בשבע 112: המועצה לשלום ולביטחון, מאחוריי

אדיר זיק , כ"ג בתשרי תשס"ה

אתם מאיימים עלינו במעצרים מנהליים, אתם שולפים מחדש את הפלקט של הפרובוקטור אבישי רביב עם רבין במדי SS, אתם מסיתים לאלטלנה חדשה ולמלחמת אחים. סידרתם לעצמכם דרגות ותפקידים צבאיים והובלתם את ישראל למלחמת יום הכיפורים, מלחמה שעל-פי תוצאותיה היה עליכם לשבת שנים רבות בכלא.

אתם, שבקיץ 95' יזמתם מסע הסתה שיטתי נגד 'אלימות הימין' והסתבכתם ברצח רבין ('סרק, סרק'), גוררים גם עכשיו את החברה הישראלית לאלימות. אתם מדברים על 'הדמוקרטיה הישראלית', שראוי יותר לקרוא לה דמוקטטורה.

אתם, חברי אוליגרכיה פסוודו-אליטיסטית, מתייחסים אל חלוצי גוש קטיף וצפון השומרון – אזרחי ישראל, יהודים נאמנים ומצטיינים – כאילו הם 'נתינים', פיונים על לוח השחמט של ראש ממשלה שלפי גחמותיו אפשר לעקור אותם ואת ילדיהם, כמו עבדים מבתיהם ומאדמתם.

אתם, בחוצפה שמאלנית בולשביקית אופיינית, מעזים להאשים את הימין הלאומי בישראל כאילו הוא הרע והמסוכן. אל תטיפו לנו מוסר. אם היה לכם רקע יהודי כלשהו, הייתי אומר לכם 'טלו קורה מבין עינכם'. באידיש אומרים 'מיר זענען אופגעסטראשעטע אידן' – אנחנו כבר רגילים להיות מאוימים, אותנו לא תפחידו.

לא תשללו מאיתנו את הזכויות שמקנה לנו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
לא תמנעו מאיתנו לשמור על בתינו, נשינו וילדינו באדמת אבותינו, בארץ ישראל.
אדיר זיק, רס"ל (מיל').

פצועי יום כיפור
מאה שמונים וארבעה ילדים נפצעו ביום הכיפורים והובלו לבתי החולים. הם נפלו מאופניים, החליקו מהגלגליות, נשמטו מהרולר-בליידס...

אם בגלל ברית מילה היו אפילו עשרים תינוקות בשנה נזקקים לטיפול בבית חולים, כבר היה עובר חוק בכנסת נגד 'הניתוח הברברי' הזה. אבל בישראל רכיבה על אופניים ביום כיפור היא ערך לאומי.

ככה (לא) שומרים על ראשי המדינה

הסגר על השטחים הודק. המשטרה הכריזה על כוננות מוגברת, בעיקר בירושלים. השב"כ מתריע כל הזמן על "יהודים המייחלים להתנקש בחייו של ראש הממשלה". הערבים מבטיחים עוד מתאבדים שיפגעו ביהודים בכל מקום אפשרי. 'חוגים ביטחוניים' מפרסמים ידיעות על אמצעי האבטחה החמורים שננקטו כדי להגן על אזרחי ישראל ועל ראשי המדינה.

ליל יום הכיפורים בירושלים הוא הערב הכי שקט בשנה: אין תנועה של מכוניות, אין טלוויזיה ואין רדיו. הערבים בסגר וגם הם לא נוסעים. כל-כך שקט שאני יכול לשמוע שיעול ממרחק של קילומטר.

צומת הרחובות עזה ומטודלה נמצא בלב שכונת רחביה, במרחק של שלושים מטרים מביתו השמור של בנימין נתניהו, מאתיים מטר ממשכנו המוגן של נשיא המדינה, מאתיים וחמישים מטר מביתו המאובטח של ראש הממשלה אריק שרון.

בחצות ליל הכיפורים היה הצומת נקי. בבוקר הוא היה מלא בכתובות ענק (בקוטר 12 מ', מדדנו) בצורת לוח מטרה עם חצי כיוון ועם שמותיהם של שרון, נתניהו וקצב. קוראים לזה כתובות נאצה.

