בשבע 116: התחזית: כאוס

משנה: ביום שאחרי ערפאת יאבקו מספר מוקדי כוח על השליטה והרשות תגלוש לעימותים אלימים# השמחה מוקדמת: אף מנהיג פלשתיני לא יעז לחרוג ממורשת ערפאת הכולל את זכות השיבה

דוד בוקעי , כ' בחשון תשס"ה

איננו יודעים אם ערפאת יחזור לפעילות או לא, אך כל הערכה צריכה לקחת בחשבון כי ערפאת שולט בתנועה הלאומית הפלשתינית שלטון ללא מצרים. הוא הקים את פתח ושולט בו מאז אוקטובר 1959; הוא השתלט על אש"פ בפברואר 1969, ושולט בו עד היום, והוא הביא את הפלשתינים מתחומי המעורפלות אל הקונקרטיות. הוא הקים את המרכז הפוליטי הלאומי הפלשתיני, וגיבש את הפלשתיניות כזהות לאומית. הפוליטיקה הפלשתינית היא יאסר ערפאת, ואין צורך להוסיף לה דבר. בעת ובעונה אחת, ערפאת הוא הסנדק של הטרור הבינלאומי, האויב הנחרץ ביותר שקם לעם היהודי מאז מלחמת העולם השנייה, האדם שקבע לחסל את ישראל כמדינה, ופעל באופן עקבי להשגת המטרה.

מדיניותו העיקרית כלפי ישראל היתה בעיצוב ´אסטרטגיית השלבים´, במועצה הלאומית הפלשתינית, ביוני 1974, וזו משמשת נר לרגליו בפעילותו העקבית והנחושה לחיסול ישראל. אוסלו היה שלב קריטי בדרך, וההסכם הוגדר "סוס טרויאני" כדברי פייצל אל-חוסייני. מלחמת הטרור שערפאת פתח בספטמבר 2000, אינתפאדת אל-אקצא, היא השלב בו יצאו החיילים הטרויאנים מהסוס לאחר שחדרו לעיר. לישראלים, דרך חכמי אוסלו, הוא דיבר במונחי "שלום של אמיצים", ואילו לפלשתינים הוא דיבר במונחי ג´יהאד.

שלטונו של ערפאת מוחלט. הוא שולט בלהבות, בגובהן ובעוצמתן, גם כשהוא נראה לא שולט, והוא שולט על כל האנשים באופן מוחלט. הוא מחזיק בדבר החשוב ביותר – העט, בו כותבים את הצ´קים, ורק הוא מנהל את החשבונות בני המיליארדים. הוא לא הכשיר אנשים לתפקידים השונים, לא מינה יורשים, ולא הקים מוסדות פוליטיים. הוא לא אפשר לשום בעל עוצמה לצמוח לידו, ולא העניק לגיטימיות וסמכויות לאחרים.

זהו הרקע להבנת המציאות שתשתרר ברשות הפלשתינית. קיימות ארבע קואליציות עיקריות: ´אש"פ חוץ´, אלה שהגיעו עם ערפאת מטוניס, והם מחויבים באופן מוחלט לזכות השיבה של הפליטים לבתיהם בתוך ישראל; ´אש"פ פנים´, מי שצמחו על רקע האינתפאדה הראשונה, מדברים במונחים של גבולות 1967, והמשך המאבק הוא אופציה מעשית; הארגונים האסלאמיים, שמדברים על האדמה האסלאמית הטהורה, שחובה לשחרר אותה מטומאת הציונים; וארגוני הטרור האידאולוגיים-מרקסיסטיים. בפועל המאבק יהיה בין חילונים לדתיים, כאשר לטווח קצר החילונים מנצחים באופן מוחלט, אך לטווח ארוך המגמה תהיה לכיוון התנועות האסלאמיות.

שתי תופעות יחדדו יותר את המציאות הזאת. ראשית, חדירת חיזבאללה לשטחים, כאשר מוסכם על כל גורמי המודיעין כי מאז 2003, הוא מכוון, מוביל, מממן, ומפעיל קרוב ל-80% מהפעילות, באמצעות איראן ובהשפעתה. תחום בולט נוסף בחדירת חיזבאללה הם ערביי ישראל, כאשר מרבית ההתארגנויות הן בחסותו. מגמה נוספת שתבלוט, ויש לה סימנים משנת 2004, היא חדירה של אל-קאעדה לשטחים, בעיקר לאזורי שכם-ג´נין.

