חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 114ראשיהפצה

גיטרה מחשמלת - בגליון השבוע

המפיק דודו אלהרר אומר עליו: הוא לא מחשמל, הוא החשמל בעצו. הגדול מכולם, מוכשר יותר מקרליבך. הציירת בתיה אפולו, מי שהיתה בת זוגו של דן בן אמוץ, לא מפסיקה להשמיע למכריה ולעצמה את הדיסקים שלו שיצאו לפני 18 שנה.
13/11/87, 00:00
אריאל וולף

אם לא שמעתם על המלחין והזמר יצחק פוקה (בעל תשובה עם נטיה לברסלב, צורף כלי כסף, נגן גיטרה וירטאוז שרק לאחרונה החל להיעזר בליווי של כלים נוספים), אז אולי עכשיו, לרגל הדיסק החדש, הגיע הזמן שתשמעו

חול המועד סוכות, מועדון התכלת בת"א. השעה 20:00. על הבמה יהודי עבדקן שנראה בסביבות החמישים. גיטרה ביד, קול מחוספס וכנר שמלווה אותו. אני יושב ומאזין, מנסה להבין להעמיק, לחקור, ולא מצליח. האיש כותב מוסיקה שונה. אם חשבתי שאני מכיר את רוב הז'אנרים במוסיקה האלטרנטיבית, מסתבר שטעיתי. לפניי אדם שהפיק כבר כמה דיסקים בחייו, עם קהל מעריצים שהולך אחריו בשקיקה כבר שנים, מצטט ושר את השירים שלו בעל-פה. ואילו אני בקושי מזהה את שם הזמר.
יצחק פוקס עולה על הבמה, וללא גינונים מתחיל לשיר שיר שכנראה מוכר מאוד לקהל שמצטרף. אני מנסה להתחקות אחר מקורות המוסיקה, שלא דומה לשום דבר שנמצא בשוק, בטח לא בשוק החסידי. למרות הביטחון שמפגין פוקס על הבמה, הוא מתוודה כעבור כמה שירים: "אני עוד נורא מתרגש, זה יעבור עוד מעט".

המורד הגדול מחפש דרך

מאלו מקורות ינקת?
"אבא שלי השמיע בבית חזנות ומאוד התחברתי לזה, אבל המוסיקה שליוותה מאוד צרמה. הרגשתי שזה צריך תיקון. שמענו גם שירים באידיש, כמו בן-ציון ויטלר, ותקליטים ברוסית. אחר-כך, בסביבות הצבא, נפתחתי לסוגי מוסיקה נוספים כמו מניטס דה לה-פלטה, חווה אלברשטיין. אבל היא אישה, לי, כגבר, יש צרכים אחרים". פוקס מדבר עליה כמעט בהערצה: "היא אמנית אמיתית, היחידה שיכולה להחזיק קהל רק עם גיטרה, מנתח שמחזיק את האזמל ביד ולא סתם סטז'ר שעומד ליד", מפליא פוקס במשל. "שמעתי גם את אריק איינשטיין, Pink Floyd וכל מיני די-ג'ייז מאנגליה".

פוקס נחשף למוסיקה בגיל צעיר מאוד, אך לא התחבר לכלום. "הייתי כמו נזיר במוסיקה, ולא נתתי מעצמי כלום, כמו בתולה. החלטתי שאתן מעצמי רק למישהו שאתחבר אליו", אבל לא התחברתי לשום דבר".

יצחק פוקס נולד בפתח-תקווה בשנת 1954 להורים ניצולי שואה ויש לו שלושה אחים. את התיכון עשה בבית-הספר הטכני של חיל האוויר, אבל עזב כי "לא רציתי להישאר בקובייה". דור ההיפיז לא פסח עליו, וכרבים אחרים, היה שותף למרד, למרות שלדבריו זה עלה להוריו בבריאות. אבל הוא שר אלברשטיין: "את חירותי, שמרתי לי אותך".

