בשבע 116: מורשת קרב

ארבע שנים אחרי שמכתבו המוקיע את 'מורשת רבין' הסעיר את המדינה וגרם להשעייתו מבית הספר אותו ניהל, זכה ישראל שירן במשפט שניהל נגד משרד החינוך

עדי גרסיאל , כ' בחשון תשס"ה

* השופט קבע כי השעייתו היתה שלא כדין והסתמכה על עדות שקר, ופסק לשירן פיצוי של כ-50 אלף שקלים * שירן: בעקבות הפרשה בוטל פולחן האישיות במוסדות החינוך ביום הזיכרון לרבין; אשמח להגיע לעצרת לזכרו, בתנאי שלא ייתלו מאחורי שלטים פוליטיים בנוסח ' הרוב בעד ההתנתקות'

הכל החל בעת ששירן, במקור מגוש עציון, קיבל את מושכות הניהול של בית ספר יסודי בשיטת ברקאי (שיטת לימוד תורנית מיסודו של הרב קוק זצ"ל) בקרית אליעזר שבחיפה.

שירן: "במוצאי שמחת תורה תשס"א (2000) הגיעו אלינו לדירה בחיפה קרובי משפחה מקרית ארבע. זה היה כמה שבועות אחרי שהאינתיפאדה השנייה החלה. הילדים שלהם פחדו לחזור הביתה. הם בכו 'אבא, אמא, רוצים להישאר בחיפה'. זו הפעם הראשונה שהאחיינים שלי מביעים כזה פחד. הם נשארו לישון אצלנו ולבי נשבר.
התחלתי לחשוב, עשיתי אחד ועוד אחד והבנתי שמלחמת אוסלו היא תוצאה ישירה של מעשיו של יצחק רבין".
מי שהתחיל את אוסלו היו דווקא אנשי פרס.
"נכון, אבל הוא זה שעמד בראש הפירמידה והוביל את המהלך. לא בטוח שבלעדיו זה היה עובר. אני לא ממעט מחלקם של פרס וביילין באחריות. אבל אותם ישפוט שר ההיסטוריה.

"לא הייתי מסוגל לעשות שקר בנפשי ולדבר בעד האיש ובעד מורשתו ומעשיו. בשנה הראשונה שלי בחיפה ראיתי שהתלמידים התבקשו על יד המורים לכתוב ביום השנה לרצח כמה הם מתגעגעים לרבין. ומדובר גם על כאלה שהיו בני שלוש או ארבע כשנרצח! הכל בא למעלה. אמנם לא היתה הוראה רשמית ממשרד החינוך, אך נוצרה אווירה שהוקרנה למטה, למורים. בדקתי את חוזר המנכ"ל. שם נכתב שצריך לדבר על רבין, האיש ופועלו. לא מופיעה מורשתו. לקחת את הרצח וללמוד ממנו לקחים זה חשוב, אבל יש לעשות זאת מתוך פתיחות. ה'פסטיבל' הזה היה מבחינתי בלתי נסבל. העצרות היו תמיד פוליטיות ולמעשה המסר היה: 'אתם מחוץ לזיכרון, כי אתם גרמתם לרצח'. לא יכולתי לעשות שקר בנפשי ולהנחיל לתלמידים משהו שאני לא מאמין בו. כך נולד המכתב".

שירן החליט לעשות מעשה ועוד באותו לילה ניסח מכתב תקיף שהיה ממוען לשלושה ידידים, מנהלי בתי ספר, והיה אמור בהמשך להיות מוגש לאהוד ברק, שכיהן אז כראש ממשלה וכשר החינוך.
בין השאר נאמר בו:

"'מורשת רבין' הינה למעשה 'מורשת' של כניעה והתרפסות והחמור מכל, 'מורשת' של מסירת נשק חם לידי האויב הערבי/פלשתיני, המכוון בימים אלה ממש את אותו הנשק לעברנו ולעבר ילדינו ובתינו. ומכאן המסקנה הברורה, הכואבת והמתבקשת מאליה: רבין האיש ו'דרך השלום' שלו הם שהביאונו למצב חמור ובלתי נסבל זה...

