בשבע 113: מה שאולמרט עושה לי הוא מעשה לא

מנכ"ל רשות השידור יוסף (ג'ו) בראל לא מתכוון להיכנע לניסיונות ההדחה של השר הממונה אהוד אולמרט. לדברי בראל, אולמרט סימן אותו מיד כשנכנס למשרדו, במטרה להשתלט על הרשות ולהפקיד את השידור הציבורי בידי נאמניו.

אריאל כהנא , ל' בתשרי תשס"ה

אל מול מקהלת המקטרגים הוא מציג את הישגיו: איזון תקציבי, כניסה לצמרת טבלת הרייטרינג, וגיוון המקהלה החילונית – שמאלנית בכמה קולות רקע שונים

ג'ו בראל נערך לקרב של חייו. אין לו שום כוונות להניח את המפתחות וללכת. ככל שהדבר תלוי בו לא הוא יספק לאהוד אולמרט את התענוג הזה. שנתיים ימים, הוא מספר, אולמרט מניח מוקשים בדרכו. עכשיו הפך הקרב לגלוי. אולמרט מוביל - מה זה מוביל מדהיר - מהלך להדחתו מכהונת מנכ"ל רשות השידור. בראל מצדו מתחיל להזיז כלים כדי להציל את משרתו. תוך כדי הצגת הזווית שלו על האירועים הוא חושף טפח ממה שאנשים בדרגתו נוטים להסתיר, את התככים התרגילים והמניפולציות שמבצע שר בכיר כדי לקדם את הקרובים לו ולהרחיק את מי שאינם נושאים חן בעיניו. בראל אמנם פותח את הפה אך לא לגמרי. הוא מכיר היטב את כללי המשחק, נזהר לא למתוח את החבל יותר מדי, ובעיקר לא להרגיז את מי שלא כדאי לו. למשל לא את אריק שרון. "אני מכבד מאוד את ראש הממשלה כשם שאני מכבד כל ראש הממשלה וכל ממשלה. קראתי היטב את מלותיו של ראש הממשלה והוא לא אמר דבר ביחס למהלך שאולמרט מוביל. שרון אמר 'אני לא מתערב'. משמע שהוא לא נתן אור ירוק לאולמרט כפי שפורסם, אבל גם אינו עוצר אותו. ולכן, כאשר אולמרט אמר ברדיו ששרון מונע ממנו מלבצע את ההדחה הוא אמר דברים שאינם אמת".

אז זהו שאפשר היה בקלות למתוח מתוך דברי בראל כותרת בנוסח: אולמרט שקרן תככן ומניפולטור אלא שזריקות בוץ כאלה לא מעניינת. קשה להתרשם שמישהו בסיפור הזה צדיק – גם לא העיתונאים שנוברים בו. מה שכן חשוב הוא מה שקורה או לא קורה ברשות השידור הציבורית של ישראל ואיזו דמות שולטת בה. האם המנהל הנוכחי, קרי בראל, הוא הטיפוס הכוחני שמקדם מקורבים, מתערב בתכנים, מרחיק כוכבים ומוריד אל בור תחתיות את מה שאמורים להיות הטלוויזיה והרדיו של כולנו. או שמא דווקא מי שפועל לסילוקו של בראל, קרי אהוד אולמרט, הוא זה שעומד להפוך את רשות השידור לנחלת שלטונו הפרטית, להפקיד אותה בידי חברים, ולהציף אותה בדורשי טובתו. כשמאזינים לבראל לומדים שאפילו אם תחת שרביטו הרשות אינה גן של וורדים הרי שגם הדחתו לא בדיוק נולדה ממניעים נאצלים.