עד הגיוס עבד כסניטר וסחב גופות ב'בילינסון'. "פעם אחת", הוא מספר, "נכנסתי לחדר המתים וראיתי שלושה תימנים זקנים יושבים בחדר הקירור. חשבתי על שתי אפשרויות: או שאני מדמיין או שהם קמו לתחייה. התברר שהם שמרו על מת על-מנת שלא ינתחו אותו". בצבא שירת דווקא בנח"ל ולא בלהקה צבאית "יוסי בנאי בחן אותי ואמר לי להגיע לניסיון נוסף, אבל אמרתי 'אם הוא לא רוצה, שילך לעזאזל'. היום אני יודע שלקבל ממנו ניסיון נוסף היה דבר גדול".

גם בנח"ל היה פוקס עוף מוזר, ללא מסגרת, והוא שהה בקיבוץ האון עד שפרצה מלחמת יום הכיפורים, בה שירת כנהג. אחרי המלחמה עזב את הקיבוץ, כי הרגיש שמיצה את עצמו. "אני אדם שחייב שינוי", הוא מסכם, "המעבר ממקום למקום עושה לי משהו מיוחד בלב".

אז מתי אתה עוזב את ירושלים?
"אה... ירושלים זה משהו מיוחד. פה כל יום זה חידוש", הוא מחייך. אחר-כך עבר פוקס לנחל עוז, שם פגש חבר'ה מתל-אביב. "שרנו וניגנו בלי סוף, אבל עדיין לא התחברתי לכלום".

אחרי המלחמה התחיל לחשוב על משמעות החיים, ובאחד הימים, כשטייל על חוף הים הסוער וניתז גשם חזק, החליט שאולי כדאי להתאבד. "אבל מיד אמרתי לעצמי שאני חייב להוציא את המחשבה הזו מהראש. חשבתי לעצמי שאם היתה אוחזת בידי כף יד קטנה של ילד, הייתי יוצא מזה. אם אני לא יכול לחדש משהו בעולם, אז אולי אביא ילד. ולמרות שכולם מביאים ילדים, אם זה ממני, זה חידוש, כי הרי אין שני אנשים דומים".

כיום פוקס הוא אב לבנות שלמדו ב'בית יעקב' ונישאו לחרדים 'סטנדרטים' ולבנים שלומדים במוסדות חרדיים.
למה לא בברסלב?
"אני מחובר מאוד לתורת ברסלב, אבל שם זה לא ממוסד".
המורד הגדול צריך ממסד?
"אני לא צריך ממסד, אבל מה אני אעשה? אתפוס צדיק בברסלב ויבקש שילמד עם הבן שלי? אל תדאג", הוא מוסיף, "עם אבא כזה הם לא יצאו רגילים".

"אחרי הצבא כל החבר'ה נסעו להולנד ולארה"ב, אבל אני הייתי קנאי לארץ ישראל ולכן נשארתי כאן. לפני כמה שנים הציעו לי לנסוע להונג-קונג עם כל המשפחה ולקרב שם יהודים. אבל אני לא עוזב את הארץ".

לימודי יהדות לאור הנר

אחרי שבהיעדר אלטרנטיבה למד קורס של 'תדמור', הכיר פוקס את אישתו. "לא כמו כל החלומות על אהבה", הוא מציין בקרירות גברית. "כמו שאני יודע ששיר יחזיק לדורות, הרגשתי שאיתה אני רוצה להקים משפחה ויהיה בסדר. לפי המבט.

"גרנו ב'בת-גלים', ופעם בשבוע היה שם יריד אמנות. פעם אחת קניתי איזה ספר בשקל, פירוש על פרשיות התורה מלפני 250 שנה. הגעתי הביתה וקראתי כל הלילה, לאור נר". פוקס הרגיש שהוא חייב להתנתק ולהתעמק בספר. באותו זמן אישתו החלה ללמוד קבלה ו"קישטה את הבית בפסוקים". הבית היה על סף פירוק.