"אנו, מנהלים, מורים ואנשי חינוך מהחינוך הממלכתי והממלכתי דתי מבקשים ממך לעשות 'חשבון נפש', שיובילך (כך אנו מקווים) לקום ולהודות קבל עם, עדה ועולם כי: 'רבין האיש ומורשתו' אינם עוד עניין ללמוד ועיון אצל כלל הציבור ובפרט אצל אנשי החינוך בארץ ותלמידיהם וביום בו נרצח רוה"מ רבין ז"ל, לא תהיה כל הנחייה מצד גורמים במשרד החינוך לקיים עצרות זיכרון וחשבונות נפש למיניהם...
"לא נסכים בשום פנים ואופן, שאיש שמסר כלי מלחמה לאויב העומד עלינו לכלותינו, יהיה האיש שנדון במורשתו, דרכו ואישיותו וזאת - חשוב להדגיש, למרות הזעזוע הגדול מעצם מעשה הרצח המתועב. ועל זאת ראוי ואף חובה לשוחח, להתייחס ולהוקיע את המעשה והעושה!!!".

העיתוי המושלם של יולי תמיר

המכותבים הפיצו את המכתב הלאה ועד מהרה הוא הפך למכתב שרשרת. תוך זמן קצר הגיע המכתב לשרה יולי תמיר. הפרופ' תמיר שמרה את המכתב מספר שבועות ובחרה את העיתוי המושלם להפצתו לתקשורת: שבת אחרי הצהריים, ערב העצרת לזכר השנה החמישית לרצח רבין. ואז התחיל העליהום. יום ראשון הפך עבור שירן לטראומה שלא תישכח. תוך שלוש שעות קיבל למעלה מ-200 הודעות מכלי תקשורת בארץ ובחו"ל, שרצו לברר מי 'המשוגע' הזה.

"הכי כאב לי", הוא אומר, "שאצל חלק מהאנשים שהעריכו את עבודתי בבית הספר: אנשי משרד החינוך, עמותת ההורים, הפכתי למסית מסוכן, מוקצה, מסוכן לציבור. ח"כ אופיר פינס אמר לי אחר כך בכנסת שהמרחק ביני לבין יגאל עמיר הוא מרחק יריקה". גם העובדה שהגיש כשנתיים קודם לכן תוכנית בערוץ 7, נרשמה לחובתו בידי שומרי הגחלת של מורשת רבין.
דווקא לאה רבין, ששכבה כבר על ערש דווי, ביקשה להניח לשירן כיוון שבמכתבו הודגש שהוא מגנה את הרצח.

את מנהל מחוז חיפה של משרד החינוך זה לא הרשים, ובאותו יום הושעה שירן מתפקידו. זאת למרות שלא היה עובד של משרד החינוך, אלא של העמותה שהפעילה את בית הספר. במכתבו לעמותה מאיים אהרון זבידה, מנהל המחוז, על נציגי העמותה כי אם לא יתמלאו דרישותיו, 'יאלץ לשקול את המשך קיום תוכנית ברקאי ואת כל השותפות בין העמותה למשרד החינוך', כלומר לסגור את בית הספר.
דווקא אנשים המזוהים עם השמאל, מספר שירן, הביעו תמיכה: פרופ' זאב תדמור, למשל, מנהל מרכז רבין, פנה למנכ"לית משרד החינוך, שלומית עמיחי וקרא לה להחזיר את שירן לעבודה. "אל לך לפסול דעתו של זה שאינו חושב כמוך", כתב תדמור. גם האגודה לזכויות האזרח דרשה להחזיר את שירן לתפקידו.

שירן: "אני מתבייש שרבין נרצח, לא אהבתי אותו בחייו ולא אוהב אותו אחרי מותו. אך כל זה אינו קשור לגינוי שלי לרצח. ציפיתי מאנשי החינוך במשרד החינוך לעשות את ההפרדה הזו".

אנשים המזוהים עם הימין כמו הנשיא משה קצב וזבולון אורלב היו הרבה פחות חמים. אורלב התבטא שיש להרחיק מורים כאלה ממערכת החינוך, כי יש להם 'כשל שכלי'. לזכותו של אורלב, שהיה אז יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, אומר שירן, שהוא הבין את טעותו והתנצל.

