בשבע 110: מכתבים למערכת

, כ"א בחשון תשמ"ח

הכל תלוי בנו
(בתגובה ל'להוציא צו 8', גיליון 109)
מאז קום המדינה, ואולי אפילו לפני, נוהגים פוליטיקאים ועיתונאים לומר בסוף כל שנה' שהשנה הבאה עומדת להיות בסימן ההכרעה – השנה הגורלית שבה יקבע גורלנו לשנים רבות.
ובכל זאת נדמה שהשנה הבאה עלינו לטובה, תהיה באמת הגורלית ביותר בעידן הבית השלישי. אם יתממש, חלילה, תסריט הבלהות של הפינוי, הוא עלול ליצור תקדימים בלתי הפיכים, שמי יודע לאן הם יובילו אותנו. לכן היה מחמם את הלב לקרוא את דבריהם של הרב פליקס ובני קצובר, שניים מבכירי המתיישבים, אנשים שכבר ראו הכל – כולל חורבן ימית, שמאמינים שעם קצת יצירתיות, מעט מחשבה והרבה נחישות, אפשר לעצור את המזימה.
כדאי לכולנו ללמוד, להפנים ולהתחיל ליישם.
שרה לוי, באר שבע


כן, האהבה תנצח
בתגובה למכתב למערכת 'אהבה לא מספיקה', גיליון 109)
במכתבה למערכת לועגת אדוה נוה לסיסמה החדשה של מועצת יש"ע, 'יש לנו אהבה והיא תנצח". נוה טוענת שבמאבקים מסוג זה אסור להשתמש במונחים שלקוחים מרומנים למשרתות. אני חולק על כך. לדעתי הגישה ה'מתחברת' שמגולמת בסיסמה היא הנכונה. ובכלל, עדיף ללמוד מהאמרה המיוחסת לנשיא האמריקני רוזוולט - "דבר ברכות ושא עימך מקל גדול". כך גם עלינו לנהוג: אין צורך בדיבורים משולהבים ומחרחרי מלחמה, מספיק שנפגין את כוחנו בהפגנות רבות משתתפים. אחרי הכל, המטרה שלנו היא באמת לעצור את הפינוי באמצעות אהבה, ולא בדרך של עימותים או מלחמות בין אחים.

יעקב גרינברג, הרצליה


געגועים למורים של פעם
(בתגובה ל'בלי פשרות, בלי הנחות', גיליון 109)
נהניתי לקרוא את הכתבה על מנהלת אולפנת 'נוה רוחמה'. סיסי שלקובסקי היא באמת מחנכת מזן מיוחד. בתקופה בה ההורים והתלמידים בבתי הספר הרגילים רק מחפשים הקלות, היא לא מהססת לדרוש מתלמידות, בעלות ליקויים אמיתיים, לעמוד במטלות ללא הנחות.

הגב' שלקובסקי מזכירה לי את המחנכים של פעם, בתקופות שבהן הוראה נחשבה למקצוע בעל שליחות ויוקרה גם בקרב הציבור החילוני. חבל שהאווירה במדינה השתנתה, והפכה את מקצוע ההוראה במגזרים רבים בציבור למעין ברירת מחדל של מי שמחפש שבוע עבודה קצר והרבה ימי חופש.

יחזקאל שרעבי, תל אביב

לכבות את המדורה
(בתגובה ל'על דעת עצמי', גיליון 109)
סרטו החדש של יוסי סידר, 'מדורת השבט', שאבי סגל מתייחס אליו בטורו, ראוי להרבה פחות חסד והרבה יותר שבט. יוסי סידר, במאי חובש כיפה, אמנם משחזר בצורה אוטנטית את ההווי של בני עקיבא לפני חצי יובל, אך עושה זאת על מנת לנגח את מפעל ההתיישבות ולהציגו כאליטיסטי, מתנשא וחסר רגישות.

לא צריך לצפות בסרט כדי להבין זאת, מספיק לקרוא את שלל הביקורות המפרגנות בעיתונות הכללית, שלא חשודה באהדה לציבור הדתי ולמתיישבים.
מי שבכל זאת מתכונן לצפות בסרט צריך לזכור ש-33 השקלים שיוציא מכיסו, יממנו את הסרט הבא של סידר, שבוודאי לא יהיה מפרגן יותר לציבור הדתי.
מלי אוחיון, פתח תקוה


מחכים לנשיא
שתיקתו הרועמת של הנשיא בכל מה שחשוב לעם ישראל תמוהה. אני כבר לא מדבר על התעלמותו מהרס הדמוקרטיה בארץ ע"י ראש ממשלה, שפועל נגד מצע הליכוד ובניגוד לרוב במפלגתו, הסותם פיות של שרים, מפטרם ומאיים על כל אחד שמתנגד לדרכו.

אני מדבר על דבר הרבה יותר קטן: קבוצת הכדורגל של מכבי תל-אביב מתכוונת לשחק נגד ביירן מינכן בערב ראש השנה. רק הנשיא יכול, אולי, בקריאה פומבית נגד מעשה נבלה זה למנוע אותו.

אך, למרות שהוא מדבר גבוהה על מסורת ישראל, הנשיא שוב הוא טומן את ראשו בחול, ויהודים ישחקו כדורגל ביום הקדוש.
חנוך ובר, נתניה



נעלמים ונאלמים
איפה הם אנשי השמאל ושוחרי השלום הישראלים, אנשי זינבה, האו"ם, אנשי ג'נין ג'נין וכל דומיהם כאשר נרצחים ישראלים.
כולם יוצאים מגדרם נגד ישראל בכל פעם שזכויותיו של פלשתיני כלשהו נפגעות,
אבל כאשר מחבלים פלשתינים רוצחים ישראלים, אף אחד מהם לא פוצה פה.
מעניין למה.
יחיאל זהבי, רחובות