ארבעים ושבע שנה נמצא ג'ו בראל בתקשורת, מתוכן ארבעים שנה כמנהל ברשות השידור, כמעט מיום שזו הוקמה. הוא מכיר כל פינה בה, וגם כל חולי. בתקופת כהונתו, לכל הדעות, הוא טיפל באחדים מהחוליים האלה. למשל באבטלה הסמויה, בבזבוזים, במשכורות המופקעות, בגירעונות האסטרונומיים וגם בהטיה השמאלנית הזועקת ובבלעדיות החילונית השלטת. זה לא שמי מן הבעיות האלה נפתרה לגמרי. לחלוטין לא. ואולם, אין ספק שיוסף בראל ניקה אורוות שאיש לפניו לא העז לפתוח את דלתן. תחת ניהולו הרשות הגיעה, לראשונה מזה שנים, לעודף תקציבי (10 מיליון שקלים ב-2003). תקציב הרשות קוצץ ב160 מיליון שקל. מאות עובדים פרשו. תשלומי שכר מוגזמים בוטלו. והרייטינג, יחד עם תכניות ספורט, החזיר את הערוץ הראשון לצמרת הטבלה. בראל הכניס סדר בנמל. הוא גם איזן, במידת מה, את המונוליטיות השמאלנית. ב"יומן", תכנית הדגל, שולב אורי דן- אמנם בשיבוץ בעייתי מצד עצמו - כפרשן ימני. מאידך, אמנון אברמוביץ' עשה את דרכו החוצה. מנהל הרדיו, יוני בן מנחם, ומנהל הטלוויזיה, מוטי עדן נחשבים, לבעלי עמדות לאומיות. שניהם מונו בסיועו של בראל וזוכים לגיבויו המלא. ובנוסף, חוגים ימניים ודתיים מקבלים פתחון פה משמעותי ביותר. מי היה מאמין שדר' עוזי ארד ופרופסור אברה ציון מחוג הפרופסורים יהיו הדוברים הבולטים ב"הערכת מצב". ושוב, נכון שערוץ 1 לא נשמע כמו ערוץ 7, אבל גם רשת ב' כבר איננה הכפילה הממלכתית של קול-השלום. זוהי העמודה החיובית במאזן של בראל. בנוגע לעמודה השלילית יש לו הסבר או שניים ואי-אפשר לבטל אותם במחי יד. להלן גרסתו.

פחות משבועיים מאז שנכנס לתפקיד "השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור" סימן אותו אולמרט כיעד. הוא סיפר לקבוצת עיתונאים ישראלים בפריס על כוונתו לערוך רפורמה מעמיקה ברשות השידור ובמסגרתה לפטר את בראל ולמנות תחתיו את דן מרגלית. האחרון היה ועודנו ידוע כחבר של שר התקשורת. זוהי התכנית הגדולה של אולמרט והוא מקדם אותה בעקביות, יש שיאמרו בערמומיות. מאז לא פסקו המכשולים והפרסומים שאולמרט העמיד בדרכו. "לראשונה בתולדות הרשות השר האחראי עליה מנע את אישור התקציב הממשלה, וזאת למרות שאיזנתי אותו. עד היום אנחנו פועלים בלי תקציב מסודר. הוא שלח אלי חשב שבמשך חודשים קשר את ידי הרשות ומנע אפילו רכישת נייר למדפסת בחדשות. כבר כמעט שנה שהוא נמנע מלבחור מליאה חדשה, כמתחייב בחוק. גם וועד מנהל אין. אולרמט הקים סביבו את מועדון שונאי בראל כאשר במרכזו ניצבת מערכת מעריב. זה הכל אותה קליקה. מרגלית, דנקנר, דן שילון. ואני לא איש של אף קליקה. אני לא מסתובב בברים ולא שותה בירה במועדונים. אין לי חברים בעיתונות. החברים היחידים שלי הם אלה שעובדים איתי כאן, מבוקר עד לילה". איזה פסול מצא בו אולמרט? בראל טוען שאינו יודע ובולם כל ניסיון לחלץ הסבר ממשי יותר. אחרי שהטיח בשר שמעליו ביקורת חמורה הוא אומר פתאום "אולי אולמרט, בתמימות, הוטעה על ידי אנשיו, ובכלל כשהיה ראש עיריית ירושלים היינו בקשרי ידידות".