בערבו של אותו יום קשה שיגר שירן מכתב הבהרה למשרד החינוך. עד היום טרם התקבלה תגובה למכתב זה.
כשהבליץ התקשורתי היה בשיאו, החליט שירן שהוא שובר את שתיקתו והחל להתראיין לכלי התקשורת הרבים.

התקשורת דווקא תמכה

כשהחלה הפרשה תיארה אחת העיתונאיות שהגיעה לביתו של שירן את המקום כחדר מלחמה. "כל שלושים שניות מכשיר הפקס פלט מכתב תמיכה. כמעט כל התגובות היו בעדי. כולל אנשי שמאל", מעיד שירן.

בעקבות ראיון ביום שני בבוקר עם בן כספית חל מפנה בפרשה ושירן החל לצבור תמיכה ציבורית. מפורע חוק הפך למחנך סובלני שיוצא למילואים בעוד חודש שלא מנותק מהסביבה. "הרגשתי כמו מתאגרף שקם מהקרשים ומכה את יריבו בנוק-אאוט", אומר שירן.

אלא שעל משרד החינוך האווירה הציבורית לא השפיעה. המנכ"לית התראיינה למחרת ואמרה: "בשבוע שבו נרצח רבין, חופש הביטוי הוא ערך משני". בראיון ברדיו אף אמרה עמיחי כי שירן איים עליה ברצח בשיחת טלפון. "הורי התקשרו אלי ואמרו לי 'ישראל, עברת גבול, איימת ברצח!'. בראיון לרזי ברקאי היא חזרה על הטענה ואמרה: 'התקשר אלי ישראל שירן וצעק עלי 'אני כבר 30 שנה מורה לאזרחות, לא תלמדי אותי מה זה דמוקרטיה. סופם של הבולשוויקים לעבור מהעולם ואני אדאג לכך באופן אישי'. ברקאי צחק באמצע השידור: האיש בן 33, את טוענת שהוא התחיל ללמד בגיל שלוש?'

אותו משרד חינוך, שדאג לנפשם הרכה של התלמידים, שכח אותה כשמדובר בסילוק ברוטלי של המנהל הכריזמטי. שירן: "ביקשתי ממשרד החינוך שיטפלו בילדים בזמן המשבר, שישלחו יועצת. זה בושה איך שהמשרד הזניח את התלמידים. חלק מהילדים חשבו שאני בכלל בבית סוהר. אחרים בכו לי בטלפון, הם דאגו לי. כאב לי הלב".

רק אחרי עשרה ימים, בעקבות התערבותו של זבולון אורלב, הוחזר שירן לתפקידו. הוא אמנם התקבל בישר הובריקודים על יד התחמידים, אך הרגיש 'כמו זבוב בלי כנפיים': סמכויותיו קוצצו, מורים זלזלו בהוראותיו והוא חש שהתנופה של בית הספר נבלמה. בסוף שנת הלימודים, למרות תמיכת הילדים ומרבית ההורים, עזב את בית הספר וחזר לאפרת ללמד בבתי הספר של מוסדות 'אורות עציון'. מדי שבוע נסע בהתנדבות מגוש עציון לחיפה על מנת להמשיך לתמוך בבית הספר שעמד בסכנת התפרקות.

שירן: "החלטתי לתבוע את משרד החינוך, למרות שכל מי שהתייעצתי איתו, כולל עורכי דין, קבע שאני לא נורמלי. איזה בית משפט ייתן צידוק למישהו שפגע במורשת רבין?".
ובכל זאת החליט ללכת עם האמת שלו עד הסוף, ואחרי מספר חודשים הגיש תביעה באמצעות עורכת הדין ניצנה דרשן-לייטנר.

במהלך המשפט שנמשך כשנתיים, ניסו אנשי משרד החינוך להבאיש את ריחו של המנהל לשעבר. בין השאר הביאו עדות לפיה נכנס לבית הספר ביום הזיכרון לרבין ותלש את תמונותיו מהקירות. "איך אפשר להאמין לעדות שקר כזו", משתומם שירן, "הרי כולם עקבו אחרי כיוון שהפרשה התפוצצה יום לפני כן. איך אפשר לחשוב שאני אהיה כל כך מטומטם כדי להיכנס לבית הספר ולתלוש לעיני כל את התמונות?"