יום אחד קם ועשה מעשה, הוא נסע לרמת-הגולן, שם עבד כטרקטוריסט, והתנתק ממשפחתו למשך שנה. "אשת החיל שלי שמרה לי על הבית ועל הנישואין". בגולן הרהר רבות על משמעות החיים. "התביישתי כשתיירים הגיעו לרמת-הגולן ושאלו אותי על יהדות ועל קבלה ולא ידעתי לענות להם". לילה אחד הוא נתקל בתנ"ך, וקרא בו עד הבוקר, שוב לאור נר. גם הריחוק מהבית עשה את שלו, והוא החליט לחזור ולעלות עם משפחתו לירושלים.

"כשעלינו לירושלים, מספר יצחק קוריוז קטן, "הרגשתי כמו ביציאה מסדום. נסעתי אחוז תזזית מבלי להעיף מבט לאחור. כשהגענו, הלכנו לאיזו אכסניה של ביטניקים, וחיכיתי לנביא שיבוא לבנות את בית-המקדש. כשהתגלגלתי ל'אור שמח' וראיתי אנשים יושבים לאור פלורוסנטים ולומדים גמרא עם קפה ביד, האכזבה היתה גדולה. חשבתי שאמצא זקן לומד גמרא לאור נר, כמוני. אבל קירבו אותי, ומיד התחברתי". עד היום פוקס מחכה לנביא.

"השירים מתפרצים מתוכי"

תמיד היתה בפוקס נביעה של יצירה. בתור ילד, עם חלילית או מלודיקה, ומאוחר יותר, עם גיטרה. "כששמעתי לראשונה את ליאונרד כהן, חשבתי שהוא מלחין כמוני. ואם היה בא מישהו ואומר לי שהשירים שלי זה ליאונרד כהן, הייתי אומר לו: 'לא, זה אני, ואולי אנחנו יונקים מאותו מקור כי השירים יצאו באותה תקופה'" (של כהן ושל פוקס, א.ו).

ספר על תהליך היצירה שלך.
"כששיר בא, הוא מתפרץ מתוכי. זה תוקף אותי. באמצע החיים, לפעמים ברחוב. כשאני מרגיש שזה חידוש, אני מנגן אותו עד שנמאס. אני אף פעם לא מקליט אותו. וזו מידת דין. כי אם השיר חזק, הוא לא יישכח. זה אכזרי, אבל ככה אני".
תמיד קודם המלודיה ואחר-כך המילים? אין כפייה של המילים על הלחן?
"מה פתאום??? זה יושב בול!", הוא מזדעק.
לפעמים אני שומע יוצרים בעלי תשובה או סתם ישראלים שמדברים עברית רגילה ביום-יום ומאלצים את המילים 'לשבת' על הלחן. הם משנים את המלעיל והמלרע, וזה מגוחך בעיני.

"אתה צודק. אני מדבר במבטא ישראלי למרות שעד גיל חמש דיברתי באידיש, וכיום אני מתפלל בשטיבלך. גם הנגנים החילונים העירו לי, אבל 'כופה עליהם הר כגיגית', זה מה שרציתי לזעוק, וזהו. הציעו לי לשיר במבטא אשכנזי, אבל זה לא אני. גם כשמחפשים כסף בכיס הקטן צריכים לחטט", הוא ממשיל, "לא תמיד הכול תפור בדיוק".

מיד עם הגיעו לירושלים, החל פוקס לנגן בחתונות שירי סוכנות ישנים "כי זה מה שידעתי", הוא קורץ. "פעם הכנסתי גם שירים עבריים, והירושלמערס באו לצעוק עליי. אבל עד שהם זזו, השיר כבר נכנס. לאט-לאט אנשים התחילו לבקש שירים מקוריים". בכל מוצ"ש הגיעו אליו הרבה אנשים לשיר וללמוד ר' נחמן, ופוקס המשיך להלחין. "אנשים התלהבו כי נמאס להם מהשמאלץ של פריד". עד שלפני 18 שנה הוא הוציא קלטת בשם 'באנו ביחד', והפיץ אותה לבדו בחנות הפרחים שפתח. אנשים התלהבו מהשירים, וקנו את הדיסק בעשרות. כעבור שנתיים הוציא קלטת נוספת שנקראת 'מלך', ואז עצר.