הראשון לשבוע מן המרורים שאולמרט מאכיל את רשות-השידור היה היו"ר אברהם נתן. לפני שבועות אחדים, לאחר לחץ ממושך מכיוונו של אולמרט, התפטר נתן תוך שהוא מותח ביקורת נוקבת על השר הממונה. בעיתונות אמנם נוצר רושם כאילו סגנונו של בראל הוא הרקע לעזיבה של נתן, אך לא כך הם פני הדברים. נתן יצא בחריפות נגד אי הסדרים חמורים בעבודת הרשות אשר המקור הבלעדי להן הוא אולמרט. במכתב ההתפטרות שהגיש לשרון ולאולמרט הוא מבהיר כי עילת ההתפטרות היא אי מינויו של וועד מנהל לרשות, מזה תשעה חודשים, ואי בחירתה של מליאה חדשה - צעדים שאולמרט הוא הממונה הבלעדי עליהם בחוק. "התרעתי כי המצב בלתי אפשרי אך לצערי לא קיבלתי כל תשובה.

הישארותי בתפקיד יכולה להתפרש כמתן הסכמה שבשתיקה להתנהלות רשות-השידור", כתב נתן עם פרישתו. גם פרשנים שאינם חשודים באהדת בראל, למשל ענת באלינט מ"הארץ", מסכימה שאולמרט הוא זה "הביא את הרשות לנקודת רתיחה" כדי לחולל בה "שינויים מקיפים". נתן הלך הביתה והסיר את המגן האחרון שניצב בפני הדחת בראל. אולרמט לא איבד זמן. "לפני שבועיים הוא שולח אלי בחור צעיר, יחזקאל (הכוונה לעובד יחזקאל, אחד מעוזריו של אולמרט - א"כ) שאומר לי 'אתה צריך לשים את המפתחות'. זאת שיטה? אני אחזיר מפתחות לכל מי שמבקש ממני? אם רוצים בדרכי נועם, בכבוד הדדי, ייתכן שיכולה להיות תגובה אחרת. אבל ריבונו של עולם אני מינוי של ממשלת ישראל".

מאז אותה ההכרזה של אולרמט בפריס דלפו בעקביות ידיעות לעיתונות על כוונותיו העתידיות של אולמרט ביחס לרשות ועל בעיות, עם מירכאות ובלעדיהן, בתפקודו של בראל. רבים מ"כוכבי" הערוץ הראשון עזבו אותו, חלקם בטריקת דלת ותוך הטחת האשמות בבראל כי הוא משרתם של פוליטיקאים. (אגב, אחד הנוטשים היה דן מרגלית עצמו שמשיג כיום בערוץ 10 רייטיניג נמוך משמעותית מאשר זה שהיה לו בערוץ הראשון). מבקרי הטלוויזיה כתבו שהוא "החריב את המסך" ושאיכות השידורים הידרדרה. דוחות רשמיים האשימו אותו בהעדפת מקורבים וקידומם. האשמה חמורה אחרת הייתה כי הוא מתערב ישירות בתכנים, ופרשיה שעוררה סערה וקוממה עליה רבים הייתה עיקול כלי רכב של חייבי תשלומי אגרה, לכאורה בניגוד לחוק.

בראל מעמיד תשובות משלו לביקורת. כנגד הכוכבים שעזבו הוא מציג רשימה של אלה שבאו "יהורם גאון, יואב לימור, יגאל רביד רמי ויץ וגם נחום לנגנטל". את קידום המקורבים הוא מכחיש "אף מינוי לא עבר על כללי התקשי"ר". התערבות שלו בקביעת המרואיינים בתכניות, לדבריו, "לא הייתה מעולם. להפך, לפעמים אינני שבע רצון מהבחירות אך אינני אומר דבר. אני אף פעם לא מרים טלפון לכתב כי אני מאמין בהאצלת סמכויות. אני עובד רק דרך המנהלים". ובאשר לעיקול הרכבים הוא טוען "אני חייב לבצע את חוק רשות-השידור הקובע גם גביית אגרה. אם לא אגבה אותה אהיה שותף לביצוע עבירה. בנוסף, הדיונים המשפטיים בנושא הזה נמשכים למעלה משנה ועד כה אין אף קביעה משפטית כי העיקולים אינם חוקיים. הם נעשו אפילו בגיבוי וועדת חוק חוקה ומשפט".

