בשבע 113: הוי ארצי:

חגי סגל , ל' בתשרי תשס"ה

קטן עלינו

הפרופסורים אהרן צ'חנובר ואברהם הרשקו אמנם זכו בערב שמחת תורה לכבוד עולמי, אך למדרגת הגולש גל פרידמן הם לא הגיעו. אחרי הכל, מה זה כבר פרס נובל במדעי הטבע לעומת מדליית זהב אולימפית במדעי הכוח? שום ערוץ שידור מקומי לא קטע את שידוריו כדי לבשר על זכייתם. במהדורת החדשות בגל"ץ ובקול ישראל שודרה הבשורה רק במקום השלישי או הרביעי. כרמית גיא מרשת ב', השדרית היחידה שהתרגשה קצת, הודתה בהתחלה שהיא אפילו לא יודעת באיזה תחום בדיוק הם קיבלו את הפרס. גם אתרי האינטרנט הסתפקו בידיעות צנועות. כשצ'חנובר והרשקו רואיינו סוף סוף הם נשאלו 4-5 שאלות, וזהו. המראיין הישראלי הממוצע מבין הרבה יותר בספורט מאשר בכימיה.

שלום חם

הפיגועים בסיני הניבו, מעבר למחיר דמים כבד, הרבה רגעי השפלה ישראליים. השפלה מתוצרת עצמית. בהשראת לשכת ראש הממשלה הרעיפו שרים וקצינים בכירים שבחים רבים על שלטונות מצרים. מי שהקשיב להם, ולא היה בקי כל-כך בפרטי הטבח בטאבה, היה עלול להתרשם שחוסני מובארק פיקח אישית על עבודות החילוץ בטאבה, חילק במו ידיו זר פרחים לכל אחד מהניצולים, והעניק תרומה של מיליון לירות מצריות לארגון זק"א. קשה היה להאמין שמדובר במנהיג שלא טרח לפרסם הודעה השתתפות בצער המשפחות השכולות, מנהיג שבמשך שנות דור איפשר לטרור הפלשתיני להפוך את סיני למעבר בטוח של שיירות תחמושת לרפיח.

התגובה הישראלית הנרצעת ביותר, האווילית מכולם, אמרה שאילו המקרה היה הפוך, גם אנחנו לא היינו ממהרים להתיר כניסת חיילים מצריים לשטחנו. גדעון עזרא היה הראשון שהשמיע אותה, וכלי התקשורת ציטטו אותו בהתלהבות. הוא לא התבקש להסביר כיצד בדיוק היה יכול להתאפשר מקרה הפוך: האם ארגון אל קעידה היה תוקף כאן תיירים מצריים דווקא? האם ארגון טרור אחר היה תוקף אותם תוך קבלת סיוע מאזרחים מקומיים? האם מגיעים בכלל תיירים מצריים לישראל?

אבל אפילו אם נניח שפיגוע בלתי אפשרי כזה היה מתרחש, ו-12 תיירים מצריים היו נרצחים חלילה במלון באילת, קשה להאמין שהיה מתעורר צורך בהול בהכנסת יחידות צבא מצריות לשטחנו. ארגוני ההצלה שלנו וכל זרועות הבטחון היו מחרפים מיד נפשם להציל את הנפגעים, ולא מניחים להם להתבוסס בדמם, ודאי שלא בוזזים את רכושם. ראש הממשלה ונשיא המדינה היו כורעים ברך לפני שגריר מצרים ומבקשים סליחה. כלומר, לפני ממלא מקומו, שהרי אין בכלל שגריר מצרי בארץ. ב-25 שנות השלום בין שתי המדינות בקושי זכינו לראות פה שגריר מצרי תקני. רוב הזמן נאלצנו להסתפק בממלא מקום. אפילו יום אחד לא שרר שלום אמיתי בין שתי המדינות, כפי שבגין קיווה כשמסר לסאדאת שטח גדול פי שנים וחצי משטחה של מדינת ישראל או כמו שיצחק שמיר קיווה כשהעביר למובארק ב-89' את מלון אביה סונסטה, הלא הוא הילטון טאבה. 33 תיירים ודיפלומטים ישראלים נרצחו מאז בין טאבה לקאהיר.