קצת מוזר שאמן שהיצירה בוערת בו מפסיק.
"נכון. אמנם במשך השנים המשכתי להופיע ולנגן, אך יחד עם זאת רציתי לשמור על עצמי כאדם רגיל שיש לו ילדים לחתן, ולשמור על פרופורציות. לא רציתי להיסחף. לפעמים מוסיקה הורסת משפחות. לגבי החומר, הוא לא אופנתי, וזה מה שהופך אותו לכל כך מיוחד. גם באלבום החדש יש חומר טעון שיחזיק הרבה זמן. כמו, להבדיל, המשנה ברורה – שלא מוציאים חדש אלא רק מחליפים מהדורות – כל אלבום שלי זה מהדורה חדשה".

אי אפשר לומר שבתקופה זו השקט היה מוחלט. פוקס ניסה להקליט, אך החליט לגנוז את ההקלטות. "הטכנאים ישבו מולי, אבל לא הסתכלו לי בעיניים כמו שצריך להיות", הוא מסביר. "יש להם שיטות הקלטה קבועות, קודם תופים ובס, ואחר-כך שאר המוסיקה. לי זה לא התאים. אני צריך לשיר עם הגיטרה ולגמור בטייק אחד. אני גם לא עובד עם מטרונום (כלי שמאפשר שמירה על קצב אחיד), כי באולפן אני מופיע, יש אנרגיות בשיר והקצב לא נשמר. אני שומר על חיות גם באלבומים ואחר-כך אני מוסיף עוד גיטרות וכינורות".

תגובות חמות מכל העולם

פוקס רצה להיות גם בעל מלאכה ("מלוכה", כדבריו) ולא רק זמר. לפני שנים הוא חבר לצורף שהגיע מארה"ב, וממנו למד את רזי המקצוע. יום אחד הצורף עזב במפתיע את העסק, והוריש לפוקס את בית המלאכה על תכולתו. עקב חשיפה לא מודעת לציאניד ולחומצות, הוא איבד את קולו בדיוק כשעמד לפני הקלטת האלבום השלישי, ולא יכל להקליט. למרות שאמרו לו שזה בלתי הפיך, הוא לא קיבל את הגזירה, ועל-פי המלצה שקיבל, התרחק מהציאניד והחל לשטוף את פניו במים בכל הזדמנות. בתוספת סאונה, חזר לו הקול, שהשתנה לגוון בס.

פוקס רואה קשר הדוק בין הצורפות לעשייה המוסיקלית: "כמו שבמוסיקה יש חלקים שאתה מוריד במיקסים, מעלה פה ומוריד שם, כך בצורפות אתה צריך לפעמים לפרק את הכלי כדי לבנות משהו חדש. הרכות של מוסיקה שמשולבת עם הכסף הקשה. הרוחניות מול הגשמיות".

למרות שאי אפשר לשמור על קהל מאזינים לאורך תקופה ארוכה בלי רפרטואר חדש, הוא מדבר על תגובות חמות מכל העולם על הדיסקים הקודמים שלו, ועל השירים שלדבריו "מחזיקים מעמד".
"יש כת של עשרות אלפי אנשים בעולם שנקראת רמבו (ר' בסגול) ויש להם עניין באהבה ובשמחה. הם הוציאו שירון, ובתוכו גם שירים ישראליים כמו 'הבה נגילה'. גם ארבעה שירים שלי מודפסים בשירון הזה. הם שרים את זה במעגלים של אלפיים איש. אז השירים פורצים גבולות".

לפני שלושה חודשים הופיע בהודו בהזמנת הארגון 'ערכים', איתם הוא משתף פעולה כל השנה. "אני פותח את הסמינר לאקדמאים, אחר-כך נותנים להם נוק אאוט, גומרים עליהם ומפנים. הופעות חמות מול קהל צמא".