עדות שקר זה חינוכי?

לפני מספר חודשים זכה שירן במשפט ונפסקו לו פיצויים בסך כ-50 אלף שקלים על הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפגיעה במעמדו המקצועי וכן על עוגמת הנפש. השופט דוד מינץ קבע כי ההאשמות בדבר הפגיעה בתמונתו של רבין הן חסרות יסוד. כלומר למעשה העדות שהובאה מטעם המשרד - המופקד על חינוך הנוער, יש להזכיר - היתה עדות שקר.

כן פסק השופט כי למשרד החינוך לא היתה סמכות להשעות את שירן, כיוון שכלל לא היה מועסק בו.
בפסק הדין קבע השופט כי מכתבו של שירן לא היה 'קיצוני':
"נראה לי גם, שתוכן העצומה עצמה וההתבטאויות הכלולות בה, אינם חורגים מהתבטאויות רבות שאנו עדים להם, מידי יום ביומו, בראשי החוצות ובכל אמצעי התקשורת למיניהם. הסובלנות הציבורית והשלטונית של המדינה ושל החברה הישראלית יכולה לשאת, והיא אכן נושאת בפועל, בדברים ובהבעת דעות חמורים בהרבה מאלו שהשמיע התובע בעצומה. הדעה עצמה שהביע התובע בעצומה, גם היא נחלת לא מעט אנשים".

"עצם ההחלטה להשעות את התובע", ציין מינץ, "במיוחד לאור תפקידו ומעמדו כמנהל חינוכי, ולאור מהותה של 'העבירה' שיוחסה לו, היה בה כדי להדביק בו כתם, בלתי נצרך בנסיבות העניין".
השופט אף מתח ביקורת על כך שהשעייתו של שירן - סנקציה חמורה המופעלת בלעתים נדירות ביותר - נעשתה באופן חד צדדי ולא ניתנה לו אפשרות להשמיע את טענותיו.

השופט מינץ שיבח את שירן על כך שלקח אחריות על המכתב: "לכתחילה, העצומה הופצה בעילום שם וכאשר פרצה לתקשורת, היה זה רק התובע שהסכים להזדהות קבל עם ועדה ככותב העצומה. לטעמי, יש דווקא לשבח את התובע על-כך שבחר לקחת אחריות ולעמוד מאחורי דבריו. זוהי משמעותו האמיתית של חופש הביטוי במדינה דמוקרטית".

מטבע הדברים הזכייה לא זכתה לסיקור נרחב, אבל שירן מקבל זאת בהשלמה: "אם תראה שני אנשים הולכים מכות ברחוב, ויש דם וצעקות – מיד יגיעו לשם צלמי העיתונות. אבל אם מישהו נותן בקופת הצדקה מאה שקלים, אין בזה עניין לציבור הקוראים, למרות שהמעשה הרבה יותר חשוב". ובכל זאת הוא מרגיש שהציבור הלאומי פספס ניצחון הסברתי חשוב: "עד הפרשה שלי כל בתי הספר, כולל הדתיים, קיימו טקסים מהפחד ומאימת השלטון. אחר כך הכל השתנה. אם תבדוק את הוראות משרד החינוך היום תראה שהן חד משמעיות: 'אין לעסוק בפולחן אישיות סביב יצחק רבין ביום הזיכרון'. כלומר משהו זז".

איך נראה יום הזיכרון שלך לרבין?
כאיש חינוך ויהודי מאמין הייתי מעמיד סטנד עם תמונה של רבין ולידו ספרי תהילים ומשניות ומבקש מהילדים להגיד תהילים ומשניות לעילוי נשמתו. לתלמידים מבוגרים הייתי מארגן פאנל לנושאים כמו חופש הביטוי, יחסי דתיים-חילונים. בעצרת בכיכר הייתי מביא רב שיאמר פרק תהילים, זמר שישיר, ילד שייקרא קטע לזיכרו. אני אהיה הראשון שמוכן לבוא לכיכר ולומר משנה לעילוי נשמתו, זאת בתנאי שמאחורי לא יהיה שלט גדול 'הכיבוש משחית' או 'הרוב תומך בהתנתקות.

