בשבע 114: הוי ארצי

חגי סגל , כ"א בחשון תשמ"ח

טריוויה

במהדורת יום ג' של חדשות ערוץ 2 שודרה כתבה מכאיבה על "הבורות המבהילה של הנוער הישראלי". אכן, בורות מבהילה: באותה מהדורה עצמה נראה תושב קרני שומרון צועק משהו על השרה לימור לבנת, וכדי שהצופים יבינו הוקרנה למטה כיתובית - "משואה ישחרר רק המוות".

חברים, להירגע

לשווא נתכחשה. מפלס האיבה הימנית לראש-הממשלה עלה בימים האחרונים לקו האדום. אריאל שרון, קבלן ההתנחלויות הגדול, אהוב היום על המתנחלים ותומכיהם אפילו פחות מיצחק רבין בתקופת אוסלו. אבל שרון, כמו שרון, לא עוצר באדום. במקום לממש שמץ מהאחריות הממלכתית הכבדה המוטלת על כתפיו, ולנסות להתפייס קצת עם בני בריתו לשעבר, הוא כאילו מתאמץ שהם ישטמו אותו. לא נוקט שום מחווה, לא מתגמש כהוא זה, אפילו לא מכניס עידון קל לטרמינולוגית ההתנתקות שלו, שכה מרתיחה את הימין. אש מלחמת אחים כבר מלחכת למרגלות חלונו, והוא בכל זאת ממשיך להעדיף שימוש בבנזין על מים. גם פגישתו היזומה השבוע עם מנהיגי יש"ע נוצלה על ידיו לצורך הגדלת הלהבות.

ללב מתגנב חשד פרוע שמא מדובר בפרובוקציה מחושבת היטב. כמעט אי אפשר להסביר אחרת את התנהלותו מחרחרת המדנים של ראש הממשלה. מישהו בקרבתו אולי מעוניין שמישהו בימין יאבד עשתונות ויעשה שטויות. חזקה על השב"כ שהפעם הוא יצליח לסכל כל נסיון פגיעה בראש-הממשלה, אך עצם הנסיון ימיט מכה מוסרית אנושה על המאבק בנסיגה, ויפשט מאוד את מלאכת העקירה. כל המורדים והמורדות יצטנפו בחוריהם אם יתברר שיגאל עמיר לא היה תופעה בודדת. מעט מאוד מפגינים יקחו חלק במבצעי שרשרת חדשים.

לכן, אם מישהו בימין מרגיש שהוא לא יכול עוד, ששרון עולה לו על העצבים, שאולמרט מוציא אותו מדעתו, שייתנתק קצת. אפשר לנסוע לשבועיים לאילת, לשכור צימר באכזיב, אפילו לנסוע לתורכיה. קור רוח וטוהר נשק הם תנאי הכרחי לעצירת הנסיגה. במקום לגולל אחר-כך במשך שנים תיאוריית קונספירציה משונה, מוטב לסכל אותה בעודה באיבה.

ציונות דתית ריאלית

מזכירות הקיבוץ הדתי שברה סוף סוף את שתיקתה. אחרי שגזרה על עצמה אלם מוחלט בענייני יונתן בשיא וההתנתקות, בטענה שסוגיות כאלו מפירות את ההרמוניה השברירית בתנועה, היא אזרה השבוע עוז להשמיע קול צלול בעניין אקטואלי אחר: גינוי לפסק ההלכה של הרב שפירא. גם לתק"ם ולקיבוץ הארצי יש סדר עדיפויות דומה.