גם מילוי מאווייהם של פוליטיקאים - החמורה בהאשמות שמפנים כלפיו - לא עומד על הפרק. "זה ייחודו של השידור הציבורי שהוא איננו מתכופף בפני אף אחד. לא בעלי ההון ולא העלי השלטון. העצמאות של הרשות נחוצה היום יותר מתמיד". מה לגבי אורי דן, שופרו של שרון, ושמוליק טל, הכתב המדיני שנשמע כמו דובר לשכת רוה"מ? בראל לא רואה כל בעיה בשיבוצו של דן "להיות מקורב לראש הממשלה זה לא אסון, ולא הופך אותו לאויב העם. בכל מקרה אני צמצמתי את ההופעה שלו וגם הזהרתי אותו שלא לחסל חשבונות אישיים בשידור". וחוץ מזה, הוא אומר, בוא לא ניתמם, "וכי יש עיתונאי בכיר, בתוך הרשות ומחוצה לה, שאיננו מקורב לפוליטיקאי זה או אחר. שמע, יום אחד אני מקבל טלפון מחבר כנסת שאומר לי 'ג'ו, עומד כאן לידי כתב שלך שאין לו ביפר. מה הבעיה לסדר לו? זה רק מאה שקלים לחודש'. ומה ייתן הכתב לאותו ח"כ בתמורה להתערבות בעניינו. אני נזפתי בכתב שלא בא אלי אלא הלך דרך אותו חבר כנסת, אבל אני אומר שוב, אין סיעה בכנסת שאין לי בה ידידים, עוד מאז שהייתי כתב פרלמנטרי לפני 40 שנה, ולכולם יש חברים. בוא לא נהיה ילדים".

וגם בראל לא יהיה ילד. הוא ייתן לאולמרט פייט ויירה בכל הכלים. אולמרט זימן אותו לשימוע לקראת ההדחה אך בראל, לפי שעה לא מתכוון להגיע. במקום זאת שיגר עורך-דין מטעמו מכתב לאולרמט ובו נטען כי האחרון פסול מלדון בעניינו של בראל כיוון שלאולמרט מניעים פוליטיים. ההדחה עצמה, קובע החוק, טעונה את המלצת הוועד המנהל אך זה אינו קיים. אדרבה, מספר יושב ראש וועדות במליאה הקיימת - דמויות מוכרות ומוערכות - מתייצבים לימינו של בראל. במכתב ששיגרו לשרון מם מציינים בחיוב את תפקודו של המנכ"ל ש"עשה רבות לייעול המערכת ולקיצוץ בהוצאות" ומבקשים למנוע את ההדחה. גם אם יגייס אולמרט את הרוב הדרוש במליאה עדיין עומדת לפניו משוכת הממשלה. בלי הסכמתה לא יוכל לפטר את בראל. ראש הממשלה הוא בעל הסמכות הבלעדית לקבוע את סדר היום של ישיבות הממשלה ולפי הפרסומים, אין בכוונתו להזדרז. מאידך ברור שאולמרט מנצל את חולשתו הנוכחית של שרון לקידום המהלך. אם וכאשר תגיע סוגיית ההדחה לממשלה יש יותר מסיבה אחת להעריך שיהיו שרים רבים שלא יתמכו בה. למשל, בנימין נתניהו, שבראל נחשב לידידו, ושבוודאי לא יעניק ליריבו, אולמרט, מתנה נדיבה של שליטה מוחלטת ברשות-השידור. גם לשרים האחרים צריכה להיות סיבה טובה למסור לאולמרט נחלה חשובה כל-כך. בסוף כל אלה ממתין בית הדין לעבודה ומעליו בג"ץ, כך שהעניין רחוק מלהיות סגור.

"לפני שבועיים בישיבת המליאה אולמרט אמר עלי 'צריך לתת למנהל לבנטני לנהל ערוץ לבנטיני'. ככה מדברים?" אומר בראל ומציין שהוא נצר למשפחת מי שהיה בשעתו הרב הראשי של יהודי מצרים. "אותי למדו שהיהדות היא מתן כבוד הדדי, היא לא לתת סטריאוטיפים ולא לזרוק אבן אחד על השני. מה שאולמרט עושה לי הוא מעשה לא יהודי".