ואני מלא תמיהות: הצומת מואר היטב כל הלילה, ובשקט של יום כיפור שומעים כל רעש. כדי לכתוב כתובות ענק כאלו על הכביש בצומת היו צריכים להיות שם כמה אנשים, עם פחיות צבע ומברשות גדולות. צביעה כזו לוקחת לפחות 30-40 דקות, ולא סביר שעשו זאת בדממה מוחלטת.

איפה היו השומרים? איך זה שהם לא שמעו ולא ראו? מילא השמירה עלינו, האזרחים הפשוטים, אבל היכן היו כל השושואיסטים והשב"כניקים האמורים להגן על חייהם של אריק שרון, משה קצב ובנימין נתניהו? איפה היתה הכוננות המוגברת?
ואם במקום קופסאות צבע היו האלמונים נושאים מטעני נפץ?

משטרת ישראל, היכן את? אבי דיכטר, זו היתה 'פאשלה' או 'קונספירציה'? הרי האלמונים יכלו לכתוב כתובות נאצה בשם הימין ('הקיצוני'), ואז לא היינו יכולים לצאת לרחוב מחר בבוקר בגלל ה'עליהום' שהיו עושים עלינו. האם עלינו להתמלא דאגה??

הצוואה של אריק
אני הקטן, כשאלך לעולמי, אשאיר צוואה קטנה של אהבת ה', אהבת הארץ ואהבת עם ישראל...
מהי תהיה צוואתו של אריק שרון?

האיש הזה הפך את האהבה לשנאה. את ארץ ישראל הוא מוסר לידי אויביה, את חלוצי ההתיישבות שטיפח הוא עוקר מאדמתם והופך לפליטים. קריאותיו לעלות ולהתיישב התחלפו בביטויים רודניים שלא שמענו מאז שנות הארבעים באירופה.

אריק שרון ישאיר צוואה של ממשלה ישראלית אנטי-יהודית שלא היתה כמוה, ממשלה המוחקת כל סממן יהודי בחיי המדינה, ממשלה עם הרבה 'שינוי'.

אריק שרון מוכיח עד כמה אפשר להפוך מאוהב לאויב. הוא מוכיח איך אפשר להתנכר לחברים, לידידים, ולשותפים לדרך ולהפוך אותם ל"פושעים ופורעי חוק". צוואתו של שרון תנציח את השימוש הציני שלו באמצעים פוליטיים שליליים (כמעט פליליים) כדי לשמר את הדיקטטורה במפלגתו, בממשלתו ובמדינתו.
אנשים בגילו של שרון חושבים איך תזכור אותם ההיסטוריה.
השמאל ימשיך לשנוא את שרון. הימין יזכור את שרון לדיראון.

סוכת שלום במלחמה
ערב סוכות ואנחנו במלחמת יום הכיפורים. חטיבה 679, אחרי ארבעה ימי קרבות קשים, מתכוננת להתקפת הנגד הגדולה, לפריצה לסוריה. במשטח הגדול בעליקה, ליד נאפח, מתקנים ומתקינים את הצנטוריונים. צוותי הטנקים, ברובם הסדרניקים צעירים, ממתינים לקבל את הכלים. אני מבוגר מהם ב-12 שנה, שייך לחילוץ.

במלחמה פטורים מסוכה, מה גם שהלילה יוצאים להתקפה. אבל, אומר אני לעצמי, כדאי שנשב בסוכה לפחות הערב ונקיים את המצווה. אמנם יש פטור, אבל למה אני והם נמצאים במלחמה? בגלל שאנחנו יהודים! אז בואו נהיה יהודים. השתגענו לגמרי, אבל התחלנו.

ארגנתי זחל מנוף, שהניח עמודי חשמל כרותים מעל מחפורת סורית. גייסתי עשרה הסדרניקים שעלו על האקליפטוסים והורידו סכך. אחרי שעתיים ואישור של (הרב) חיים סבתו על כשרותה, היתה הסוכה מוכנה.

בערב סוכות היה קידוש בסוכה עם כל הקצונה הגבוהה. לפני הסעודה ברכנו "לישב בסוכה" ובשלוש לפנות בוקר יצאנו לקרב.
יהודים אהובים, חג שמח.
בעזרת ה' אנחנו ננצח.
adirzik@netvision.net.il