בשבע 111: חדש מהים התיכון

הכפול החדש של איציק אשל (לשעבר אשוואל) מומלץ גם למי שהגיע זה עתה מגליציה

קובי סלע , כ"א בחשון תשמ"ח

חזקה על אומנים שעברתו את שמם שהכיוון שבחרו כולל פנייה לקהל רחב יותר. לא אתן דוגמאות כדי לא לשרוף קשרים בעתיד, אבל ככה זה. לפעמים האומן מוחק את שם משפחתו והופך את עצמו למילה בת הברה אחת. גם זה קורה.

האומן שעליו אני רומז בשלב זה החליף את שם משפחתו מאשוואל לאשל. נשמע קצר יותר, קליט יותר ומפחית את הלבטים של הגרפיקאי. זה צרם לי קצת: מה יש ב'אשוואל' שהפריע לאיש? מה, הצליל התימני מאט את הקריירה? כלום חסרים אומנים תימנים שהצליחו, מצליחים ועוד יצליחו בעתיד? למה ללכת על האשכנזיות של 'אשל'?

התקשרתי אל איציק אשל כדי לברר את זה. "נו באמת", הוא ירה בחזרה. "הלכתי לרב שלי, שאלתי אותו מה דעתו על קיצור השם, הוא הציע את אשל ואימצתי מיד". אמונת החכמים שלי הכריחה אותי להרפות מהעניין, והתיישבתי להקשיב לדיסק החדש. תיקון: לשני הדיסקים החדשים.

לא ברור למה, אבל אומנים כבר לא מסתפקים בחלק א'. במקביל לצורת החיים החדשה שיצרו חברות ההפקה, שבה מדפיסים ומוכרים דיסקים עם שיר אחד ('עלה קטן'), שלושה ('הכספת' של MBD) וארבעה שירים ('ארבע על ארבע' של אבי נקש ושימיקס), בא אשל ומציע למכירה אלבום כפול. מה רע באלבום אחד? ישמעו ענווים וישבעו, ובעוד חצי שנה יתענגו מחדש על אלבום נוסף? כאמור, לא ברור למה.
אבל!!!
שלושת סימני הקריאה באים להדגיש שריבוי החומר לא ממעט מאיכותו. אשל, שאפשר לכנותו בקלות כותב השירים המוכשר והפעיל ביותר במוזיקה הים תיכונית הדתית, מביא את שיריו לביצוע המדויק ביותר שהתכוון כשכתב אותם. הוא הרי כתב גם המילים וגם את הלחן, הוא יודע איך הוא רוצה לשיר את זה, והוא שר את זה, באופן מושלם.

חשוב לומר שבנושא המוזיקה הים תיכונית המסורתית-דתית יש איזשהו קיבעון וקיפאון, שמתחיל להתפוגג מאז האחים חיים ישראל ואיציק אשל החלו להסתנן גם לבתיהם של עולים מגליציה ומאשכנז. אשל כותב להיטים עבור אחיו חיים ישראל, וטכניקת דחיסת המילים בקצב ראפ שהמציא משמשת היום את תעשיית המוזיקה הזאת. אבי בן ישראל ואחרים מיסדו את התופעה המפארת כעת את האלבום הכפול.

אשל הלך על נוסחה בטוחה: אירוח לדואטים. אלי לוזון, שר-אל, אברהם מויאל (הראפר החרדי) וחיים ישראל – האח והזמיר. יש שמועות שגם שמשון דלבקוביץ בעסק. לכו תדעו.

ובכן, למעט אם אין אני לי, שהוא מגה להיט, השירים האחרים מצוינים והדואטים משובחים עוד יותר. כדאי לשים לב לרצועה מספר 6, הרצועה המהפכנית. ברצועה הזאת פונה אשל אל הרגש ומדבר.
"שלום לכם מאזינים", הוא מפציר. "השקעתי כסף רב באלבום הזה, אל תצרבו ואל תזייפו אותו". הקריינות מפיו נטולת מוסיקה, סתם ככה באמצע האלבום. גימיק משעשע, שמעצבן מאוד בהאזנה השלישית והרביעית, אבל אולי זאת היתה הכוונה, לזעזע.
שמונה שלבים בסולם יעקב (ותכפילו בשניים, כי מדובר באלבום כפול).

פינת משבית השמחה:
זה תמיד יעיל יותר כשעל העטיפה מודפסות מילות השירים, והקרדיטים המתאימים, אבל מה שהודפס על העטיפה הזאת צריך לקרוא עם זכוכית מגדלת והמון סבלנות. אשל מודה ומפרגן לכל מי שפגש בעשר השנים האחרונות.
מיותר (כן, גם השם שלי מיותר).

לא נראה לכם? לא נשמע לכם? תתווכחו!: kobi@a7.org