בשבע 114: מכתבים למערכת

, כ"א בחשון תשמ"ח

כבר יצאנו מעזה
"יוצאים מעזה" – קוראים השלטים בצידי הדרכים.
ואני שואל – איך אפשר לצאת ממקום שכבר יצאנו ממנו? מאז 1994, במסגרת התוכנית 'עזה ויריחו תחילה' , נסוגה ישראל מרוב שטחה של רצועת עזה והעבירה את כל הסמכויות השלטונות לרשות הפלשתינית . מיליון וחצי תושבי הרצועה הינם אזרחים פלשתיניים המצביעים לרש"פ ואינם קשורים למדינת ישראל. לפיכך, אין כל איום דמוגרפי במצב הקיים, שהרי אין אנו יושבים בעיר עזה או במחנות הפליטים, אלא בעיקר בגוש קטיף הנמצא במרחק של 30ק"מ מהעיר עזה, בשטח כפרי וחקלאי.

איך אפשר בשם איום דמוגרפי שקרי שאין בו ממש, לעקור גוש יישובים משגשג?
שמואל פישר, פתח תקוה

ביקורת מתחסדת
(בתגובה לידיעה במקבץ 'הגר"א שפירא: גירוש יהודים זו עבירה', גיליון 113)
הרב מיכאל מלכיאור הגיב לדברי הרב שפירא והגדיר אותם כ"ניסיון לכופף את הדמוקרטיה". דבריו לוקים בצביעות. מדוע לא פצה את פיו בזמן ששרון רמס ברגל גסה את משאל הליכוד, שאת תוצאותיו התחייב לכבד. היכן היה כאשר שרון סילק בבושת פנים את שני שרי האיחוד הלאומי, רק בכדי להעביר החלטה על עקירת יהודים מבתיהם בממשלה?
מוטי כלפא, באמצעות האינטרנט

הכשר נשיאותי לעקירה
הצהרתו של הנשיא כי עקירת יישובים איננה פשע נגד האנושות, מסמלת שפל חדש בפשיטת הרגל המוסרית של הנהגת המדינה.

אם ההתנתקות אינה מהווה פשע נגד העם היהודי ונגד האנושות, איזו הגדרה חלופית אפשר לתת לטיהור אתני של יהודים בארצם? כיצד מגדירים מהלך של חורבן, עקירה וגירוש, אשר שום מדינה לא תבצע כיום נגד אזרחיה היהודים? הרי גם מדינות עוינות לישראל לא היו מעלות על דעתן לבצע טיהור אתני באזרחיהן היהודים.

על פי כל אמת מידה מוסרית הנהוגה בתרבות האנושית ומוגדרת בחוק הבינלאומי, חורבן קהילות יהודיות הוא פשע נגד האנושות. הפשע מחמיר כפל כפליים משום שהוא נובע מתוך גחמה שרירותית של ראש ממשלה, אשר נבחר באורח דמוקרטי, אך מתנהל כעריץ.

בשם ציבור גדול ורחב, אני פונה לנשיא בבקשה לחזור בו מדבריו החמורים. ההתנגדות העממית לעקירת התיישבות עברית תהיה נרחבת, נמרצת ותקיפה. שכן, הציבור הערכי ייאבק בכל מאודו למען דמותה היהודית, הדמוקרטית והמוסרית של מדינת ישראל.
ד"ר יהודה צורף, רחובות


צהוב יורד
(בתגובה ל'הרעשה תקשורתית', גיליון 113)
לפני מספר שנים הפסקתי לקנות את העיתונים הגדולים במדינה ולקרוא את העיתון לאנשים חושבים. כמו כן, חדלתי מההקשבה לתכנית אקטואליה בקול ישראל, ואני מרגישה מצוין.

בעקבות הכתבה אני מציעה למתיישבים ותומכיהם להפסיק לקנות עיתונים אלה. יש לנו כיום חלופות
עיתונאיות מצוינות.

כדי שלא נפספס משהו בכל זאת, אפשר למנות בכל יישוב 'תורן תקשורת', שיקרא את אותם עיתונים בבחינת 'דע את האויב'. צריך רק להחליף אותו לעיתים קרובות, כדי שלא ייגרם לו נזק מוחי.
שרה לוי, ירושלים

בכל מחיר?
מעניין מה היה קורה אילו ראש הממשלה היה סמוך ובטוח שאם יממש את הטרנספר לאלפי היהודים, הוא יפסיד את השלטון. האם גם במקרה כזה הוא היה מוכן לפעול בנחישות המפורסמת שלו כדי להתנתק "למען העם והמדינה"?
שמעון שיבק, בני ברק

וידוא השמצה

לפני כשבועיים ימים פרסמה הכתבת הצבאית של 'קול ישראל' ידיעה סנסציונית על מ"פ במוצב בגזרת רפיח, שביצע וידוא הריגה בילדה בת 13 שנחשדה כמחבלת. הדיווח על כך נמסר לה לדבריה מפי החיילים בפלוגה. היא גם ציינה כי לחיילים שמסרו לה את הידיעה היו יחסים מעורערים עם המ"פ, שלדבריהם התעלל בהם. העובדה הזאת היתה אמורה להדליק אצלה נורות אזהרה, שמדובר בעלילה, אולם היא ציטטה את דבריהם בהרחבה כמקור נאמן.

הידיעה על וידוא ההריגה צוטטה בהרחבה בכל כלי התקשורת, כותבי מאמרים ומכתבים הביעו ובצדק, זעזוע מן השפל המוסרי אליו הדרדר צה"ל. הידיעה כיכבה בכל כלי התקשורת בעולם, ולישראל נגרם נזק תדמיתי עצום.

אולם בתחקיר שערך צה"ל מתברר כי המ"פ נהג כהלכה בנסיבות המקרה ולא היה וידוא הריגה. הרמטכ"ל אמנם דיווח על כך לממשלה ולכלי תקשורת, אולם את הנזק העצום שנגרם לצה"ל ולמדינת ישראל, שלא לדבר על עגמת הנפש שנגרמה למ"פ, אין להשיב.

במדינה מתוקנת היתה הגב' מנשה שנהגה בחוסר אחריות ומקצועית, מוזמנת לשימוע לפני הדחה מתפקידה, אבל לא אצלנו – מנשה ממשיכה בתפקידה כרגיל.
אדוה נוה, שערי תקוה

צימוקים לשבת:
1. סטטיסטיקה (ואולי לא..)
ברק יכול להופיע ולהכות פעמיים באותו מקום?
2. סטיקר: "שרון אחראי לקרע".
מה לעשות?! האיש מתקשה כנראה להיות אחראי לדברים שלמים.

משה טאו, רחובות