"שמעתי לפני מספר ימים את דליה רבין פילוסוף מזהירה מפני הרבנים וההלכה היהודית. זו מורשת רבין? שנאה כלפי הציבור הדתי? אני הרי מסתובב בארץ וכשאני נפגש עם אנשים בבתי ספר, במשרדים או במילואים אינני נתקל בשנאה כזו. השטח הרבה יותר רגוע מאשר ממשיכי דרכו של רבין.
"השנה היתה לי כוונה להגיע לעצרת המרכזית בכיכר מלכי ישראל. דליה רבין פילוסוף התראיינה בגל"צ והתחילה את דבריה בנימה מאוד פייסנית. היא הדגישה שהשנה העצרת היא א- פוליטית ואפילו ביקשה מפרס סליחה על כך שלא ינאם. זה עשה לי טוב על הלב לשמוע את הרישה של דבריה, כי לזה בדיוק התכוונתי במכתבי. מי שכאב את הרצח, בלי קשר לביקורת שהיתה לו על רבין, יכול להגיע לעצרת ולכבד את זכרו. אבל מיד היא הוסיפה שברור לכל אזרח שמי שמגיע לעצרת מזוהה באופן טבעי עם תכנית ההתנתקות. אז איך אני יכול להגיע?"

ומה עם חשבון נפש?
"מה פתאום. מי שצריך לעשות זאת הם אלה שכל שנה קוראים לציבור הדתי לעשות חשבון נפש".

" ללכת עד הסוף

שירן, 37, יליד ירושלים, למד במרכז הרב, שירת בגולני והמשיך בישיבת שעלבים. הוא נשוי לשולמית, אב לארבעה, שלושה בנים ובת.

אין זו הפעם הראשונה בה נתקל שירן בשרירות לבם של מוסדות וארגונים גדולים. שולמית שירן התבקשה לפני כ-15 שנה, בהיותה בת שירות, לחתום ערבות לעסק שבבעלות המשפחה. מנהל הבנק הסביר לה שהערבות עליה היא מתחייבת היא עד גובה תוכנית החיסכון שלה בסניף, כ-11 אלף שקלים. בדיעבד הסתבר שהיא הוחתמה על ערבות בלתי מוגבלת בסכום.

התחתנתי עם בחורה עם חוב של שלושה מיליון שקלים, צוחק שירן, אבל זה נודע לי רק אחר כך. כשהגיעה התביעה מבנק המזרחי על הסכום הגבוה, כולל צו מעצר, שירן התייעץ עם רב מה לעשות.

העצה היתה להילחם עד הסוף ולהיעזר בתקשורת. 'מקור ראשון' הרים את הכפפה ושלח את שולמית שירן לבדיקת פוליגרף. בעל המכון הזהיר אותה שמכיוון שהאירוע התרחש לפני כמה שנים קשה יהיה לקבוע בפסקנות שהיא צודקת. אבל משפחת שירן, כמו שכבר הבנתם, לא עשויה מחומרים רכים במיוחד. שולמית יצאה דוברת אמת בבדיקה. בנק המזרחי, שנרתע מפרסום הכתבה בעיתון, החליט למשוך את התביעה.

המסר של שירן: "אם אתה צודק ואתה ישר, אל תחשוש מאיש – לך עם האמת שלך. זה אולי נשמע נאיבי, אבל זה עובד".

השירן של עוזי

ישראל שירן היה בין חבריו הטובים של הזמר עוזי חיטמן ז"ל.
איך התרחש החיבור בין הזמר והמלחין הביישן לבין המחנך מגוש עציון? בזכות המוסיקה, אך לא פחות בשל תכונה מיוחדת של חיטמן: כיבוד הורים לדוגמה.