איחור גורלי

סתיו תשס"ה הוא סתיו הסרבנות של הימין. סתיו תשס"ד היה, כזכור, הסתיו של סרבני השמאל. מכתב הטייסים, בפיקודו של תת-אלוף יפתח ספקטור, זכה לטיפול אוהב ורחב יריעה של התקשורת, אותה תקשורת שכה מתחלחלת היום מדברי הרב שפירא. העיתונים הגדולים וערוצי הטלוויזיה התקוטטו על הזכות לפרסם ראשונים את פרטי יוזמת ז'נבה. יוסי ביילין, האיש שגרר אותנו לתהומות אוסלו, זכה לעדנה מחודשת. חשרת עננים התקדרה בשמי ארץ ישראל. דובי וייסגלס, אשר התארח לפני שבועיים בתא הווידויים של ארי שביט מ'הארץ' סיפר שם, שבסתיו 2003 חש פתאום שרון שהזמן פועל לרעתו, שיש "שחיקה בינלאומית ופנימית, ובארץ הכל קורס". תוכנית ההתנתקות יצאה לדרך.

עמיתו של ארי שביט, אלוף בן, ערך כמה ימים אחר-כך פוסט מורטם לאותו סתיו גורלי, והגיע למסקנה כי הראיון המשותף של ראשי השב"כ ל'ידיעות אחרונות' הוא ששבר את גב הגמל השרוני. "בדיעבד", כתב "נראה שראשי השב"כ הצליחו לערער את ביטחונו של שרון, והוא נשבר והסכים לנסיגה חד-צדדית". ובן הוסיף, בצדק: "ייתכן שראש הממשלה נזכר במלחמת לבנון, שבה הובילו הפגנות השמאל להדחתו מתפקיד שר הביטחון".

ומה עשה הימין באותו סתיו גורלי? שום דבר מיוחד. הוא בהה בסרבנות השמאלית, קרא בנחת את הראיון עם ראשי השב"כ, התבדח על חשבון יוזמת זנ'בה, והאמין שבכל זאת יהיה טוב. מנהיגיו לא העריכו כדבעי את עומק הסדקים שכל אלו חורצים בשכפ"ץ האידיאולוגי של שרון. אילו רק הקדימו רבבות מתנחלים לצאת אז לרחובות, אילו כבר אז היתה מתפרסמת עצומת סירוב נגדית, יכול להיות ששרון לא היה נשבר.

הון תועפות מוציאים עכשיו מטות המאבק השונים של המחנה הלאומי על המאבק הנואש בהתנתקות. חלק קטן מזה היה יכול למנוע את האסון אילו הוצא בזמן אמת, כלומר בסתיו אשתקד, על מערך הסברה טוב. לדוגמה: מול חוברת הבלהות של ארנון סופר, אשר בגללה הגיע שרון למסקנה שהבעיה הדמוגרפית היא בעיה קיומית, היה צריך להפיץ מיד חוברת טובה שתסביר איפה סופר טועה. אבל שום חוברת כזאת לא הודפסה, וסופר זכה למעמד של דמוגרף יחיד בשטח.

הימין, בשאננותו, גם לא הוציא לאור אפילו ספר אחד שתיאר את גרסתו שלו לאסון אוסלו. הוא איפשר ליוסי ביילין, לשלמה בן עמי, לגלעד שר ולדני רובינשטיין להיות ההיסטוריונים הבלבדיים של ארועי אוסלו וקמפ-דייוויד. כי בימין יודעים לבזבז מיליונים על מודעות 'הצילו' בעיתונים, על פוסטרים צעקניים ברחובות, ולא מבינים שעדיף להשקיע בעוד מועד מאה-מאתיים אלף ש"ח בסך הכל על ספר דוקומנטרי טוב. יכול להיות שהכל היה נראה אחרת אילו במדף הספרים של שרון ואולמרט היה מונח ספר כזה לפני שנתיים-שלוש. במקומו מונחת שם עכשיו טיוטת תוכנית ההתנתקות.

ציטוט השבוע

"כל התומכים הצפונים בהתנתקות אולי ילכו לים, אולי יהיו בטוסקנה, ואני בכלל לא בטוח מה יהיה שיעור המצביעים" (אחמד טיבי חושש ממשאל עם, יום ב').