צבא קטן ולא חכם

אין הרבה קצינים בכירים במילואים שמוכנים להגן על התזות הבטחוניות של הימין בעימותים פומביים על מלחמה ושלום. אחד הבודדים הוא תא"ל אמציה חן, המכונה פאצ'י. את עיקר תהילתו בתחום לחימת החי"ר רכש כשפיקד על סיירת שקד בתחילת שנות השבעים. הסיירת הזאת עמדה מאחורי סיפור ההצלחה של אלוף פיקוד הדרום דאז, אריאל שרון, במיגור הטרור בעזה. בשיחה עם תושבים בעפרה, לפני כמה ימים, סיפר פאצ'י שאחד מסודות ההצלחה אז היה נוכחות מירבית של כוחותינו בתוך אזורי המחיה הפלשתינים.
לצורך כך אף הוחלט שטירוני היחידה יעברו את תקופות הטירונות בתוך מחנה פליטים שם, כדי שהפלשתינים יראו יום יום כמה שיותר חיילים ישראלים.

לדעתו, אחת הבעיות העיקריות היום של צה"ל ביש"ע היא שהפלשתינים לא רואים מספיק חיילים ישראלים. ג'יפ או שניים, פטרול של ארבעה חיילים, מחסום וקטן, וזהו. הפעם האחרונה שבה פגשו בעוצמות של צה"ל, במלוא עוצבותיו, היתה במלחמת ששת הימים. על אף שלצה"ל יש היום יותר חיילים מכל צבא ערבי אחר (ראה הדו"ח הטרי של מרכז יפה ללימודים אסטרטגיים), הם מתרשמים שאנחנו צבא קטן בסך הכל, ושעם קצת מאמץ יוכלו לכופף אותו. פאצ'י בדק ומצא שבתקופת האינתיפאדה הראשונה הפעיל צה"ל רק 4.5 אחוזים מעוצמתו, והרבה פחות מכך ברצועת הבטחון בלבנון או אפילו במבצע חומת מגן. לדבריו, "מאז ועדת כהאן נרתעת ישראל מלהפעיל ולו מקצת מעוצמתה הצבאית, ובלעדיה היא הפכה ליריב שקול ולעיתים נחות בעיני אויביה".

"תסתכלו מה שקורה עכשיו במבצע ימי תשובה בעזה", נאנח פאצי', "צה"ל שוב הולך לשם בקטן, עם מינימום כוחות, והתוצאות בהתאם. ב-67' כבשנו את כל סיני בארבעה ימים, ועכשיו אפילו שבועיים לא מספיקים לנו כדי להשתלט על מחנה ג'יבליה".

תקדים היסטורי

וכה אמר ראש הממשלה המנוח מנחם בגין במליאת הכנסת שבעה שבועות לפני הנסיגה מסיני: "אין צבא בעולם שמסוגל לפנות עשרת אלפים איש בלי שפיכות דמים. אפשר אמנם לפנות, אבל אז אין ברירה אלא להשתמש בנשק חם. ואני גמרתי אומר, שלא יישפך דם יהודי בקשר לחוזה השלום ולהתחייבויות הנובעות ממנו. אני אתפטר ולא אשפוך דם" (פרוטוקול הכנסת, 2.3.82). האם גם אריאל שרון יעדיף להתפטר במקרה שמתנגדי ההתנתקות יצליחו לגייס יותר אוהדים מאשר מתנגדי הנסיגה בסיני?

ציטוט השבוע

"אני משבח את ראש הממשלה על שבנאום כל-כך חשוב מצא לנכון להגיד דברים חמים על המתיישבים בעזה" (השר זבולון אורלב, יום ב', עם פתיחת מושב החורף של הכנסת).