בדיסק אתה עובד עם הכנר גדי פוגאטש.
"ההתאמה בינינו מיוחדת ונדירה".
גדי פוגאטש, שמנגן על כינור מגיל חמש, זכה בכמה תחרויות נגינה ארציות. הוא מוכשר לכתיבת פרטיטורות לתזמורות, ומשתף פעולה עם פוקס באלבום החדש. יצחק מדבר על חיבור נדיר. "הוא התחבר לשירים בצורה מדהימה. והליווי שלו לא לוקח את תשומת הלב המוסיקלית, אלא נותן חן לשירים. הוא לא היה צריך עיבודים כתובים, אלא אלתר במקצועיות. באלבום הוא ניגן על כל הכלים, חוץ מגיטרות ואקורדיון, בהם אני מנגן".

באלבומים הקודמים שרת רק עם גיטרה, למה הרחבת את ההפקה?
"בעקבות התגובות של הקהל. אמרו לי שהשירים יפים אבל הטכנולוגיה התקדמה, כך הגעתי לגדי".
מעניין שאתה לא מזכיר את ר' נחמן ואת ברסלב בשירים שלך.

"שמשון (עילם, בעל תשובה שהיה ידידו הטוב ונפטר לפני כמה שנים, א.ו) היה קורא לזה פלקט. אני לא צריך ללכת עם פלקט ולצעוק 'תחזרו בתשובה!'. אני לא ברמה כזו. גם אני חזרתי, ויש לי עוד הרבה מה ללמוד, אז מה פתאום שאתן מוסר לאחרים?".
אבל מילים שלך אתה כן מכניס.
"נכון, כי יש לי מה לומר. אבל אני מעדיף להשתמש במילות קודש. דוד המלך מפאר לי את השירים, ואני מקווה לפאר לו את הפסוקים".

אפילו דן בן-אמוץ התרגש

אלבומיו הקודמים של פוקס רוויי עוצמות ואמיתיות, ויכולים להזכיר במעט את שלמה קרליבך.
נחשפת לשירים שלו?
"פגשתי אותו פעם באיזו חנות דיסקים, ובעל החנות הציע לו לקחת אותי כמלווה שלו, אך הוא ענה 'הוא כוכב בפני עצמו. הוא לא צריך אותי'. מעבר לכך הופעתי איתו פעם באירוע משותף".

כחודש וחצי לפני פטירתו, הביא שמשון עילם את פוקס לשיר בפני דן בן-אמוץ. בתיה אפולו, מי שהיתה בת זוגו של בן-אמוץ, מספרת: "זה לגמרי לא היה פשוט, כי דן לא חיבב, בלשון המעטה, כל מה שקשור לדת ולדתיים. הוא עשה הכללה, למרות ששם משפחתו הקודם היה תהילים-זאגער – אומר תהילים. דן היה הכי צבר שיכול להיות. הכנו את יצחק לתגובתו הצפויה של דן, והוא נכנס ושר. אני זוכרת שהוא שר שקט מאוד ומרוחק מאוד, כאילו מאי שם.

"אני מסתכלת על דן, ואני יודעת לקרוא אותו, ואני רואה שהוא מתחיל להתרגש. ואז דן אמר לו: 'בוא, בוא, תשיר יותר בקול, תתקרב'. כשאני נזכרת בזה, יש לי צמרמורת", היא מתוודה. "לאט-לאט דן החל להתייפח מהתרגשות. בעצם, אני חושבת שלקראת הסוף הוא החזיר אותו בתשובה, כי הביקור הזה וההופעה היו בתקופה שלפני החגים, ובאותו יום כיפור דן צם בפעם הראשונה בחייו הבוגרים. נראה שבתת ההכרה הוא איכשהו הכניס אותו לזה".

איך את מסבירה את זה שדווקא יצחק פוקס הצליח לרגש אותו עד כדי כך?
"אין ספק שיצחק מאוד מרגש, והשירה שלו פנימית מאוד. אני תמיד שומעת אותו באוטו, וכשאני עוצרת טרמפים לאנשים – חילונים ודתיים – זה אצלי פק"ל באוטו, תמיד מתנגן. זה לוקח זמן, אבל אנשים שואלים בפליאה 'מי זה?', 'מאיפה זה?'. פעם היתה תקופה שהייתי קונה כמויות של דיסקים, ולמי שהיה מוצא חן בעיני הייתי מחלקת קלטת. היה לי חשוב שבכל בית תהיה קלטת שלו".