שירן: "אמא של אשתי מתגוררת ברמת גן ואנו מגיעים אליה מדי כמה פעמים בחודש. שבת אחת ירדתי לבית הכנסת לתפילת מנחה דרך גינה וראיתי שעל אחד הספסלים יושבים חמישה: יהודי מבוגר, קטוע רגל, בכיסא גלגלים ושני בניו ושתי כלותיהם. אלה היו עוזי וחיים חיטמן ונשותיהם, עם אביהם אברהם.

"עצרתי לידם והתחלתי לשיר: 'ויש כאלה שלוקחים מונופול על החוכמה', ועוזי החזיר לי 'ויודעים יותר טוב ממני ויודעים יותר טוב ממך', ואני ממשיך 'מה טוב בשבילי, מה טוב בשבילך' וכך זה נמשך. הצגנו את עצמנו זה בפני זה ומיד הוא הכיר לי את אביו. הוא היה ממש מתבטל בפני הוריו. זה כיבוד הורים מהסוג שלא רואים כמעט היום. הוא נהג לומר שכל מה שיש לו הגיע מהוריו. הופעות, שירים, אמ"י, אירווזיון? שום דבר – הכל בא מאבא ואמא.

"כשחזרתי מהתפילה הסביר לי עוזי שאביו עבר לאחרונה דירה והוא מאוד מוטרד מכך שבגלל המוגבלות שלו הוא לא יוכל להגיע לתפילות בחגים ולשמוע את תקיעות השופר. הרגעתי אותו וסיפרתי להם שבמקרה אני חזן ובעל תוקע בבית הכנסת בסביבה, והבטחתי לדאוג שאביו ישמע תקיעת שופר. מאז אחת לשבועיים הייתי מבקר את עוזי בבית הוריו ונוצר קשר נפשי מיוחד עם המשפחה.

לפני כשבע שנים העניק חיטמן את ספרו 'עוזי חיטמן מילים ומנגינות' לשירן. בסוף ההקדשה חתם:
"בברכה ,ע. חיטמן (הבן של אברהם חיטמן)".
שירן: "תראה איזה כיבוד הורים, איך הוא חותם: עוזי - 'הבן של אברהם חיטמן'".
בהספד שנשא בהלוויתו של חיטמן, אמר שירן:
"בשבילי עוזי זה קודם כל הבן של אברהם וחנה, אנשים טובים ופשוטים ששרדו את אימת השואה והקימו משפחה לתפארת.
בשבילי עוזי זה אותו סיפור ששמעתי מס' פעמים מסבא אברהם: שבכל יום שהיה חוזר מן העבודה היה עוזי התינוק זוחל עם נעלי הבית ומניחם לרגלי אביו וקורא: 'אבא אבא, בית בית...'

"בשבילי עוזי זה המפגש שכל כך ציפיתי לו בימי שישי אחה"צ לפני שבת קדש אצל אבא ואימא , מפגש בו שוחחנו, צחקנו, שרנו את 'מה גדלו', צללנו והעמקנו ושתמיד הסתיים בחיבוק אמיתי...
בשבילי עוזי זו שיחה שתמיד מסתיימת ב'ושנזכה לשלום אמת ולפרנסה ובריאות וגאולה שלמה ואל תשכח למסור ד"ש לילדים החמודים...'
ובכל פעם שפגשת את ילדי היית קורץ להם ואומר להם בהומור הכל כך אופייני לך:
" נו, איך זה לגדל את ההורים, קשה?!"
עוזי. אהבה, זה כל הסיפור שלך".
אחרי קריאת ההספד התעלף שירן ונזקק לטיפול רפואי.
שירן מספר כי בימים אלה הוא עובד על כתיבת מופע זיכרון לעוזי ז"ל, שיקרא 'אהבה זה כל הסיפור'. המופע יכלול סיפורים אישיים מעוזי ומבית אבא הקשורים בכיבוד הורים וכן את הסיפורים שמאחורי חלק משיריו של עוזי, סיפורים ששמע אישית מפיו. על החלק המוסיקאלי של המופע יופקד הזמר אושי גרוס. שירן מקווה לתרום בכך להנצחת מורשתו של עוזי המשלבת בצורה ייחודית מידות טובות, ערכים, מוסיקה ואמנות.