בשבע 110: עשו לנו את השנה

הפוליטיקאי שהולך על סרגל, המפקח שבחר לבצע את תפקידו, הדובר שהכין לראש הממשלה חישוקים בוערים לעבור דרכם, המאמן שתמיד "יש לו אלוהים" וראש העיר שלא מתמתק.

עדי גרסיאל, אבי סגל, חגית רוטנ , כ"א בחשון תשמ"ח

אנשי השנה של 'בשבע' אולי לא רוקדים חשופים על במות, אבל הם שינו את מצבנו השנה

אנשי השנה, לפחות בתיאוריה, אמורים להיות אישים ממגזרים שונים, שהפעילות של כל אחד בתחומו במהלך תריסר החודשים האחרונים בלטה לטובה.

אלא שטקסי אנשי שנה בטלוויזיה עשויים בארצנו הקטנה במתכונת הוליווד דלה-שמאטע: מוסיקה, ריקודים, כוכבי בידור שהתגלו בשבוע האחרון ובחירות קלות לעיכול מהסוג הצפוי, שלא לומר הבנאלי, שלא ירגיז את מי שאמור להישאר גם אחרי הפר-סו-מות.

המצב בעיתונות הכתובה לא טוב בהרבה. אין מה לומר: כשהאס.אמ.אס הוא המלך – המצב נהיה אס.או.אס.

כשאנו במערכת 'בשבע' בחרנו את אנשי השנה שלנו, ניסינו להציג אלטרנטיבה והתחשבנו גם בקריטריונים 'בלתי שגרתיים', כגון שמירה על ארץ ישראל, הקטנת פערים וקירוב לבבות.

אז נכון, אנשי השנה של 'בשבע' נשזפו פחות באור הזרקורים, לרובם אין יועצי תקשורת או סטייליסטים ויש מביניהם שלא שמעו מעולם על מאיה בוסקילה. חלקם גם לא ייבחר ברשימות אחרות בגלל דעותיו הפוליטיות או גודל כיפתו. אבל כולם פועלים, איש איש בתחומו, בנחישות ובשקט, למען מטרות טובות, והשפעתם ארוכת טווח יותר מכותרת העיתון של מחר.

ליכודניק אמיתי לא מתקרנף
פוליטיקה: עוזי לנדאו
על עוזי לנדאו, השר ללא תיק במשרד ראש הממשלה, כתב פעם עיתונאי שמאלני אחד שהוא "בחור טוב במובן הרע של המילה", והתכוון לכך שתכונותיו הטובות של לנדאו, יושר וצניעות, משמשות למטרה ה'רעה' של נאמנות לארץ ישראל.

בחודשים האחרונים, כשבולדוזר ההתנתקות החל בתנועה אטית אך נחושה, אפשר לכנות את לנדאו "בחור רע במובן הטוב של המילה". עמידתו העקבית נגד מזימות הפינוי היוותה עוגן לחברי הכנסת ה'מורדים' בליכוד. בהנהגתו מאלץ הגרעין הקשה הזה את אריאל שרון לרעות בשדות זרים כדי להרכיב קואליציה חלופית, ומערער את אחיזתו בהגה השלטון.

ללנדאו ולמיכי רצון, סגן שר במשרד התמ"ס (משרדו של נסיך ההתנתקות, אהוד אולמרט), היה הרבה מה להפסיד. שניהם, כמו כולנו, ראו איך שרון מפטר בלי היסוס שרים שעומדים בדרכו, ולמרות זאת לא התקפלו ולא התקרנפו, בניגוד לשרים רבים אחרים, ופעלו כנגד ההתנתקות.

ללנדאו ולרצון היה חלק חשוב בניצחון במשאל הליכוד ובוועידת התנועה. רצון, איש שטח ותיק, ולנדאו, שהאוטוריטה שלו לא מתבססת על מינויים פוליטיים אלא על שמירה על ערכי המקור של תנועת הליכוד, הם הוכחה לסיסמה המפד"לניקית – שזבולון אורלב עדיין צריך להצדיקה – שאפשר להשפיע מבפנים.