אפולו מדברת על פוקס ועל שיריו בפאתוס: " השירים מרגשים, ונכנסים ישר לנשמה. יצחק פוקס לא מזכיר לי אף אחד אחר. יצירה טהורה ומקורית. במשך שנים עודדתי אותו בטלפונים להמשיך ליצור מנגינות חדשות. פוקס אדם מאוד צנוע ומאוד עניו".

השירים לא נמאסים אחרי 18 שנה?
"אתה יודע מה?", היא צוחקת, "האמת שלא. זה משמח שיצא הדיסק החדש והוא גם אחר, אבל כל השנים האלה הייתי שומעת כל יום את 'באנו ביחד' ואת 'מלך'. חוץ משישי-שבת שהבטחתי לו לא לשמוע, אם כי אני לא דתייה, רק שומרת מסורת".

בזמנו שלחה אפולו קלטת לנעמי שמר ז"ל, שמצאה חן בעיניה מאוד. שמר אף שלחה לה מכתב מרגש. כשהופיעה ועשתה באלאנס לפני הופעה, היא היתה שרה את 'באנו ביחד'. גם חבר הקיבוץ גונן שנסע להודו וקיבל מבתיה קלטת, שלח לה גלויה בה דיבר רק על פוקס ושירתו. "אתה מבין, בן אדם בהודו, יורד מהרים וחווה חוויות, ומה שיש לו לספר לי זה שהקלטת מדהימה".

"יותר מוכשר מקרליבך"

אפשר להגיד שיצחק פוקס הוא ממשיך של קרליבך, אבל אצל כל אחד זה שונה. גם דודו אלהרר, מפיק ובעל תוכנית בגל"צ, לא מפסיק לדבר עליו. "איך ששמעתי את המשפט הראשון, התחברתי", אומר אלהרר. "האיש הזה לא מחשמל, הוא החשמל בעצמו".

מה יש במוסיקה שלו שתופס כל כך?
"אם הייתי רוצה לעשות רדוקציה של כל האמנות שלו, אז הייתי אומר שהמילה כוונה היא המילה החשובה. האיש פשוט מתפלל, אבל ממקום שנוגע בנימים הכי עמוקים של האדם. הוא מתכוון לכל מילה, וזה עובר בצורה יוצאת דופן. הוא לא משחק משחקים, הוא פייטן מהסוג שיכול לסחוף המונים. הוא הגדול מכולם. אני מנגן אותו המון בגל"צ, אבל כמה כוח יש לי? אם לא היתה לי מחויבות של פרנסה, הייתי מתמסר לשווק את יצחק, כי היום בשביל למכור אלבום צריך איש שיווק ויחסי ציבור טובים".
למה אתה עוד מתחבר?
"תראה, אני כרגע דיברתי בהפגנת מאה הערים למען גוש-קטיף. אני מתחבר לכל מה שיהודי."
ובמוסיקה?
למדתי חמש שנים בישיבת חב"ד, ואני מכיר את הניגונים היטב. אלה דברים חזקים שפועלים על הנשמה. אבל את פוקס הייתי משווה למוסיקה ישראלית מקורית, כמו חנינה קרצ'בסקי או מרדכי זעירא ונעמי שמר, יהודים טובים שהבינו שעם ישראל עבר איזשהו שינוי וחזר אל ארצו ואל שפתו. אני מרגיש את זה אצלו, הוא נותן את הפירוש הכי טוב לפסוקים".
אתה רואה דמיון לקרליבך?
"אני חושב שהוא הרבה יותר מוכשר מקרליבך. קרליבך עבד על התלהבות, הוא עובד על הכוונה. הוא שר ומנגן כמו מכשף".