שלא נטעה. האינתפאדה יכולה לשכוך, ללבוש צורה ולפשוט צורה, אולם לאחר ערפאת ישרור בשטחים כאוס, תחת הפסאדה של מנהיגות משולשת מוסכמת וקואליציות, ומוסדות פוליטיים כאילו מתפקדים. בפועל תתחולל אנרכיה, שתפרוץ בשלב יותר מאוחר, כאשר מנהיגים חזקים ירצו לקבוע עובדות בשטח. ככל שהמגמות תתבהרנה, כך תגבר ותועצם האלימות, ומי שיצליח יותר הוא בעל הזרוע האלים, האכזרי והנחוש בדעתו. אפשר בהחלט שתתחולל קאנטוניזציה בפועל, לבטח כאשר מועמדות לכך הן עזה, רפיח בנפרד, וכנראה גם שכם-ג´נין. כלומר, חלוקה אזורית דה-פקטו, בראשות בריונים מקומיים. בנסיבות אלה, החמאס יגביר את פעילותו החברתית של הכשרת הלבבות, כיוון שבעוצמת האלימות אין לו כוח ממשי. אבו-מאזן ואבו עלא יגיעו לבולטות בשלבים הראשונים, מעין כוח מאחד, אך ספק אם ישרדו בשלב הפעלת העוצמה האלימה. חלק מהמאבקים האלימים יהיו חמולתיים.

מעל לכל יעמוד בפני הקבוצות השונות מעין תמרור אזהרה שייקרא "המורשת של ערפאת", ותקום מעין משטרת בקרה של קבוצות השומרות על הגחלת - לפרשנות של מה מותר ומה אסור, שלא תאפשרנה למנהיגים לחרוג מהערכים שהתווה ערפאת. כך נקבע במפורש על ידי ערפאת, ואף אחד לא יוכל לחרוג: זכות השיבה ואין בלתה. בדרך אפשר לחתום על הסכמים, ולשבת במשא-ומתן, להצהיר הצהרות בומבסטיות של מפת הדרכים, ולרמות את ישראל, אך לא תהיה חריגה מערכי ערפאת, ולא יהיה ויתור אסטרטגי לישראל. המנהיגים הללו, אנשים ללא לגיטימיות, שערפאת תמיד שיחק בהם בשיטת הפרד ומשול, לא יוכלו לחרוג. הם יחפשו את הקונסנזוס בערכים אשר הותיר ערפאת. תתפתח מגמה של מיתוס, מעין ספרות חדית´ בדומה לנביא מוחמד, ופרשנים למיניהם ינסו להסביר מה היה ערפאת אומר ומגיב בסיטואציה כזו או אחרת, דבר שישתק את הפוליטיקה הפלשתינית.

כל תפקיד שתמלא ישראל לא יועיל. בין אם היא "תוריד פרופיל", בין אם היא "תבצע מחוות", הטרור יעצים ככל שהכאוס הפלשתיני הפנימי יגבר, כדי להחצין את האשמה נגד ישראל, וכדי ליצור חזית פנימית מלוכדת יותר. במסגרת הקונספירציה, ישראל תואשם בחיסול ערפאת, בשתי מגמות. הראשונה, ישירה: הזרמה איטית של גז רעיל לתוך המוקטעה; או הרעלת המזון שהוא מקבל; ומגמה עקיפה, שלבטח תקבל חיזוק מהשמאל בישראל: כליאתו של אדם זקן במקום סגור, ללא אור השמש וללא אוויר צח, דבר שהחיש את מחלתו.

החברה הפלשתינית לאחר ערפאת תהיה שונה לחלוטין. היא תהיה חסרה מרכז כובד, מוקד לגיטימציה וסמכות, שהאלימות תהיה השחקן הראשי בה, ובמגרש הפוליטי ישחקו אנשים שערפאת מעולם לא איפשר להם לגדול פוליטית ולפעול עצמאית.