ד"ר עוזי לנדאו, בוגר הנדסת תעשייה וניהול בטכניון ובעל דוקטורט מ-MIT, מגלם את תכונות המהנדס הקלאסי: קצת יבש, לא כל-כך כריזמטי, אבל ישר כמו סרגל ומסתכל על העובדות נכוחה, בלי להתרשם מהרעש והצלצולים שמסביב. אם ליד שולחן הממשלה היו יושבים עוד עשרה כמוהו, מצבנו היה אחר.

לא עוד "לאן הלך הכסף?"
כלכלה: יואב להמן
קודמיו של יואב להמן בכורסת המפקח על הבנקים חשבו בעיקר על הג'וב שאחרי: משרה מרופדת היטב בצמרת אחד הבנקים. בין לבין השתדלו לשמור על פרופיל נמוך, ולקוות, לא תמיד בהצלחה, שבתקופתם לא תתרחש קטסטרופה כמו נפילת הבנק למסחר או מפולת מניות הבנקים. שמו של להמן אולי אינו מוכר מספיק בציבור הרחב, אך בקרב חוגים כלכליים, ובוודאי בבנקים, הוא מפורסם – גם אם לא תמיד אהוד במיוחד.

הסיבה לכך פשוטה: להמן, נאיבי שכמותו, מתעקש משום מה לבצע את תפקידו במובן המילולי שלו, וממש לפקח על הבנקים.

שני פרוייקטים עיקריים שעליהם חתום להמן ויצאו לפועל השנה מזכים אותו בתואר איש השנה בכלכלה: פיקוח ופישוט העמלות וביטול האפשרות לחריגה מתקרת האשראי.

היוזמה הראשונה, שכל אזרח המחזיק חשבון בנק שואל את עצמו למה לקח לה כל-כך הרבה זמן להגיע, מצליחה (בצורה חלקית אמנם) לעורר תחרות בתחום שנחשב רדום. הבנקים כבר יצאו במבצעים שונים שנועדו לחסוך לנו בעמלות, ולהמן לא מרפה את לחצו בנושא.

גם הפרוייקט השני של המפקח על הבנקים, הגבלת תקרת האוברדראפט, שלכאורה מקשה על הציבור, יגרום לו חיסכון כספי ניכר, ויש לו גם היבט חינוכי. הריביות הנשכניות על חריגה ממסגרת האשראי ייעלמו, כי לא ניתן יהיה לחרוג מהמסגרת. מי שבכל זאת יזדקק לכסף ייקח הלוואה, או ¬– מה שיותר טוב – ילמד לכלכל את הוצאותיו בהתאם ליכולתו הכספית.

בשנה הבאה מתכוון להמן לטפל בנושא המעבר מבנק לבנק ולפשט אותו, על מנת להגביר את התחרות. ימות המשיח?

ראוי לציון גם בנימין נתניהו, שהמשיך השנה בקידום תכניות ההפרטה שלו בחברות הממשלתיות ובגופים הציבוריים. בין השאר מכר את קרנות הפנסיה, והוא מתכוון בקרוב להוציא את קופות הגמל וקרנות ההשתלמות מידי הבנקים.

הכיוון של נתניהו נכון, אך בדרך לקפיטליזם הדורסני נרמסים לא מעט אנשים – חלק לא קטן מהם אזרחים קשי יום שעובדים בשכר מינימלי ומתקשים לכלכל את עצמם בכלכלת השוק. מבחנו הבא של שר האוצר יהיה לא רק הפרטת חברת החשמל, אלא מתן האפשרות לאותם מאות אלפים להתפרנס בכבוד.

