך איתם הלאה וכבר לא צריך אותי. אני לא בונה חסידות, אני לא מחפש חסידים, אני רק נותן תרופה. אני לא המצאתי אותה, אני רק הרוקח – קח את התרופה, לך הביתה ותהיה בריא. ברוך ה', זה עובד יפה מאוד.
"עשינו סדנאות גם בסיני כשהיה יותר בטוח להגיע לשם. היה מאוד מוצלח. סדנאות בחו"ל אני מעביר עם מיכי יוספי. זה נותן הרבה מאוד, ואיתו אני עובד גם הרבה מאוד בהודו ובסיני. בשנתיים האחרונות הוצאנו קבוצות לאוקראינה. בסדנאות שם אנחנו נותנים לבני אדם לחוות כל מיני דברים: הבנה, תפילה".

איך שני חרדים בסיני סוחפים חבר'ה צעירים חילוניים?
"הבעיה למשוך קהל היא עד הרגע שהם פוגשים אותנו. כשהם פוגשים אותנו הם מפסיקים לחשוב שאנחנו חרדים רגילים, כי הם רואים שאנחנו מדברים בשפה שלהם. היום זה כבר לא בעיה, כי יש לזה שם, זה סדנאות ויעוץ. אנחנו מפרסמים את זה ויש לנו דרך להגיע לכל מיני קהלים.
"לאחרונה העברנו חמש סדנאות באוקראינה. היינו בקברי צדיקים, עשינו שבת במדז'יבוז' אצל הבעש"ט, ואנשים שלא יודעים מה זה שבת, וגם אנשים שיודעים, פשוט יצאו משם נרגשים. אחת בכתה לי: 'אני מבית חסידי. קראתי בספרים ששבת זה דבר גדול, אבל חוץ מקוגל אני לא יודעת מה זה שבת. בסדר, שבת. נו, נחמד. אחרי שבת במדז'יבוז' הבנתי מה זה שבת'.

"בסדנאות יש שיעורים עם הרבה שמחה, הרבה דיבורים של אמונה. אשתי התלוותה אלי לחלק מהמסעות והיא מנגנת, אז עשינו להם מוסיקה כל הלילה. זה מרוכז, וזכות הבעש"ט משנה שם את כל האווירה. החוויה מאוד מאוד עמוקה. מובן שהיינו אצל ר' נחמן באומן ואצל הרבי מברדיצ'ב.
"כמה פעמים סיימנו בחוויה מרגשת ביותר בקורסטן. יש שם קהילה שהקים יהודי יקר מארה"ב, הרב ברגר. הוא בא לשם, לעיירה שאין בה כלום, והתחיל לחפש את הילדים היהודים ולהקים שם קהילה לתפארת. את המסע הזה באוקראינה כמה פעמים סיימנו אצלו. אתה בא ורואה ילדים יהודיים שהוציאו אותם מפח הזבל כפשוטו. אבא שלו גוי ונותן לו מכות, והוא הסכים שהוא ילך לישיבה. אתה רואה פשוט ישיבה של ילדים יהודים מתוקים והם שרים לנו שירים. מי שלא נשבר עד לשלב הזה, פשוט נשבר לחלוטין.

"היתה שם איזה שוטרת. היא קמה אחר-כך ואמרה: 'לא ידעתי מה זה להיות יהודייה. עכשיו אני גאה להיות יהודייה'. כשרואים שם את היהדות שם, בין הגויים, זה לא עם כל הישראליות והשטויות האלה, זה נטו יהדות. זה יהודי, זה גוי וזהו. זו חוויה יהודית מאוד חזקה שאנשים עוברים שם".

חסידות בתיאטרון בובות
הרב ארז משה דורון נשוי ואב בת. על חייו האישיים הוא נמנע מלדבר, ובכל זאת הסכים לספר מעט שבמעט: "לא נוח לי לספר מה עבר עלי. אני יכול רק לספר שאשתי מלחינה וציירת. היא מציירת לי את הכריכות לספרים".
כיום אתה חי בצפת.
"עברתי הרבה דירות. כרגע אני חי בצפת, אבל לצערי אני שוב עובר, הפעם לבית שמש. יש לי גם בית בעמנואל".

יצירותיו של הרב ארז משה דורון הגיעו לאחרונה גם לתיאטרון בובות המופיע ברחבי הארץ. "אני כתבתי את הטקסטים לתיאטרון בובות של חבר שלי. הוא מעביר אותו בפועל עם שחקנים מקצועיים ומוסיקה. אנשים מאוד אוהבים את זה, זה ממש חינוכי ומקסים, מקצועי מאוד. לכל מקום שזה מגיע אנשים מתלהבים. חוץ מההצגות עצמן אני מוכר את הקלטות, שהן דבר נעים ושמח ולא תוקפני, מקצועי כמו שצריך, שירים ומוסיקה וצחוקים ומסר".

גם לרב ארז משה דורון יש רב. "הרב יעקב מאיר שכטר ממאה שערים הוא הרב שלי. אני משתדל להתייעץ איתו בכל. אני לא רב מוסמך. קוראים לזה רב, אבל אני יותר נותן יעוץ או חיזוק. אני לא מתיימר להנהיג אנשים או לומר להם מה לעשות בחיים. עוד רב שאני בקשר איתו ומתייעץ איתו הוא הרב טייכנר מבית שמש, שאצלו גם למדתי.

"בסך הכל מה שאני מוכר לחילונים זה אמונה ויראת שמים", הוא מסכם. "לא מדיטציות, למרות שאני משתמש בידע שלי מהעבר כי זו שיטה שמושכת אנשים. ברוך ה' כבר כמה מהספרים שלי תורגמו לשפות זרות: רוסית, ספרדית, איטלקית. אנשי מקצוע קונים את הזכויות ומתרגמים. אני מקווה שזה יגיע לכמה שיותר יהודים. אם היה לי יותר כסף הייתי מסיע משאיות לכל העולם. לא הייתי משאיר מקום בהודו שאין בו 'מסע', אבל לצערי זה אוזל הרבה יותר מהר ממה שאני יכול לספק, כי אני בסך הכל אדם פרטי".