הפה שמתחת לקסאמים
תקשורת: ערן שטרנברג
תכנית ההתנתקות של שרון הביאה לגילויו של 'כוכב נולד' מסוג אחר בגוש קטיף, אחד שהנסיבות הביאו עליו את הכוכבות. אל מול מצלמות התקשורת נעמדה דמות חדשה: לא עוד מתנחל ממושקף, מגודל זקן ושמוט חולצה, שכל כתב מתחיל מרשה לעצמו להתייחס אליו בציניות מתנשאת. הפעם מדובר בבחור צעיר ונאה, שמדבר בשטף ובנחרצות ולא עושה הנחות לאף אחד, כולל חיים ("מר טלוויזיה") יבין בכבודו ובעצמו. מרגיע שפתח שרון במערכה על פינוי גוש קטיף הפך שטרנברג לאדם העסוק ביותר השנה בגוש, עד כדי כך שבקושי הספיק לראות את התינוקת שנולדה לו בעיצומם של ימי טרום משאל הליכוד.

שטרנברג הוא לא מסוג הדוברים שמחפשים חיים קלים במשרד ממוזג ומצויד בפקס משוכלל. הוא נזעק לשטח עם כל אירוע ביטחוני בגוש, יוצא לצלם כתובות נאצה נגד תושבי הגוש, ויחד עם שאר התושבים עומד תחת מטחי יריות, פצמ"רים וטילי קסאם.

תוך כדי כך הוא מקפיד לענות בסבלנות ובהגינות לכתבים מהארץ והעולם, ומאידך גיסא ציווה על תושבי הגוש שלא לשתף פעולה עם תקשורת שסומנה על-ידו כעוינת, מה שגרם לכמה תקלות רציניות בהפקת הסדרה הדוקומנטרית של חיים יבין על המתנחלים. הוא גם זה שעמד על המשמר כדי לנפץ מיתוסים תקשורתיים שנועדו לפגוע במורל התושבים, כמו 'אלפי' התושבים שפנו לבקש פיצויים, ואחרים שיוצאים לחפש בית בגליל.

לאחר ששיווק את המבצעים ההסברתיים הגדולים של משאל הליכוד והשרשרת האנושית, גילה שטרנברג שלשרון זה לא ממש מזיז. הוא הודיע למצלמות כי הוא מתכונן לעשות לראש הממשלה בית ספר. בינתיים לא נראה ששרון קולט את המסר, וכנראה שהוא יישאר כיתה, אבל שטרנברג דווקא קפץ השנה כמה כיתות: כשכל זה ייגמר בעזרת ה', הוא ילך להרצות בבתי ספר לעיתונאות ותקשורת, ויסביר לסטודנטים היאפים איך בן לילה הופך בחור צעיר וחסר ניסיון לדובר מקצועי, אמין ומבוקש.

השגחה על המגרש
ספורט: פיני גרשון

ראינו אותו לא מזמן חוגג לצד שרת החינוך והספורט; שמענו את שיחת הטלפון המרגשת עם ראש הממשלה; חגגנו ברחובות את ההישג חסר התקדים שלו; נדהמנו מהניצחון המופלא, ששם בצל אפילו את הישגו הקודם מלפני שנים; הרמנו גבה למשמע ההתבטאויות הרוחניות שלו; חשבנו אותו לשחצן בגלל הביטחון העצמי שלו; אבל ידענו גם שמדובר באדם מיוחד במינו, טיפוס מרתק ווינר בנשמה. זהו איש השנה שלנו בספורט: מאמן מכבי תל אביב בכדורסל, פיני גרשון.

כי עם כל הכבוד למדליית הזהב האולימפית הראשונה, לשירת 'התקווה' באתונה ולכניסתה המרשימה של המלה 'פודיום' לחיינו, אסור לשכוח כי מי שבאמת עשה לנו את זה השנה היה פיני, האיש והפה הגדול. אחרי שנתיים מחוץ לכדורסל, הוא חזר לאמן את שחקני האלופה הנצחית והזכיר לנו בדיוק מה היה חסר לה באותן שנתיים: התלהבות, צבעוניות, ערמומיות, לא מעט פרובוקציות והרבה מאוד אמונה יהודית תמימה. אולי הדבר התמים היחיד באישיותו של גרשון.

עם הרזומה המקצועי שלו קשה להתווכח: הוא האיש שהצליח לקחת ממכבי תל אביב את תואר האליפות אחרי 23 שנים רצופות, והוא גם זה שזכה עמה בגביע אירופה אחרי 20 שנים שחונות. אבל השנה הגיעה מכבי בהדרכתו לשיא: 44 בומבות בראשה של סקיפר בולוניה, ההפרש הגבוה ביותר בתולדות הפיינל פור האירופי, הפכו את גרשון למאמן הישראלי הראשון שזוכה בגביע אירופה פעמיים. ולמי הוא נתן את הקרדיט? למי שמגיע – לקדוש ברוך הוא, שאין עוד מלבדו.

קשה להיזכר במישהו שייחצן את ריבון העולמים באינטנסיביות גדולה כמו פיני גרשון. לא כולם היו מרוצים מזה, אפילו לא חובשי הכיפות. אבל גם הפעם קשה להתווכח עם עובדות: לפחות שלוש פעמים ניצחה השנה מכבי ביורוליג בזכות סלים של השנייה האחרונה, כשהשיא היה במשחק הקובע מול אלופת ליטא, ז'לגיריס קובנה. צירוף אירועים בלתי נתפס ודרק שארפ אחד הובילו את מכבי לניצחון מדהים בהארכה, העלו אותה למשחקי הפיינל פור וגרמו גם לאפיקורסים הגדולים ביותר לחשוב פעמיים.
גם בזירה התיאולוגית, פיני גרשון יצא השנה מנצח.

ציונות ופיתוח
התיישבות: אלי מויאל

נכון, אלי מויאל לא גר מחוץ לקו הירוק, אך את התואר איש השנה בהתיישבות הוא הרוויח ביושר: תפקידו של ראש העיר בשדרות תשס"ד לא היה שונה בהרבה מתפקידו של ראש מועצה ביש"ע. בשדרות אכלו קסאמים לארוחת בוקר, זכו להתעלמות של הממשלה והאוצר מהצרכים הביטחוניים, והסוף הטרגי לא איחר לבוא: יום אחד הנס לא קרה, וטיל קסאם הרג את הילד אפיק אוחיון בן ה-4 ותושב נוסף. שדרות גם ממשיכה להיות עיירת פיתוח, על כל הקשיים הכלכליים והחברתיים המשתמעים מהגדרה זו.

אלי מויאל לא פחד מאף אחד: הוא התייצב באופן חד-משמעי לימינם של תושבי גוש קטיף והצהיר על שותפות גורל ביניהם לבין תושבי שדרות. כחבר מרכז הליכוד הוא הוביל קמפיין ציבורי נגד ההתנתקות בימי טרום המשאל, ולא רעד משרון כמו קולגות מערים אחרות. במקביל הוא המשיך להנהיג ולחזק את תושבי שדרות המאוימים, קרא להם להיאחז בעיר, וציין שמדובר בתושבים שהם סמל הציונות והשורשיות. אלי מויאל סימל את המעבר של מושג האחיזה העיקשת בקרקע מהמונופול של ציבור המתנחלים אל תוך הקו הירוק. כל הזכויות שמורות לאריאל שרון.

חזית נוספת בהתיישבות תשס"ד היתה צפון השומרון: קומץ יישובים מבודדים בלב אוכלוסיה ערבית עוינת, שנלחמים בציפורניים על התבססות וקליטה. היישובים ספגו אבדות קשות בנפש, והשנה ניחתה עליהם מכה נוספת: חומש, שא-נור, גנים וכדים נכנסו לרשימה השחורה של ההתנתקות. אישה אחת סימלה יותר מכל את נחישותם של תושבי החבל: לימור הר-מלך מחומש, ששכלה את בעלה שולי הי"ד וילדה את בתה שרה באותו יום, וחזרה לביתה בחומש. לאחר הרצח הצהירה בעיניים עצומות: "טיפשים. אתם חושבים שתחלישו אותנו? לא יעזור לכם. לא תצליחו לעצור אותנו".